גמ' דף ד'. אמר ריב"ל נשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס ואמר ריב"ל חייב אדם לקרוא את המגילה ביום ולחזור ולקרוא אותה בלילה שנאמר אלוקי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי. איתמר נמי אמר רבי חילבו אמר עולא ביראה חייב אדם לקרוא את המגילה בלילה ולשנותה ביום שנאמר למען יזמרוך כבוד ולא ידום פירש רש"י כבוד זה ביום ולא ידום בלילה. וכתבו התו"ס בשם ר"י דאע"פ שבירך זמן בלילה חוזר ומברך ביום דעיקר פירסומי ניסא הוא בקריאה שביום וכן נמי משמע מהפסוק ולא דומיא לי, כלומר שאע"ג שקורא ביום, חוזר וקוראה בלילה, והעיקר הוא קריאת היום שמזכיר הכתוב בתחילה וכו'.
ויש לתמוה חדא למה הגמרא הביאה שני לימודים שונים אחד של ריב"ל ואחד של רבי חלבו כיוון ששניהם מחייבים לקרוא את המגילה ביום ולחזור ולקוראה בלילה ולכן למה לא לומדים שניהם מאותו פסוק. שנית, ר"י בעל התו"ס המחייב זמן גם ביום למה לא דורש מפסוק של רבי חלבו למען יזמרוך כבוד ולא ידום. ומצאנו להרמב"ם פ"א מהלכות מגילה הלכה א' קריאת המגילה מצוות עשה מדברי סופרים והדברים ידועים שהיא תקנת נביאים והכל חייבים בקריאתה, אנשים ונשים ועבדים משוחררים וכו'. ובהלכה ג' כתב מצווה לקרוא את כולה ומצוה לקרוא אותה ביום ובלילה וכו'. ועבדים משוחררים בלילה. ומברך ג' ברכות על מקרא מגילה, שעשה ניסים ושהחיינו, וביום אינו חוזר ומברך שהחיינו וכו', הרי דנחלקו תו"ס ורמב"ם לענין ברכת שהחיינו ביום. וליישב מחלוקת ר"י והרמב"ם נקדים דברי הגמ' בדף יד. דהגמ' דנה למה לא אומרים הלל בפורים דאמר רבי יהושע בן קרחה ומה מעבדות לחירות אומרים שירה מחיים למות לא כל שכן. אמרה הגמ' שלא אומרים הלל על נס שנעשה בחוץ לארץ הקשתה הגמ' הרי יציאת מצרים תוכיח. ותירצה הגמ' אמר רב נחמן קריאתה זהו הילולה – רבא אמר בשלמא התם שפיר אמרינן הללו עבדי ד'. אבל הכא אכתי עבדי אחשורוש – הרי שנחלקו רב נחמן ורבא אם אומרים הלל בפורים.
ולפי רב נחמן שקריאת המגילה מדין הלל זה חוזר על קריאה של יום דאין אומרים הלל בלילה כפי שאמרה הגמ' בדף כ. כל היום כשר לקריאת הלל שנאמר ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ד' רבי יוסי אמר מהכא זה היום עשה ד' נגילה ונשמחה בו. יוצא שכל דינו של רב נחמן שקריאתה זהו הילולה רק לגבי קריאה ביום אבל קריאה בלילה משום פירסומי ניסא. אמנם שונה קריאה של יום מקריאה של לילה דקריאה של יום מוזכרת במשנה דף כ. וכ: אין מלין ואין קוראין מגילה אלא מהנץ החמה כל היום כשר לקריאת המגילה ולמילה ולהלל. ואילו לילה לא קריאת הלל כל היום ואילו קריאת לילה לא מוזכרת במשנה ואם נאמר שמהמשנה לומדים שצריך לקרוא בלילה מה חידש ריב"ל שחייב לקרות המגילה ביום ולשנותה בלילה אלא ודאי קריאת לילה למרות שהיא משום פירסומי ניסא זו תקנה מחודשת מדרבנן ולכן יש שני חיובים חיוב ביום מדברי קבלה ובזה מיירי המשנה וחיוב לילה שהוא מתקנת חז"ל שתיקנו אח"כ ובזה מדבר רבי יהושע בן לוי שחייב לקרא גם בלילה. וכן דנו האחרונים ממה שאמרה הגמ' חייב לקראתה ביום ולחזור בלילה שהן שתי מצוות נפרדות.יוצא שיש שני זמנים לפי רבא ושניהם מטעם פירסומי ניסא אחד ביום שהוא מדברי קבלה ימים שלומדים נזכיר ונעשה והשני בלילה מדין תקנת חכמים וכן ס"ל לריב"ל דאמר חייב לקראתה ביום ולחזור ולקרותה בלילה דיש שני מצוות נפרדות _______ בין קריאה של יום לשל לילה. לפ"ז ר"י בעל התוס' שהוכיח דאע"ג דבירך זמן בלילה חוזר ואומרו ביום שהוא עיקר הקריאה למד את הדין ממה שאמר ריב"ל דשתי הקריאות משום פירסומי ניסא רק ישנן ב' מצוות נפרדות מצוה בלילה תקנה דרבנן וביום מדברי קבלה שזה עיקר הקריאה לכן פסק דמברך זמן גם בלילה וגם ביום דהן שתי מצוות נפרדות אע"פ ששניהם מדין פירסומי ניסא מ"מ הפירסומי ניסא של היום שונה משל הלילה וכן ס"ל כרבא דאין דין הלל בפורים ולכן דייק מממירא דריב"ל אקרא יומם דעיקר הקריאה – ביום. אמנם רב נחמן שסובר קריאתה זהו הילולה ס"ל כרבי חלבו דלומד מפסוק "למען יזמרך כבוד ולא ידום" מדין זמר והודאה ולכן רבי חלבו הביא פסוק שונה מריב"ל אע"ג ששניהם לומדים אותה הלכה לקרות ביום ובלילה מ"מ הקריאה ביום מדין הלל ולא מדין פירסומי ניסא.
וכן מצאנו לרמב"ם פ"ג דחנוכה הלכה ו' שם מונה כל הימים שגומרים בהם ההלל ח"י פעמים בשנה שמונת ימי החג – שמונת ימי חנוכה א' דפסח וא' דשבועות וכו' וסיים ובפורים לא תקנו אמירת הלל דקריאתה זהו הילולה – לפ"ז מיושבת דעת הרמב"ם דס"ל דביום לא אומר שהחיינו כיון דביום יש דין הלל ולא אומרים שהחיינו על קריאת ההלל. ולפ"ז מובנת מחלוקת ר"י ורמב"ם דלדעת ר"י חייב הקריאה מדין פירסומי ניסא ושונה פירסומי ניסא ביום דהוא עיקר מפני שהוא מדברי קבלה. לפירסומי ניסא של לילה שתקנו חז"ל אא"כ וזה חידושו של ריב"ל לכן לר"י מברך שהחיינו בלילה וחוזר ומברך ביום. אמנם הרמב"ם ס"ל דאה"נ דקריאת היום שונה מקריאת הלילה מאחר דקריאה של יום מדין הלל ושל לילה מדין פירסומי ניסא ולכן אם בירך שהחיינו בלילה לא חוזר ומברך שהחיינו ביום שקריאתה מדין הלל שלא מברכין שהחיינו על הלל ודו"ק.
וכ"כ הטורי אבן ונוב"י קמא בדברי ריב"ל שאמר חייב לקרותה ביום ולחזור ולקרותה בלילה כיון דשונה קריאת לילה מזו של יום למרות שבשניהם יש דין פירסומי ניסא.
ולפ"ז נראה לישב שיטת בה"ג שהביאו התוס' דף ד. על מימרא דריב"ל נשים חייבות במקרא מגילה וכתב בה"ג כיון דהמשנה בערכין דף ב: הכל כשרין לקרא את המגילה הכל לאתויי מאי לאתויי נשים – ובתוספתא פ"ב דמגילה אמרה שטומטום לא מוציא את מינו ואנדרוגינוס מוציא את מינו ולא עדיפא אשה מאנדרוניגוס ולכן אשה לא תוציא את האנשים ומה שאמר ריב"ל נשים חייבות במקרא מגילה היינו בשמיעה וכן פסק בה"ג דנשים לא מוציאות את האנשים אבל אשה מוציאה את חברתה ויש לתמוה מה סברת בה"ג הרי ריב"ל אמר נשים חייבות בקריאת מגילה.
ולפי הנ"ל ניחא דבה"ג ס"ל דקריאת המגילה ביום מדין הלל ובלילה מדין פירסומי ניסא ולכן נשים פטורות מקריאה של יום דהיא מדין הלל כיון שנשים פטורות כיון שפטורות מקריאת המגילה ביום הרי הן אינן בנות חיוב וכל מי שלא חייב בדבר לא מוציא אחרים ולכן נשים לא מוציאות אנשים ביום שחיוב הקריאה מדין הלל כפי שבארנו שלא אומרים הלל אלא ביום ואשה פטורה כפי שאמרה הגמ' בסוכה לח: שאם היה המקריא אשה או קטן עונה אחריהם מילה במילה ולכאורה למה עונה אחריהם ולא יוצא מדין שומע כעונה אלא שדין שומע כעונה הוא רק בבר חיובא שחייב לשמוע ממי שחייב אז יוצא מדין שומע כעונה אבל אם המקריא פטור לא יוצא מדין שומע אלא מדין עצמו ולכן חוזר אחריהם מילה במילה. וכ"כ הרמב"ם בפ"ג מחנוכה הלכה י"ד לאחר שהסביר כל דיני ההלל כותב שמי שלא יודע אשה וקטן מקרין אותו וכו' הרי דאשה פטורה מדין הלל – ולכן לא מוציאות אנשים וכ"כ במרחשת ח"א ס' כ"ב והוסיף לפ"ז מה שנשים לא מוציאות גברים זה רק בקריאה של יום שהיא מדין הלל אבל בקריאה של לילה איש ואשה שווין ואשה מוציאה את האנשים והיינו דינו של ריב"ל דנשים חייבות בקריאת מגילה וכל מי שחייב מוציא אחרים ותוספתא איירי בקריאה של יום שהיא מדין הלל ולכן לא מוציאות אנשים בדין הלל ודו"ק.
נמצא לפ"ז שהבה"ג ורמב"ם ס"ל שקריאת המגילה ביום מדין הלל ושניהם ס"ל דאשה פטורה מהלל ולפי בה"ג אשה לא מוציאה אנשים שלא חייבת בהלל וקשה הרי הרמב"ם בפ"א הלכה א' כתב הכל חייבים במקרא מגילה אחד אנשים ונשים וכו' והרמב"ם בפ"ג דמגילה הלכה ו' כתב ולא תיקנו הלל בפורים דקריאתה זהו הילולה וקשה כיון דביום קריאתה מדין הלל למה נשים מוציאות את הגברים. הרי הן פטורות מהלל כפי שכתב הרמב"ם ודברי הרמב"ם סתרי אהדדי דסובר קריאת המגילה ביום מדין הלל ונשים פטורות ומצד שני מוציאות האנשים בקריאה של יום.
ולישב דברי הרמב"ם ובה"ג יש לחקור במה שאמרה הגמ' לרב נחמן קריאתה זהו הילולה. האם הכוונה שכיון שחייבים לומר הלל בפורים קריאה זהו הילולה דהיינו בקריאת המגילה עוצא ידי חובת הלל אבל עיקר החיוב הוא מקרא מגילה רק בתוך מקרא מגילה כלול ההלל ויוצאין ידי חובת הלל בקריאה או שהיות ובפורים יש חיוב לקרא הלל חכמים תיקנו נוסח הלל בקריאה דהיינו שיש עוד סוג הלל במקום הללו עבדי ד' – יש הלל שנקרא מגילה וזה הכוונה קריאת זהו הילולה זה ההלל דשונה קריאת הלל של חגים לקריאת הלל של פורים והשוני הוא בנוסח אבל החיוב אחד דהיינו מקרא מגילה זה במקום הללו עבדי ד'. לפ"ז מיושבים דברי בה"ג והרמב"ם דבה"ג ס"ל דנשים פטורות מקריאה של יום כיון דביום זה נוסח הלל שחכמים תיקנו בפורים לכן נשים פטורות מהלל. וכיון שפטורות ביום לא מוציאות אנשים. אבל הרמב"ם ס"ל קריאתה העיקר זה הקריאה ובקריאה זו כלול הילולה ולכן נשים שחייבות בקריאת המגילה למרות שקריאתה זהו הילולה אין הכוונה שזה הלל אלא בקריאה כלול הילולה ולכן שפיר נשים מוציאות הגברים כי זה לא מדין הלל אלא מדין קריאה רק בקריאה זו מקיימין מצות חיוב הלל דהלל כרוך בקריאה.
ולפ"ז יש לישב דברי הרמב"ם מהשגות שהשיגו עליו הנושאי כלים. דהרמב"ם בפ"ב דמגילה הלכה ז. קרא עומד או יושב יצא אפילו דציבור אבל לא יקרא בציבור יושב משום כבוד הציבור וכו'. וקשה הרי הלל קוראין עומד דילפינן הללו את ד' העומדים בבית ד' ולמה יצא בקריאה בישיבה. אמנם לפי מה שהסברנו בדברי הרמב"ם ניחא דקריאתה זהו הילולה זה לא דין הלל אלא בקריאה כלול ההלל לכן לא חלין כל דיני הלל על קריאת המגילה ושפיר כתב הרמב"ם קריאה יושב או עומד אפי' לכתחילה יצא כי זה לא קריאת הלל.
אמנם קשה דירושלמי כתב דאפי' בציבור קורא יושב והביא מעשה מרבי מאיר שקרא המגילה בציבור יושב לכתחילה והביאו הרב המגיד הרי בהלל יש חיוב לקרא עומד לכתחילה. ויש מהאחרונים דחילקו דלעולם הירושלמי סובר דקריאת זהו הילולה ומה שר"מ קרא יושב זה בלילה שאין בו דין הלל. אמנם הירושלמי סתם משמע בכל אופן קורא לכתחילה בישיבה וכ"כ הרב המגיד בפ"ב הלכה ז. ע"ש וי"ל דהירושלמי לשיטתו בפי' דפסחים על הדרשה בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ד' כשהקב"ה עושה ניסים צריך להלל אותו כמו יציאת מצרים אבל בנס של מרדכי ואסתר לא תיקנו להלל אותו כי הם עדין עבהדי אחשורוש ולא שייך לומר הלל עבדי ד'. הרי דירושלמי פסק כרבא דאין חיוב הלל בפורים בכלל וכל הקריאה מדין פירסומי ניסא ולכן שפיר ר"מ קרא בישיבה לכתחילה כיון דהקריאה לא מדין הלל אלא מדין פירסומי ניסא.
ובמרחשת ס' כ"ב ובאבני נזר כתב להסביר ע"פ דברי החינוך במצוה תר"ג שכתב שנצטונו לזכור מה שעשה לנו עמלק לישראל וכו' כדי שלא תחלש איבתו וכו' ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים כי להם לעשות מלחמה אבל נשים פטורות. וזו מצוה המוטלת על הציבור כולו וכעין שאמרו שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: למנות להם מלך, למחות את זכר עמלק, לבנות להם את בית הבחירה ע"כ. והיינו הך זכירה שלא נשכח שנאתו להלחם בעמלק ולמחותו.
ולפ"ז כיון דקריאת המגילה יש בה זכירת עמלק דהגמ' אמרה דף יח. קראה על פה לא יצא דכתיב כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע – וכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים. אתיא זכירה זכירה מה להלן בספר אף בקריאת המגילה מתוך הספר – ונילף מזכור את יום השבת לקדשו. לומדים זכירה מענין הדומה ממחית עמלק דיש לו קשר עם המגילה שרשום בה המן האגגי. הרי דבקריאת המגילה מקיים מצות זכור מה שעשה לך עמלק והיות ונשים פטורות ממלחמת עמלק כפי שכתב החינוך לכן הן פטורות ממקרא מגילה אר בשמיעה מדין אף הם היו באותו הנס. ולכן בעל הלכות גדולות ס"ל כדעת החינוך דנשים אינן בזכירה לכן לא מוציאות אנשים.
והקשה המנ"ח הרי מדובר במלחמת מצוה ובמלחמת מצוה אמרה הג' סוטה מד שבמלחמת מצוה חתן יוצא מחדרו וכלה מחופתה. וכ"כ בחינוך מצוה תכ"ה דבז' עממין גם נשים חייבות אע"פ שאינן בנות מלחמה. וסיים החינוך ומצוה זו נוהגות באנשים ונשים בכל מקום ובכל זמן שיש כח בידינו להרגם עכת"ד.
ולכן הקשה מנ"ח דלשון החינוך סתרי אהדדי דמאי שנא מלחמת עמלק מז' אומות. ויש לישב ע"פ דברי הרמב"ן פ' כי תצא והנה חזינן דשאני מצות מחיית עמלק מז' עממין שבז' עממין לא נצטוונו לשנוא הז' אומות אלא כשאר רשעים לגבי ענין אוהבי ד' שנאו רע ואין בהם ענין למחותם שלא יהא מהם זכר כלל. ולא כעמלק שיש בו דין מחיה ולא ישאר זכר ממנו כלל הרי דיש הבדל בין עמלק לז' אומות ולכן יש מקום לחייב הנשים בז' אומות ולפוטרן ממלחמת עמלק.
ויש לדקדק מאי שנא מלחמת עמלק לז' אומות הרי שניהם הם מלחמות מצוה ואם כן יש להבין דעת הרמב"ן שחילק ביניהם. לכן כדי לישב שיטת הרמב"ן והחינוך יש לחקור האם מלחמת מצוה בז' עממין היא מצוה חיובית או קיומית כדומה שמצאנו במצות עשה של תשביתו האם זו מצוה חיובית שכדי לקיים המצוה חייב לקנות חמץ כדי לבער אותו או שהמצוה שלא יהיה לו חמץ ביום ארבעה עשר ואם כל השנה לא מקיים חמץ והגיע יום ארבעה עשר עצם העובדה שאין לו חמץ חשיב קיום המצוה. הכא נמי בשבעה עממין האם התורה חייבה לקיים ולהלחם עמהם או לדאוג שלא יהיו בארצך פן יחטיאו אותך לי וכל מי שדואג שלא יהיו בארץ קיים את המצוה. מצאנו ביהושע ששלח ג' אגרות מי שרוצה לעזוב – יעזוב. וגרגשי עזב את הארץ ובזה הציל את עצמו משמע שאין מצוה ללחום אלא לדאוג שלא יהיו בארצך. ולכן יש מקום לומר כיון שהמצוה אפשר לקיים גם בשב ואל תעשה גם נשים חייבות במצוה זו. לדאוג שלא יהיו בארצך משא"כ מלחמת עמלק המצוה ללחום ולמחות אותו ובזה שייך לומר נשים לאו בנות מלחמה ופטורות.
לפ"ז יצא כיון שנשים פטורות במלחמת עמלק כיון שאינן בנות מלחמה ובמקרא מגילה מקיים שתי מצוות מצות פירסומי ניסא וזכירת עמלק לכן נשים שאינן בזכירה לא מוציאות ידי חובת המצוה אנשים שישנם בזכירה ולכן שםיר ס"ל לבעל העיטור דנשים מצותן בשמיעה מדין פירסומי ניסא ולא דקריאה ולפ"ז נשים לא מוציאות גברים בין בקריאת היום והלילה בניגוד לסברתו של בעל המרחשת שביום יש דין הלל ולכן רק ביום לא מוציאות גברים ולא בלילה ודו"ק.
בפרשת זכור לדעת כל הפוסקים הוי מצות עשה דאורייתא זכור את אשר עשה לך עמלק לא תשכח בלב מה אני מקיים זכור – היינו בפה וחייב לקרואתה מתוך הספר דכתיב זכרון בספר – וכן הגמ' דרשה קראה על פה לא יצא דכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים ואתיא זכירה זכירה וכתב בשו"ע ס' תרפ"ה חייבים לשמוע הקריאה מפי ש"צ.ומצוות זכירה היא פעם בשנה ותיקנו סמוך לפורים. כיון דאחרי שנה אדם שוכח כמו שאמרה הגמ' ברכות נה: גזרה על המת שישתכח מן הלב אחרי י"ב חודש. לכן זוכרים פעם בשנה. ובשו"ת בנין ציון ס' ח' הביא שהגאון ר' נתן אדלר היה מכריח הנשים לבא לשמוע פרשת זכור וכן כתב הח"ס והגאון מונקטאש.
אמנם החינוך במצוה תר"ג כתב דמצוה זו נוהגת רק בזכרים דהם בני מלחמה ולא בנשים וקשו עליו מלחמת מצוה. ותירץ בספר מצות המלך וכן ברש"ש דכלה מחופתה לא להלחם אלא להגיש אוכל לאנשי המלחמה.
וכ"כ בתורת חסד מלובלין והר"י עייאש דנשים לא חייבות בפרשת זכירה. אבני נזר נשים פטורות ממלחמת עמלק כיון דהוי מצות עשה שהזמןגרמה דשבת פטורות. וקשה שזה לא נקרא מצות עשה שהזמן גרמה דא"כ נשים פטורות מכתיבת ס"ת לא כותבים בשבת. תוס' אותו ולא אותה מצות עשה. אחרי יום שמיני אין לה זמן הרי בשבת לא מלין והוי מצות עשה אלא ארינ דרביע עליה. וכן הגמ' אומרת אשה חייבת במזוזה ומעקה – בשבת א"א לעשות מעקה. תוס' מוכח נשים פטורות. דר"א שחרר עבדו לצרפו לעשה תוס' עובר דאו' לקיים מצוה בציבור דרבנן – פרשת זכור. וקשה הרי עבד כמו אשה ולמה שחרר אלא ודאי נשים פטורות.