סימן יט
קריאת הגט לפני המסירה
סעיף א
גמ' דף יט: אמר רבינא א"ל אמימר הכי אמר מרימר משמיה דרב דימי הני בי תרי דיהיב גיטא קמייהו צריכי למיקרייה מתיבי ה"ז גיטך ונטלתו וזרקתו לים או לאור או לכל דבר האבד וחזר ואמר שטר פסים שטר אמנה הוא מגורשת ולאו כל הימנו לאוסרה. ואי אמרת צריכי למיקרייה בתר דקריוהו מי מצי אמר לה הכי לא צריכא דבתר דקריוהו עייליה לבי ידיה ואפקיה מהו דתימא חילופי חלפיה קמ"ל.
וכתב הר"ן בחידושיו דהא דבעי למקרייה דוקא לרבי אליעזר דאמר עדי מסירה כרתי. אבל לר"מ דעדי חתימה כרתי כל שהגט יוצא מתחת ידה מגורשת. ולכאורה מה הגמ' מקשה מהרי זה גיטך ונטלתו וזרקתו לים וכו' ואמר הבעל שטר פסים דלא נאמן בלא"ה תוקמה דאיירי בעדי חתימה וע"ז תירץ דברייתא סתמא קתני לכן פריך אבל אין הכי נמי לר"מ לא קשה ועוד כיון דהגט לא בידה דזרקתו ע"כ דכל העדות היא על סמך עדי מסירה. ולכן פריך והריטב"א הביא שני תירוצים אמנם הרמב"ן הביא רק תירוץ ב'.
וכ"כ הר"ן על הרי"ף דברייתא מתוקמא רק בעדי מסירה דאי לא כיון שאין גט בידה היאך נאמנת. וכתבו התוס' ממה דלא פירש כשלא קריוה משמע הא דבעינן קריאה לפני מסירה לעיכובא ואי לא קריוה אינה מגורשת והביא קושית התוס' מפרק הזורק דף פ. כתב גט לאיש ושובר לאישה וטעה ונתן שובר לאיש וגט לאשה ולאחר זמן השובר יוצא מתחת יד האשה והגט מתחת יד האיש תצא מזה ומזה ודייק עלה בהאשה רבה דף צא: מאי ה"ל למיעבד ותירצה הגמ' איבעי ליה לאקרויי גיטא אלמא אם לא קריוה ולא הוחלף מגורשת.
ותירצו נהי דאסורה לינשא אם נישאת לא תצא. עוד תירצו כיון דכאן איירי דעייליה לבי ידיה וקנסינן לה דהו"ל לאקרויי מיד. ומיהו אינה אסורה לינשא אם לא קראה שנית ואם לא קראה קודם נתינה וקראה אחר נתינה דבר פשוט דמגורשת עכת"ד.
וכתב הפנ"י בסוגיא לבאר דברי תוס' דכתבו דאם לא קראוהו לא מגורשת האם זה דין כללי דבעינן קריאה לעיכובא בשעת מסירת הגט ולא מהני מה שיקראוהו אח"כ כיון דבעינן עדות גמורה על מעשה הגירושין או כוונת התוס' דאם לא קראוהו לא מגורשת איירי בנידון דידן דנטלתו וזרקתו לים או לכל דבר האבד שהגט לא לפנינו לכן לא מגורשת אבל אם הגט לפנינו נקרא אותו עכשו ויהנה שתהיה מגורשת. והטעם למה לא תינשא אם לא קראוהו משום דלתוס' דס"ל עדי חתימה כרתי מ"מ עדי מסירה כרתי והן עיקר העדות אבל לדעת הרי"ף ורמב"ם דאף עדי מסירה נמצא אם הגט חתום ביד האשה יקראוהו עכשיו.
ועוד אי אפשר לומר כאן דאיירי בלי עדי חתימה לכן אינה מגורשת אבל כשיש עדי חתימה גם בלא קראוהו מגורשת. א"כ מה מקשה מהזורק דטעמא משום דהוחלף אבל לא הוחלף מגורשת אפילו שלא קראו דעלמא איירי בעדי חתימה דא"כ מאי פריך נימא הא דאמר רב דימי צריך למקרייה היינו משום דחיישינן שמא יאבד או ישרף וע"ז פריך הרי גם בנאבד או נשרף מגורשת. אבל כשלא נאבד אלא הגט תחת ידה מנין לתוס' דאינה מגורשת. אבל לשיטת ר"ת דהביא לעיל דף ד.
דצריך שידעו עדים מסירה בשעת נתינה דמסר לה הגט וא"כ מה שקוראים אח"כ לא מהני אלא דהתוס' הסתפקו כיון דבעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן הו"ל כמו קראוהו ואף למ"ד דהוי ספק מ"מ הטעם דאמרינן אם איתא דגירש היכן הגט אבל הכא הרי אומר ובידו לגרשה. והוי כמילתא דעבידא לאיגלויי כיון שא"ל ה"ז גיטך. ע"כ חילקו התוס' דבעל שאומר גירשתי את אשתי היינו גרשתיה כדין אבל הכא שאומר גרשתי אין עדים כיון שלא קראוהו. ואע"ג דאיכא חזקה דמילתא דעבידא לאיגלויי מ"מ בדבר שבערוה לא סמכינן אחזקתה אלא אעדים.
ואפ"ה מסקי התוס' דאם לא קראוהו לכתחילה לא תנשא ואם נישאת לא תצא וע"כ מטעם אנן סהדי. דמילתא דעבידא לאיגלויי לא משקר אבל המרדכי כתב דתוס' איירי רק בנשרף או נאבד אבל גט לפנינו אפשר לקראותו אבל כשהגט יוצא מתחת ידה לכו"ע מהני קריאה עכשו כמו שכתבו בסוף דבריהם. והרמ"א בדרכי משה סימן קלה הביא דעת רבינו ירוחם דס"ל דכל גט שלא קראוהו אע"פ שיוצא מתחת ידה לא מועיל קריאה אח"כ דבעינן בשעת גירושין שעדי מסירה ידעו מה מסר לה ונמצא דשני הפירושים בתוס' הם במחלוקת המרדכי ורבינו ירוחם עכת"ד.
סעיף ב
ובחידושי רע"א דף יא. בגיטין כתב על מה שהקשתה הגמ' והא לא ידעי למקריה קשה מה בכך שלא ידעי בשעת מסירה מ"מ יעידו שמכירין בטביעת עין שזה השטר שמסר לה ואנן נברר לקרא מה כתוב בשטר וע"ז חידש דשטר בעדי מסירה לא חשיב שטר רק באופן דידעי שכתוב בו ודחה מגמ' דידן דמוכח מתוס' דאפי' לא קראוהו כשר. וע"ז תירץ דשאני גמ' דידן דא"ל הרי זה גיטך ויכולים להאמין לו שהרי בידו לגרשה והוי כמו קראוהו ע"ש.
ובזה יש לישב דברי התוס' דכתבו דאם לא קראוהו אם נישאת לא תצא ולכאורה כיון דעדי מסירה לא מעידים על מה שנמסר לה צריך שהגט יהיה בטל וצ"ל כיון שאנו סומכים על מה שאמר לה הבעל ה"ז גיטך כפי שפירש הפנ"י והנה מר"ן בב"י סימן קלה לאחר שהביא דעת ר"י שאם קראוהו אח"כ מהני כתב בשם מהר"ם במרדכי דכיון דעדי מסירה כרתי בעינן שידעו בשעת מעשה דנותן לה גט ובס' ויקרא אברהם בקונטרס שד"ם אות פ"ד לאחר שהביא דברי מר"ן ב"י סיים ודילמא לדידן גם מהר"ם יודה דעד חתימה הם עדי מסירה ועדי חתימה קראוהו לפני חתימה לכן מהני.
ואם לא קראוהו אחר נתינה ונקרע הגט כתב תשב"ץ ח"ב סימן קכח והביאו בספר ויקרא אברהם בקונטרס שדה מגרש אות סז בשם הטור סימן קלה דאם קראוהו קודם נתינה ולא קראוהו אחר נתינה תנשא לכתחילה. וכ"כ דברי ריבות ומה שתיקנו לקראותו אחר נתינה עצה טובה. ובשו"ת שו"מ מהדורא ג' כתב בח"א סימן קטו על גט שיש בו הרבה ריעותות והעלה דכיון דלא קראוהו הגט פסול ע"ש.
סעיף ג
ונראה דמחלוקת רבינו מאיר שבמרדכי ור"י בקריאה אחר נתינה אם מהני תלוי אם הקריאה זה דין בעדים וכל שלא קראו הוי חסר בעדים או זה בירור. ומצאנו מחלוקת כזו בקידושין באשה שכיסו פניה ובפרט לפי מה שכתב הרמ"א בסימן לא דנהגו לכסות פני הכלה. ופשוט דאם העדים מכירים הכלה וכיסו פניה פשיטא דמהני אבל אם העדים לא ראו את הכלה ולא יכולים לזהותה רק אח"כ גילו פניה אחרי קבלת הקידושין דבשו"ת המבי"ט ח"א סימן רכו כתב באיש שנתן קידושין בפני עדים לאשה שפניה מכוסות והלכה לה ולא הכירוה כתב דאין כאן קידושין כי אפשר שלא היתה אשה או היתה א"א או אחת מן העריות שאין קידושין תופסין בה ואפי' היה ידוע שהיתה ראויה לקידושין אינו ידוע מי היתה ולא יאסרו הנשים הפנויות בגללה.
וגם היא אין לה לחוש מקידושין הללו כיון שאין העדים יכולים להעיד עליה. ואפי' תאמר אני היא שקבלתי קידושין אין להאמינה דאין דבר שבערוה פחות מב'. ובחלק ב' סימן קיט כתב דאפי' גילתה פניה אח"כ והכירוה צריך קידושין אחרים והיא תשיב הן. ואם לאו אינה מקודשת דבעינן עדים בשעת קבלת הקידושין וכאן אין עדים כיון שלא הכירוה. והוסיף דהו"ה לענין גט ששליח הגט מסר לה כשפניה מכוסות ולא הכירוה אפי' בביתה וראוה קודם. דילמא נתחלפה בין ראיה לנתינה וכיון דבשעת נתינת הגט לא הכירוה חסר בעדי מסירה.
רק באופן שראוה עדים בתוך ביתה ויצאו מיד ונכנסו עדי מסירה ומסר לה הגט בפני עדי מסירה שלא הכירוה ואח"כ נכנסו אותם עדים ראשוני' ואין חשש שנתחלפה בזה הוי גט. אפי' שעדי מסירה לא הכירוה כמו כל אשה שבאה לפנינו בבי"ד להתגרש ואח"כ מכסה פנים וקודם מסירת הגט מגלה פניה וחוזרת ומכסה אותם בשעת קריאת הגט ונותן לידה בעת כיסוי פנים דהוי גט שפיר שאנו יודעים שזאת שראינו אותה היא שקבלה את הגט. כי לא זזה ידה מתוך ידינו ומה שכתבתי כשהכירוה אח"כ עדים אחרים מיד שיש כאן עדות היינו דכשנתנו לה הגט היה דעתם ע"מ שיכרוהו אח"כ כי לא באו עדים עדין והיתה השעה דחוקה להם.
דנראה דהיתה מוכרת להם קודם אבל נתן לה הגט בלא הכרה או בכיסוי פנים ואח"כ הוכרה לא הוי גט. כיון דבשעת נתינת הגט לא הוכרה. וגם לא נתנוהו לה ע"מ שהם מכירין אותה אח"כ. והנה המבי"ט הביא ראי' לדבריו מתשו' הרשב"א סימן תשפ דכשלא ראו העדים את הנתינה אע"פ שראו האתרוג יוצא מתחת ידה אינה מקודשת דעדות ראיה וידיעה בעינן ע"ש. ויש לדחות דהרשב"א איירי שלא ראינו הנתינה ושמא במתנה נתנו לה אבל כאן העדים ראו הנתינה רק לא ראו אותה למה לא יועיל הכרה אח"כ.
אטו אם היו תופסין אותה במקום אפי' שפניה מכוסין לא יועיל ואם בא עליה מי שהוא לא חשיבה א"א לחייב אותו. וכ"כ הנתיבות בס"ק י שחולק על המבי"ט וכתב דזה הוי ידיעה וראי' וממיתין ע"פ עדותן וכן ברוצח שפניו מכוסות ותפסו אותו האם נאמר שאין כאן עדות ועי' תורת חסד מלובלין אהע"ז סימן ח אות ד שהביא דברי המבי"ט ודחה אותם והביא דעת הנתיבות הנ"ל ע"ש.
סעיף ד
ובחידושי מהרי"ט על הרי"ף פ"ב דקידושין הביא ראיה לדברי אביו המבי"ט מדברי הרשב"א שכתב דעדות ראיה וידיעה בעינן וכתב דשמא יש לחלק בין היכא דלא ידעו מעשה הקידושין להיכא דלא ראו את האשה והרבה פוסקים אחרונים ס"ל דבאופן דלא ראו פני האשה כיון שהיו מכוסין הוי עדות ומקודשת וכ"כ פ"ת סימן לא ס"ק ה דחשיב ידיעה וראיה דהרי אם יראו מי שבעל אשה זו אחרי שקבלה קדושין נהרג על ידה. או אם יראו רוצח שפניו מכוסין שרצח ודאי חייב מתה.
ולכן העלה כל שלא זזה ידם עד שבדקוה וראוה הוי ידיעה וראי' כאחד ע"ש. וכ"כ באבני מילואים סימן לא ס"ק ד כיון דיכולים להחזיק בה ולראותה הוי ידיעה וראיה ביחד. והוכיח מדברי הר"ן בפ"ט דגיטין דהרי"ף פסק כר"א דאמר עדי מסירה כרתי ומיהו מודה ר"א בעדי חתימה היינו משום דס"ל לר"א דהמסירה לבד כורתת ולא עדי חתימה. אלא כל שהגט נמסר בידה בעדים הללו החתומים בגט הרי הם מעידים שנמסר הגט כדין בעדי מסירה. וסיים האבני מילואים וכבר כתבנו בקצות החושן סימן מב ס"ק א מדברי הר"ן דמהני בקידושין עדות ידיעה בלי ראיה דהא הגט נתן לה בלי עדים אלא מחמת אנן סהדי שהבעל נתן לה הגט הוי עדות ידיעה ע"ש והכא נמי כל שיכולים להחזיק בה ולראותה הו"ל עדות ידיעה וכן מוכח ממה שכתבו תוס' גיטין יט:
ד"ה צריכי דפשיטא אם לא קראו הגט קודם נתינה וקראו לאחר מכן מגורשת וכ"כ הר"ן והרא"ש שם וכן דעת הרשב"א, הסמ"ג והרמב"ם ומבואר דאע"ג דבשעת נתינה לא ידעו העדים כל שיכול להתברר אח"כ ה"ז גט ע"ש.
ובנידון קידושין כתבו הרבה אחרונים דמהני וכ"כ הישו"י סימן לא ס"ק ה וכדמוכח מדברי הרמ"א שנהגו לכסות פני הכלות הצנועות. ובבית שלמה סימן ט ושאלת שלום למהר"ש טויבש סימן יא ובתשו' הרא"ם מרגליות ח"ג סימן נב תמה על המבי"ט וכתב שהפריז על המדה ואין דבריו נראין ע"ש ובשבילי דוד ס"ק ו כתב דעד כאן חלקו על המבי"ט דוקא אם אח"כ נודע להם האשה אבל אם הלכה לה ורק נשים העידו שזו האשה שנתקדשה לכו"ע לא חלו הקידושין.
סעיף ה
וכתב הרמב"ם פ"א מגירושין הלכה יט העדים שנותנים הגט בפניהם צריכים לקראותו ואח"כ יתנו לה ואם נתנו לה בפניהם תחילה חוזרין וקוראין אותו אחר שנתנו לה וכו' קראוהו והוא ביד הבעל או ביד שלוחו והחזירוהו לו וחזר ונתנו לה וכו' חוזרין וקוראין. לא קראו אותו ונטלתו וזרקתו לאש מגורשת הואיל וקראוהו תחילה וכו'. לא קראוהו בכלל ונטלו וזרקתו לאש ה"ז ספק מגורשת.
ובפ"ו הלכה יד פסק הרמב"ם שליח שהביא גט כשהוא נותנו לה בפני ב' ואותם השנים צריכים לקראותו וכו' שדין השליח עם האשה כדין הבעל. לפיכך אם נתנו לה ולא קראוהו עדי מסירה ונטלתו וזרקתו לים הרי זה ספק מגורשת. והקשה הראב"ד דברים בגו שאם השליח הביאו ממקום שצ"ל בפ"נ ובפ"נ הרי אותם השנים כבי"ד של קיום שא"צ לקרותו והשליח כב' עדים שמעיד על החתימות ועל עיקר הגט. ע"ש.
ובס' ברכת שמואל כתב לישב מחלוקת ראב"ד והרמב"ם דהגמ' יט: אמרה הני בי תרי דיהיב גיטא בפנייהו צריכי למקרייה. האם הקריאה הוא לעיכובא שע"י הקריאה העדים משווי ליה לשיטרא דאם ליכא קריאה הרי חסרון בעדי מסירה ובירור לא משוי ליה לשיטרא דבעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן או מילתא דעבידא לאגלויי וכל זה הרי רק בירור. אבל עדים שזה הגט כל שלא קראוה לא הוי גט או דילמא הטעם שבעל שאמר גרשתי נאמן והוי כמו קריאה.
ורע"א הסתפק בזה והעלה דהקריאה הוא בירור ולא חסרון בדין עדי מסירה. ונ"מ אם יש חתימת עדים בגט ולא קראו הגט דאם זה דין בעדי מסירה אז כל שיש עדי חתימה הגט גט אפי' בלי קריאה. אבל אי נימא דהקריאה מבררת שזה הגט אז אפי' יש עדי חתימה בעי קריאה.
והראב"ד תפס כיון דשליח נאמן לומר בפני נכתב ונחתם. ולראי' וב' שליח עדיף מבעל והרי בבעל נמי אם לא קראוהו ספק מגורשת כפי שכתב הרמב"ם פ"א ומה דב"ד של קיום לא צריכים לקראותו היינו דסמכינן שיקראוהו אח"כ וגם המח"א תמה על הראב"ד דהא דצריך קריאה דמדאורייתא ע"א לא נאמן. רק מדרבנן דאמרינן שעל הגט נאמן כיון שהוא תחת ידו ועל קיום החתימות לא נאמן רק משום דעדים החתומי' כמי שנחקרה עדותם ולכןצריך קריאה כדי שנדע שזה גט וכן לא נאמן על החתימה.
סעיף ו
ובדין הקריאה דעת הר"ן וריטב"א שזה דין בעדי מסירה שכן כתב הר"ן דאע"ג דשמואל ס"ל דכל שאמר הבעל שזה גט נאמן שאני הכא דעדי מסירה ועבדי ליה לכריתות אין להם לסמוך על אדם הרי דלפי הר"ן זה דין בעדי מסירה. אמנם התו"ס ס"ל דהקריאה היא מדין בירור ולכן הראב"ד ס"ל שהקריאה זה דין בעדי מסירה אבל בנאמנת נאמן. ולכן בשליח שהביא גט חתום וראו החתימות ולא קראו אותו נאמן השליח לומר שזה גט אפילו שלא קראו אותו וע"כ השיג על הרמב"ם אבל והרמב"ם ס"ל דהקריאה הוא משום דאינו נאמן על הגט וע"כ פסק דגם שליח שהביא גט חתום בעי קריאה ולא עדיף מבעל.
אמנם הראב"ד ס"ל כיון דשליח נאמן והאמינוהו כבי תרי נאמן לומר שזה גט שמסרתי אע"ג דלא קראוהו. אמנם הראב"ד ס"ל כיון דכל גט בעי עדי מסירה עדי מסירה צריכים להגיד את זה ולא שליח ולכן היות והם מסופקים לכן ספק מגורשת. ר"ח רמב"ם וראב"ד לשיטתם דלרמב"ם שליח הגט לא בעי עדים בשעת מינוי והטעם שהבעל עשאו שליח אבל גטו מוכיח ראב"ד בעי עדים במינוי השליחות ולכן כל שליח בענין שימנוהו בעדים וקראו הגט לפני כן לכן לא מעכב קריאה בשעת מסירה מאחר וכבר קראוהו בשעת מינוי השליחות ודו"ק.
והנה הרמ"א בסימן קלה כתב בשם רבינו ירוחם דאסורה לינשא בגט שלא קראוהו תכף אחר הנתינה ע"ש. וע"כ דזה לדעת התוס' דעדי מסירה כרתי וכל שלא קראוהו הוי חסר בעדי מסירה אבל לדעת הרמב"ם ורי"ף דעדי חתימה כרתי ואפ' הקריאה היא כדי לברר הכריתות ולכן כל שנקרא אח"כ והתברר שנמסר לה גט מיד הבעל א"כ אין נ"מ אם נקרא בשעת נתינה או אח"כ דמ"מ ברור לנו שנתן לה הגט לשם גירושין ודו"ק.
סעיף ז
ובדין שליח המביא גט ולא אמר בפני נכתב ובפני נחתם ומסר לה הגט דנחלקו חכמים ור"מ בדף פו. דלר"מ הולד ממזר ולרבנן יטלנו ממנה ויחזרו ויאמר לה בפני נכתב ונחתם. ולרבנן אם לא אמר לה ולא נטלו ולא נתקיים בחותמיו הגט פסול וכן נפסק ברמב"ם פ"ז מהלכות גירושין הלכה ז ושו"ע אהע"ז סימן קמב סעיף ז וידועה שיטת הרמב"ם דכל מקום שנאמר פסול היינו לכתחילה לא תנשא ואם נישאת לא תצא. אמנם הב"ש בסימן קמב ס"ק ד כתב דלהתוס' והרא"ש אם לא אמר בפני נכתב ובפני נחתם תצא.
וכ"כ בשה"ג ויש לדון מאיזה דין תצא. האם היא נחשבת א"א מדרבנן כיון דהצריכו חז"ל את השליח לומר בפנו"נ א"כ הרי פעל נגד חכמים והרי היא א"א מדרבנן דמדרבנן לא נגמרו הגירושין או נאמר דמגורשת גמורה אלא אסרוה לינשא כיון שלא אמר שליח בפני נכתב ונחתם. אבל במעשה הגירושין אין שום חסרון.
והמרדכי בפ"ב אות שמג הביא בשם ר"י דהא דאמרה הגמ' בדף יט: הני בי תרי דיהיב גיטא קמייהו צריכי למיקרייה דסגי לקרוא אחרי הנתינה וכתב ע"ז המרדכי ולא נראה להר"מ משום דבשעת נתינה בעינן שידעו סהדי דהוי גט ודומיא דהכי אמרינן לעיל דבעינן שיאמר בפ"נ ובפ"נ קודם נתינה או אחר נתינה תוך כדי דיבור ע"כ. ומדברי המרדכי משמע דקריאה אחרי נתינה לא מהני והטעם משום דהוי חסרון בעדים ויש להסתפק מאיזה טעם ובאבני מילואים סימן לא ס"ק ד בטעם ר"י דכתב דמהני קריאה אח"כ כיון דיכול להתברר אח"כ חשיב שפיר עדים.
משמע למרדכי דפליג עליה החסרון מדין עדי קיום. או מטעם עדי קיום לא מחסר כיון דיכול להתברר אח"כ אלא כיון דקימ"ל עדי מסירה כרתי והעדים הם עושים את השטר לכן בעינן שידעו בשעת הנתינה דגיטא הוא דבלאו הכי לא משוי עדי מסירה.
ומ"מ לפי המרדכי דס"ל דבפני נכתב ונחתם מהני אך ורק קודם נתינת הגט לאשה ואין זה מדין דנאמנות השליח שנאמן על שעת נתינה אלא דשליח נאמן גם שלא בשעת נתינה אלא החסרון בעדים דכל שלא שמעו מפי השליח בפני נכתב ונחתם לא מצו לקיים הגירושין או דלא מהני לשווי שטרא אח"כ וע"כ דהחסרון מצד עדי קיום. ולא מצד עדים לשווי שטרא. דהרי הגמ' אמרה כיצד יעשה יטלנו ממנה ויחזור ויתננו לה ויאמר לה בפני נכתב ובפני נחתם וזה גם אליבא דרבי מאיר דס"ל דכל שלא אמר הולד ממזר.
ולר"מ הרי ס"ל עדי חתימה כרתי ולא בעי עדי מסירה וע"כ החסרון משום עדי קיום כמו שכתבו התוס' לעיל דף ד. דגם לר"מ בעי עדים לקיום הדבר. ודעת התוס' לקמן פד: ד"ה אמר חזקיה דהא דאמרה הגמ' במביא גט ולא אמר בפני נכתב ובפני נחתם כיצד יעשה יטלנו ממנה ויחזור ויתנו לה אתיא אפי' כרבי כיון שניתן הגט כהלכתו מהתורה מה שהוא אומר אחר הנתינה בפני נכתב ובפני נחתם לא היה מועיל כלום ועוד דשליח מדק דייק רק בשעת נתינה עכת"ד.
והנה התוס' תרצו ב' תרוצים תירוץ א' כיון שהתגרשה מדאורייתא וקנתה הגט לא מהני אמירה לבד אלא צריך לעשות גירושין מחדש ובתירוץ ב' כתבו דהאיסור הוא מדרבנן דכל שלא אמר בפני נכתב ונחתם לא נתקיים הגט. וחכמים האמינו לשליח דמדק דייק אך ורק בשעת נתינה ולכן בעצם הדין היא מגורשת רק עיכוב העדות דנאמנות השליח הוא בשעת נתינה לכן צריך נתינה חדשה בשבעת האמירה של בפני נכתב ונחתם. ובשו"ע סימן קמב סעיף ח פסק המחבר בשם הריב"ש דאם מת הבעל והשליח מסר הגט ולא אמר בפני נכתב ובפני נחתם אין תקנה ליטלו ממנה והטעם כיון דמת הבעל בטלה שליחות משמע דכל שהבעל קיים יש נאמנות לשליח לחזור ולמסור לה הגט דעדיין הוא נקרא שליח.
ובס' תורת גיטין הסתפק אם הבעל לא מת ורוצה לבטל השליח אם מועיל אחרי שנתן לה הגט וכתב דהטעם דמהני ביטול משום אתי דיבור ומבטל דיבור אבל הכא שנתגרשה הוי מעשה ונשאר בצ"ע.
ובטעם הריב"ש שכתב כיון שמת הבעל בטלה שליחות תיפוק ליה דאין גירושין אחרי מיתה וצ"ל כיון דכבר נתגרשה אלא החסרון משום מדק דייק רק בשעת נתינה לכן מה שצריך נתינה חדשה אינו משום מעשה הגירושין אלא משום מידק דייק ולכן צריך טעמא שכשמת הבעל ולכן בטלה השליחות. דמידק דייק חכמים האמינו לשליח וכבר אינו שליח ע"ש. ובקרית מלך רב פ"ב דגירושין הלכה ח כתב דלא בעי שליחות לומר בפני נכתב ונחתם ולכן אע"פ שגמר שליחותו בנתינה ראשונה יכול לומר לה בפנו"נ. וכתב הט"ז בסימן קמ ס"ק יג דמשמע מריב"ש דעדיין לא גמר שליחותו ולכן במת הבעל בטלה שליחות.
סעיף ח
ביאור הסוגי' בדף פא. במחלוקת רבי מאיר וחכמים כיצד יעשה יטלנו ממנה ויחזור ויאמר לה ה"ז גיטך. ונחלקו הפוסקי' כיצד יעשה האם זה לרבנן או אפי' לרבי מאיר דהתוס' כתבו כיצד יעשה לרבנן שתנשא לכתחילה ובפי' שני שגם לר"מ כיצד יעשה שהולד לא יהיה ממזר. והקשו התוס' לקמן פד: דבאמר לה כנסי שט"ח זה אינו גט עד שיאמר לה ה"ז גיטך דברי רבי רבי שמעון בן אלעזר אומר לעולם אינו גט עד שיטלנו ממנה ויחזור ויתננו לה והקשו התוס' לרבי למה צריך שיטלנו ויחזור ויתנו מספיק אמירה ותירצו כיון דקנאתו ומגורשת מדאורייתא לכן צריך לתת לה נתינה מחודשת לגרשה מדרבנן.
ובתירוץ השני נקטו התוס' דבגלל הנאמנות הוצרכו לנתינה חדשה ולעולם אין חסרון בגירושין אלא התקנה בנישואין. דלפי תירוץ א' היא א"א מדרבנן והנתינה כדי לגרש אותה מדרבנן ולפי תירוץ ב' היא מגורשת והנתינה שנית כדי שיכולה להתחתן. ובדין קריאת הגט לפני הנתינה דן בזה מהר"י ברונא סימן ריז אם זה מדאורייתא או מדרבנן דהיינו אם הקריאה מדין בירור או זה דין בעדים. ואם נתן לה הגט ולא קראוהו. כתב התוס' אם נישאת לא תצא וכ"כ הטור בסימן קלה ובב"י הסתפק בדברי הרא"ש ובים של שלמה סימן חי כתב דהא דכשר רק אם הבעל שותק אבל אם אומר שלא היה גט ה"ז ספק מגורשת ותצא.
סעיף ט
לענין הלכה פסק מר"ן בסימן קלה שאם קראוהו אחר נתינה מהני ולא קבע זמן עד מתי משמע אפי' אחר זמן רב. וכתב הרמ"א שהוא הדין אם יעידו בטוב שזה גיטה כוונתו שגם אם לא קראוהו תחילה וסוף אבל העדים מעידים בטביעות עין שזה הגט שנמסר לה מהני וזוהי כוונת הרמב"ן. ובסעיף ב' פסק מרן בשו"ע שאם אחר קריאה הכניסו לבגדו יש לשוב לקראותו לפני נתינה ואם לא קרוהו ולקחתו וזרקה אותו ה"ז מגורשת ולא חוששים שמא החליף.
ואפי' הבעל טוען שהחליף וזה דעת התוס' שכל שקראוהו לפני נתינה סגי וכתב הרשב"א כשהגט בידה ולא קראוהו יכולה להתחתן ולא צריכה לחכות עד שיקראוהו שנית. אמנם בעל הגהות מיימון מחלק דאם לא קראוהו בכלל ועייל ידיה לבגדיו אחר קריאה ראשונה חיישינן שמא החליפו ולא תנשא לכתחילה. ורבינו ירוחם ס"ל דהא דמהני קריאה אחרי הגט רק בקורא מיד אבל בקורא לאחר זמן לכתחילה לא תנשא ואם נישאת לא תצא ודו"ק.