סימן לט
טעות בשם האשה ובאיזה אופן אנו אומרים עשו עדים שליחותן
סעיף א
גיטין סג: ההיא דהוו קרו לה נפאתה אזלי סהדי כתבו תפאתה. אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב עשו עדים שליחותם מתקיף לה רב נחמן מי אמר להם כתובו חספא והבו לה אלא אמר רבה ודאי אי כתוב סהדי גיטא מעליא ואבד עשו שליחותן. מתקיף לה רב נחמן מי א"ל כתובו ואנחוהו בכיסייכו אלא אמר רב נחמן כותבין ונותנים אפילו ק' פעמים ע"כ.
ויש לדקדק לרבה דס"ל דאם כתבו העדים גט כשר ונאבד עשו שליחותן יש להסתפק מה הדין אי כתבו עדים גיטא שיש בו ריעותא ולא נאבד. וכן לרב נחמן עצמו כיון דלא א"ל אנחוהו בכיסייהו לכן בנאבד כותבים אפ' מאה גיטין יש להסתפק אם הגט לפנינו אבל יש בו רעותות האם לרב נחמן נאמר עשו עדים שליחותן. והתוס' כתבו בשם ר"י דכל שהגט לא נאבד ויש בו ספקות אין לכתוב גט אחר דשמא עשו שליחותן. וכ"כ הרא"ש סימן ו דאם מסופקים מחמת כמה חומרות שנהגו להחמיר ואין להם שורש ועיקר מהתורה וציווה הבעל שנית משמע מדבריו רק בדברים שאין להם שורש ועיקר מהתורה אבל בפיסול דרבנן לא עשו שליחותן ויכולים לכתוב בלי מינוי שנית של הבעל.
וכ"כ הרמב"ם ושו"ע דכל שנמצא הגט בטל או פסול כותבים ולא שואלין אותו. וקשה בשלמא נמצא גט בטל ניחא שכותבים עוד גט אלא בפיסול דרבנן כיון שקימ"ל שאם נישאת לא תצא הרי הגט כשר מדאורייתא ולמה כותבים בלי להימלך בבעל, אלא משמע דגם זה נקרא חספא וכן דייק הריב"ש בתשובות סימן ריד ויש לחקור בהא דשינו מנפאתה לתפאתה האם הוי שינוי שם ובטל הגט מדאורייתא או הוי רק פסול ואי נאמר דהוי פסול דרבנן יוצא לרבה דאמר מי קאמר ליהו כתובו חספא משמע דאע"ג דגט כשר מדאורייתא כיון דמדרבנן לא יכולה להתחתן לכתחילה הוי חספא ובכתב גיטא מעליא ואבד זה שונה כיון דסוף סוף כתבו גט כשר ועשו שליחותן.
ולכאורה, מאותו טעם שנמצא פסול דרבנן שאמרינן שלא עשו שליחותן מאותו טעם לרבה גם אם נאבד יכתבו גט אחר כמו שהקשה רב נחמן כיון דסו"ס לא נתנו לה כלום ולא אמר להם אנחוהו בכיסייכו.
אלא אם נאמר דרבה ס"ל בגט פסול עשו שליחותן ולכן גם בגט כשר שנאבד עשו שליחותן. ונפאתא ותפאתה הוי פסול דאורייתא. ולכן מתמה מי א"ל כתובו חספא ורב נחמן חידש בנאבד לא עשו שליחותן דאזלינן בתר אנן סהדי דכשמינה שליח לכתוב ולחתום היינו גט שיגיע לידה וכל שהגט לא יכול להגיע לידה הן מצד פיסול דרבנן או נאבד לא עשו שליחותן ולכן נפאתה ותפאתה הוי פיסול דרבנן וכן מצאתי בחת"ס. ודו"ק.
סעיף ב
ובשו"ע סימן קכב סעיף א פסק מר"ן אמר לסופר ולעדים לכתוב ולחתום וליתן גט לאשתו ונתנו לה ונמצא פסול כותבים ונותנים להם והוא לשון הרמב"ם ומשמע אפילו אחרי נתינה. והטעם משום דלא אמרינן כתובו חספא ומשמע מרמב"ם ושו"ע נפאתה תפאתה הוי פיסול דרבנן. וכיון דלא יכולה להתחתן לכתחילה הוי חספא ועדים לא יכולים לתת לה גט שלא יכולה לכתחילה להתחתן בו והוי חספא ומשמע מרש"י תפאתה טעו בשמה נפאתה כתב זה שמה. וכתב גט פשוט שאם הבעל א"ל לכתוב ושינה שמה מנפאתה לתפאתה בכוונה לא יכולים לכתוב.
אמנם הרדב"ז בתשובה ח"ד אלף קנו כתב דאם הגט כשר מהתורה ופיסולו מדברי סופרים עשו עדים שליחותן אמנם בתירוצו השני כתב דאם החשש משום שום נידנוד חומרא בעלמא בזה לא יכולים לכתוב בלי מינוי שנית של הבעל. וכתבו התוס' בשם ר"י אם יש חומרות שלא עשו בגט לא יכתבו משום זה עוד גט, דעשו שליחותן. והקשה גט פשוט כיון דלא יכולים לתת לה גט אחר מי א"ל כתובו ואניחוהו בכיסייכו. וכן כתב בפשטות הש"ג וכתב גט פשוט דתוספות איירי בגט שנכתב ולדעת הסופר והעדים כשר רק בא אחר וראה הגט וגימגם בזה חיישינן דס"ל דאם בא אחד וגימגם על הגט עשו שליחותן היינו באומר כתבו וחתמו אבל אם אמר להם כתבו וחתמו ותנו כל שלא נתנו ונמצא גימגומים בגט חוזרים וכותבים אמנם מלשון השו"ע משמע אפילו אמר כתבו וחתמו ותנו עם כל זה אפילו לא נתנו לא יכתבו דעשו שליחותן וכתב הגט פשוט דהוי מינויים נפרדים כתבו וחתמו ועוד מינוי תנו ולכן בכתבו וחתמו, עשו שליחותן.
סעיף ג
ויש לדון בכתב גט כשר ואבד דנחלקו בגמ' רבה ורב נחמן דלרבה עשו עדים שליחותן ולפי רב נחמן יכולים לכתוב דלא אמר להו כתובו ואותבו בכיסייכו ופסקו הרי"ף, הרא"ש, הראב"ן, ריטב"א ושו"ע כרב נחמן ותימה שהרמב"ם לא הביא דין זה. דכתב הרמב"ם בפ"ב דגירושין הלכה ח' אמר לאחרים לכתוב גט ולחתום בו וליתנו לאשתו וכתבו וחתמו ונתנו לה ונמצא הגט בטל או פסול הרי אלו כותבין גט אחר ואפילו מאה עד שיגיע גט לידה ע"כ.
ותמה הכ"מ דלמה לא הזכיר רבינו נאבד דהוי רבותא טפי דבנמצא פסול לכו"ע בין רבה בין רב נחמן כותבין רק בנאבד יש מחלוקת לרבה לא כותבין דעשו שליחותן ולרב נחמן כותבין א"כ טפי הול"ל בנאבד. ותירץ שם דלדידן דקימ"ל כרב נחמן הוי הסברא הפוכה והוי כ"ש בנאבד מפסיל דבפסול אע"פ שניתן לה כפי שכתב הרמב"ם חוזר וכותב ר"ש בנאבד שלא נתנו לה והנה בהסבר המחלוקת רבה ורב נחמן בנאבד אם חוזרים וכותבים הסביר בעל הגט פשוט בסימן קכב ס"ק ב ד"ה ועוד האם במה שאמר הבעל כתבו וחתמו ותנו האם יש כאן שתי שליחויות נפרדות אחת על הכתיבה וחתימה ואחת על הנתינה או הוי שליחות אחת מכתיבה עד נתינה, שלדעת רבה זה שתי שליחויות ולכן כשכתבו וחתמו ונאבד נעשתה השליחות.
לא כן לרב נחמן הוי שליחות אחת ולכן כל עוד לא נתנו הגט לא עשו שליחותן. כיון דכל המינוי שליחות אחת מכתיבה עד הנתינה. וכל עוד לא ניתן לא עשו שליחותן ויכולים לחזור ולכתוב ולכן כיון שהרמב"ם פסק כרב נחמן לכן פשוט יותר שבנאבד חוזרין וכותבין הלחם משנה הביא דברי הב"י בסימן קכב שהביאנו לעיל וכתב דהם דחוקים וכתב ליישב דכיון דהרמב"ם בגט פסול ס"ל דחוזר וכותב יש ללמוד ק"ו לגט כשר שאבד שהרי בגט פסול מדרבנן הגיע לידה גט כשר מדאורייתא ולמרות זאת יכולים לחזור ולכתוב כ"ש דגט שאבד ולא הגיע לידה.
ועוד כתב ממה שכתב הרמב"ם עד שיגיע לידה משמע שכל שלא הגיע לידה לא עשו שליחותן ובכלל זה גט שאבד ע"ש. וכ"כ בס' גט פשוט שתירוץ זה נראה בעיניו וכ"כ הפר"ח בסימן קכב ס"ק א והט"ז בסימן קכב ס"ק א וסיים הרב גט פשוט דיש מקום לומר כיון דהרמב"ם השמיט גט שאבד הרי הוא מסופק אם הלכה כרבה או כרב נחמן ע"ש.
סעיף ד
וכתב הר"ן על הרי"ף ד"ה אלא בשם יש מי שכתב שהוא הדין לענין שטרות ממון שמחוסרים נתינה שאין המקבל זוכה עד שיגיע השטר לידו וכותבים ונותנים לו אפילו מאה פעמים. אבל בשטרי ראיה או שטרות שאינם מחוסרים נתינה כמו שטר הקנאה כיון שחתמו עדים עשו שליחותן ושוב אין כותבין ונותנים וכ"כ הר"ן ונמוק"י וריטב"א והוסיף שמכל מקום אם טעו העדים בכתיבת השטר או שחסרו ממנו דבר ואצ"ל אם יש פסול בשטר בזה כותבים ונותנים דלא א"ל כתובו חספא וכ"כ בשו"ת הרא"ש פ' סח אות לא אמנם יש חולקים והם הרשב"א בתשובה ח"ג סימן יב והביאו מר"ן בב"י בשו"ע חו"מ סימן מט סעיף ו שזה רק דין בגט שהבעל צריך לכתוב הגט הוא או שלוחו בזה אמרינן עשו עדים שליחותן אבל בשאר שטרות לא אמרינן עשו שליחותן.
ויש לדקדק באופן דהגט פסול למה חוזרים וכותבים ולא צריכים מינוי מחדש כיון דהגט כשר מהתורה וכתב הגט פשוט בסימן קכז ס"ק ו לישב קושית הרא"ש שכתב דאם עדים חתמו על גט מוקדם הגט בטל ותמהו עליו כל הפוסקים הרי זמן פוסל מדרבנן ולמה גט בטל. ותירץ הגט פשוט שם דכיון דהבעל מינה אותם לכתוב גט כשר וגט כשר היינו בזמן הנכון והם הקדימו הזמן הרי על זה לא נעשו עדים ושלוחי הבעל ונמצא שחתמו שלא בצווי הבעל ושליח ששינה משליחותו בטלה השליחות.
וק"ק אם בטלה שליחות איך חוזרים וכותבים. וצריך לחלק כפי שחלק החכמת שלמה בסימן קכא בין שליח שביטל שליחותו ולא רוצה למסור הגט שאם חוזר ושוב מתרצה להיות שליח לא בעי מינוי הבעל דהבעל עומד מאחריו וזה דין המשנה כל שתחילתו וסופו בכשרות מהני והטעם דציווי הבעל בעינו עומד. ולכן יכולים לכתוב עוד גט מכח השליחות הראשונה, ודו"ק. הכא נמי כל גט פסול הוא בטל דהבעל אמר להם לכתוב גט כשר ולא גט פסול דגט פסול הוי חספא ע"כ.
ולפ"ז אם התגרשה בגט פסול מדרבנן שנכתב ע"י מינוי הבעל היא לא מגורשת ואם נישאת תצא וזה חידוש עצום וכן תמה התורת גיטין על הגט פשוט.
ונראה להסביר דברי הגט פשוט דאם בעי שליחות בכתיבת הגט דהיינו וכתב שאמרה התורה חוזר על הבעל הרי כל שהעדים שינו הרי כתבו וחתמו שלא בצווי הבעל. אמנם אם הכתיבה מדין לשמה ומה שאמרה תורה וכתב חוזר על הסופר כל שהבעל גילה שרוצה לגרש וכותב גט לשמה מהני ולכן בשלמא אם נפאתה ותפאתה הוי שינוי שם לגמרי שאז הגט בטל ניחא. אבל אם הוא רק שינוי ופיסול דרבנן דכו"ע יודעים דנפאתה זוהי תפאתה למה הגט בטל.
הרי לא שייך שינה משליחות הבעל ונראה דזה תמיהת התורת גיטין. והנה סברת הגט פשוט הביא אותה בשו"ע אהע"ז סימן קלג שנפסק דעדי מסירה בלי עדי חתימה כשר וכתב בשו"ת משכנות יעקב סימן כז דוקא באמר הבעל כתבו גט לאשתי היינו דוקא בסתם שלא ציוה הבעל לעדים לחתום. אבל אם ציוה הבעל לסופר לכתוב ולעדים לחתום וכתב הסופר והעדים לא חתמו או שחתמו לאחר זמן ה"ז גט בטל מדאורייתא. וראיה ברורה ממסכת גיטין ושוב מצאתי הדבר מבואר בירושלמי וזה כלל גדול בגיטין וצריך להיזהר בו הרבה.
ועוד דנראה דכל הדברים הנהוגים בגט אע"פ שאין להם עיקר מהתורה ולא מדברי סופרים רק נהגו כן מסתמא כל שמצוה לכתוב גט דעתו שיכתבנו כראוי וכל שלא כתבו כן ולא הודיעוהו הרי העדים שינו שליחותם ובטל וה"ז כשליח שתרם והכא נמי בנידון דידן והוי כמו שנכתב שלא בצווי הבעל ואף אם ירצה אח"כ לגרש בו פסול למ"ד בעינן שליחות בכתיבה ולכן בדברים ידועים כגון י"ב שיטין וכתב אשורי ותיקון אותיות והיקף גויל שנהגו בכל המדינות אם הבעל צוה דעתו על הגט כשר גמור ע"פ כל החומרות הללו ואם לא עשה כן הגט בטל.
אמנם הב"ש בסימן קל ס"ק כט לא ס"ל כן דכתב אם הבעל אמר לג' לכתוב גט ומת אחד מהם שיכתבו הגט וימסרוהו רק בעדי מסירה. ותמה עליו הבית מאיר הרי שינה מצווי הבעל וצריך להיות בטל.
סעיף ה
וכן תמהו עליו הבגדי כהונה סימן נג וברית אברהם סימן צג אות יז וכ"כ פנים מאירות ח"א סימן נה ותמה הפ"ת בסימן קלג על המשכנות יעקב הנ"ל בשלמא בדין של פסול מדרבנן או אמר להם לחתום ושינו מדעתו הוי בטל אבל בדין השני של חומרות למה יתבטל הגט ומר"ן מפורש בסימן קכב דאם הספק בחומרת לא יכתבו עוד גט ואם כתבו הגט השני בטל כיון דבכתיבת גט ראשון עשו שליחותן. וכתב לחלק בין דבר שנתפשט וידוע כגון כתב אשורי וי"ב שורות. אבל מוקף גויל שאפילו כמה לומדים לא יודעים אין לפסול בזה.
ושו"ת ברית אברהם סימן צח כתב שבתחילה עלה בדעתו לבטל כל גט שנכתב בפיסול דרבנן. מדין שינוי בשליחות ודחה וכתב באות ו' דהרי לא מצאנו בשום מקום דלהוי בטל בפסול דרבנן ועוד בקידושין דן הרב מל"מ פ"ז מאישות אם עשה שליח לקדש לו אשה וקידש לו קידושין דרבנן או קידושין שאין מסורין לביאה מכמה דוכתי דלא הוי קפידא והנ"מ בגט. והמעיין בגמ' גיטין עט: כתב לשם מלכות שאינה הוגנת תצא מזה ומזה וצריכה גט מזה ומזה ופרש"י אע"ג דגט ראשון לא חל ולא מקודשת לשני מ"מ צריכה גט משני שמא יאמרו גרש ראשון ונשא שני ונמצא א"א יוצאת בלי גט ותוס' כתבו דגט ראשון גט גמור והפיסול מדרבנן לכן צריכה גט משני ולכאורה היה מקום לישב מחלוקתם בשליח ששינה דלתוס' לא בטלי שליחות והגט מדאורייתא כשר ופיסול רק מדרבנן ואם נישאת תצא מדרבנן ולרש"י הגט לא חל דשליח ששינה בטלה שליחות והגט בטל מדאורייתא.
ואמרינן בגמ' בנכתב הגט ונאבד אמר רבה עשו שליחותם ורב נחמן הקשה עליו וכי א"ל כתבו והניחו בכיסייכו ויש לדקדק באמר כתבו וחתמו וחתמו הרי בכתיבה וחתימה עשו שליחותן ואיך יכתבו שנית ועוד מה יהיה הדין אם נמצא גט ראשון אחר כתיבת הגט שני. ולמ"ד לא בעי שליחות בכתיבה ניחא. אלא למ"ד בעי שליחות כדעת הרמב"ם למה נכתוב שנית וע"ז כתב הישועות יעקב בס"ק ב דאם נכתב גט ונחתם הרשות ביד השליחים לא למוסרו לאשה אלא יכתבו גט אחר והטעם דכל שלא הגיע ליד האשה דזמן השליחות ממשיך עד שיגיע הגט ליד האשה ולזה אמר כתבו ותנו. וכ"כ הפר"ח אמנם הרדב"ז כתב דוקא בנאבד יכולים לכתוב.
סעיף ו
ובבעית רבא בגמ' כתבו ונתנו לשליח כתב רש"י דזה חוזר למעלה האומר לשליחו לתת גט ואבד בדרך שיכול השליח לכתוב גט שני ושואל רבא מה הדין כשאומר כתבו ותנו גט זה לשליח אחר ואבד הגט בדרך האם סיימו העדים שליחותם בכך שנתנו את הגט לשליח ושוב אינם יכולים לחזור ולכתוב או שאין שליחותם מסתיימת עד שיגיע הגט ליד האשה ולכן אם אבד הגט חוזרים וכותבים. וכן דעת הראב"ד בהשגותיו על הרי"ף ודעת בעל העיטור וריטב"א וריא"ז.
אמנם הרי"ף עצמו כותב דבעיית הגמ' סלקא בתיקו ותיקו דאיסורא לחומרא הילכך לא מצי אינהו למהוי שלוחים להולכה דחיישינן דילמא סלוקי סלקינהו. כלומר, לדעת הרי"ף בעיית הגמ' לא קשורה לדיון הקודם על הגט שאבד אלא היא בעיא בפני עצמה האם סילקם משליחותם בכך שאמר שיתנו לשליח ולא יוכלו הם בעצמם שלוחי הולכה אל האשה כיון שלא מינה אותם לכך או רק חשש לטירחא שלהם אך הוא מוכן שאם ירצו יוכלו לתת לאשה בעצמם. והר"ן על הרי"ף מבאר שלפ"ז שאלת רבינא מרב אשי ויוליך לה מהו פירושה שאם תאמר שבאמירת תנו לשליח לא סילקם האם במציאות שהוסיף ואמר ויוליך לה התכוון לסלקם ע"כ.
ובקצות בסימן רמד ס"ק ג ד"ה אך כתב שהדגשת רש"י בכתבו ותנו לשליח שמיניתי בא לישב הקושיא הרי זה מילי ולא מימסרן לשליח דכיון שלא מסר להם גט איך יכולים למנותו לכן פי' לשליח שמיניתי דאז השליח קיבל מינוי מהבעל. ועל שיטת הרי"ף שבעית רבא לא קשורה לדברי רב נחמן בגט שאבד אלא בעיא בפני עצמה תמה הראב"ד מגמ' לעיל כט: גבי שליח שנצטווה להיות שליח להולכה ולמוסרו לאבא בר מניומי שיוליך לאשה דאמר רב אשי שכוונת הבעל היתה אבא בר מניומי ולא את.
והדברים ק"ו ומה שם שמעיקרא היה שליח להולכה ורק מפני שלא הכיר את האשה נאמר לו למוסרו לאבא בר מניומי ובכל זאת אמרינן שע"י כך הופקעה השליחות מהראשון קל וחומר כאן שמעיקרא נאמר לו למסור לשליח אחר שודאי אינו יכול להיות שליח להולכה ומה הסתפק רבא בכלל בזה ובב"ש אהע"ז סימן קמא ס"ק מט ופר"ח סימן קכב וחזו"א סימן קמז לדף סג: תירצו דשאני התם שאינו מכירה והסיח דעתו משליחותו ובתורת גיטין סימן קמא ס"ק לו כתב דשאני התם דאמר תנו לפלוני אבל הוא נתן להם רשות למנות איזה שליח שירצו ואפשר שהם דכלל.
וכתב הרמב"ם בפ"ב מגירושין הלכה ט וז"ל אמר להם הבעל כתבו וחתמו ותנו לשליח להוליך לה וכתבו וחתמו ונתנו לשליח ונמצא גט בטל או פסול אין כותבין אחר עד שימלכו בבעל שהרי לא עשה אותן שלוחים לגירושין ושמא לא רצה אלא שיכתבו ויתנו לשליח בלבד ולא ישאר בו מעשה אחר והרי כתבו ונתנו לפיכך לא יכתבו אחר ואם כתבו גט אחר ונתנוהו לשליח ונתנו לה הרי זו ספק מגורשת ע"כ וכתב הכסף משנה ובב"י בסימן קכב ד"ה אמר לסופר שאם נאבד אחר שכתבו הגט כדין פשיטא שעשו שליחותן ורבינו ירוחם הביאו הב"י שם שהרמב"ם ורש"י לא נחלקו וגם בנפסל ונאבד מבעיא לן.
ועוד כתב הב"י דכל הטעם מי אמר להם לכתוב חספא אלא כשאמר לה יתנו לה דכיון דאמר ותנו דעתו שתתגרש באותה נתינה אבל כשציווה לתת ליד השליח כיון שאפילו יהיה גט כשר לא מתגרשת בו לכן אפילו אם נמצא גט פסול עשו שליחותן והסבר הדברים כשאמר להם תנו הרי הם בעל דבר ועומדים במקומו לתת גט כשר ולכן כותבין ונותנים אבל באופן שאמר תנו לשליח לא עשאם כבעלי דברים ולכן אינם יכולים לכתוב גט אחר ע"ש.
ועוד כתב הכסף משנה מה שהשמיט הרמב"ם הבעיא הראשונה באמר תנו לשליח בלבד משום שזה נלמד בק"ו שבאם אמר ויוליך לה מספקא לן ק"ו באופן שלא אמר ויוליך לה. אך הקשה דאכתי מדוע לא משמיענו דאפילו באופן שלא אמר ויוליך היא רק בגדר ספק מגורשת. וכתב די"ל דהרמב"ם מפרש בעיא ראשונה כרי"ף דאם הם עצמם יכולים להיות שלוחין להולכה ובגט פשוט סימן קכב ס"ק יב הקשה עליו בשם הרש"ך דהרמב"ם עצמו פ"ט מגירושין הלכה א כתב אמר לשנים כתבו וחתמו ותנו לפלוני שיוליך גט לאשתי או תנו לשליח שיוליך לה אחד מהן כותב ושנים חותמין ונותנין לשליח ואם הוליכו הן בעצמן ונתנו לה אינו גט שלא עשה אותן שלוחין לגירושין הרי דלא ס"ל לרמב"ם כרי"ף שזה גופא הספק בגמ' ודו"ק.
סעיף ז
ובגמ' בעא מיניה רבא כתבו ותנו לשליח מהו פלוני סלוקי סלקינהו א"ד לטירחא דידהו חייש א"ל רבינא לרב אשי ויוליך מהו תיקן. ופרש"י דהא בעיא בדרך את"ל והבעיא דכתבו וחתמו ונתנו לשליח ואבד הגט מיד השליח וזו בעית הגמ' האם סלוקי סלוקינהו וגמרו שליחותם או לא וסלקא בתיקו וכתב הב"י דספקו של רש"י בכתב גט מעליא ונאבד אבל בנמצא פסול או בטל אחר שנתנוהו ליד השליח פשיטא לן דכותבים ונותנים אפ' מאה פעמים דאתו מי א"ל כתובו חספא והבו לה.
אבל הרמב"ם מפרש הבעיא בנמצא בטל או פסול אחר שנתנוהו לשליח ותמה עליו בב"י למה הרמב"ם מסתפק מהיכי תתי שלא יכתבו עוד גט אתו מי א"ל כתובו חספא וכתב לישב דעת הרמב"ם דיש הבדל בין אם אמר ונתנו לאשה שבזה אמרינן שדעתו למסור לה הגט כשר ולא חספא לבין אמר ותנו לשליח דכל שנתנו אע"פ שנמצא בטל או פסול עשו שליחותם.
וכתב בגט פשוט להסביר דעת מרן כיון דבגמ' בנפאתה תפאתה דרבי יצחק ס"ל עשו שליחותם אע"פ שיש סברא מי אמר להם כתובו חספא א"כ הו"ה נמי באמר ותנו לשליח דבזה כו"ע מודו. דכל שנתנו אע"פ שפסול או בטל עשו שליחותן. ותמהו על מר"ן הב"י שכתב בכתבו ותנו לשליח ויוליך לה וכתבו ונתנו לשליח ונמצא הגט פסול או בטל אין כותבין גט אחר עד שימלכו בבעל. ולמה לא חש לדעת רש"י דהבעיא בגט כשר שנאבד. בזה אמרינן דיש ספק אבל בבטל או פסול יכולים לכתוב וכיון דהוי פלוגתא דרבוותא הו"ל לפסוק בשניהם לחומרא. בין כתבו גט כשר ונאבד או נמצא פסול או בטל.
ולפ"ז אם אמר כתבו ותנו לשליח ונאבד או נמצא פסול לא יכתבו ולא יתן לה שני גיטין חדא דילמא הראשון פסול ודילמא עשו שליחותן. אפילו אם הוא פסול כדעת הרמב"ם ואינה מגורשת בגט שני ולכאורה יכתוב עוד מעט גט ויתן שניהם ותהיה מותרת מטעם ס"ס. ספק אם הגט הראשון כשר או פסול כיון דהספק בגט ואת"ל פסול דלמא הלכה כרש"י דגם בפסול דרבנן יכולים לכתוב והוי ס"ס מתהפך. דספק אם בנמצא פסול הלכה כרש"י או כרמב"ם ואת"ל כהרמב"ם היא גופא ספק דלמא סלוקי סלקינהו ודלמא לא.
אמנם לרבינו ירוחם דס"ל דלא פליגי רש"י ורמב"ם אלא לרש"י בנאבד הו"ה פסול או בטל נמי. ולרמב"ם דכתב ונמצא פסול או בטל הו"ה נאבד א"כ אין צד לס"ס. אמנם יכולים לעשות ס"ס באופן זה ספק הגט הראשון כשר או פסול ואת"ל פסול דלמא לא סלקינהו. ומתגרשת בגט ב', ואת"ל דסלוקי סלקינהו ולא מתגרשת בגט ב' דילמא גט א' כשר. וכן כתב הרמב"ן שיכתבו עוד גט ויתן שניהם לאשה. וכתב מהרי"ך אם אמר כתבו ותנו גט לשליח לגרש את אשתי ונמצא בטל או פסול פשט לו שיכתבו עוד גט אבל באמר ותנו לשליח. בזה יש בעיא אי עשו שליחותן.
ורש"י כתב כתבו ותנו לשליח שמיניתי ומשמע דכל הבעיא אי סלוקי סלקינהו רק בשליח שהבעל מינה. אבל אם הם מינו לא סלוקי סלקינהו. וכ"כ הרדב"ז סימן רעו לפירוש דברי רש"י דאם כתבו ומסרו גט לשליח זה מועיל וכל הספק בשליח שמינה הבעל.
סעיף ח
אמנם הרמב"ם ושאר ראשונים פי' הבעיא בפשטות כתבו ותנו לשליח משמע לשליח סתם וכ"כ הטור בפירוש הסוגיא בשליח סתם ולא חילק וכתב הרב גט פשוט ממה דהטעם ראה הגמ' ודברי רש"י ולא חילק לומר דרש"י איירי בגמ' בשליח שמיניתי משמע דבכל אופן הגמ' מסתפקת. וכתב הרב גט פשוט דלכתחילה יש לחוש לשאר פוסקים שלא חילקו אך בדיעבד ובשעת הדחק כדאי הם רש"י ורדב"ז לסמוך עליהם דרק בשליח שמיניתי הגמ' מסתפקת אבל במינו הם שליח מהני ומ"מ הוי ס"ס באופן דהבעל א"ל כתבו ותנו לשליח והם מינו שליח יש לומר דמגורשת חדא דיש ספק אם כפירוש רש"י או רמב"ם.
ואת"ל הלכה כרמב"ם דגם בסתם מסתפקת הגמ' ואולי לא סלקינהו ואת"ל סלוקי סלקינהו דלמא רק באופן דהבעל עשה שליח מפורש כדעת רש"י ודו"ק. ובבעיא שניה ויוליך פרש"י בדרך את"ל ואע"פ שדרך הגאונים לפסוק כאת"ל הני מילי כשהגמ' אמרה בפי' את"ל ולא בסתם. כ"כ הב"י. ולכן ב' הבעיות סלקו בתיקו. ורמב"ם לא כתב הבעי' ב' ויוליך. ומהרש"ך כתב בדעת הרמב"ם שניהם סלקו בתיקו. וב"י כתב דבעי' ראשונה היא אם העדים יכולים להיות שליחים להולכה.
והרמב"ם בפ"ט הלכה לא כתב אמר לב' כתבו וחתמו ותנו לפלוני שיוליך לאשתי או תנו שליח פלוני שיוליך לאשתי אחד כותב ושניים חותמים ונותנים לשליח ואם הוליכו הם בעצמם ונתנו לה אינו גט שלא עשאן שליחים כיצד יעשו יטלוהו ממנה ותחזירו לשליח שיתן לה ע"כ. ומשמע מהרמב"ם דפשוט לו סלוקי סלקינהו ולא בעיא ליה ואילו בפ"ב הלכה ט הביא בעית הגמ' ויוליך. כתבו וחתמו ותנו לשליח ויוליך. וכתבו ונתנו ונמצא בטל או פסול לא יכתבו ואם כתבו ה"ז ספק מגורשת ע"ש.
והטעם לרמב"ם כיון דאמר להם ויוליך כפי שכתב רש"י שעשאן שלוחין עד שיגיע גט לידה. ולפ"ז יצא דהרמב"ם בבעיא ראשונה פסק דאי פשטא ועשו שליחותם כפי שפסק בפ"ט הלכה לא והבעיא רק ביוליך. ומר"ן בב"י כתב דהרמב"ם ס"ל בב' הבעיות ספק והרואה יראה דעת הרמב"ם וכן תמה הרמ"ך והב"ח כתב דדעת הרמב"ם לפסק כאת"ל. ובדעת רש"י שכתב ותנו לשליח שלי שמיניתי כתב הקצות בסימן רמד טעמא דלרש"י דאי לא אמר לשליח שמיניתי אלא שליח סתם.
הם לא יכולים לתתו לשליח דהוי מילי שנתן להם כח למנות והוי מילי דלא נמסרין לשליח אבל שמיניתי הרי הבעל מינה אותו. ולרמב"ם משמע דאפילו שליח סתם מהני דא"ל כתבו ותנו לשליח נותנים לו. ואם לא נתנו בטל ולכאורה ה"ז מילי ולא ממסרן לשליח.
והזכרנו לעיל דברי הגט פשט סימן קכ שנסתפק במחלוקת רבי מאיר ורבי יוסי אמר לשנים כתבו ותנו הם ועצמם לשלשה הם בי"ד לר"מ ולרבי יוסי הרי חייבים ללמוד והגט פשוט בסימן קכ הסתפק א"ל בכתבו ותנו והם אחרי כתיבה נתנו לשליח אי מהני והעלה דהרצה הדברים לפני רבו מהר"ם גלנטי וא"ל שזה תלוי בדברי התוס' כט. דבתרוץ א' דהעיקר על הכתיבה ואגב כתיבה נקט יתנו שפ"ד ולפי תרוץ ב' לא יכולים למנות שליח שע"י שימנו ידע שהבעל לא כתב ויש כאן בזיון דבעל וכתב הרב גט פשוט בסימן קכ ס"ק סג דהנ"מ למ"ד משום בזיון.
אבל למ"ד מילי משמע שאין קפידא. והוכיח מסוגיא בבעיא רבא מרב נחמן כתבו ותנו לשליח מהו סלוקי סלקינהו או דילמא לטרחיינהו א"ל רבינא לרב אשי ויוליך מהו תיקו.
והרי"ף פרש הסוגיא אם העדים יכולים להיות שלוחים להולכה ומשמע דכל הספק אי סלוקי סלקינהו. משמע על הצד דלא סלקינהו יכולים למנות שליח והרי מילי לא מימסרן לרבי יוסי. ולרש"י ניחא דכתב ותנו לשליח שמיניתי ולכאורה למה נקט לשליח שמיניתי. משמע רק באופן זה יכולים לתת לשליח אבל תנו לשליח לא מהני דהוי אמרו. ורדב"ז בסימן רעו כתב דלרש"י דהספק בשליח שמיניתי אבל אם א"ל למנות הם שליח דהיינו ותנו סתם לא עשו שליחותם ויכולים למנות שליח.
ולפ"ז אם אמר להם כתבו ותנו יכולים למנות שליח. ולפי הרמב"ם א"ל תנו לשליח לא מהני אבל אם לא הזכיר שליח לא הפקיד יכולים למנות שליח. ולפ"ז באמר כתבו ותנו יכולים לרמב"ם למנות שליח דלא סלקינהו ואין דין מילי.
והקצות בסימן רמד נחלק על הגט פשוט דכתב דאם אמר כתבו ותנו יכולים לעשות שליח. ומה דמשמע מתרוץ ב' דתוס' דעי"ז ידע השליח שהבעל לא כתבו זה רק למ""ד משום זמן. אבל מטעם מילי לא שייך מילי והקצות כתב ממה שכתבו התוס' לאביי דהיה קשה להם תנו משמע לרבא ניחא כתבו ותנו דוקא ורק הם ולא שליח דמילי לא ממסירין. והוכיח ע"פ תוס' רי"ד קידושין פרק האיש מקדש בעושה שליח לקדש בכסף אין שליח עושה שליח עשה שליח לקדש בשטר שליח עושה שליח וכן בשליח הגט והטעם אם נאבד הגט אין כח לשליח לגרשה.
משא"כ בקידושין אם נאבד הכסף נותן מכסף שלו. ונמצא עיקר השליחות מילי בקידושין ולא חלה השליחות לגבי שליח שני. ולכן בקידושי שטר שליח עושה שליח.
ולכן באמר כתבו ותנו ונאבד הגט לא עשו שליחותן ועוד יכולים לכתוב א"כ הוי מילי. ולא יכולים למנות שליח לנתינת הגט ולכן יפה דקדק רש"י תנו לשליח שמיניתי ופרש"י בכתבו ונתנו לשליח ונאבד ובזה הגמ' הסתפקא אי סלקינהו. אבל הרמב"ם פירש בנתנו לשליח ונמצא פסול או בטל אבל אם נאבד לרמב"ם לא כותבים דעשו שליחותן. ולפי הרמב"ם כל דבר שלא יכולים לעשות אם נאבד לא הוי מילי. ולרש"י דכתב דבעית הגמ' בגט כשר שנאבד. אם יכולים לכתוב משמע דאם יכולים לכתוב לא נגמרה השליחות והוי מילי ואיך יכולים לכתוב לכן כתב לשליח שמיניתי.
ולרמב"ם במסרו לשליח גט כשר הרי זה מעשה ונגמרה השליחות אבל במשנה באומר כתבו ותנו הרי אפילו מסרו לשליח הולכה הוי מילי כל זמן שלא הגיע ליד האשה. ודו"ק.