סימן נב
שינה שמו ושמה ושם עירו ושם עירה
סעיף א
תנן בהזורק פ. שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה תצא מזה ומזה וכו' ומשמע שם עירו ושם עירה שוה לשמו ושמה. ופירשו הפוסקים שם עירו ושם עירה לא מקום הלידה אלא מקום הדירה ואם לא כתב בכלל מקום הדירה דעת הרא"ש כשר וכן דעת בעל העיטור אבל שינה פסול דאדם נקרא על שם דירתו פלוני ממקום פלוני וכשרואים שינוי מקום דירה אומרים לא זה גירש אלא אחר. ודעת הראב"ד הביאו ה"ה פ"ג מגירושין הל' יד דפסול והרשב"א מסתפק ע"כ.
וכתב הר"ן בתשובה ס' מב הביאה מר"ן בב"י סו"ס קכח ביאר טעמא דהראב"ד שפסל כיון דחיישינן לשני יוסף בן שמעון שאחד מהם יקח הגט ויתן לאשת יוסף בן שמעון השני והרשב"א הסכים עמו עכת"ד הר"ן וכ"כ הרלב"ח דהרשב"א ס"ל כראב"ד ותפסו עליו מדברי ה"ה דהרשב"א מסתפק וסיים הרב גט פשוט בס' קכח ס"ק י דלא ראו דברי הר"ן. והר"ן בפ' המביא תנינא כתב שאם לא כתב שם עירו ושם עירה פסול מדרבנן. דמדאורייתא בעינן רק שמו ושמה והראיה מההוא דעל לבי כנישתא והא בעינן שמו ושמה שם עירו ושם עירה אלא ודאי דמהתורה כשר בכל אופן ודו"ק.
והגהות אשרי בסוגיא בפ"ד בראשונה היה משנה שמו ושמה כתב נראה לו שאם לא כתב כשר רק אם שינה פסול וראיה מכותב טופסי גיטין צריך להניח מקום האיש והאשה והזמן ושם העיר לא הזכיר. וכן לעיל יט: ההוא דעל לבי כנישתא ויהיב ס"ת לאשתו ופריך הא בעינן שמו ושמה וכל מה שכותבין מקום לידה לסימן בעלמא. וסיים דראיתי דרבנים גדולים שהיו מצווים לסופרים שאם מקום הלידה היה רופף בידם שיניחו מלכתוב. לבד מר"ת שהיה מקפיד לכתוב.
ואם לא כתבו כתב ר"ת שאם מת חולצת ולא מתיבמת. וכתב ריא"ז בש"ג דף מ"ב באריכות דאם לא כתב שמו ושמה או שם עירו ושם עירה ה"ז גט בטל מן התורה. והרא"ש כתב דאין זה לעיכובא שם עירו ושם עירה, ע"ש.
הרי יש כאן ג' שיטות בלא הזכיר שם עירו ושם עירה דעת הרא"ש והעיטור כשר. ודעת הש"ג בשם הריא"ז דהגט בטל. ודעת הראב"ד ורשב"א דהגט פסול וכן דעת הר"ן. ויש לדון בכל בעל ואשה שעומדים לגירושין ויש להם ג' מקומות מקום הלידה, מקום הדירה ומקום העמידה מה צריך לכתוב ונראה כשמגרש באותה עיר שגר. כותבים פלוני העומד היום במקום פלוני דהיינו מקום הדירה וגם ש"ג יודה בזה כ"כ הגט פשוט הנ"ל ועל זה סיים דגם לריא"ז דס"ל דאם לא כתב בטל מ"מ מקום העמידה נכנס במקום הדירה.
ולדעת הראב"ד ורשב"א ור"ן דפסלו, כשלא כתב מקום הדירה משמע אפילו כתב מקום העמידה. או מקום לידה. פסול כפי שכתב מר"ן בב"י בשמו בסו"ס קכח וא"כ איך מצאנו ידינו ורגלינו שכותבים בגט רק העומד במקום פלוני ואפשר שאנו סומכים על הריב"ש בס' שיד שכתב שהא דפסלו ראב"ד ורשב"א דוקא בלא כתב מקום העמידה אבל בכתב מקום העמידה כשר אפילו שלא כתב שם מקום הלידה ויש כאן ס"ס ספק כהרא"ש והעיטור ור"י דבכל כתב כשר אפילו מדרבנן ואת"ל כמו ראב"ד ורשב"א דפוסלים אפילו כשכתב מקום העמידה שמא הלכה כריב"ש דכשכתב מקום העמידה גם הראב"ד ורשב"א מודו.
ואת"ל כדעת הראב"ד ורי"ף דאף בזה פסול דלמא הלכה כהרא"ש ור"י והוי מחלוקת וספק בפיסול דרבנן ולקולא ונצרף הטעם דמקום הדירה היום רופף בידנו ולכן עבדינן עובדא שלא לכתוב מקום הדירה אלא מקום העמידה.
סעיף ב
ודעת הרמב"ם בפ"ג הל' יד דשינה שמו ושמה ושם עירו ושם עירה אע"פ שכתב וכל שום שיש לו אינו גט ע"כ וידוע דכל מקום שכתב אינו גט היינו מדאורייתא ומשמע דהרמב"ם ס"ל כדעת ריא"ז. וברור דהרמב"ם חולק על הרא"ש דאם לא כתב כשר ובשינה פוסל משום לעז שיאמרו לא זה שגירש דדעת הרא"ש דפיסולו דרבנן ולרמב"ם הוי בטל והטעם לא משום לעז אלא דחסר שם עירו. והיה מקום לדייק לרמב"ם שאם לא כתב בטל. אמנם הא ליתא דאם נאמר שאם לא כתב שם עירו ושם עירה בטל ישמיענו הרמב"ם חידוש דאם לא כתב בטל וכ"ש בשינה דשינה גרוע כפי שכתב הרא"ש.
אמנם הרב גט פשוט כתב דשינה יותר חידוש לרמב"ם אע"פ שכתב וכל שום בטל והו"ה אם לא כתב בכלל דבטל. ויש לדחות דהרי הרא"ש עצמו ס"ל בשינה שמו ושמה אין הכוונה דבמקום ראובן כתב שמעון דבזה ודאי בטל דלא זה האיש המגרש אלא כפי שכתבו התוס' בגיטין לד: ובמשנה עט: דהאי שינה הוי כשכתב שם מקום דלא רגילים בו ובזה ס"ל להרא"ש דהוי פסול ואם לא כתב כשר אבל שינה גמור גם הרא"ש ס"ל דבטל וזה דעת הרמב"ם בשינה היינו כשכתב על ראובן שמעון או אדם מירושלים כתב מלוד בזה ס"ל לרמב"ם דבטל אבל אם לא כתב גם הרמב"ם ס"ל דכשר.
אמנם זה ליתא דהרי הרא"ש ותוס' כתבו דמקום לידה בשינה כשר כיון שלא יודעים ליכא לעז אבל במקום דירה יש לעז משמע דהוי רק פיסול דרבנן אפילו כתב על ירושלים לוד פסול רק משום לעז ולהרמב"ם בטל דהרמב"ם ס"ל כדעת הריא"ז והראיה מדאמרינן פ. היה במזרח וכתב במערב. מאן אלימא בעל היינו שינה שם עירו ושם עירה משמע דבשינוי גמור והו"ה בלא כתב כלל לרמב"ם בטל. וכתב הרב גט פשוט דאם איתא דלהרמב"ם אם לא כתב בכלל בטל לא הוה שתקי נושאי כליו ובפרט ה"ה מלציין את זה וגדולה מזו יראה לי דאפילו לא כתב שמו ושמה לרמב"ם כשר דבפ"א מהלכות גירושין הל' א מנה י' דברים שמבטלים הגט ולא מנה שמו ושמה משמע דאם לא כתב לא בטל אלא פסול וכדעת המרדכי ריש כל גט בשם ר"י הלוי דכתב ולולי דמסתפינא מחבריא הו"א דאם לא נכתב שמו ושמה הגט כשר.
לר"א דקימ"ל כוותיה. והתוספות כתבו בדף כ. דהגט בטל וע"ז כתב בס' שארית יהודה דתוספות כתבו כן לר"מ דבעי מוכח מתוכו אבל לר"א כשר וסוגיא דגמ' אליבא דר"מ דאמרינן בהמביא תנינא דף יט: ההוא דעל לבי כנישתא שקל ס"ת ויהיב לדביתהו א"ל הא גיטך אמר ר"י למאי ניחוש אי משום מי מילין אין מי מילין על גבי מי מילין אי משום כריתות דאית בה הא בעי לשמה. וליחוש דלמא אקדים זוזי לספרא. הא בעינן שמו ושמה וליכא.
וכתבו התוס' אע"ג דלקמן שינה שמו ושמה הולד ממזר לר"מ משמע לרבנן הוי פיסול דרבנן. ומדנקט שינה משמע לא כתבו בכלל הגט כשר. וכתבו התוס' דלר"מ דבעי מוכח מתוכו הוי בטל מהתורה אם לא כתב. וע"ז כתב ר"י דהאי שינה כתב שם גליל ביהודה. וכ"ש אם לא כתב כלל דפסול ע"כ.
סעיף ג
ובדברי התוס' יש לדקדק במה שכתבו דשינה שמו ושמה הולד ממזר לר"מ משמע לרבנן הולד כשר. והרי בגמ' איתא אמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים הולד כשר ומודים חכמים לר"מ בשינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה דהולד ממזר ומהריב"ל תמה על התוס' וכתב הרב גט פשוט דלר"מ הולד ממזר דרבנן. והטעם דבהא דרישא כתב לשם מלכות שאינה הוגנת וכן היה במזרח וכתב במערב מאן אלימא בעל היינו שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה ומשמע דפיסולם שוה דהוי מדרבנן.
ואפילו הכי לר"מ הולד ממזר ורבנן מודים לו והטעם משום לעז. והקשה מהריב"ל מנין לתוס' דאם לא כתב כשר. דלמא בשינה הוי מדאורייתא גט בטל ובלא כתב הוי דרבנן. ומשמע מהגמרא שאם לא כתב שמו ושמה פסול לכל הפחות מדרבנן דאמרינן למאי ניחוש לה והא בעינן שמו ושמה וליכא משמע שאם לא כתב פסול ואיך מכשיר רבינו יואל וע"כ כתב הרב גט פשוט סימן קכח ס"ק י ד"ה וראיתי בפסקי מר שמואל דהא דכתב רבינו יואל דאם לא כתב כשר היינו אם נישאת לא תצא וכתב הגט פשוט דעת רבינו יואל דכיון דאמרינן יז:
בתקנת זמן ג' גיטין פסולין ואם נישאת לא תצא מה הועילו חכמים בתקנתם ותירצו אהני דלכתחילה לא תינשא ופרש"י ומשום כך לא תמצא סופר ועדים שיחתמו והכא נמי חכמים תקנו שמו ושמה ולכן לא יכתבו הסופרים בלי זה ולכן פריך. והא בעינן שמו ושמה וליכא ומימלא לא ימצאו מי שיכתוב להם. וצ"ל דרמב"ם חולק על שינה שם עירו כמו שכתבו הרא"ש ותוס' אלא שינה לגמרי לכן בטל וכן בשמו ושמה. ולעולם לרמב"ם אם לא כתב שמו ושמה שם עירו ועירה כשר. ושינה היינו שינה לגמרי לכן בטל ולהרא"ש המשנה איירי בב' שמות ופסול מדרבנן וכ"כ תוס' בדף כ.
סעיף ד
ומקום הלידה כתב מר"ן שלא כותבין מקום הלידה ואע"פ שאם שינה לא פסל טוב שלא לכתבו. והמקור דבשינה כשר מהתוס' פרק הזורק דף פ. שינה שם עירו אומר ר"י דוקא עיר שדרין בה, אבל עיר שנולד בה אפילו שינה כשר כיון שא"צ לכותבו. וכן דעת ר"ת וכתבו תוס' והרא"ש דר"ת הביא ראיה דכל שלא צריך לכתוב אם שינה כשר משטרות דאמרינן בכתובות כב. אין מעלין משטרות ליוחסין דלאו אכולא מילתא קא מסהדי אלא אמנה שבשטר ולא על מה שהוא כהן.
אלמא אפילו אינו כהן ונכתב כהן השטר כשר. ויש שדחו ראיה זו. דלעולם העדים יודעים שפלוני כהן אבל לא מעידין עליו שהוא מיוחס רק מעידים שהם מוחזקים בו שהוא כהן. ועל כן לא מעלין משטרות ליוחסין. וכ"כ הש"ך חו"מ בס' מט ס"ק טו דאין לומר שעדים יחתמו סתם בלי לדעת שהוא כהן אלא איחוס הגמ' מסתפקת וכו' גם הרא"ש כתב במקום לידה אם שינה לא פוסל אבל אם שינה מקום דירה פוסל ומר"ן בב"י הביא דעת הפוסלים במקום לידה והם הרמ"ה והביאם הטור שאם כתב מקום לידה ולא טעה כשר.
משמע בטעה פסול וכ"כ המרדכי בפרק השולח דראבי"ה פוסל בשם אביו. גם הרשב"א בתשובה פוסל וכן בתשובת הרא"ם ח"א ס' סו הוכיח מריטב"א דפסול דשם דנו על נהר שינא אם כותבים עם י או בלי י' ואי הוי שינו או לא וכתב דלא הוי שינו דלפעמים אנו קורין בלי י'. משמע דאי שינה פסול אפילו בדבר שלא צריך לכותבו ויוצא לדעת הרא"ש ס' סו והרשב"א דאם שינה מקום לידה אם נישאת תצא ולר"י ור"ת ורא"ש לא תצא ולפ"ז לכתחילה לא תינשא לחוש לדעת הפוסקים הפוסלים ואם נישאת לא תצא.
בשינה מקום העמידה מר"ן ב"י הביא בשם סמ"ג להכשיר כמו מקום הלידה ובעל התרומה מסתפק וכתב הגט פשוט דאפילו יסבור בעל התרומה דשינה מקום הלידה מספקא ליה בשינה מקום העמידה גרע דמקום העמידה ניכר יותר ממקום הלידה וכתב הרא"ש שאין להתיר רק אם נישאת לא תצא, ע"ש.
שינה מקום הדירה
שינה מקום הדירה לכו"ע פסול וכתב הרמ"א ואפילו נישאת תצא וכתב הריב"ש ס' נז על גט שכתב אנת אינתתי הדרה בתלמסאן וזאת האשה נסעה משם קודם כתיבת הגט וגם בשעת נתינה לא נמצאת שם לא מצאתי לה צד היתר אם לא נאמר הדרה. לשון עבר כמו השבה עם נעמי וידעתי שרוב העולם לומדים דרה מלרע לשון הוה. ויחשבו לשינה מקום עירה ונשאתי ונתתי עם רבני העיר ורבינו דוראן נטה להקל ור"י חוכך להחמיר מפני ההמון שיבארו הלשון מלרע ומפני החומר שיש בשינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה ותצא מזה ומזה.
איני רוצה לסמוך על דעתי. ומהרשד"ם כתב בסוף ס' נח דאם כתב העומדת אפשר לפרש לשון עבר. אך אינו דומה כל כך ולא תנשא. ומהריב"ל תמה על הריב"ש חדא איך נטה להקל נגד רוב העולם דמפרשים הדרה לשון הוה ולא עבר. ועוד אפילו שלא היתה דרה כיון שהיא מעיר תלמסאן הוי כאומר פלונית מעיר פלונית וצ"ע.
ה. שם המגרש
צריך לכתוב שמו ושמה ואם לא כתב הבאנו לעיל מחלוקת אי בטל או פסול או כשר דהרמב"ם משמע כדעת ראבי"ה דכשר. ור"ן ורשב"א כתבו דאם לא כתב בטל והרב גט פשוט העלה דאם לא כתב שם האיש והאשה הוי ספק גירושין. וכתב ב"י בשם הרשב"א להסתפק אם במקום לכתוב שם הבעל כתבו בן פלוני והעלה דאינו כשר דשמו ושמה בעי וחניכה דקא אמרי היינו דקרו ליה אינשי באותה חניכה כנהוג ואם מפורסם בעיר אפשר שהיה מכשיר הרשב"א ואפשר להביא סמך בן איש פלוני עד ומהר"ם פדווה ס' לה כתב על חזקיהו דכתב חזקיה בן ראובן דכשר חדא דחזקיהו נמי נכתב חסר בלי ו' ועוד בן ראובן לבד כשר.
ואם כתב אביו של פלוני אבו יעקב. כפי שכותבים אנשי המערב נראה דכשר כמו אבוה דשמואל ואם נקרא על שם אמו יש להסתפק כגון יואב בן צרויה יש לדון להכשיר עכת"ד הגט פשוט. ונחלקו הפוסקים י"א דהוא מדרבנן. דסגי בהרי את מותרת ממני. אמנם יש חולקים וסוברים כיון דספר לספירת דברים בעי שמו ושמה כן כתב הר"ן בשם רמב"ן. והראיה מההוא דנכנס לביהכנ"ס נטל ס"ת ופריך והא בעינן שמו ושמה. ובהגהות אשרי פרק כל הגט סבר דלר"א דעדי מסירה כרתי אפילו מסר לגדולה הגט מהני והו"ה בלא כתב שם כיון דעדי מסירה כרתי.
וממה שכתב הרמב"ם פ"א מגירושין הל' א ושאר הדברים שבגט כגון זמן וחתימת העדים הוי מדבריהם משמע שמו ושמה דאורייתא וזה סותר למה שכתב בתחילה. אמנם לא גילה לנו מה הדין כשיש עדי מסירה. דבשלמא בעדי חתימה כיון דלא מוכח מתוך השטר מי המגרש גרע. והנה בגמרא בפרק גט פשוט במי שהוציא שטר וכתב בו לויתי ממך מנה ממך היינו מי שמוציא השטר. ומ"מ בגט אם לא כתב שמו לא הוי ספור דברים כפי שכתב הר"ן.
וכתב אור שמח פ"א הל' א דמצא בספר צידה לדרך כלל ה' פ"ג אם לא הזכיר שם האשה בגט כשר הרי דמחלק בין איש לאשה. ויש מקור לזה בירושלמי על עלה של זית וכו'. אמר רבי זירא תנא בונא בר שילא אפילו כותב אני פלוני מגרש את אשתי כשר. הרי דנקט לשון קצר דסגי בגט ונקיט ולא שמה. וע"כ דע"י עדי מסירה יגלו ויודיעו מי זאת המתגרשת. והוכיח מגמרא דלא צריך להזכיר שם אבי האשה בגט.
דאיתקין רבא גיטין פה. איך אנא פלניא בר פלניא פטרית פלונית אינתתי וכן בפרק האשה שלום אנא דוד בר נהילאי פטרית פלונית וכן אנא ענן בר חייא פטרית פלונית הרי דלא תיקנו לכתוב שם אביה. והטעם כיון שתפיסתה בגט מועלת ומוכיחה שהיא המתגרשת. אבל שם אביו חששו לידע מי המגרש. ולכן בשינה שם אבי המגרש נפסק בשו"ע דאם נישאת תצא. אבל באבי האשה כיון דאף לכתחילה לא צריך לכתוב אם שינה כשר וחילוק זה הביאו הרב גט פשוט דאשה אינה נקראת על שם אביה.
ע"ש. ובשו"ת רע"א ס' קטז וקיז דן בגט ע"י שליח שנכתב הלוי בשם אבי האשה ופסק בגט ע"י שליח דחסר בשליחות. דנעשה שליח למסור גט לאשתו שהיא בת כהן ולא בת לוי ע"ש ובפת"ש באריכות ודו"ק.
ו. שם אביו ואביה אם מעכב ואם שינה
מר"ן בשו"ע אם לא הזכיר שם אבי האיש או האשה כשר ובשינה יש לעיין דבגמ' כו. הכותב תופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש והאשה וגם בפרק הזורק פ. שינה שמו ושמה ואילו שם אביה לא נקט ובתשובת מהר"י איסרלין ס' קלח דשם הבעל ושם אביו ואביה כלול בשמו ושמה ובטופסי הרי"ף והרמב"ם כתבו שם הבעל ואביו והסתמכו על הגמ' בהאשה שלום אנא תנן בר חייא נהרדעא אחא בר הדיא דמתקרי אייא מרי משמע דרגילות לכתוב שם אביהם.
אמנם בעל העיטור בפרק הזורק דייק מהגמרא ומודים חכמים לר"מ בשינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה דהולד ממזר ואילו שם אביהם לא קתני וכ"כ רבינו צמח דוקא שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה אבל לא כתב בכלל כשר. וכתב הגט פשוט לדייק דלדעת העיטור דלכתחילה לא צריך לכתוב אבי המגרש והמתגרשת לכן אפילו בשינוי כשר. אמנם בשם עירו ושם עירה דצריך לכתוב אם שינה בזה מודים חכמים לר"מ. וכ"כ הרא"ם סימן ו דלבעל העיטור כיון דלכתחילה לא צריך לכתוב שם אבי האיש והאשה לכן אם שינה כשר.
והרא"ש בכלל מ"ה ס' סז כתב טוב הוא להזכיר שם אביה כדי לברר הדבר אם יש ב' יוסף בן שמעון בעיר ואם לא הזכיר רק שמה בקידושין או בגט מגורשת. ומלשון הרא"ש דכתב טוב משמע עצה טובה.
והרא"ש בתשובה כלל י"ז ס' יב כתב באדם שנשתמד אביו והיה שמו יוסף בן שמעון ואחר שנשתמד אביו קרא עצמו יוסף בן שמואל לימים גירש את אשתו ביוסף בן שמואל והכשירו הגט ותמה עליהם הרא"ש איך יכול אדם להחזיר שם אביו והרואים בגט שכתב יוסף בן שמואל יאמרו אינה מגורשת כי שם בעלה יוסף בן שמעון ע"כ ואם הרא"ש ס"ל דצריך לכתחילה לכתוב שם אביו ואביה תיפוק ליה דהגט פסול דעדים חתמי אשיקרא כיון דהוא מדברים דצריכים להכתב בגט.
כמו שכתב הרא"ש בשם הלידה אם שינה כשר דאין אדם נקרא ע"ש מקום לידתו ומשום העדים דחתמי אשיקרא אין לפוסלו כיון דלא צריך לכותבו כמו עדים דחתמו בשטר דיש ספק אי אמנה שבשטר מעידים וע"כ אמרה הגמ' כיון דלא צריך לכתוב לא מעידים ואם הרא"ש ס"ל דשם אביו צ"ל בגט לכתחילה אמאי לא אמר באותה תשובה דשינה שם אביו דהגט פסול משום חתימת שקר וע"כ תרץ הגט פשוט ס"ק מג דהרא"ש חדא ועוד קאמר כיון דצריך לכתוב זה שקר ומ"מ גם אם לא צריך לכתוב כל שינה יש לעז. ולכן לא רצה לתמוה עליהם מטעם קמא אלא אפילו לדידם שלא בעי לכתוב שם אביו ואביה מ"מ יש לעז.
הרי דלהרא"ש לא צריך לכתוב שם אבי המגרש והמתגרשת ומ"מ אם שינה פסול. וע"כ הסתפק בגט פשוט ס"ק מט בשינה שם אביו אם מהני להחזיק שם אביו. ומהריב"ל בסוף ח"ב הסתפק להרא"ש והעלה בגט ששינה הבעל שם אביו והחזיק באותו שם ל' יום וגרש את אשתו כתב דאם נישאת תצא. וכ"כ מהריב"ל בתשובה ח"א כלל ד ובב"י הביא תשובת רש"י בשינה שם אביו והחזיק ל' יום דאם נישאת לא תצא וזה דעת הי"א שהביא מר"ן בב"י ויש לדקדק על המחבר כיון דשינה שם אביו אינו אלא משום לעז והרי קימ"ל כל פסולי דרבנן אם נישאת לא תצא.
ולמה ס"ל להרא"ש דתצא. וע"כ כתב הגט פשוט יסוד דבפסולין דרבנן אם נישאת לא תצא. היינו בפיסולין של התלמוד אבל יש פיסולין דרבנן דחכמים החמירו ואם נישאת תצא. שהרי במשנה שינה שמו ושמה תצא מזה ומזה ושם בפיסולא דרבנן איירי. ומוהרח"ש בסימן ב כתב דכשטעו וכתבו בשם האשה ג'וייה בת טראנטה. והכינוי טוראנטו' כתב דתינשא לכתחילה דלא הוי שינו. והביא דברי מהריב"ל שכתב דאם נישאת תצא ותמה עליו חדא דתוס' פליגי על הרא"ש וכתבו תוספות דכל דבר שלא צריך לכתוב אם שינה לא פוסל.
והעלה בגט פשוט לחלק בין שינה אבי המגרש לאבי המתגרשת דאשה בבית אביה לא חותמת שום שטר ומשנישאת יצאה מבית אביה וא"כ הוי כמו מקום לידה דלא מפורסם דאם שינה כשר. וכתב דהרא"ם ומהרח"ש לא חילקו בין אבי האיש לאבי האשה ומ"מ בתשובה מהראנ"ח ח"א סי' יא כתב לחלק כן דיש לחלק בין אבי האיש לאבי האשה במעט חילוק ע"ש.
סעיף ז
והב"י הביא מחלוקת רש"י והרא"ש בכתב יוסף בן שמואל דבשינה לרא"ש תצא. ולרש"י לא תצא. וכתב פת"ש ס"ק כד בשם הרדב"ז סימן שעו דלהרא"ש תצא בלא החזיק. וכ"כ בספר בית דוד וספר גט מקושר שמהני חזקה לאביו. וב"ש כתב בשם תה"ד דלא יכול להחזיק שם אביו בע"כ. ורק כשמת יכול להחזיק וכ"כ גט פשוט והובא בפת"ש ס"ק כח בשמו ולהטור לא מהני להחזיק גם לאחר מיתה. ולרש"י יכול לשנות ולהחזיק. וע"ז כתב אגרות משה דגם מחיים שייך להחזיק דכל מה שנוגע לבן האב לא ימחה. והתה"ד דס"ל להרא"ש לא שייך שיחזיק היינו בטעות או בע"כ אבל בבן שהחזיק גם האב יודה.
וכתב רע"א ס' קיא בנדון דנשאת אומרים לבעל שיש מחלוקת ויחוש לעצמו. ואם לא ירצה לגרש יבקשו גט אחר. ואע"פ דהוי פיסול דרבנן כתב פת"ש בשם גט פשוט דיש פסולי דרבנן דמחמירים כגון שינה שמו ושמה. ושם הביא מהריב"ל דדוקא בבעל שייך שינוי ולא באשה. ולחם רב ס' ל שמואל מולי וקוראים רק מולי אם כתב שמואל תצא ותמה עליו גט פשוט דזה ידוע שמואל מעריסה. והכא קיצור שם ודו"ק. ובתשובת חתם סופר אהע"ז ח"ב ס' טז על אשה שנתגרשה ונכתב בשם אביה הלוי וילדה ולא פדו וכשהגיעה למקום אחיה א"ל שהם לא לווים. העלה כיון דהוי שינוי בשם אבי האשה כדעת גט פשוט לחלק בין בעל לאשה. כפי שכתב הראנ"ח.
היוצא מדברנו דדעת הרמב"ם בשינה שמו ושמה הוי בטל מדאורייתא. והב"ש בס' קכט ס"ק ה דשינה שמו ושמה משמע מתוס' כ. דאינו פסול אלא מדרבנן. והתורת גיטין חלק על הב"ש וכתב דמתוס' לא משמע כלום. ובאופן דלא כתב שם האיש והאשה בגט פסק מר"ן דגט פסול ובניה ממזרים. וכתב הב"ש בס"ק שם דאם לא נכתב יש מחלוקת ודעת הש"ג דהוי בטל וכתב דחלקו עליו כיון דכתב נמי בלא כתב שם עירו דהגט בטל מדאורייתא ואיזה שורש מצא על זה א"כ יש ג' שיטות: תוס' ורא"ש מכשרי לגמרי, הראב"ד ורשב"א פסלו, וש"ג פסל מדאורייתא.
והנה מסוגיא גיטין כ. דאמרינן למאי ניחוש לה הא בעינן שמו ושמה וליכא וכתב הגאון בס"ק יט דאפילו חששה אין כאן. וסיים הגאון ודלא כמרדכי בשם רבינו יואל וכן תמה הפנ"י בריש כל הגט מתמה תמיהה לי אם לא כתב שמו ושמה משמע מהגמ' שאין מיחוש וגט בטל ואיך כתב רבינו יואל בדיעבד כשר ולכל החולקים על מרדכי בלא כתב שם עירו ושם עירה פסול רק מדרבנן ועי' בגר"א סימן קכח ס"ק ג ויש מכשירים ויש פוסלים.
ולכן הגמ' שהקשתה הא בעינן שמו ושמה שם עירו ושם עירה משמע בחדא מחתא מחתינהו ולכן יש שלא גורסין שם עירו ושם עירה דלא כתב שמו ושמה הוי דאורייתא ולא כתב שם עירו הוי דרבנן. ולפי הש"ג דכתב דאם לא כתב שם עירו ושם עירה בטל א"ש וראיתו מהגמ' כ. והנה בקרבן בעינן לשמה ומ"מ לא שמעינן דבעי שם בעלים דהרי הכהן לא מכיר בעל הקרבן. וכאן אם אחד בשם ראובן הביא קרבן וא"ל לכהן אני שמעון והכהן הקריב לא הוי שינוי בעלים דהרי הוא מקריב לשם אדם זה. וכן במגילת סוטה דבעי לשמה. מ"מ לא צריך לכתוב שם האשה. וצ"ל דבגט כתוב וכתב לה לה לשמה.
והר"ן בגיטין כ. בההוא דעל לבי כנישתא אמר רב יוסף למאי ניחוש לה הא בעינן שמו ושמה שם עירו ושם עירה. וכתב שם כיון דספר כריתות אמרה תורה אי אפשר לספר כריתות בלי שמו ושמה. וסיים דשם עירו ושם עירה דרבנן דמדאורייתא לא בעינן אלא שמו ושמה. ולפ"ז הש"ג דכתב דשם עירו דאורייתא הוכחתו מסוגיא הא בעינן שמו ושמה שם עירו ושם עירה משמע בחדא מחתא מחתינהו. והכל מדין סיפור דברים והש"ג כתב לחלק בין אם מגרש באותה עיר לא בעי שם עירו אבל מגרש בעיר אחרת חייב לכתוב.
סעיף ח
וכתב בס' גליא מסכתא סימן ד בגט שכתבו בשם אבי האשה הלוי ולא היה לוי והוא מקום עיגון גדול וכתב דלכאורה כיון דעיקר השם דאורייתא יש מקום לפסול אמנם לפי הרמב"ן ור"ן דספר לספור דברים הסיפור ראובן גירש אשתו. ולא ראובן בן יעקב גירש רחל בת לבן ולכן כהן ולוי לא הוי שינו לש"ג ולכן פסול רק מדרבנן. וכתב להוכיח ששמו ושמה בגט כדעת ר' יואל הלוי והגר"א בסימן קכט ס"ק יט עשה סמוכין לדברי השו"ע סעיף יא דכתב פסול.
והוא כקושית הפנ"י על רבינו יואל דגמ' משמע אפילו ריח הגט אין ואי מר"ן ס"ל כן כפי שמוכיח מסוגיא הו"ל לכתוב גט בטל. והוכיח דאם לא כתב כשר מסוטה ומקרבן. וממה שכתב שינה שמו ושמה במשנה משמע שינוי ממש. דלא דמי למה שכתבו תוס' לעיל לד: בראשונה היה משנה דקאי על שם יהודה וגליל. אלא שינה ממש. ולכן בלא כתב כשר כדעת רבינו יואל כמו שהוכיחו תוס' כ. ונמצא לשמו ולשמה היינו לעצמות האשה כמו בסוטה וקרבן.
והוכיח מסוגיא לקמן פה. גופו של גט ודין דיהוי ליכי מנאי ואם לא כתב מנאי לא גט ובשלמא אם לא כותבים שמות בגט ניחא אבל אי כותבים שמות בגט כדעת הר"ן ורמב"ן הרי מוכח מהגט בלי מנאי מי מגרש.
וכ"כ לחם משנה פ"א הלכה ד על הרמב"ם דכתב לשון המשנה גופו של גט הרי את מותרת דכאן איירי בגט הכשר מדאורייתא ובהרי את מותרת סגי מהתורה ושם האיש והאשה וזמן מדרבנן. אמנם בגמרא בההוא דנקט ס"ת דאמרינן והא בעינן שמו ושמה וליכא וכו' וכפי שתמה הפ"י על רבינו יואל. וישב דהיות וגופו של גט הרי את מגורשת ממני ולר"י ודין דהוי ליכי מנאי זה נקרא שמו ושמה שהגט בא מהבעל לאשה ובסוטה לא בעי בקללות מהכהן לאשה כיון דלא כתוב לה ולכן מתמיה הגמ' ולעולם אם לא כתב כשר.
ובתשובת עבודת הגרשוני סימן כד על עגונה שברח בעלה למרחקים והתחתן וכתבו גט בטעות בשם אביה שנכתב יצחק והוא שמו נתן והוכיח מתוס' פ. בשם ר"י דאם שינה שם לידה לא פוסל הו"ה בשם אבי האשה וכתב תשובה זו לחמיו בעל צמח צדק בסימן פג וכתב עליו שצריך לשרוף הגט שלא יבואו לטעות. וכ"כ בשו"ת מהר"ם מלובלין סימן קיז דאם נכתב הלוי ואינו לוי צריך עוד גט ושם דן לגבי ג' חדשי הבחנה ממתי לספור.
ובשו"ת צמח צדק הקדמון סימן פג תמה על חתנו בעל עבודת הגירשוני ודחה דברי המקילין וכתב דבפסקי' מהרא"י סימן קלח כתב דאם שינה בשם אביהם כשר כיון שאם לא כתב נמי כשר וכתב לדחות דיש הבדל בין מגרש ע"י שליח למגרש ע"י עצמו שמוסר גט לאשה וא"ל הרי את מגורשת ממני אבל ע"י שליח הרי נעשה שליח לגרש פלונית בת יצחק ואיך ישנה ויגרש פלונית בת נתן, הרי שליח מגרש אשה מה שלא צוה הבעל.
ובכנ"י סימן ע דן נמי על גט שנשלח ממומר וכתב בשם אשתו בת חזקיה ובפי כל יחזקאל. וכתב ח"ו לסמוך על עבודת הגרשוני והאשה נשארה עגונה שבע שנים עד שבררו עם אביה והתברר ששמו חזקיה ומיעוט קרו ליה יחזקאל והתירו אותה.
ובשו"ת רע"א סימן קטז דן בנדון עבודת הגרשוני ודחה דבריו ובסימן קסז הסכים עמו הגאון ר' מאיר פוזנר בעל בית מאיר ותמה על הרב צמח צדק חמיו דעבודת הגרשוני דכתב בחילוק ד' להחמיר ע"י שליח איך יגרש פלונית בת נתן אם נעשה שליח על פלונית בת יצחק ותמה עליו בשלמא אם הבעל א"ל הולך גט זה לאשתי רחל בת יצחק והיא בת נתן שפיר דמי אבל דרך העולם א"ל הולך גט זה לאשתי שרה נמצא כולנו יודעים שזו אשתו ואין אחרת וכי משום דאמר שרה בת יצחק והאמת היא בת נתן וכתב לו רע"א דהגם שזה נכון מ"מ אפשר לומר דלא בעלה מגרשה אלא אחר אע"פ שהשליח נאמן לומר שהוא שליח הבעל זה בזמן שאין הגט מכחשו וכאן הגט מכחישו.
ובשו"ת תולדות יצחק סימן ד הביאו הרב פת"ש סימן קכט תמך יסודותיו בדברי עבודת הגרשוני ודחה דברי הכנסת יחזקאל. וטעמו כיון דלא צריך לכותבו אם נכתב בטעות כשר וראיה מהרמ"א אם כתב שם טפל כשר הכא נמי יאמרו השם שנשמר זה שם טפל דלא רגילים בו וכל היסוד הוא ע"פ הרמ"א סימן קב דשם אבותיהם כותבים ע"פ עצמם ואם פסול כששינה למה כותבים ע"פ עצמם. ובנוב"י כתב לסתור דעת עבודת הגרשוני ואע"פ שבנוב"י סימן פט כתב עוד חזון למועד במהדורא תנינא חתך בסכינא חריפא בסימן קט ולענין אם שייך להחזיר ואח"כ יגרש כתב הגט פשוט ס"ק כג דבעי להחזיק ל' יום שם אביו ולכל הפחות יקראו אותו ג' פעמים בתוך הל' יום.
ודוקא באביו שמת אבל כשבחיים והוא מתנגד יראה דלכו"ע לא מהני חזקה ועפת"ש ס"ק כט לפ"ז בשם אבי האשה לפי הראיות של או"ש לא צריך לכתחילה והוי כמו שלא יודעים ולכן בשינה יחזיק שם אבי האשה ל' יום ואח"כ יתן הגט. וכן עשינו בשם אבי האשה. וד' יצילנו משגיאות אמן.