קימ"ל דבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטיל אפילו באיסור דרבנן גמ' ביצה דף ג. ומדאורייתא בטל ברוב כמו כל האיסורים. רק חכמים החמירו והטעם כתב רש"י כיוון שיש היתר למחר עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר ודין דבר שיש לו מתירין הוא רק במין במינו. אבל במין שאינו מינו לא שייך הדין של דבר שיש לו מתירין אלא בטל כמו כל שאר איסורים.
אמנם הר"ן בנדרים נב. כתב הטעם דמין במינו בדבר שיש לו מתירין לא בטל שכל דבר שדומה לחברו לא מבטלו אלא אדרבה מחזקו וזה שמין במינו בטל ברוב משום שאינו דומה לחבירו ואע"פ שמין במינו דומה זה לזה, מ"מ כיוון שאיסור והיתר המה הפוכים אינם דומים זה לזה ולכן בדבר שיש לו מתירין שהם שחין בהיתר לאחר זמן אין מבטלין זה את זה ולכן במין שאינו מינו כיוון דבעצם אינם דומים זה לזה בטל אף בדשל"מ.
כתב המרדכי שכל איסור שנולד בתערובת אפי' דבר שיש לו מתירין בטל כגון גיגית מלאה ענבים מערב שבת והיה בה הרבה יין צלול קודם השבת מותר ליקח בשבות מן היין אע"פ שיצא גם עתה יין מהענבים מתבטל היין ביין. אע"פ דהוא דבר שיש לו מתירין כיוון שלא היה עליו שם יין בפני עצמו מעולם. וכן חבית מלאה ענבים שלמים וממלאים גיגית במים לעשות תמיד והענבים מתבקעים לאחר זמן ויצא כל היין מותר למשוך ממנו בשבת ולשתות לפי שמעט היין שיוצא בשבת מתעכר ומתבטל.
והקשה הכרתי על המרדכי ממה שאמרה הגמרא יבמה שירקה דם הוי חליצה שאי אפשר לדם בלא צחצוחי רוק. וקשה הרי הרוק נולד בתערובת וכל שהנולד מתערובת בטל.
ויש שהוכיחו שכל שנולד בתערובת בטל אם נתערבו קמח חיטים וקמח שעורים ונדר מאחד מהם הרי זה בטל כיוון דבשעה שנדר לא היה עליו שום איסור וכך בהמה שהתערבה ושחט בנה של אחד מהם לא הוי דבר שיש לו מתירין כיוון דבשבת האיסור נולד בתערובת.
ועל קושיית הכרתי על המרדכי מרבינו ביבמה שרקקה דם דמהני הכי שם הרוק נולד בתערובת ויש הבדל בין אם המתיר ניכר שם בגיגית היתה גיגית של היתר והתערב בה איסור בטל אבל באופן האיסור והיתר נולד בתערובת זה מחזק ולא בטל.
והנוב"י הוכיח בסברת המרדכי דבר שנולד בתערובת בטל כי המבטל היה בעולם לא כן ביבמה שרקקה דם והוכיח ממשנה המעביר עציץ נקוב בכרם אם הוסיף אסור, פחות מותר. ואמאי הרי שניהם כמו רוק ודם אלא כאן הגידולין של היתר קדמו והנה במקדש את מ"ה אחיות דכולם אסורות למה לא יתבטל דהרי לפני הקידושין הכל מותר כשקידש הרי נולד האיסור בתערובת כמו ענבים שזבו ולמה לא תתבטל וכתב לחלק דב"ה אחיות הרי היו בעולם ואין יתרון למבטל יותר מהמתבטל אבל ענבים של היתר היו בע"ש ומה שנתוסף בשבת בטל דלפני כן היו ענבים נחשבים לאוכל ולא למשקה.
והתו"ס קמא ס"ט כל המתלקט משמע דלא כתו"ס דהקשו דמה שגדל אח"כ בטל אע"ג דהוי דבר שיש לו מתירין כיוון דדבר שיש לו מתירין מדאוריתא בטל ברוב. והרי שם נולד בתערובת ויתבטל. ומזה הוכיחו דתו"ס חולקים על מרדכי דהרי מה שגדל הוא בתערובת ודמי לענבים בגיגית ויש שדחו דתו"ס ס"ל כמרדכי דכל שנולד בתערובת בטל ומה שאמרו התו"ס לומר דבר שיש לו מתירין מדובר בגידולין דגדלו בפני עצמם ולא שנתגדלו בכמות הפרי, דבזה כל שהאיסור נולד בתערובת בטל, ולא צריכים לטעם דבר שיש לו מתירין אלא איירי בגידולין קטנים שגדלו בפני עצמם ונתאחרו, יוצאות בזה אמרו התו"ס דמדין דבר שיש לו מתירין לא בטלי וזה דין דאוריתא רק היות ודבר שיש לו מתירין הוא דרבו ולא גזרו. ובשער המלך לאחר שהקשה דברי המרדכי אהדדי מיבמה שירקה דם וכן מדברי התו"ס הב"ך כתב לישב דהמרדכי איירי באיסור דרבנן בזה אם נולד בתערובת בטל אבל באיסור דאוריתא לא בטל והוכיח מעצים שנשרו מהדקל מרבה עליהם עצים משום דמיקלא קלי לאיסורא. אע"ג דהעצים בעין וכ"ש הכא.
ויש לדון משם דרך באיסור מוקצה אמרינן הכי ולא באיסור דאוריתא והקשה מדברי המג"א שכתב בס' שי"ח שאם קצץ פרי מהעץ בשבת אסור לבריא אע"ג דהחולה היה מע"ש אסור לבריא והטעם משום דבשבת נתווסף איסור והרי שם נולד בתערובת ואיסור דרבנן.
וכתב דגידולין כיוון דחשבי כאיסור ניכר דמי ע"כ עוד הקשה על הרמ"א מהך שאומר סלע בתוך כיס זה הקדש מעל (מעילה כא.) והקשו התו"ס לבטיל ברובא וכתבו התו"ס אפי' דהוי דבר שיש לו מתירין היינו מדרבנן לא בטל וכאן איירי גבי מעילה וכו' וקשה איך שייך ביטול, הרי נולד בתערובת דמשעה שאמר סלע זו הקדש בתוך כי הרי האיסור נולד בתערובת ויתבטל ואמאי מעל. וכתב הצל"ח דהתו"ס מני בפרוטה של הקדש שנפלה לתוך כיס, ע"ש.
והקשה בדברי חיים יו"ד ס' ט"ו בדברי הן פותחים שהביא דברי הפלתי הנ"ל והקשה עליו וכתב דהמעין בדברי התו"ס כא. יפות דהקושיא היא מפורשת של הקדש וכו' והקשה מאו"ח ס' תמ"ז סעיף ד' בנתערב יבש ביבש קודם הפסח אמרינן חוזר וניעור הא לרמב"ם הטעם דחמץ בפסח במשהו משום דהוי דבר שיש לו מתירין. וקשה דבנתערב קודם הפסח הוי כנולד האיסור בתערובת ולמה לא בטל ותירץ שהדין של המרדכי נאמר רק בלח כמו ענבים בגיגית אבל ביבש כיוון דביטל ברוב האיסור נמצא בעין לא מדרבנן דבס"ל אם הוא דבר שיש לו מתירין כיוון דיש איסור על החתיכה ודחה והביא דברי חוו"י דגם ביבש בנולד בתערובת בטל ובשו"ת עדות מיהוסף ס' ל"ח כתב ליישב דברי המרדכי מ"ס תמ"ז דיש חילוק בין לח בלח ליבש ביבש.
ספק דבר שיש לו מתירין שנתערב בשישים שיש כאן על כל אחד שאני תופס בידי ס"ס ספק זה שנפל וזה שנפל בידי שמא היתר. ובגמ' אמר רב אשי ספיקא אסורה ואם תעזבה אסורות ובזה נחלקו הראשונים בה"י הסוגיא האם מה שאמר רב אשי ואם נתערב באלף איירי על ודאי והטעם בספק שנתערב הוי ס"ס ובספק ספיקא לא אסרו. וכן דעת הרמב"ם בה"ה פ"א הלכה כ' ודעת הרשב"א בסוגיא אמנם המרדכי ס"ל דבדבר שיש לו מתירין אפי' ספק שנתערב באלף לא בטל. ובאמת נחלקו בזה ר"ת ור"י בתו"ס ביצה ג'. ד"ה ואחרות באחרות דלדעת ר"ת וספיקא אסורה נתערבה באלף איירי בודאי איסור ור"י קהילות יעקב מחלוקת רמב"ם בחמץ שני טעמים ס"ל דאפ"י ספק איסור שנתערב באלף ג"כ אסור וכתב הרשב"א בתשובה ס' מ"א כר"ת וכתב הר"ק פ"ק דביצה הא דאמרינן דבר שיש לו מתירין אסור ואפי' באלף לא בטיל דוקא שנתערב האיסור בהיתר שיש כאן ודאי איסור אבל כשיש ספק על הדבר עצמו אם הוא מהמיעוט האיסור או הרוב המותר כגון לקחת ביצים ביו"ט מנכרי או תמרים שיש רוב שזה מאתמול ומיעוט שמא מהיום כתב ר"ק בזה לא אמרינן דבר שיש לו מתירין ואזלינן בתם רובא וכן המשכיר ביו"ט בבוקר ומצא ביצה בקן של התרנגולים ויש ספק שמא נולדה בלילה מותר כיוון שרוב תרנגולים יולדים ביום. והולכים אחר הרוב בדבר שיש לו מתירין. וכ"כ הריטב"א בשם רבו. ויש שמחלקין דין רוב דאיתי הקמן כגון בהמה שנשחטה והתערבו בחמש בהמות שמונח לשחוט דאומרים כל דפריש מרובא פריש אע"פ שאותו ואת בנו הוא דבר שיש בו מתירין מ"מ ברוב דאיתי הקמן אזלינן בתר הרוב.
והטעם במחלוקת ר"ת ר"י בספק דבר שיש לו מתירין שנתערב באלף לר"ת מותר מטעם ס"ס וכתב ה"ה שכן דעת הרמב"ם וכ"כ הרשב"א בתשובה ס' ת"א אמנם ר"י ס"ל דדבר שיש לו מתירין אסור גם בספק דבר שיש לו מתירין ומחלוקתם היא בגדר ס"ס כזה אי אמרינן דתמיד אמרינן ס"ס בשתי תערובות אבל ספק בגוף ספק בתערובת זה המחלוקת ר"ת ור"י דלדעת ר"י לא הוי ס"ס וכן דעת מר"ן יו"ד בסי' ק"א סעיף ט' וז"ל ספק טרפה שנתערבה באחרים כולם אסורים עד שיהא בהיתר לבטל האיסור אם הוא מדברים המתבטלים כיון שספק ראשון הוי בגופו אין להתיר ס"ס מכח התערובת וכן פסק ביו"ד סי' ק"ב סעיף א. ואפילו ספק נולדה ביו"ט ונתערבה באחרות אסורה. וכתב הפר"ח דזה תלוי במחלוקת ר"ת ור"י דלר"ת ספק דנתערבה באחרות מותר מדין ס"ס ור"י ס"ל דלא אמרינן ס"ס כזה דכאי חד בגוף חד בתערובת ולא אמרינן ס"ס להקל אלא כשבאים משתי תערובות וזה תלוי בפי' הגמרא נתערבה באחרות האם קאי אודאי או אפי' בספק. והנה מה שכתב ה"ה בדעת הרמב"ם דספק דבשלוח שנתערב מותר אזיל לטעמיה דספק דאוריתא לחומרא מדרבנן. ולכן הוי ס"ס וכ"כ בשו"ע תורת חסד אהע"ז ס' י"ג דף מג. וכתב הש"ק דבר שכתב המחבר ביו"ד ספק טרפה שנתערבה היינו בספק דאוריתא אבל בספק דרבנן גם המחבר ס"ל ספק אחד בגוף ספק בתערובת מותר מדין ס"ס. ודעת מרן בס' תצ"ג סעיף ד' ספק מוכן ביו"ט שני מותר ס"ס ספק מערב יו"ט אכ"ל ביו"ט שמא היום חול. הרי דבס"ס מתיר דבר שיש לו מתירין וזה סותר מה שכתב בס' ק"ב סעיף א' דאפילו ספק שנתערב באלף לא בטיל.
והבאנו לעיל דעת הפוסקים דחולקים האם דבר שבא מהרוב אמרינן בו ס"ס לאסור כגון רוב פירות חוץ לארץ ושנה שלישית לגבי מעשר שני דעל כל פרי אזי אומר שהוא פטור שעל הצד שהוא מחו"ל פטור על הצד שהוא שלישית פטור מעשר שני אלא כיון שיש כאן מיעוט שמא משנה שניה יש כאן דבר שיש לו מתירין דמעשר שני הוי דבר שיש לו מתירין והטעם דבודאי מעשר שני שנתערב יש כאן חזקת איסור אבל באיסור שבא מהרוב הרי התבטל. ובאבני מילואים בתשו' ז' כתב הא דבטל נחשב דבר שיש לו מתירין כיון שאפשר לעשר עליו ממקום אחר והקשה הרי מפסיד פירות שיפריש ופסקו הפוסקים דכל דבר שיש לו מתירין שאמור להוציא עליו הוצאות לא הוי דבר שיש לו מתירין וכתב דאין זה נקרא הפסד במה שמפריש כיון דלפני תערובת מפריש לתקן גם אותה תערובת מפריש ונמצא שאינו מפסיד יותר ממה שהיה חייב וא"כ כל זה שייך בפירות ודאי טבל וחולין אבל אם יש ספק על הפירות אם הם בכלל טבל וחייבין בתרומה בזה אין כאן ס"ל כיוון דמדינא פטור כיון שיש ס"ס ופסקתי שהדבר מותר. לכן אם התערבו לא שייך לומר יש להם מתירין ע"י הפרשה דבזה הוא מפסיד מפירותיו דבר שלא חייב וכל שיש הפסד לא אמרינן דבר שיש לו מתירין. ולכן מה שאמרה הגמ' טבל הרי דבר שיש לו מתירין היינו בודאי טבל בחולין אבל ספק טבל לא שייך דבר שיש לו מתירין מטעם שאמרנו.
ולפ"ז יש ליישב אם ב"פ אין צריך אם מותר לקחת ביו"ט מנכרי גוזלים וכן ביצים דשמא ניצודו היום או נולדו היום ופסק כיון שרובם ניצודים מאתמול וכן רוב תרנגולות רוב ביצים מאתמול. ולפיכך מתירין דאזלינן בתם או שמא התם שאני כיון דאזלינן איסורא הרי דהרן מסתפק אי אמרינן כל דפריש מרובא פריש בדבר שיש לו מתירין שלא הולכים אחר הרוב ובמשנה למלך פ"ז דמעלה תמה פרי ודאי בדבר שיש לו מתירין אזלינן בתר רובא והביא ראיה מתוספתא פ"ג דדמאי דכשרוב פרות מחו"ל ובשנה שלישית פטור ממעשר שני דמצד הן רוב פירות חו"ל לפירות שלישית וכשרוב פירות מחו"ל וספק שביעית פטור מביעור והרי מעשר שני הוי דבר דבשביעית נמי הוי דבר שיש לו מתירין דיכול לאכול הכל בתורת שביעית הרי דאזלינן בתם רובא ונראה להסביר את המחלוקת בספק איסור שהוא מהרוב אם אמרינן דבר שיש לו מתירין תלוי בגדר דבר שהתבטל ברוב האם יש דין מיעוט שכל רוב יש לו מיעוט או שהוא היתר גמור דלמ"ד כל רוב יש לו מיעוט כדעת הר"ש דלא נקרא עשירי גם לאחר שנתבטל ביום כיון שיש מיעוט משא"כ למ"ד דכל ביטול ברוב הוא רוב גמור ואין כאן איסור לכן לא שייך דבר שיש לו מתירין.
וכן מצאנו מחלוקת אם חמץ בפסח כיון שעומד להיות איסור שנה הבאה לא חשוב דבר שיש לו מתירין והרמב"ם ס"ל דהוי דבר שיש לו מתירין כיון שלאחר הפסח מותר, לכן זה הטעם למה אוסר בכל שהוא והראה פוסק חולקים כיון דלזמן שנאסר הוא אסור וכשיבוא ההיתר לא מתיר לא חשיב דבר שיש לו מתירין ומה שאוסר במשהו הוא מדין חומרא דכרת. ונראה דמחלוקת זו תלויה בטעמים שדבר שיש לו מתירין לא בטל או מטעם עד שנאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר למותר. גם בחמץ בפסח חכה אחרי פסח ותאכלנו לפני פסח שיגיע פסח הבא זמן החוזר לאיסורו. אבל אם מהטעם שאמור להיות היתר לא בטל. חמץ פסח לא הוי היתר בהיתר ולכן איסורו רק מחמת איסור הנאה.