סימן מה
סוגיא דאמרו לסופר לכתוב ולעדים לחתום
סעיף א
במשנה עא: אמרו לו נכתוב גט לאשתך וא"ל כתובו אמרו לסופר וכתב ולעדים וחתמו אע"פ שכתבוהו וחתמוהו ונתנו לו וחזר ונתנו לה ה"ז גט בטל עד שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו. ובגמ' טעמא דלא אמר תנו הא אמר תנו נותנין מני ר"מ היא דאמר מילי מימסרן לשליח אימא סיפא עד שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו אתאן לרבי יוסי דאמר מילי לא מימסרן לשליח. רישא ר"מ וסיפא רבי יוסי אין אביי אמר כולה ר"מ והכא במאי עסקינן דלא אמר תנו.
אי הכי עד שיאמר תנו מיבעי ליה הכא במאי עסקינן דלא אמר לבי תלתא אי הכי עד שיאמר לשלשה מבעי ליה אלא כולה רבי יוסי והכא במאי עסקינן דלא אמר אמרו. אי הכי עד שיאמר אמרו ועוד מי מודה ר"י באומר אמרו ואסקינן בגמ' רב אשי כולה רבי יוסי ולא מבעיא קאמר לא מבעיא היכא דלא אמר תנו אלא אפילו אמר תנוולא מבעיא היכא דלא אמר לבי תלתא אלא אפילו אמר לבי תלתא ולא מבעיא היכא דלא אמר אמרו אלא אפילו אמר אמרו ובגמ' תניא נמי הכי כתב סופר לשמה וחתמו עדים לשמה אע"פ שכתבוהו וחתמוהו ונתנו לו ה"ז גט בטל עד שישמעו קולו ישמעו לאפוקי ממ"ד מודה רב יוסי באומר אמרו ע"כ.
ובגמ' פו. אמרינן דאם אומר אמרו פסול חתם סופר ועד כשר אומר אמרו כשר חתם סופר ועד פסול וטעמא דאומר אמרו פסול דנפק מיניה חורבא דזמנין אמר הבעל אמרו לסופר ויכתוב ופלוני ופלוני שיחתום ומשום כיסופא דסופר שלא לביישו שלא מקבלין אותו בעד אומרים לו העדים לחתום. והבעל לא ציוה אותו לחתום ונמצא גט בטל כיון שחתם בלי ציווי הבעל לפיכך אם אמרו כשר חתם סופר ועד פסול אבל למ"ד אמרו פסול כתב סופר ועד כשר כיון דאומר אמרו פסול משום מילי אף פעם לא יחתום הסופר ע"פ העדים אלא עד שישמע מפיו דאומר אמרו פסול.
סעיף ב
וכתב הר"ן הילכך הני תרתי מילי כל חדא תליא בחברתה דאי אומר אמרו כשר חתם סופר ועד פסול מפני חשש חורבא ואי אומר אמרו פסול חתם סופר ועד כשר דליכא למיחש לחורבא. וכ"כ הרי"ף אומר אמרו פסול וחתם סופר ועד כשר. ואע"פ שמפורש ששמואל ס"ל אומר אמרו כשר שמואל ס"ל דמילי ממסרי לשליח. מ"מ הרב סמך על ההיא דפרק מי שאחזו שנאמר בפירוש אומר אמרו בטל. וכ"כ בעל הלכות גדולות וב"ח, ובספר תרומה כתב שר"י חולק ואמר דמההיא דפרק מי שאחזו אין ראיה דרב אשי לא בא לפסוק הלכה אלא לומר לנו דהמשנה כרבי יוסי.
ורבי יוסי לא מודה באומר אמרו. ושמואל נמי כך מעמיד המשנה אבל שמואל ס"ל אומר אמרו כשר וכתב הר"ן כיון דיש מחלוקת ואח"כ סתם ובסתם סבר רב אשי כרבי יוסי נקטינן הכי. דאומר אמרו פסול. ולעיל כט במחלוקת אביי ורבא בפי' המשנה באמר לב' או לג' כתבו גט ותנו אינהו אין אבל לא שליח ופירש אביי משום בזיון דבעל ורבא אמר משום מילי לא מימסרי לשליח. ופרש"י דלא מסר להם אלא דברים ואין בכח בדברים להיות חוזרים ונמסרים לאחר אבל גט דאית ביה ממשא חוזר ונמסר וכתב הרשב"א נראה ודאי דאליבא דרבא דמפרש משום מילי ומילי לא מימסרן לשליח דיתנו לא דוקא דהשתא לאו משום קפדתו של בעל נגעו בה אלא דינא קתני דלא ממיסרן לשליח והלכך נתינת הגט לא מילי נינהו אע"ג דאמר להו כתבו ותנו כיון דשלשה נינהו עשאן בי"ד ויכתבו הם ויעשו שליח ליתנו אם ירצו וכ"כ בגט פשוט ס' קכ ס"ק כג בשם מהר"ם גלנטי שלרבא תנו לאו דוקא ושיש ללמוד כן מתירוץ ראשון של תוס'.
ואף לתירוצם השני שיתנו דוקא לא כתבו כן אלא לאביי אבל לטעם מילי אין חוששין בנתינה. והקצות ס' רמד ס"ק ג דחה דברי מהר"ם גלנטי וכתב דאדרבה מהתוספות משמע דלגבי נתינה ודאי יש משום מילי שלא כתבו התוס' מיכתבו ויתנו אלא לאביי דס"ל משום בזיון דבעל הרי שלטעמו של רבא מובן הדבר שיכתבו ויתנו הם ולא לאחרים דכיון דלא מסר להם הגט הו"ל מילי ואינו נקרא מעשה אלא במוסר לו הגט. וסיים הרשב"א ומיהו שנים דלאו בי"ד נינהו אע"ג דלא אמר להו אלא תנו יכתבו ויתנו ובגט פשוט שם בס"ק כג תמה על הרשב"א דמחלק בין שנים לג' כיון שהנתינה לא חשיבה מילי מה לי שנים מה לי ג'.
ובשמחת יו"ט ס' לח כתב לישב דברי הרשב"א דאם הם שנים אפילו לנתינה לא יכולים למנות שליח. אבל ג' שעשאן בי"ד יכולים הם למנות שליח אפילו בלי אונס. ובקרית מלך רב כתב לישב שהרשב"א חידש שבבי"ד אין חסרון של מילי ע"ש.
ומצאנו למהרי"ט שכתב בתשובותיו ח"א ס' קכז שאין אדם יכול להקדש על ידי שליח משום דהוי מילי וכ"כ הר"ן בפסחים למה לא יכול לבטל ע"י שליח דביטול מדין הפקר. וכתב רע"א בריש השולח גט לאשתו דהוא משום מילי לא מימסרן לשליח. ותמהו על מהרי"ט דבתמורה י. מצאנו שאפשר להקדיש ע"י שליח. דאע"פ דמילי לא מימסרן לשליח אבל בעל עצמו יכול למנות מילי . וכן העיר הרב מחנה אפרים הלכות שלוחין ושותפין סי' ז ונוב"י תנינא יו"ד ס' קמז ושו"ת חתם סופר אהע"ז ח"ב סי' נ ובבית מאיר אהע"ז ס' קכ ס' ד הוכיח מדברי רש"י דכל הדין של מילי הוא למנות שליח שני בזה אמרינן מילי לא מימסרן אבל בשליח ראשון ששומע מהבעל אין חסרון של מילי.
סעיף ג
ונראה דהמחלוקת אם אמרו כשר או פסול תלוי בהגדרה של שליחות דמאן דאמר אומר אמרו כשר ס"ל דעיקר הדין דמילי לא מימסרן לשליח היינו שאין כח לשליח למסור כוחו לשליח שני מדין שליח עושה שליח אם אינו מוסר לו מעשה רק מילי אבל שליחות אחת מועילה במילי ולכן אומר אמרו כשר כשאומר השליח לסופר לכתוב אין זה משום שמוסר לו כחו אלא הוא שלוחו של הבעל לומר עבורו לסופר לכתוב ואמירת השליח כאמירת הבעל לכן ס"ל דאמרו כשר אבל האומר אמרו פסול ס"ל דגם שליחות אחת לא מהני במילי ומה שאומר השליח לסופר כתוב אינו עומד במקום הבעל דלא נתפס שליחות על מילי.
וכתב הגאון רע"א בחידושיו ריש פרק השולח דדוקא מינוי לסופר לכתוב הוי מילי אבל היכא שנגמר הכל ע"י מילי כגון ביטול הגט זה חשיב מעשה והוכיח מהפרה שיש הסוברים שיכול להפר ע"י שליח ומכח זה סתר דברי המהרי"ט והר"ן דלא יכול לעשות שליח. וכן דעת הבית מאיר אמנם הגאון רע"א ז"ל נשאר בצ"ע לדעת הקדוש מרדוש המובא במרדכי ריש פ"ב אות תקה דבקדושין אף בשטר ובכסף אין שליח עושה שליח כיון דזה תלוי ברצונה אין מעשה ביד השליח והוי מילי א"כ למ"ד אומר אמרו פסול היכי משכחת לה שליח קידושין ועיין שו"ת מח"א הלכות שלוחין ושותפין ס' ז ונוב"י תנינא יו"ד ס' קמז.
וכתב הרשב"א וקימ"ל כרבא דמילי לא מימסרי לשליח כיון שהוא אמר להם לכתוב דבריהם אלו שנמסרו להם אינם יכולים למסרן לאחרים אבל ודאי מרצון הבעלים יכולים הן למוסרן דלאו אינהו מסרי להו למילי אלא כאילו בעלים עצמם מסרום. וכ"כ הרמב"ן בחידושיו ד"ה הא דאמר רבה כתב ומ"ד מודה רבי יוסי באומר אמרו סובר דלאו מוסר מיליה לשליח הוי אלא כמשוי אותו שליח שלא בפניו ע"ש. וכן משמע בגמ' סו: דאף רבי יוסי דס"ל מילי לא מימסרן לשליח מודה באומר אמרו והקשו תוס' סז.
ד"ה אמרו והרמב"ן וריטב"א והר"ן והרמ"ה והיכי מכשירנן אומר אמרו הא הוי עד מפי עד ותירצו התוס' דלא חשיב עד מפי עד שהם שלוחי הבעל ובמקומו הם עומדים ע"כ. וכ"כ הר"ן ע"ש.
סעיף ד
ונחלקו בגמ' בשליח מתנה רב אמר מתנה אינה בגט ושמואל אמר מתנה הרי היא כגט פירש רש"י שליח מתנה שאמר בעל הבית לב' כתבו שטר מתנה לפלוני אי טעמא משום בזיון הבעל הכא אין בזיון דאין מוטל עליו לכותבו דתנן בב"ב קסז: והמקבל נותן שכר הסופר ולמ"ד מילי לא מימסרן לשליח הכא נמי. ומשמע מרש"י שכל המחלוקת בכתבו אבל בתנו לכו"ע יכול למסור דלא הוי מילי וזה נגד סברת הקדוש מרדוש שכתב דבקידושין בין בכסף בין בשטר לא יכול לעשות שליח כיון דתלוי ברצונה א"כ הכא נמי.
והקצות בס' רמד ס"ק ב כתב דלא מוכח דרש"י כתב כתבו משום שאמרו בפלוגתא דרב ושמואל וגבי גט ודאי מסירת הגט מועילה ושם בס"ק ג כתב הקצות שגם בגט באופן דאמר כתבו ותנו גם בנתינה יש חיסרון דמילי וממה שכתב רש"י דבשטר מתנה אין עליו לכתבו משמע דלא בעינן שליחות בשטר מתנה. וכתב הרמב"ן מה שאמרה הגמ' מתנה הרי היא כגט לא לענין אמרו איירי דאומר אמרו ודאי מועיל במתנה אפילו למ"ד מילי לא מימסרן לשליח דאומר אמרו הכוונה ממנה שליח שלא בנוכחתו וזה מועיל בכל התורה כולה חוץ מגט דבעינן שהסופר ישמע קולו מדין לשמה והרמב"ן הוסיף להוכיח ממה שאמר שמואל מתנה הרי היא כגט ושמואל ס"ל אומר אמרו כשר ועל זה תמה עליו הר"ן והרא"ה דמה ראיה דרבי יוסי ס"ל אומר אמרו פסול דילמא טעמא משום לשמה כפי שנביא לקמן מחלוקתם.
וגם מהרמב"ם משמע דבשטר מתנה בעינן שליחות לכתיבה דלא כרש"י דכתב הרמב"ם בפ"ד מזכיה ומתנה הלכה י וכן בשו"ע חו"מ ס' רמד סעיף א המתנה כגט שאין אדם יכול למסור דברים לשליח כיצד אמר לג' אמרו לפלוני ופלוני שיכתבו ויחתמו בשטר מתנה ויתנהו לפלוני אין זה כלום ואם אמרו לאותם עדים וכתבו ונתנו למקבל לא קנה וכ"ש אם חתמו הם עצמם. וכתב הסמ"ע הטעם כיון שלא ציווה להם לחתום אלא לומר לאחרים ונמצא שחתמו שלא מדעתו.
ומוכח מהרמב"ם והמחבר ששטר מתנה נמי בעי שליחות וגם על מה שדייקו מרש"י דלא בעי שליחות בשטר מתנה ממה שכתב שהמקבל נותן שכר הסופר מה ראיה לעולם המקבל נותן שכר הסופר כיון שזה לטובתו ומ"מ בעינן שליחות. וכן רש"י אמר כן אליבא דאביי דס"ל משום בזיון דבעל אבל להלכה דקימ"ל כרבא דאמר מילי לא מימסרן הו"ה במתנה דלא מימסרן כיון דבעינן שליחות.
סעיף ה
אמנם רבינו יונה הביאו הרמ"ה ס"ל שטר מתנה לא בעי שליחות ומה שאמר שמואל מתנה כגט לא לענין כתיבה אלא לענין חתימה דלא קני בשטר מתנה אלא א"כ נחתם בדעת הנותן שאם חתמו מאליהן לא קרינן ביה והעד עדים אבל בכתיבה לא איכפת לן דהא לר"מ אפילו מצאו באשפה וחתמו ונתנו לה מהני. ובמתנה ודאי לא בעינן לשמה מיהו חתימה במצות הנותן בעינן ויש שמפרש לשמואל נמי אם אמרו לאחרים וכתבו וחתמו ונתנו השטר ליד הנותן ונתנו ליד מקבל המתנה כשר.
אבל לענין גמר הקנאה דהוי נתינת השטר ליד הקונה אמרו מילי לא מימסרי לשליח כיון שמתחילה לא מסר לו שטר כתוב וחתום. ובאור זרוע הביא דעת הר"ח דכתב ומסתברא דבמתנה נמי לית ליהו לסהדי למימר לאחריני ויכתבו אלא בעצמן כענין גט.
והרמב"ם כתב בפ"ב מגירושין הל' ו אמר לשנים או לשלשה אמרו לסופר ויכתוב גט לאשתי ואמרו לעדים ויחתמו אמרו לסופר וכתב ולעדים וחתמו או שאמר לב' אמרו לסופר ויכתוב ואתם חתמו ה"ז גט פסול ומתישבים בדבר הרבה מפני שקרוב להיות גט בטל הרי דמסתפק אם פוסקים כשמואל ולכן כתב דהוי ספק ומ"מ יש לתמוה דבפ"ט הל' כז פסק כתב סופר ועד כשר. והו"ל להסתפק נמי בחתם סופר ועד. דהא בהא תליא ותירץ הר"ן כיון דבגמ' יש מ"ד דאומר אמרו כשר ולא תעשה זאת בישראל משום גזרה שמא תשכור עדים כדאיתא בגמ' דחתם סופר ועד כשר דליכא למיחש לחורבא כ"ש דלדידן דאנו מסתפקים באומר אמרו דליכא למיחש לחורבא. וסיים דהיות דהא בהא תליא יש ללכת בשניהם לחומרא וכ"כ ר"י וכ"כ הרמב"ן.
והקשה הרמב"ן מ"ט דמ"ד דפסל אומר אמרו ואי משום מילי הרי הוא עושה שליח שלא בפניו. וכ"ת שרבי יוסי לא פוסל רק באומר אמרו מדעתכם אבל לא בעושה הבעל שליח בפירוש דהרי מהגמ' דרבי יוסי פוסל באמרו משמע בכל אופן. גם באופן שאומר ולפלוני ופלוני עדים. ע"ז תירץ הרמב"ן שהחסרון מדין לשמה ולכן זה דין מיוחד בגט שסופר ועדים צריכים לשמוע מפי הבעל אבל במתנה מהני. ולכן אשה נמי יכולה לומר לפלוני שהוא במה"י הריני עושה אותו שליח לקבל לי גיטי ומיהו מסתברא שאין שליח קבלה עושה שליח דהוי מילי ולא מימסרי לשליח אלא באומרת אמרו לפלוני שאני מיניתי בפירוש וההיא דאמרינן מתנה הרי היא כגט לענין מילי לא מימסרי לשליח אבל לא לענין אמרו דבגט הפיסול משום לשמה.
והרא"ה תמה על הרמב"ן דאי הטעם של רבי יוסי משום לשמה ואפילו מינה אותו בפירוש לא מהני מנין לנו לומר שטעם של רבי יוסי משום מילי לעולם מילי מימסרי ופיסול בגט מטעם לשמה. לכן העלה הרא"ה שלרבי יוסי הטעם של מילי רק באומר אמרו מדעתכם אבל בממנה שליח שלא בפניו בכי האי ודאי לא פליגי וכי תימא ליחוש דילמא נפיק חורבא באופן דאמר לשנים אמרו לסופר שאני ממנה אותו שליח לכתוב ולפלוני ופלוני לחתום ויבואו להחתים הסופר ע"ז כתב הרא"ה דהדין של רבי יוסי דחיישינן דנפיק מיניה חורבא רק באומר אמרו מדעתכם.
אבל בממנה בפירוש אין חשש לכיסופא. כיון שהם עושים מדעת הבעל ואינהו לא עבדי מידי והר"ן כתב כיון דהסופר שומע מהעדים אם מילי ממסרי לשליח הוי כאילו שמע מהבעל עצמו דשלוחו של אדם כמותו ועל כן מסיק הר"ן דכל החסרון הוא רק באמרו מדעתכם אבל בממנה בפירוש מודה רבי יוסי. ובני האי גוונא לא נפיק חורבא ע"כ. לפ"ז בממנה סופר ועדים בפירוש. לרמב"ן בטל להרא"ה ור"ן כשר. ודעת הרד"ך: באומר אמרו לסופר פלוני שיכתוב או אמרו לסופר שיכתוב לדעת הרא"ה והר"ן נמי לא מועיל ובטל מדין מילי לא ממסרי לשליח.
אבל אמרו לסופר פלוני שיכתוב שאני מיניתי אותו כשר להרא"ה ור"ן. דהיינו לפי הרד"ך אפילו אומר תאמר לפלוני שיכתוב נמי לא מועיל דהוי מילי רק באופן שאומר תאמרו לו שאני מיניתי אותו. אמנם מהר"ם אלאשקר בדף לט חולק עליו וס"ל דאפילו באומר אמרו לפלוני סופר שיכתוב גט לאשתי ס"ל להרא"ה ור"ן דר"י מכשיר ולא פסל אלא באומר אמרו לסופר סתם שאינו מזכיר שמו.
סעיף ו
ודעת הב"י דהרא"ה ור"ן ס"ל דבאופן שאומר אמרו לסופר שיכתוב ולעדים שיחתמו יש חשש לכיסופא ולכן גם אם לא שינו פסול מדרבנן אבל בממנה בפירוש מהני. וקשה דהרי באופן דאמר אמרו לסופר הטעם משום מילי לא ממסירן והוי בטל דאורייתא. ואיך הב"י כתב טעמא שמא תצא חורבא לכן אנו פוסלים והפיסול רק מדרבנן בזמן שהרא"ה והר"ן כתבו מפורש דהוא משום מילי. וכתב הרב גט פשוט בס"ק כד דבתשובה מרן חזר בו והטעם משום מילי ולכן אפילו מינה בפי' פלוני ופלוני נמי לא מהני.
רק באופן שאומר לעדים תגידו לפלוני ופלוני שאני מיניתי אותם וזה דעת הרד"ך דלא כמהריק"ש. ועוד תמה על הרמב"ן דהרמב"ן כתב מדין לשמה ובטל. אבל להלכה מספקא לי אי קימ"ל כשמואל דאמר אמרו מהני דמילי ממסרי לשליח והוי כמו שמעו מהבעל.
ובשיטת הרמב"ם שכתב באמר אמרו פסול ומתיישבים בדבר ודייקו מרמב"ם שאם נישאת לא תצא ותמהו על הרמב"ם דהרמב"ם בפ"ד מזכיה ומתנה וז"ל המתנה כגט שאין אדם יכול למסור דברים לשליח כיצד אמר לג' אמרו לפלוני ופלוני שיכתבו ויחתמו בשטר מתנה ויתנוה לו אין זה כלום ואם אמרו לאותם עדים וכתבו ונתנו אינו כלום. וכתב ה"ה ומיהו באומר אמרו לפלוני ופלוני יש סוברים שאף בגט כשר. וכ"ש אם חתמו הם עצמם. והנה הכוונה לי"א שכתב ה"ה היא דעת מהר"ם אלאשקר דכל הפסול דר"י רק באומר לסופר סתם. אבל אמרו לפלוני שיכתוב הוי כממנה בפירוש וכשר.
ויש להסתפק בדעת הרמב"ם שפוסל ומסתפק באומר אמרו האם גם באופן שאומר הבעל תאמרו לפלוני שמיניתי אותו או רק אמרו לפלוני ופלוני. דלשון הרמב"ם בפ"ב הל' ו אמר לשנים או לשלשה אמרו לסופר ויכתוב גט לאשתי ואמרו לעדים ויחתמו ולא הוסיף ותגידו להם שמיניתי אותם כדעת הרד"ך לכן יש להסתפק בנידון כזה. והנה זה ברור דהרמב"ם לא ס"ל כדעת מהר"ם אלאשקר. ומרן בב"י אחר שהביא דעת הרמב"ן דס"ל דאפילו ממנה בפירוש לאחר לא מהני. והרא"ה והר"ן מכשירין וכתב דהרא"ש ס"ל כהרמב"ן גם כתב דאפשר דהר"ן להלכה אמרה ולא למעשה ואח"כ כתב וכן דעת הרמב"ם לפסול.
באומר אמרו לפלוני ופלוני כמבואר בפ"ד דזכיה ומתנה. וגם ממה שפסק מר"ן בשו"ע לא יכתבנו הסופר ולא יחתמו העדים עד שישמעו מפיו זה ראיה דלא מהני אפילו באומר תגידו לפלוני ופלוני שאני מיניתי אותו.
סעיף ז
והעלה הגט פשוט סו"ס קכ דלהלכה אם נתגרשה בגט שהעדים אמרו לסופר אפילו אמר תגיד להם שמיניתי אותם אם נישאת לא תצא כיון דהרא"ה והר"ן מכשירין אין לנו להוציאה מתחת בעלה. בפרט שגם הרמב"ן מסתפק אי הלכה כשמואל והרא"ה והר"ן ראו דבריו ודחו אותם לכן בממנה בפירוש יש לסמוך בדיעבד. אבל באומר אמרו למרות שתוס' כתבו הלכה כשמואל מ"מ הרבה פוסקים חולקים והו"ל ספק מגורשת. וכתב בישוע"י בס' קכ ס"ק ח לדעת הרשב"א דהביא הב"י בס' קמא באשה שאמרה כל מי שירצה הבעל למסור לו גיטי יהיה שליח קבלה לא מהני מטעם דאין ברירה.
ולא אמרינן הוברר הדבר למפרע. ואע"פ שהר"ש במסכת פ"ה משנה א'. ותוס' בסוגיא דצנועים בב"ק סט. ס"ל דכל דין ברירה רק בהוברר למפרע ולא מכאן ולהבא. ועיין פת"ש בס' קכ בשם הנוב"י וא"כ באומר אמרו לדעת מהר"ם אלאשקר דבאומר מדעתכם בזה רבי יוסי פוסל אבל בממנה בפירוש מודה רבי יוסי לשיטת הרא"ה והר"ן א"כ הטעם באמרו סתם הוא מדין ברירה. וכתב לחלק בין שליח קבלה לשליח הולכה שליח הולכה לא בעי עדים אף הרשב"א מודה דבעת שנברר הוי שליח משא"כ שליח קבלה דבעי עדים בשעת המינוי ובעינן דהשליחות תתחיל בעת אמירת האשה שייך למפרע ולא חל דאין ברירה והו"ה בשליח כתיבה אמרו לסופר דאפילו אומרים מדעתם באותה שעה חלה השליחות. וצריך להגיע לדין מילי.
ובשו"ת פנים מאירות ח"א ס' נה כתב לישב סתירת הרמב"ם דכתב אומר אמרו מסופקים ובכתב סופר ועד כשר. והוא ע"פ הגמ' סו: במחלוקת רב ושמואל אם כתב סופר ועד כשר ושמואל לקמן פו: מחלק בין סופר מובהק לסופר שאינו מובהק דסופר מובהק לא יכתוב עד שישמע מהבעל ולכן לא נפיק חורבא ולכן פסק הרמב"ם באומר אמרו ספק אם הלכה כר"י או כשמואל ואי כרבי יוסי אמרו פסול כתב סופר ועד כשר. ואי כשמואל אמרו כשר גם חתם סופר ועד כשר בסופר מובהק שלא חותם עד שישמע מהבעל כ"כ לישב הפנים מאירות דעת הרמב"ם ודו"ק.
והקצות ס' רמד ס"ק א תמה על הטור דכתב דהרמב"ן מחלק בין גט למתנה דבגט כיון דבעינן לשמה אמרו בטל. בין אמרו מדעתכם בין אמרו לפלוני שמיניתי אותו אבל במתנה מהני. אפילו אמרו מדעתכם. ותמה עליו הקצות הרי יש הלכה שמילי לא מימסרי לשליח וכשאומר אמרו מדעתכם הוי מילי ולמה מהני במתנה הרי זה דין כללי. וכן יש להקשות. על הטור דכתב בס' קמא דלא אמרינן מילי לא מימסרי לשליח אלא כשמוסרו לו דבר לעשותו אינו יכול למוסרו לאחר.
אבל כשאמר לו להדיא לומר לאחר לחותמו יכול לעשותו ע"כ ולפ"ז יוצא שגם אם אמר אמרו מדעתכם מהני וקשה על זה דבאמרו מדעתכם הרי הם שלוחי הבעל למנות שליח וכשהם ממנים שומע השליח מפיהם וא"כ יש לפסול מדין מילי דלא מימסרן לשליח. וא"כ גם במתנה יש לפסול.
ובחידושי רע"א לגיטין סג: ברש"י ד"ה כתבו כתב דכשאומר הבעל אמרו מדעתכם הכוונה דהבעל הוא הממנה רק הם המבררים מיהו השליח ומודיעים לו על מינויו, מטעם הבעלים ואין בזה חשש ברירה דדין ברירה אמרינן רק בהוברר הדבר למפרע אבל כאן הוא שליח עכשו. וכ"כ בשג"א ס' צב-צג ובקצות החושן ס' סא ס"ק ג כתב דהרשב"א חולק על סברא זו באופן דמינתה האשה מי שהבעל יתן לו הגט יהיה שליח קבלה. ומר"ן הביאו באהע"ז ס' קמא ד"ה אם נתנה רשות לשליח קבלה לעשות שליח.
והביאו פ"ת ס' קמ ס"ק ב בשם נוב"י וי"ל דהרשב"א נמי ס"ל כתוספות ור"ש שברירה מכאן להבא לא נוגע לברירה כמו שכתב הר"ש בסוגיא דצנועים. ושאגת אריה אמנם יש הבדל בין שליח הולכה לקבלה כיון דשליח הולכה לא בעי עדים הרי עכשיו נעשה שליח. משא"כ שליח קבלה דבעי עדים מתברר למפרע שזה השליח שהאשה מינתה וזה דין למפרע ולכן שייך לברירה ולכן הרשב"א מסתפק ודו"ק. וזה הספק שהביא מר"ן ב"י בס' קמא בשמו. ולפ"ז ניחא דבאומר אמרו מדעתכם הכוונה דהבעל ממנה.
רק הם מבררים מיהו השליח ולא שייך לדין ברירה נמצא שתמיד הבעל מברר. ובגט לא מהני כיון דעד שישמע מפיו ובמתנה מועיל בין אמרו מדעתכם או אמרו לו שאני מניתי אותו ובזה ניחא דברי הטור.
סעיף ח
ומשמע דאפילו באמרו מדעתכם אין החסרון של מילי אלא הבעל הוא המצוה תקשה דהרי הרשב"א בקידושין בסוגיא דושלח ושלחה מלמד שהיא עושה שליח ושליח עושה שליח והקשה הרשב"א בשליח קבלה איך עושה שליח הר"ז מילי. ותירץ דאיירי קרא באומרת אמרו. ולכן באומר אמרו לכתוב גט לא מהני דחסר בדין לשמה. אבל שליח קבלה לא שייך טעם זה. כמו שכתב הרמב"ן ורשב"א דאם אמרינן אמרו הכוונה שהבעל או האשה הם הממנים רק השליח הוא מברר א"כ מה שייך לדין שליח עושה שליח.
ובחידושי הגרנ"ט חקר בדין שליחות דיש ב' סוגי שליחות שליח גירושין וקידושין דילפינן מקרא דהיות ואדם לא יכול לגרש את אשת חברו באה התורה וחידשה דשליח עומד במקום בעל והוא מקדש ומגרש. ויש עוד סוג שליחות בטביחה ומכירה ולמ"ד יש שליח לדבר עבירה דכאן השליח אין לו דין בעלים אלא כיון שעושה בצווי המשלח מתייחס מעשה השליח למשלח. וכן בשליח להולכה שפיר עשה שליח כיון דיש לו דין בעלים לגבי גט משא"כ סופר שקבל מינוי לכתוב גט לא יכול למנות סופר אחר ולכן כל דין שליח עושה שליח רק מי שנקרא בעלים או עומד במקומם.
ולכן במקום ששליח עומד במקום בעלים יכול למנות שליח. אבל בטביחה דמתייחס המעשה למשלח. בזה לא שייך ששליח עושה שליח. כיון דכל החיוב מאחר והוא עושה ע"פ המשלח. כאן המשלח לא מינה אותו לכן שליח לא עושה שליח.
וזה מה שכתב רע"א בשליח לכתיבה או לקבלה או לקידושין המינוי הוי מילי והשליחות חלה בשעת הכתיבה. לכן לא שייך לומר לסופר שהבעל מינה אותו למ"ד אימרו פסול. דהוי מילי ולא ממסרי לשליח. וכתב ב"ש ס' קכ ס"ק ז אמרו לסופר לכתוב בטל אמרו לעדים לחתום פסול פירוש הרי שינו מצווי הבעל. תוס' סו: ד"ה הא כתבו דלר"מ מצאו באשפה כשר מ"מ בצוה לכתוב בטלועי תורת גיטין סימן קכ אות כ ושם באמרו מדעתכם ב"ש בכתיבה בטל בחתימה פסול.
עוד שם בדברי הר"ן בממנה שליח שלא בפניו דהר"ן ס"ל כשר אמרו מדעתכם פסול ע"ש שמתמיה עליו ממ"נ. ב"ש חשש שלא לשמה בשלא שמעו מפיו הוא דרבנן. וכתב דכל הפוסקים ס"ל דהוי דאורייתא וע"ע אמרי משה ס' חי אות ד באריכות בהסבר שליחות בכתיבה.
יוצא שמחלוקת רמב"ן ור"ן בממנה שליח שלא בפניו בגט לרמב"ן אפילו אומר אמרו סתם מהני במתנה ובגט מדין לשמה עד שישמעו קולו של הבעל שמצוה לסופר ולעדים. ולר"ן מינוי שלא בפניו לא מהני אלא בגט באומר אמרו סתם והחסרון משום מילי אבל בממנה בפירוש מהני. והסבר דעת הרמב"ן כתב ברכת שמואל בשם רבו החסיד, דאפילו דבכל התורה קימ"ל שלוחו כמותו וזכיה מ"מ התורה אמרה וכתב הבעל יכתוב דהיינו ע"י שמצוה סופר ועדים. דבכתיבה לא מהני שום זכות דבגט יש דין של לשמה וזה מתהווה כשישמעו מהבעל.
והרמב"ם בפ"ג מאישות הל' יח כתב ואם קדש בשטר אינו כותב אלא מדעת האב או השליח. והרמב"ן חולק וסובר שמינוי הסופר ועדים מדין לשמה וזה מתהווה אך ורק כששומעים מהבעל.
סעיף ט
ודעת הרמב"ם מתנה כגט דמילי לא מימסרי לשליח אבל הרמב"ן ס"ל דבמתנה מהני וכ"כ טור חו"מ ס' רמד והסבר מחלוקתם הרמב"ם ורמב"ן האם שליח עומד במקומו של הבעל או רק ידו וכן בכתיבת שטר מכר בעשה שליח למכור מי רושם השטר האם המוכר או השליח.
ובבני אהובה כתב לישב דרמב"ם ורמב"ן לשיטתם דרמב"ן ס"ל אמרו בגט בטל דבעינן וכתב לה וילפינן שטר קידושין מגיטין לכן גם בקידושין בעי דעתה משא"כ רמב"ם אומר אמרו פסול בקידושין כשר והנה בשטר בעינן דעת המתחייב ובקידושין וגיטין הבעל הוא הפועל וצריך דעתו בקידושין אע"פ שצריך דעתה הנ"מ לענין לשמה ולא לעשות השטר ולכן בשטר קידושין לרמב"ם לא בעי דעתה ולרמב"ן בעי דעתה.
ולענין הלכה למעשה באשה עגונה שבעלה נמצא במקום שאין בי"ד כגון ברוסיה שסומכים על הרי"ם מבריסק ס' לב הביאו פ"ת בס' קכ ס"ק יח חדא דכותב הבעל בכתב ידו לבי"ד שממנה פלוני הסופר ופלוני ופלוני עדים והשליח פלוני המוכר לבי"ד וחותם על המינוי של כתבו ותנו ואח"כ אומר בפני עדים שממנה פלוני ופלוני לעדים כדעת הר"ן והרא"ה דאין בזה חסרון של אמרו וכיון דהוי מקום עיגון סומכים על כך בפרט שהרש"ל כתב בים של שלמה בגיטין שסומכין על הר"ן והרא"ה וגם באומר אמרו ס"ל למהרש"ל דבמקום עיגון יש להקל וכ"פ הרב בית אפרים וסיים אע"פ שלענין מינוי יש סוברים שהגט בטל בהצטרף עוד טעם יש להקל במקום עיגון ומעשים בכל יום שסומכים במקום עיגון על מינוי הבעל בכתבו ותנו בצרוף כתב ידו ודו"ק.