הרב שלמה שלוש זצוק"ל נולד בי"ב בטבת תש"ב, במקנס שבמרוקו למשפחת רבנים, נין ונכד לאדמור הרה"ג ר' חיים ברדוגו זצ"ל, רבו של הרב הראשי הקודם לחיפה הרב ר' יוסף משאש זצ"ל.

בצעירותו למד בישיבה התיכונית "עץ חיים" בטנג׳יר של הרב דוד בר חן זצ"ל עד שנת תשכ"ג, ושם הוסמך מטעם השלטונות שראו את עמקותו הייחודית בדיפלומה ללימוד השפה הצרפתית, וכן בתעודת הוראה במקצועות קודש לתלמוד לאחר שעמד במבחנים בפדגוגיה ופסיכולוגיה.

עם פתיחת שערי ארץ הקודש לעליה, דחה הרב שלוש זצוק"ל מספר הצעות מפתות שהוצעו לו מטעם רשת "אוצר התורה" להישאר בקהילת טנג׳יר, והתאמץ לעלות לארץ ולהתקרב לספסלי הישיבה כדי לחסות בצילם של גאונים וקדושים, תלמידי חכמים ענקי רוח, אנשי תורה וצדיקים גדולים ואכן בחודש תמוז תשכ"ג – (יוני 1963) הגיע עם הוריו לישראל. 
למרות קשיי הקליטה פנה הרב לירושלים, לישיבת חברון, שם התקבל לישיבה הגדולה. ובזמן קצר, הפך ליקירם וחביבם של חכמי הישיבה, שהיו ממלאים פיהם שבח והלל על היניק וחכים, שעדיו לגאון ולתפארת. רבותיו הגדולים – ראשי הישיבה, הרה"ג ר' יחזקאל סרנא זצ"ל והרה"ג ר' משה חברוני זצ"ל היללו את כישרונותיו העילויים, תפיסתו החדה, זכרונו המופלא ובהירותו באוצר ידיעותיו וקרבוהו, ולאחר שנתיים של התמדה עטרוהו בסמיכה להוראה באיסור והיתר.

ביום ז' חשון תשכ"ה (1964) הוסמך לרבנות ע"י זקן הרבנים דאז, ר' אברהם נשר זצ"ל שכותב: "התפלאתי מהבהירות והבקיאות של הבחור, שעל כל שאלה ושאלה קולע למטרה ולא יחטיא…"

באותו סגנון מסמיכו הרה"ג ר' ניסים עזראן זצ"ל, ראש ישיבת "בית שמואל" שכותב: "בא לפני אחד הלמדנים החשובים עילוי בישיבת חברון – ירושלים…"

הרבה שיבחו אותו על התמדתו המופלאה, על אצילות מידותיו נועם הליכותיו וכישרונו להנהיג את השומעים סביבו במתק שפתיים ומתוך בקיאות וענווה, בין הרבנים היה גם הרה"ג הרב עובדיה יוסף זצוק"ל שעמד על כישרונותיו של הרב שלוש זצוק"ל קראו וביקשו להצטרף לחבורת אברכים צעירים כדי להשתלם בחומר לדיינות בבית מדרש לרבנים ודיינים. הרב עובדיה בחן את הרב שלוש זצוק"ל ביו"ד הלכות איסור והיתר, וג"כ הסמיכו ביום ו' בשבט תשכ"ו.
וכך כותב הרב עובדיה זצוק"ל על הרב שלוש זצוק"ל: "טיילתי עימו פעמים רבות, ארוכות וקצרות בש"ס ופוסקים וראיתי כי רב חילו לאורייתא…"

הרב שלוש למד במחיצתו של הרה"ג ר' עובדיה יוסף זצוק"ל בהיותו חבר בית הדין הגדול בירושלים ולאחר שנבחן אצלו בטור ושו"ע, אבן העזר וחו"מ, הוסמך לדיינות בתאריך ט"ו באב תשכ"ח. ההתמדה העצומה, הגאונות והעמקות שאיפיינה את לימוד התורה שלו הביאוהו לכך שביום י"א בטבת תשל"א הוכתר הרב בכושר רבנות לרב עיר על ידי הרבנים הראשיים הרה"ג ר' יצחק ניסים זצ"ל והרה"ג ר' איסר יהודה אונטרמן זצ"ל, ושמו הולך לפניו.

במקביל ללימודיו בכולל שימש הרב שלוש זצוק"ל רב קהילה מוכר מטעם המועצה הדתית בירושלים, בשכונת קרית יובל, בבתי הכנסת "תפארת בחורים", "כתמר יפרח", "תפארת ישרים" ו"אמרי נועם", שהיא קהילת אהבה ואחוה והעביר שיעורים קבועים בבתי כנסת. כמו"כ מסר הרב שיעורים לנוער במועדון תקוותנו וכן גם שיעור לאקדמאים.
עם פתיחת ישיבת הכותל, נקרא הרב שלוש זצוק"ל ע"י ראש הישיבה הרה"ג ר' ישעיהו הדרי זצ"ל לשמש "נושא ונותן בהלכה" ולהדריך בחורים בוגרי ישיבות תיכוניות, להתאקלם במסגרת ישיבות ההסדר ולשלב לימוד תורה עם שירות בצה"ל. דבר זה הוכתר בהצלחה רבה ורבים מחניכיו נושאים משרות ציבוריות ומחנכים לתורת ישראל ואהבת ישראל. 

לאור הצלחותיו בחינוך הנוער והדרכת רבנים צעירים, נקרא הרב שלוש זצוק"ל בשנת תשל"ב לעזור ולהדריך קבוצת רבנים שעלתה מצרפת ונקלטה בכולל "אור ברוך" בירושלים, לשם השתלמות. כיום, רבים מרבנים אלה מכהנים פאר בקהילות חשובות בצרפת

בשנים תשל"ג ותשל"ד נבחן הרב שלוש זצוק"ל ב'היכל שלמה' במבחנים לדיינות וביום כ"ז אדר תשל"ד הודיעה לו מועצת הרבנות הראשית שעמד בבחינות בהצלחה.
כשנה לאחר מכן ביום כ"ח בניסן תשל"ה, קיבל הרב תעודת כושר לדיינות, חתומה ע"י הרבנים הראשל"צ הרה"ג ר' עובדיה יוסף זצוק"ל והרה"ג ר' שלמה גורן זצ"ל

מינוי הרב כדיין

פועלו במיקרים הסבוכים והמורכבים ביותר בעולם הדיינות וההלכה

בשנת תשמ"ה הוכתר הרב שלוש זצוק"ל כאב"ד בחיפה. כבר כשנבחר ידוע היה בבקיאותו העצומה, בחדות מחשבתו ובעמקות שבה היה פונה לברר כל סוגיה. יכולות אלו עמדו לזכותו בתפקיד מורכב שכזה ומתוך הדאגה לזולת, פתר בעיות קשות וכאובות גם של עגונות. לאחר זמן מה פנה הראשל"צ הרב בקשי דורון זצוק"ל שהכיר מקרוב את פועלו של הרב שלוש – להתיר אישה עגונה, תושבת בת-ים שבעלה עזב אותה במשך 17 שנה. לאחר מספר שכנועים ע"י רבנים שנסעו אל הבעל, שלח גט לאישתו, בשם שלא משתמשת בו ודבר זה עורר בעיות קשות להתירה. תמורת גט כשר, דרש הבעל 500,000 דולר. 

הרב שלוש פנה לארכיב הרבנות בבת-ים וביקש הכתובה של האישה מלפני שלושים שנה, ערך כמה תחקירים, התעמק בהלכה ולאחר שמצא היתר, התייעץ עם רבנים גדולים בירושלים והתיר את העגונה בגט שנשלח ע"י בעלה. 

הרב שלוש זצוק"ל פרסם מגוון מאמרים בעניני רפואה והלכה שרבים מהם פורסמו בירחון המועצה הדתית "אורחות". מאמרו בענין הפונדקאית שנידון לפניו בבי"ד, בו ניתח את הצד הרגשי והצד ההלכתי, עשה רושם גדול בעולם התורני ובמערכת המשפט.

בית המשפט העליון בפסיקתו מיום כ"ז שבט תשנ"ד תיק ע.א. 5587/93 מצטט בהרחבה את פסיקתו של הרב שלוש זצוק"ל, בתיק הפונדקאית. כמו"כ נשיא ביהמ"ש העליון השופט מאיר שמגר בתיק 5930/93, מסתמך בפסיקתו על פסק דין של הרב שלוש זצוק"ל שפורסם בפד"ר כרך י"ד דף 218, בענין מזונות.
לרב פסקי דין רבים שטרם פורסמו וכן כתב יד מסודר על ארבעת חלקי שו"ע וחידושים על כמה מסכתות.

מאז מינויו לחבר ביה"ד בחיפה דאג הרב שלוש זצוק"ל לחיזוק מוסדות התורה בעיר, החל מכולל אברכים ועד תלמוד תורה ושיעורים יומיים לבעלי בתים. הרב הרבה להופיע במוסדות חינוך, בקהילות השונות שבעיר וקרן תרבות "דגל התורה". וכמו"כ ליווה הרב את קרן המילגות לסטודנטים מטעם העדה הספרדית. בשנת תשמ"ח (1988) הרב הקים את ישיבת "מורשה" המשמש בית כנסת וכולל אברכים.

מינוי הרב לרבה הראשי הספרדי של חיפה

בכל יום ויום היה יושב בלשכתו ועל דלתו היו מתדפקים הן רבני ערים וישובים סמוכים, והן אברכים ובעלי בתים שבאו לשאול את עצתו והדרכתו, כולם מצאו את מקומם במחיצתו, וידעו שאפשר לשאול את הרב בהלכה, בייעוץ מורכב, או אפילו בהנהגת הקהילה.

כתפיו הרחבות והיכולת שלו להעמיק ולבאר היטב כל מקרה וכל סוגיה וענין העצימו את פסיקותיו והביאו לפתחו מקרים סבוכים להכריע בהם.
מפעם לפעם היה הרב נוסע מחוץ לעיר להרביץ תורה וללמד הלכה, למסור שיעורים או דרשות באזכרות ואף בשובו בשעות מאוחרות לא היה פורש למנוחה עד שלא ידע שמילא את תפקידו בצורה ראויה וענה למי שהמתין לקבל את תשובתו, פעמים שהיה הדבר מצריך עוד שעות של עיון בספרים השונים ואף להרים טלפון לרב אחר במקום אחר שיבהיר לו פרט נוסף ע"מ להגיע למיצוי ולחקר האמת בהלכה.
רבים התחומים שהרב קיבל אחריות עליהן מרגע היכנסו לתפקיד כרב עיר, אחד מהם היה הכשרות. הרב שלוש ראה חשיבות רבה לעסוק בכל מה שקשור לענין הכשרות. המשימה לא היתה קלה ואכן היו התנגדויות רבות אבל היה ברור שהרב לא יסוג ולא נרתע וימשיך לשרת את שומרי הכשרות נאמנה בעירו בפרט ובארץ בכלל.
עשרות פעמים היה הרב יוצא לנסיעות ארוכות כדי לשבת בדיני תורה ולהכריע, לחזק את הרבנים והדיינים, לשמוע את הבעיות שעלו ואת ההתמודדויות שלהם בכל מקרה לגופו. ידוע היה שהרב השתתף בכינוסים ועצרות ונשא דברי תורה או דברי הלכה ומתוך כך היה גם מתאים את עצמו לאופי השומעים ולרמתם במתק שפתיים, בגאונות חדה ובהירות עמוקה.