סימן כג
כתיבת הגט לשמו ולשמה ושינה את שם אביה
פנה אלי כבוד הראש"ל הרה"ג הרב אליהו בקשי דורון שליט"א באשה עגונה שבעלה עזב אותה והלך לארצות הברית ולאחר כמה הפצרות והתערבות רבנים שלח גט לאשתו. אמנם בשם האשה כתב בגט שם רחמה וכשבאה לבי"ד לקבל גיטה אמרה שלא קוראים לה רחמה ובי"ד כתבו לבעל שלא יכולים למסור לה הגט ועליו לשלוח גט אחר. הבעל מצדו לאחר שקיבל היתר נישואין מיד עם שליחות הגט לארץ דורש עבור סידור גט חדש סך 500,000 דולאר, ואם לא, ישאיר אותה עגונה.
ולכן פנה אלי כבוד הראש"ל לטפל בתיק. בינתיים, ביקשתי מהאשה להחזיק עצמה בשם רחמה. ולאחר חקירות ודרישות מסרה לי שמעריסה קראו לה רחמה. שאלתיה, מה כתוב בכתובה אמרה, שלא יודעת. ולאחר הבירור נמצא שהתחתנה בבת-ים ופניתי למחלקת הנישואין להמציא לי העתק הכתובה ואמרו שהתאריך לפני למעלה מ- 30 שנה, הסברתי להם שמדובר בעיגון ולאחר מאמץ שלחו לי העתק הכתובה ולשמחתי היה רשום רחמה. מיד התקשרתי לאשה ואמרתי לה שתעשה פרוכת בביהכנ"ס ונר נשמה לע"נ אביה ותציין שנתרם ע"י בתו רחמה.
האשה ההמציאה לי צילום מהנר זכרון והפרוכת שעשתה לאחר התייעצות עם מרן הראש"ל ונשיא מועצת החכמים הגר"ע יוסף שליט"א, שגם הוא התערב וניסה לשכנע הבעל לכתוב גט שני ולא רצה. הבאתי לפניו את השתלשלות הענין עם הפוסקים שמתירים להחזיק שם. ובסוף בשרתי לו שמצאתי ששם הכתוב בגט הוא שם שבכתובה וכנ"ל. סוף דבר שלחתי להביא שליח הבעל לבי"ד וקבעתי מועד וב"ה התרתי את האשה מכבלי עיגון, והוצאתי תעודת גירושין כדת וכדין ועתה נבוא לברר את ההלכה.
סעיף א
גמ' בפ' הזורק תנן (דף פ.) שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה תצא מזה ומזה. ומשמע ששניהם שווים בדין. ושם עירו כתבו רוב הפוסקים שם עירו לא שעומד בה ולא שנולד. אלא מקום שהוא עיקר דירתם. ובפי' המשנה כותבין בגט שם עירו ושם עירה ואם שינה תצא מזה ומזה משמע ששם עירו ושם עירה דינו שוה לשמו ושמה. וכתבו רוב הפוסקים דהיינו שם מקום עיקר דירתם לא שם מקום הלידה ולא שם מקום העמידה והיכא דלא כתב בגט שם עירו ושם עירה היינו מקום הדירה נחלקו הפוסקים לשלשה סברות.
דעת הרא"ש בפ' הזורק דעירו ועירה אין עיכוב אם לא כתב ורק בשינה אמרינן דפסול וכתב ה"ה פ"ג דגירושין הלכה יד דאם לא כתב שם עירו ושם עירה נחלקו המפרשים. דעת הראב"ד שהוא פסול ובעל העיטור מכשיר והרשב"א הסתפק בזה וכתב הר"ן בתשובה סימן מב הביאה מר"ן סו"ס קכח וז"ל כתב הראב"ד בפ' גט פשוט ומה שכתב שאין שם עירו ושם עירה מעכבים בגט אלא א"כ שינה שמם טועים הם דא"כ ליחוש דלמא איכא יוסף בן שמעון הכא ואיכא יוסף בן שמעון במקום אחר.
ולדבריו הסכים הרשב"א בתשובה ע"כ ועיין בתשובת הרלב"ח דכתב בריש סימן קכט דדעת הראב"ד דהגט פסול כשלא נכתב שם האשה והסכים עמו הרשב"א ותפסו עליו רבני צפת מהר"א שלום והמבי"ט דאיך כתב שהרשב"א הסכים עמו הרשב"א דהרי ה"ה כתב דהרשב"א נסתפק והוצרך הרלב"ח להוכיח מתשובת הרשב"א דס"ל כדעת הראב"ד דאשתמיט להו תשובת הר"ן הנזכר. גם הר"ן בפ' המביא תנינא על הרי"ף כתב ושם עירו ושם עירה מדרבנן הוא דמדאורייתא לא בעינן אלא שמו ושמה כדי שיהיה נראה שהוא כורת בינו לבינה ע"כ.
והמרדכי כתב בפ' השולח בשם בעלי התוס' דאם לא כתב שם עירו ועירה הגט כשר ור"ת פוסלו ע"ש. גם הגהות אשר"י הביא מחלוקת ר"ת ור"י בפ' השולח ובשלטי גיבורים פ' הזורק בשם ריא"ז וז"ל וכן אני אומר שאם לא כתב שמו ושמה כל עיקר או שלא כתב שם עירו ושם עירה ה"ז גט בטל מן התורה ע"כ. נמצא שיש ג' שיטות בדבר: א': לר"י להרא"ש ולהעיטור הגט כשר. ב': לר"ת ולראב"ד הגט פסול. ג': לריא"ז הגט בטל.
וכתב הרב גט פשוט בסימן קכח ס"ק י דדעת ריא"ז דס"ל דגט בטל היא סברה יחידאה וכל הפוסקים חולקים עליו דמדאורייתא כשר הוא. וכתב דאיש ואישה שעומדים במקום הכתיבה ונתן לה הגט גם ריא"ז מודה דגט כשר. ולענין סברת הראב"ד והרשב"א ור"ת דפסלי כשלא כתב מקום לידה או מקום העמידה כדמוכח מתשו' הר"ן סימן מב והביאה הב"י ס"ס קכח וא"נ איך אנו כותבים מקום הדירה ואין אנו חוששין להנך רבוותא דפסלי גיטא מדרבנן ויראה דאנו סוברים כדעת ריב"ש בסימן שיד שכתב שלא דברו הראב"ד ורשב"א אלא כשלא כתב שם עירו ושם עירה כלל אבל בכותב מקום הלידה או מקום העמידה סגי.
והרי יש כאן ס"ס ספק אם הלכה כר"י והרא"ש וסיעתם דעירו ועירה לא מעכב בגט בכלל אפי' מדרבנן. ואת"ל שמעכב כסברת הראב"ד והרשב"א דלמא בכותב מקום עמידתם מודו הראב"ד והרשב"א כמו שכתב הריב"ש ואת"ל דהראב"ד והרשב"א ס"ל דאפי' כותב מקום עמידה צריך מקום דירה דלמא הלכה כהרא"ש והוי ספק דרבנן ומקילים ואין לכתוב אלא מקום העמידה. ולכן כל הפיסול בשינה אבל לא כתב כשר. וכן נראה דעת הרמב"ם דכתב לכתחילה כותבין שם עירו יעויין שם בדבריו וגדולה מזו דאפי' לא כתב כלל שמו ושמה כלל הגט כשר לפחות מן התורה.
סעיף ב
ותדע שכן הוא דהרי הרמב"ם פ"א מהלכות גירושין מנה י' דברים שהם עיקר גירושין מן התורה ולא מנה דבעינן שיכתוב שמו ושמה ומשמע דמה שכותבין בגט שמו ושמה הוי דרבנן ולא מדאורייתא וכ"כ בעל הלחם משנה וסברא זאת לא נפלאת דכ"כ המרדכי ריש פרק כל הגט בשם הר"י הלוי וז"ל אי לא מסתפנא מחבריא הוה אמינא אפי' לא הזכיר שם האיש והאשה בגט כשר לר"א דקיימא לן ככוותיה דעדי מסירה כרתי ולא בעינן מוכח מתוכו והביא ראיות לדבר ע"ש.
אמנם הר"ן בהמביא תנינא דף כ. כתב דשמו ושמה הוא מדאורייתא דא"א לספירת דברים של כריתות בלי שמו ושמה. והניף ידו שוב הר"ן בקידושין בפ"ק דשטר קידושין וגירושין בעינן שמו שומה גם ה"ה פ"ג מאישות כתב בשם רשב"א דשטר קדושין צריך שיזכיר שמות האיש והאישה בגט ע"ש. והנה בגמ' דף כ. ההוא דעל לבי כנישתא ושקיל ס"ת ויהיב ליה לאשה וכתבו שם התוס' דשינה שמו ושמה לר"מ פסול ואם לא כתבו בטל דבעינן מוכח מתוכו ולרבנן הוי פסול ע"ש.
ומר"ן בב"י סימן קכט הביא דברי רבינו יואל וכתב ומדברי התוס' בההוא דעל לבי כנישתא משמע שאם לא כתב שמו ושמה בטל מן התורה. ובס' שארית יהודה תמה על מר"ן דלא משמע כן מהתוס' דתוס' כתבו כן אליבא דר"מ ולא אליבא דרבנן. והרב גט פשוט כתב לישב דברי הב"י ע"ש שהאריך והעלה דהדבר שנוי במחלוקת הפוסקים דדעת הרמב"ן והרשב"א והר"ן פ"ח בשם ריא"ז ס"ל דגט בטל אם לא כתב שמו ושמה. וכן דעת הב"י בדברי התוס' דף כ.
וריטב"א קידושין דף ט. ודברי אמת בכר דוד קונטרס י"א סימן ז ואור שמח פ"א מגירושין. אבל הרמב"ן בשם י"א ריטב"א קידושין ט. דכתב מקצת רבוותא ס"ל דהוי דרבנן לחם משנה בדעת הרמב"ם רבינו יואל הלוי תוס' רי"ד גיטין פה. וכתב הגט פשוט לפ"ז ספק מגורשת ע"ש.
ובדברי חיים מצאנז ח"א סימן סו מחלק בין לא כתב שם האיש שאז בטל ללא כתב שם האשה דכשר מהתורה דהוי כאומר הריני מגרש למי שהגט יוצא מתחת ידה. ומ"מ דעת הרמב"ם בפ"ג מגירושין הלכה יד שינה שמו ושמה הוי בטל דכתב אינו גט משמע מדאורייתא בטל. וכ"כ בשו"ע סימן קכט סעיף ג ובפירוש המשנה כתבו המפרשים דלאו בשינוי ממש איירי כגון אברהם כתב יצחק דפשיטא דפסול ובטל. וכאן איירי בפיסול דרבנן שיש לו שני שמות וכתב אחד מהם. אבל הרמב"ם איירי בגט בטל היינו דשינה שמו ושמה מאברהם ליצחק וראיה מנפתא אפתא דאמרינן בפ' התקבל חספא בעלמא וכ"כ תשב"ץ בתוניס תנס גט בטל והביאו מר"ן בב"י סימן קכח.
סעיף ג
נמצא בשינה יש שני אופנים: א' יש לו שתי שמות וכתב אחד מהם שבזה הגט פסול ב' שינה לגמרי במקום אברהם כתב יצחק שהגט בטל וביש לו שני שמות צריך לכתוב שם העיקרי תחילה והשני בשם דמתקרי. ולריב"ש ראשון עיקר שני רומזו בכל שום אבל בכותב שניהם ביחד אין נ"מ. וכ"כ מר"ן בסעיף ב' והיא דעת הריב"ש בסימן מג בשם הרמ"ה והרמב"ן וכ"כ מהר"א שיכון ר"ס לדעת הריב"ש אמנם מהרנא"ח ח"א סימן גל פסל כיון דלא ידעינן מי עיקר ומי טפל וכן משמע במהרש"א פ' השולח דהרמב"ן הקשה על דברי ר"ת דא"כ אפ' שרה דמתקריא מרים כיון שהוא מפרש שני שמותיה.
ותירץ הרשב"א דמה שכתב ולא שרה דמתקריא מרים היינו אפי' כותב שני השמות לפי שאין אדם כותב בעיקר השם הטפל שם שקוראין אותו ואם יכתוב טפל עיקר אתי למימר לא זו שמגרש ע"ש. הרי דרשב"א פליג על ריב"ש והם חולקים בדעת ר"ת דריב"ש כתב גמ' איירי בכותב שם עיקר והשני בוכל שום אבל כותב שניהם בפירוש שרה דמתקריא מרים כשר לכתחילה והרשב"א פוסל.
וכתב הרב גט פשוט דאם נכתבו שני השמות בגט בפירוש וכתב שם טפל תחילה יש להכשיר בדיעבד מטעם ס"ס. ספק אי המחלוקת שרה וכל שום ולא מרים ואם הגמ' איירי בכותב וכל שום כדעת ריב"ש או אפי' כותב שניהם ואת"ל דגמ' איירי בכתב שניהם ומ"מ צריך לכתוב שם עיקר תחילה. מ"מ יש עוד להסתפק האם מה שאמרה הגמ' ולא שרה וכל שום שיש לה האם לתחילה או לעיכובא כ"כ מהר"י קאואיירו ז"ל הביאו הגט פשוט בס"ק יג והרב כמהר"ר שמחה בספר שמות דף קו.
כתב לדחות הס"ס ע"פ דברי הש"ג בשם ריא"ז שהביא דבריו הרנא"ח ח"א סימן נב דף עז. שבספק פסקי הגאונים לא אומרים ס"ס וכל שכן כאן שלא ידענו דעת הפוסקים דלא חשיב ספק אלא לשוטים וסיים הרב גט פשוט דאפי' במחלוקת הגאונים אמרינן ס"ס אף באיסור דאורייתא ואפי' באיסור א"א להתירה לעלמא אמרינן ס"ס להתיר. וכ"כ הרב פנים מאירות ח"ב סימן נא דף צד. והעלה דכל שכן כאן דכל החשש משום לעז ומשום פיסולא דרבנן ע"כ.
ושם בגמ' לד: אמר רב יהודה אמר שמואל שלחו ליה בני מדינת הים לרבן גמליאל בני אדם הבאים משם לכאן שמו יוסף וקוראין לו יוחנן וקוראין לו יוסף היאך מגרשין נשותיהם עמד ר"ג והתקין שיהיו כותבים איש פלוני וכל שום שיש לו מפני תיקון העולם. אמר רב אשי והוא דאיתחזק בתרי שמות. ובדברי רב יהודה כתבו המפרשים דרב יהודה בא להוסיף על המשנה שהמשנה איירי כשאין קוראין לו במקום הכתיבה בשם מקום הנתינה ואז אין צריך וכל שום אלא משום לעז ורב יהודה בא להוסיף כשקוראין לו במקום הכתיבה בב' שמות צריך לכתוב מדינא וכל שום ודברי רב אשי והוא דאיתחזק קאי על דברי רב יהודה.
אמנם הרי"ף השמיט דברי רב יהודה דסובר שאין כאן שני דינים ולעולם הגט פסול. תניא כוותיה דרב אשי פירשו המפרשים דמתניתין איירי במי שיש לו שני שמות אחד במקום הכתיבה ואחד במקום הנתינה. והיו כותבים שם שיש לו במקום הכתיבה בלבד התקין ר"ג לכתוב איש פלוני וכל שום שיש לו כלומר שם של מקום הנתינה בפרוש ושם מקום הנתינה בכל שום ודעת הר"ן שתקנת ר"ג לכתוב שני השמות.
והר"ן בסיכום הסוגיא כתב ונמצא פסקן של דברים בפי' תקנת ר"ג דכל שידענו שיש לו שני שמות אע"פ שלא נקרא במקום הכתיבה אלא בשם אחד כותב מקום הנתינה בוכל שום וכתב עוד בשם יש מפרשים הא דרב אשי והוא דאיתחזק היינו שבמקום כתיבה היה להם שם מיוחד ואף לפעמים היו קוראין אותו בשם מקום נתינה ובהכ"ג תיקן דבעי תרווייהו ואם לא כתב כן אינה מגורשת. אבל אם במקום כתיבה לא קוראין אותו בשם מקום נתינה אף שנודע להם שיש לו שם אחר כל שכתבו שם מקום כתיבה מגורשת בדיעבד גם אם לא כתב וכל שום.
אמנם דעת הרא"ש והוא דאיתחזק לאו למימרא דבמקום כתיבה קוראין ג"כ כמקום הנתינה דא"כ הו"ל איתחזק בב' שמות במקום אחד וכתב אחד מהם מגורשת אלא ידוע שיש לו שני שמות אבל בני מקום זה לא מכירין בשם של מקום אחר הלכך צריך שניהם שלא יבא לידי קלקול.
סעיף ד
וכתב מרן בשו"ע סעיף יז מי שקוראין לו חיים ביבאנטי כותבין כתב חיים דמתקרי ביבאנטי. ובב"י כתב דאם מעריסה קראו לו חיים ונשתקע חיים וכולם קוראים לו ביבאנטי כותב ביבאנטי דמתקרי חיים ואם אין קוראין בשם חיים כותב ביבאנטי לבד ומשמע מתוך הקונדרסים דאינה מגורשת. והגט פשוט בס"ק צו דחה דאין מוכח מהקונדרסים דאינה מגורשת והאריך באות צ"ו תחילה הביא דברי הב"י באשה ששמה רבקה ונשתנה שמה לחנה וכו' וכן מי שנקרא בלידתו חיים ואח"כ קוראין ביבאנט וכו' ואם לא קוראין אותו בכלל חיים רק ביבאנט וכתב חיים ג"כ נראה מהקונדרסים באשה שנקראת רבקה ואח"כ קראו חנה דאינה מגורשת וסוף דבר מסיק דלא משמע דהגט בטל אלא פסול.
ומדברי מהרי"ק שורש פו משמע דשם עריסה כותבין שם ראשון והשני בדמתקרי. גם בשו"ת מהר"י מינץ סימן סד יראה דעתו נוטה להתיר בכה"ג. והלבוש בסימן יח דאע"ג דקונדריסין כתב שאין לכתוב שם שנשתקע מ"מ שמא רק לכתחילה אבל בדיעבד כשר וגם מר"ן הב"י לא כתב בשולחנו הטהור שאם כתב חיים אינה מגורשת והגט פשוט כתב דלשון הקונדרסין משמע דפסול וכ"כ הרב לחם רב סימן ל ומהמהרי"ק סימן פו אין ראיה גמורה דאם כתב שם שנשתקע כשר היינו דוקא דשם באלי שאינו שם עצם והדבר ידוע דיש לו שם מובהק.
וסיים דאם מפורסם וידוע לבני העיר דיש לו עוד שם רק נשתקע וכותבו יש להתיר במקום עיגון דבה"ג ליכא לעז היות וידוע למקצת בני העיר שיש לה שם אחר וכ"כ הרד"ך בית ד' ולכן במשומד כותבין שם יהדות בגט אע"ג דנשתקע עכת"ד גט פשוט ס"ק צו. וכ"כ באריכות בס"ק כ"ד לגבי מומר דאע"ג דשם יהדות נשתקע מ"מ כולם יודעים דמומר זה היה לו שם יהדות ואע"ג שנשתקע חשיב לא נשתקע.
ויש לצרף דעת הרמ"א דפליג על השו"ע וכתב דיהודה ליאון כותבים שם עברי קודם אפי' רובא קוראין ליאון וזה לשון הרמ"א מי שיש לו שם עברי שעולה לקרוא בו בתורה ויש לו שם נמי בלעז עושין שם עברי עיקר וכו' ותמה הגט פשוט ס"ק פא מה ראיה דעושין שם עברי עיקר תיפוק דעולה בו לתורה וכתב דאיירי כגון שעולה גם בשם עברי ולועזי והיות ושקולין הם עושין עברי עיקר. ונמצא דהרמ"א לא חולק על מר"ן.
אמנם בשו"ת מהריב"ל ח"ד סימן יב כתב דאם אנו מסופקים אם רובא קרו לה שמחה או אלגרייא כותבים שמחה לחוד או יכתוב ב' גיטין. ותמה עליו בגט פשוט למ"ל שני גיטין הרי מר"ן הביא דעת ריב"ש דכשכותב שניהם בגט מהני אפי' הקדים שם דקרו פורתא. וכתב דמהריב"ל ס"ל היינו בדיעבד א"נ חולק על מר"ן. והעלה הגט פשוט דאיירי דכי הדדי נינהו.
סעיף ה
ובעל תורת גיטין כתב דכל ששם לועזי הוא פירוש לשם העברי כגון יהודה ליאון כותב יהודה דמתקרי ליאון. וכן בשמחה פריידיל אבל כשכל שם הוא בפני עצמו מקדימים שם של הרוב וכמו שכתב פ"ת בס"ק מג ובתשובה מאהבה ח"א סימן נב הביא על אשה ששמה עלקה ושינתה לאסתר שהורה בנוב"י בהסכמת בי"ד לכתוב עלקה דמתקריה אסתר, כיון שנקראת בפי כל עלקה כדעת הב"י. וכתב הפת"ש בס"ק מג דלא דק הנוב"י דבזה הרמ"א מודה דכל שני השמות נפרדים וכ"כ בחזו"א סימן צג אות יב ביהודה לאון וחיים ביבאנט אע"פ דרוב קוראים ליאון וביבאנטי כתוב שם עברי קודם זה דעת הרמ"א.
וכ"כ בגט מקושר דהטעם ברמ"א שאין קפידא כי שניהם כתובים בגט. ואם נכתב שם שנשתקע לגמרי כתב פת"ש ס"ק נד בשם לבוש וב"ש דפסול וגט פשוט כתב דאפילו בשעה"ד פסול ורק בידוע בפי' שהיה לו שם שנשתקע כשר ובסוף סדר אליהו רבה כתב בסימן יד כתב בגט שם שנשתקע עם שם שקוראים לו הוי פסול. ובמכתב מאליהו דף נב הסתפק בדעת מר"ן וכתבו האחרונים דהוא פסול דרבנן. ובסדר אליהו רבה הנ"ל הביא כמה פוסקים דמכשירין בדיעבד ועי' בשדה חמד מערכת הגט ס' טל אות א'.
ובשו"ת צמח צדק סימן רג אות ה הביא דברי הש"ש פ' השולח סימן טז מי שהיה לו שם בילדות ונשתקע ממנו לגמרי אם כותב אח"כ שם מובהק בלשון דמתקרי כשר. וכתב דשם שנשתקע לא הוי כשינה שמו ושמה ונהי דאין ראוי לכותבו מ"מ אין לפוסלו. ובתוס' יו"ט בה"ג לסימן קכט על דברי מר"ן דאם שם הלידה חיים ונשתקע לגמרי אם כתב שם חיים נראה מדברי הקונדרסין דאינה מגורשת וכתב עליו דלא דמי לרבקה חנה דחנה שם אחר.
ולכן כתבינן לתרווייהו ובפרט דס"ל לים של שלמה דשם עריסה עיקר ועל הב' יכתוב דמתקרי. ומה שכתב הרב תוס' יו"ט שכותב שם שנשתקע לכתחילה אם הוא שם עריסה מהים של שלמה משמע רק בדיעבד .
והגט פשוט ס"ק פז כתב דהקונדרסין איירי שנשתקע שם שני. דהקונדרסין איירי באשה ששמה רבקה ונשתנה מחמת חולי לחנה וכולם קוראים רבקה והעלה דשם רבקה עיקר ואם כתב חנה אינה מגורשת הרי דקונדרסין איירי בנשתקע שם שני. אבל בשם עריסה דהוא שם ראשון לא שייך נשתקע בפרט לפי מהרי"ק וים של שלמה וכן לסברא דכל דידוע דכאן נמי ידוע בחיים ביבאנט דאפי' שקוראים ביבאנט מ"מ ידוע דשמא חיים. ואם נקראת מעריסה בשם ונשתקע השם ונכתב בכתובה השם שנשתקע כתב בספר רוח חיים על אשה שמלידה קראו לה לונא ואח"כ קראו וידא ובכתובה כתבו לונא דמתקרי' וידא כתב לכתוב ב' גיטין והקשה איך אפשר לכתוב וידא דמתקרי' לונא הרי לא קוראים לונא בשלמא בגט שכותבים לונא דמתקרי' וידא שפיר כי נקראת וידא אלא הפוך מנין. וכתב דמה שנכתב בכתובה הוי דמתקרי' (שדה חמד דף ק"כ ד"ה והנה).
סעיף ו
אם השם שנכתב בגט הוא רשום בכתובה כתב שו"מ תנינא ח"ד סימן קנח דשם שניתן מעריסה חיה וקוראים בבא ובכתובה נכתב חיה לא הוי נשתקע ועוד כיון שבבא הוי שם געגועין ויודעים שיש לה שם אחר לא חשיב חיה נשתקע. ושם בד"ה והנה זה שבועות פלפל בזה וכתב משום כבוד הרב שכתב רק חיה בגט יש להכשיר כיון שכתוב בכתובה. ובשו"ת חיים ושלום הביאו שדי חמד מעריכת גט סימן מא אות ד בשמן המשחה במזכת הגיטין בהסתפק אם שם שכתוב בכתובה חשוב נשתקע.
וכתב דבעי ב' גיטין ובסוף העלה דהיות ובני משפחתה יודעים שכן כתוב בכתובה לא חשיב נשתקע. ובג"פ כתב שם שבכתובה לאו כלום ובספר שער אשר קובו כתב דהוי ספק נשתקע מ"מ בשו"מ תנינאא ח"ג סימן קו כתב דלא הוי נשתקע דהרי כשתבוא לגבות כתובתה מכח השם הכתוב בכתובה האם נאמר לה זו לא את. וטיב גיטין כתב שם הכתוב בכתובה הוי נשתקע טיב גיטין בלקט שמות שמח"ח ס"ק יג וכ"כ מים חיים רפפורט סימן סג אות לג וקב ונקי כלל לד ולפ"ז במחלוקת שנויה ורובא ס"ל נשתקע ולפ"ז לכתחילה אין לכותבו ואם נכתב אין לדון בו ככותב שם שנשתקע כ"כ שדה חמד דף 244 ד"ה כהגאון שו"מ גם בשו"ת אור לי סימן עה אות הן הביא דברי ידידו דהעלה דמוהרח"ש ס"ל דלא הוי נשתקע וכרוב הפוסקים.
ויש לצרף דעת הר"ש קלוגר זצ"ל בספרו חידושי אנשי שם סימן צב דשם שנכתב בכתובה והכתובה הוי לשון עדים ואכולא מילתא מסהדי הוי כאילו מעידים שזה שמה וכן אם נכתב כן בשטר והשטר דרכו לעמוד לימים רבים. ודאי הוי חזקה בכתיבה זו. ולפ"ז הו"ה כתובה דאסור לשהות עם אשה בלי כתובה נמצא הוחזק שמה בכתובה ולכן כתב בס' מנחת יצחק ח"א סימן קכד על אשה ראזשי וכתבו רחל ובכתובה כתוב רחל דהוי כמו עדים שזה שמה וכמו שכתב בחידושי אנשי שם סימן צב וכן יש לסמוך על דעת חו"ס בח"ב סימן לח והחא"ש להר"ש קלוגר ז"ל כלל ז' אות נא דאע"פ שלא נקרא בשם עברי כלל מ"מ כיון דרוצה שיברכו אותה בשם זה לא חשיב נשתקע ובטיב גיטין ליקוטי שמות לט ובאהלי שם כלל ב' אות י'. דהסתפקו אי הוי נשתקע ומ"מ אם נכתב לא חשיב נשתקע.
סעיף ז
ובשינה שמו ושמה כתב הב"ש בסימן קכט ס"ק ה דמלשון שו"ע ורמב"ם משמע בטל ומתוס' משמע פסול וכתבו התוס' דף פ'. דכל דבר שלא צריך לכתוב אם שינה אינו פוסל ולכן מקום לידה אם שינה כשר וע"ז התבסס הרב עבודת הגרשוני סימן נה להכשיר גט שנשלח ע"י שליח ושינו שם אבי האשה. או שכתבו הלוי והוא לא לוי. וראיתו ממה שכותבים שמות אביהן ע"פ הבעל ואם נאמר ששינה פוסל היה צריך לכתוב על פי עדים.
וכ"כ בעמק השאלה סימן צג ובפרט שיש כמה פוסקים מביאים ראיה שלא צריך שם אבי האשה והבעל בגט מהכותב טופסי גיטין צריך להשאיר שם האיש והאשה ואילו שם אביהם לא צריך ומזה דייק הרא"ש שלא מעכב.
וכל שלא ידוע השם כתב בחידושי אנשי שם כלל ז' סימן נא שמהראוי שיכריז הרב המסדר בפני עשרה פלוני שקוראים לו כן מגרש אשתו שקוראים לה כו"כ וכמ"ש בשב יעקב סימן לג וגדולה מזו מצאנו בשו"ת גבול יהודה קעשנוב סימן מו על אחד ששמו אהרן ונכתב בכתובה על פיו יוסף אהרון ועלה כן לתורה ולאחר ה' שבועות גירש בשם יוסף אהרון ואח"כ נודע דשמו אהרון לבד והעלה להתיר מכמה סעיפים. חדא ע"פ מה שכתב הח"ס בחלק ו' סימן מא דהא דבעי חזקה ל' יום דוקא היכא דיש חשש רמאות וכפי שכתב הרמב"ם פ"ד ממלוה כל מי שהוחזק בעיר ל' יום לא חוששים שמא יש לו שם אחר והוא שינהו כדי לרמות.
משא"כ באדם הבא לפנינו ורוצה להחליף שמו, וכן מעשים בכל יום שמשנים שמות של חולי ומת באותו יום בזה נתחבטו הפוסקים אי חיישינן לאותו שם וכ"כ בשו"ת נודע בשערים סימן קכ סוס"ק ג דכל היכא דליכא למיחש לקנוניא לא בעי ל' יום ועוד כיון ששהה בעיר ה' שבועות אפי' לא עלה לתורה מ"מ ידיעה מתמדת הוי כחזקה אריכתא. וכן החזיק עצמו בקריאת הכתובה בפני החזן וכן העדים וקריאת הכתובה בקול עצם הכתיבה בכתובה הוי חזקה כפי שכתב המבי"ט ח"ב סימן נב וחאייש סימן פח כתב דעליה לתורה בשבת חתן הוי חזקה ואף שהקדימו שם הטפל לעיקר כשר הגט לכו"ע והעלה הרב בית יצחק בנידון דידה שכתבו רחל שהחתן עולה לתורה ועשה מי שברך לכלה וכן בעת הכתובה והעלה להתיר.
וא"כ בנידון דידן נמי ששם רחמה מעריסה ע"ש סבתא שלה ונכתב בכתובה וכל המעלות טובות הם בה. ואע"פ שכתוב שם עריסה קודם כן צריך להיות דלפי מהרי"ק עריסה לא נקרא נשתקע. ועוד יש לצריך דעת הריב"ש שהביא מר"ן כשכתב שניהם.
ומהיות טוב עכבתי הגט עד שהאשה רשמה שמה בביכנ"ס והחזיקה עצמה בשם רחמה וגם רשמה סידורים לע"נ אביה ז"ל שהונצח ע"י בתו רחמה וכן חתמה בחילוף מכתבי' בתוך ל' יום בשם רחמה.
סעיף ח
ולענין החזקת השם אחרי כתיבת הגט פסק מר"ן בסעיף ט' יוסף בן שמעון שכתב יוסף בן שמואל פסול ויש מי שאומר שאם נישאת לא תצא. ומה שכתב המחבר בסתם פסול היא תשובת הרא"ש כלל יז סימן יב ואע"פ דהרא"ש כתב אם לא כתב שם האב לא מעכב מ"מ בשינה מעכב ופסול. כי שם בעלה יוסף בן שמעון וכתב יוסף בן שמואל יאמרו לא זאת האשה וכתב להסתפק בגט פשוט ס"ק מט אם הוחזק בשם השינוי ל' יום ונתן לה הגט מי נימא דמהני או לא ומהריב"ל בסוף ח"ב כתב דתצא אפי' החזיקה בשינוי ל' יום ונתן לה הגט.
ובח"ג כתב מהריב"ל בסימן כו דאין להניח תשו' הרא"ש ולפסוק כרש"י דמכשיר בערוה חמורה. ומלשון הרא"ש משמע דהפיסול דרבנן דכתב הטעם דהרואה יראה דזה לא בעלה שמגרשה אלא אחר וכ"כ מהרח"ש וקימ"ל בכל פיסולי דרבנן אם נישאת לא תצא אפי' לדברי הרא"ש.
והביא דעת העיטור דכתב כמו רש"י בשינה שם אביו כיון דלא צריך לכותבו וכתבו בשינוי אם נישאת לא תצא. והרא"ם בתשובה ח"א סימן סו דן באשה ששינו שם אביה והאריך בהרבה פוסקים כדעת הרא"ש והעלה דחכמי עירו נחלקו עליו והכשירו לכתחילה במקום עיגון. וכ"כ מהר"א ששון בדברי הרא"ש דאם נישאת לא תצא. ומהרח"ש סימן ב, ג כתב בשינו שם אביה ובמקום בת טראנטה כתבו בת טראנטו. דהביא דעת מהרי"ט דתינשא לכתחילה והביא דעת מהריב"ל שכתב כהרא"ש דתצא ותמה עליו למה תצא והעלים מדעתו דעת תוס' פ.
דכל דבר דלא צריך לכתוב אם שינה לא פסל. והעלה הגט פשוט דכל ששינה אם נישאת לא תצא ובעל ראשון יכתוב לה גט בשם אביה. ועוד הוסיף דכל השינוי להרא"ש דוקא בשינה שם אביו דעולה לתורה ומותר. אבל באשה לא. ובס"ק כ"ג כתב בשם המביט דיחזיק שמו ל' יום ואח"כ יתן הגט. ושיקראו אותו לכל הפחות ג' פעמים בל' יום. והעלה הגט פשוט דדוקא במת אביו אבל אם אביו בחיים ולא רוצה להקרא כן אין מקום להחזיק ועי' פת"ש בס"ק כח ובשו"ת מהרי"ם מבריסק סימן לה העלה באחד ששם אביו שמואל ואח"כ נודע שנקרא יצחק שמואל והרב הצריך ב' גיטין.
ולאחר מסירת גט הראשון בשם שמואל למדוהו לדרוש כסף מהאשה ולא רוצה לכתוב עוד גט עד שישלמו לו ולא צריך עוד גט והעלה דהיא מגורשת. ובשמות גיטין נשים בשם דוואסא הביא בשם מהר"י אייזיק ז"ל אב"ד טיקטין בגט שנכתב דוואסא ובמקום הנתינה נקראת דוואשא והעלה להתיר לאחר שתחזיק עצמה ל' יום. והעלה שכן נעשה מעשה והסכים לכך הרב החסיד מהר"ל מבריסק והגאון ר"א אבלי ז"ל והרב מבריסק בסימן לד הביא הדין של חזקה והעלה דהכי טוב ליעץ לאשה שתסע לוולי ששם קורין אותה דווסא ועי' עוד בשמות נשים פרידא שתחזיק עצמה בביהכנ"ס ושם ידביקו שמה בכותלי ביהכנ"ס.
ובשדי חמד מערכת לז אות יד דן אי מהני חזקה אחרי כתיבת הגט והביא פוסקים דס"ל דהגט נכתב שלא לשמה ולא שייך חזקה. ומ"מ צ"ע כשאומר לסופר כתוב גט לאשתי הרי מתכוון לאשתו של ראובן אע"פ ששמה אחרת מ"מ הרי כותב לאשתו ועי' גט פשוט בסימן קנ וישב בשדה חמד הביא שו"ת שם אבי' ח"א סימן יד שכתב דלא מהני להחזיק אחר כתיבה בדבר שהוא שינוי גמור כגון אסתר רבקה דהרי נכתב בפיסול. ועוד דבעינן וכתב ונתן וזה לא ראוי לתת ולפי הפי' פסול ובפרט בגט מומר דבתחילה עושין זכוי לא מהני אח"כ.
אמנם מהרב גט פשוט ס"ק סא דכתב דהאשה הולכת למקום שמכירין בשם הכתב בגט לא מהני אחרי שקבלה הגט אמנם אם הלכו הבעל והאשה לפני מסירת הגט למקום שמכירין בשם הכתב בגט מהני והביאו פת"ש ס"ק לה ובשו"ת שדה הארץ ח"ג סימן יג האריך והביא ראיות מהגט פשוט הנ"ל דמהני חזקה אח"כ. וכ"כ בס' חיים ושלום בסו"ס לא וז"ל אכן לרווחא דמילתא ולחשוש לדעת מרן טוב לעכב נתינת הגט ל' יום ובתוך ל' יום יתפרסם שמו שם טוב לעליתו לתורה איזה פעמים ויברך החזן שמו בתוך הקהל ועי' בס' ברכת המים דקל"ב בבעל ששמו אלעזר ומחמת חולי שינו לרפאל אך לא נקרא בשם זה רק אלעזר העלה שיחזיק עצמו ל' יום.
וכ"כ המבי"ט ח"ב סימן נב וכ"כ הרב פרי הארץ ואדמת קודש ועי"ש דף קלד כתב עליו שהרב המסכים הרב ר' דוד פרדו זצ"ל בהא נמי ישר חיליה דמר שהחזיקו בשמו בס"ת.
ומכל הלין עולה בנדון דידן ששם שנכתב בגט הוא שם שרשום בכתובה והוא שם עריסה וגם החזיקה עצמה ל' יום בחילופי מכתבים ובביהכנ"ס לכן התרתי למסור לה הגט וב"ה שעזרני לבקש את כתובתה ולהצילה מכבלי העיגון. וד' יצילנו משגיאות.