סימן כ"ז: שליחות בקידושין ובגיטין
סעיף א
גמ' מ"א. "ושלחה" מלמד שהיא עושה שליח וכו' והפנ"י תמה למה צריך לימוד שאשה עושה שליח הרי בכל התורה הוקשה אשה לאיש. ותירץ ב' תירוצים. חדא, דקימ"ל מילי לא מימסרי לשליח וקמ"ל דווקא משליח ראשון לשליח שני הדין כן אבל בשליח ראשון אין דין מילי, ולפ"ז יצא דשליח קבלה לא ממנה שליח שני, והדין של שליח עושה שליח נאמר בשלוחו של הבעל ולא של האשה ולשיטת הפוסקים דס"ל דשליח האשה עושה שליח ולא מקרי מילי יש לחלק בין שליח הבעל שמוסר לו גוף השליחות ובין הכא שלא מוסר לו כלום, והקשה הפנ"י כיון דמושלחה ילפינן פרט למשלחה ואינה חוזרת, להך לישנא דשליח קבלה עושה שליח ולא הוי מילי וא"כ בעינן רק חד לימוד דשליח עושה שליח, דגם בלא מוסר לשליח שום חפץ מהני שליחות.
ועוד תירץ כיון דכתיב ונתן בידה ומנא לן דיד שליח מקרי ידה ממש, דלענין סמיכה ילפינן ידו ולא יד שלוחו משו"ה איצטריך קרא דעושה שליח ומקרי ידה, עכת"ד.
והנה לפי הפנ"י יוצא שכל הדין של מילי הוא בין שליח ראשון לשני, אבל בשליח ראשון דמקבל מינוי מהבעל אין חסרון של מילי. וכן דעת רש"י בגיטין כ"ט. ד"ה רבא דכתב התם היינו טעמא דלא משוי שליח שלא מסר להם אלא דברים ואין בדברים כח להיות חוזרים ונמסרים לאחר, אבל גט דאית ביה מששא חוזר ונמסר, ע"כ. ולשון אין בדברים כח להיות חוזרים ונמסרים משמע שרק להיות חוזרים ונמסרים הוי חסרון דמילי, וכן דעת הבית מאיר.
ורע"א בריש פ' השולח דן אם בשליח ראשון שייך דין של מילי ותליא במחלוקת אם אומר אמרו כשר או פסול דגיטין ס"ו. דלמ"ד אומר אמרו כשר היינו משום דזהו שליחות הראשונה שהבעל שלחו לומר לסופר כתוב היינו שהוא שליח רק על ענין מינוי והסופר הוא עושה מכח הבעל, ולמ"ד אומר אמרו פסול ס"ל דגם שליחות הראשון לא נתפס על מילי. ובבית מאיר תמה על המהרי"ט דס"ל דאין יכול לקדש ע"י שליח משום דהוי מילי והקשה איך הבעל ממנה סופר לכתוב גט וע"כ דבשליח ראשון ששומע מהבעל אין החיסרון דמילי.
ותרץ רע"א דכשהבעל מינה לסופר הוי כמצוהו לעשות מעשה לכתוב הגט ואין זה מילי, והטעם דהבעלים יכולים לצוות לשליח על מילי אבל השליח שאינו בעלים לא יכול לצוות, ונמצא דס"ל אומר אמרו כשר הכוונה בשליח ראשון, וכל הדין של מילי לא מימסרן הכוונה משליח ראשון לשני דשליח שני לא יכול להיות שליח על מילי.
והמרדכי פ' התקבל כתב דשליח קבלה עושה שליח אע"פ שלא נתמנה אלא ע"י מילי כיון שעכ"פ נשתלח לעשות מעשה. והא דשליח לכתיבת הגט אינו יכול למנות אחר במקומו לפי שגם קיום השליחות אינו אלא מילי שאין זה גמר מעשה וכל שאינו גמר מעשה הוי מילי, והובא בקצות החושן ס' רמ"ד ס"ק ג' ולפ"ז למ"ד אומר אמרו פסול והיינו שגם שליח ראשון א"א למנות במילי א"כ היכי משכחת מינוי סופר לגט. ומה שכתב הגאון רע"א דמינוי סופר הוי שליחות לעשות מעשה משא"כ אומר אמרו דהוי שליח על מילי, הוי נגד המרדכי דס"ל דגם מינוי לכתיבת גט הוי מילי, ומכח זה הוכיח הרב קהילות יעקב גיטין ס' כ"ג דלהמרדכי ודאי מוכח דשליח ראשון מהני נמי במילי דהיינו דנתמנה במילי ונשתלח לעשות מילי, והא דאומר אמרו פסול לחד מ"ד זהו מטעם לשמה דלא הוי לשמה אלא בשמעו מפי הבעל כדעת הרמב"ן ולמא"ד דא"צ לשמה אה"נ מועיל אומר אמרו. ועי' קצות סי' רמ"ד.
ודעת רע"א דאפילו כשנתמנה ע"י מילי, מ"מ כל שנשלח לעשות מעשה כגון כתיבת הגט או שהוא גמר מעשה כגון ביטול הגט לא חשיב מילי בשליח ראשון, ומהני. ורק באומר אמרו לחד מ"ד כיון דנתמנה ע"י מילי ונשלח רק למילי למנות שליח ב' אז לא חל גם להראשון, אבל אם נתמנה ע"י מילי ואפי' נשתלח לעשות מעשה כגון לכתוב גט אינו עושה שליח שני משום מילי. וכן לשיטת הרמב"ן דאין שליח קבלה עושה שליח שני, הובא בר"ן ס"פ התקבל, אע"פ דשליח קבלה הוי שליח לעשות מעשה קבלה כיון שנתמנה ע"י מילי לא עושה שליח שני.
סעיף ב
והמרדכי ר"פ המקדש הביא דעת הקדוש מרדוש זצ"ל דכל שליח קידושין הוי מילי ואינו עושה שליח שני כיון שתלוי ברצון והסכמת האשה, וכוונתו דלא מקרי שלוחו לעשות מעשה כיון שהדבר תלוי ברצון האשה והקשה עליו הגאון רע"א דא"כ למ"ד אומר אמרו פסול א"כ גם שליח ראשון ליכא במילי וא"כ איך משכחת לקדוש מרדוש שליח בקידושין דהא הוי מילי, ובאמרי משה ס' ת"י אות ד' וקהילות יעקב שם תמהו על רע"א דלגבי לאשוויי שליח שני כתב הקדוש מרדוש דהוי מילי משום שנתמנה ע"י מילי ואף שנותן לו שטר או כסף מ"מ בעינן דעתה ולא חשיב מעשה אבל מ"מ לאחר שנתרצתה בקדושין מקרי מעשה וגם הוי גמר דבר וא"כ הוי שליח לעשות מעשה, ורק קודם הקידושין ס"ל דלא הוי מעשה שמא לא תתרצה והוי שליח למילי אבל בעת קיום השליחות הוי מעשה וגמר דבר, ולכן הוי חסרון רק לגבי שליח שני, ולא לגבי ראשון וכמו דמהני שליח לכתוב הגט או לבטל הגט כמו כן מהני בקידושין.
ויש שהסבירו דשליח על מילי לא התחילה השליחות רק בשעת קיום השליחות ולכן לא יכול למנות שליח שני דעדיין אינו שליח, אבל במוסר לו גט במעשה כבר התחילה השליחות ולכן שליח עושה שליח שני, ודו"ק.
והגאון רע"א שהקשה על הקדוש מרדוש ס"ל דאימתי נקרא מעשה היינו שיש בידו לעשות מעשה זה או לעשות גמר הדבר כגון לכתוב גט או לבטל הגט, אבל דעת הקדוש מרדוש דכשאמר לו לקדש הקדושין הוי מעשה וגמר הדבר ומ"מ כיון דאין בידו לקיים זה מכח עצמו כיון שצריך דעתה ורצונה אין זה שליחות על המעשה ויש למעשיו דין כמו מינוי שליח דהוי רק דברים, ולכן הקשה למ"ד אומר אמרו פסול היכי משכחת לה שליח ראשון בקידושין אבל לפי ביאורם של האמרי משה וקהילות יעקב שחל השליחות בעת הקיום אח"כ א"כ שפיר נחשב למעשה.
ולדבריהם צ"ב למא"ד דשליח קבלה עושה שליח שני איך יכול לעשות והלא קודם שקיבל עדיין אינו שליח דהאי מינוי שליח של קבלה הוי רק מילי ולא התחיל עדיין בהשליחות ואולי דכיון שעושה מיד ידו כידה מקרי שכבר התחילה השליחות וצ"ע.
סעיף ג
ובספר אמרי משה הביא קושית העולם למה צריך חידוש ולימוד מפסוק ששליח עושה שליח תיפוק ליה דשלוחו של אדם כמותו, וכיון דהוא יכול לעשות שליח גם שלוחו עושה שליח, ויישב כיון דלולא הפסוק הו"א דהשליחות אין חל רק כשעושה המעשה דהיינו כשנותן הגט וא"כ לא יכול לעשות שליח אחר, דעדיין אינו כהמשלח ולהכי אשמועינן דשליח עושה שליח דמיד חל על השליח דין שלוחו כמותו. ובאור שמח פ"ב דגירושין כתב לתלות הדין של שליח עושה שליח במחלוקת הרמב"ם והטור בנשתטה המשלח אם השליח יכול לקיים השליחות.
והקצות בסי' קפ"ח דן בגדר השליחות האם שליח שנתמנה קיבל כוחו של המשלח והוי כגופו, ויכול לפעול גם במידה והוא מוגבל ופסול, ולכן אם נכתב הגט כשהוא שוטה מהני וכרמב"ם, או שרק הפעולה מתיחסת למשלח ולכן צריך להיות באותו זמן בר קנין, ודעת הרמב"ם דבנשתטה המשלח השליח עומד במקומו ולכן שליח יכול לעשות שליח שני, משא"כ לדעת הטור בנשתטה לא יכולה לעשות ע"י הפעולה עליה נצטווה, א"כ ה"ה דשליח לא יכול למנות שליח דאינו בעלים, וקמ"ל קרא דע"ז גופא ג"כ יכול לעשות שליח שני.
ויש לדקדק דלקמן מ"ג. אמר לג' צאו וקדשו לי אשה ב"ה אומרים כולם שלוחין ואין שליח נעשה עד והרי התם לא עושה השליחות אלא אחד ושאר השנים אינם עושים כלום ואפי' הכי פסל להו להיות עדים מפני שהם שלוחים ומוכח דחל דין שליח קודם שעושה שליחות, ולפי הקדוש מרדוש ששליח קידושין הוי מילי מוכח שגם במילי חל שם שליח בשעת הקיום. והקהילות יעקב תירץ דשם אזלי אליבא דר"מ דס"ל מילי מימסרן לשליח ולדידיה חל שליח מיד דאל"כ איך עושה שליח שני אבל למא"ד מילי לא מימסרן אז לא נעשה שליח מיד רק בשעת מעשה השליחות, ע"ש.
ואמרי משה כתב לישב דנחלקו בשלוחו של אדם כמותו האם עומד במקום הבעל כפי שהסביר הקצות בדעת הרמב"ם במי שנשתטה, דאם אמרינן אין שליח נעשה עד היינו דשליח כגופו של משלח, ומכח נפשיה עביד, ואי שליח נעשה עד היינו רק המעשה מתיחס אליו, ולכן לא חל במילי השליחות רק בו בשעה שעושה מעשה השליחות אבל אי שליח כגופו ואינו נעשה עד אז הוי שליח כבעלים ולכן תכף נעשה שליח אפי' במילי וא"כ להך צד יכול שליח הולכה דקידושין לאשווי שליח שני, והקדוש מרדוש ס"ל להלכה דשליח נעשה עד ואינו כבעלים ולפ"ז מתרץ קושית רע"א על מהרי"ט דסובר דגם שליח ראשון לא מהני במילי גבי עשאו שליח להקדש. ובקהילות יעקב גיטין י' י"ט דחה דהמחלוקת אם שליח נעשה עד אינו תלוי אי שליח כבעלים או שרק שהפעולה מתיחסת, ע"ש.
והנה בשו"ת מהרי"ט ח"א ס' קכ"ז דן בדין מי שעשה שליח לקדש בשבילו דלא עשה כלום דהוי מילי, ע"ש. ובמח"א הלכות שלוחין ס' ז' דחה דבריו מכח גמ' פ"ק דתמורה בהא דאמר דמצאנו צבור עושין תמורה ומשמע דמהני שליחות, ובמנ"ח מצוה ה' הביא ראיה לדברי המהרי"ט מגמ' פסחים פ"ח: וכתב לחלק בספר משפט שלום ס' קפ"ב בין היכא דמהני שאלה להיכא דלא מהני שאלה, דכל היכא דמהני שאלה כמו שבועה הוי מילי, משא"כ מעשר בהמה דהוי מעשה.
וזה שלא כטורי אבן ר"ה כח. ובכתב סופר חלק יו"ד ס' ק"ג האריך בזה. ובר"ן פ"ק דפסחים כתב דאיכא מ"ד דהפקר לא מהני ע"י שליח ובב"י או"ח ס' תל"ד וברכי יוסף שם דנו באריכות בזה. ובשער המלך פ"ו מאישות ונוב"י תנינא יו"ד קמ"ז דן בדין שבועה ונדר ע"י שליח, ובפסקי מהרי"א הביאו הקצות בס' קכ"ג משמע דמהני שבועה ע"י שליח והוכיח מסוגי' גיטין מ"ו. לגבי גבעונים דנשבעו להם נשיאי העדה ע"ש. והנה לפי מה שכתב הרב המגיה במשפט שלום דכל היכא דמהני שאלה הוי מילי, ואם לא מהני שאלה לא הוי מילי אלא מעשה ולכן בגבעונים דהוי על דעת בי"ד דלא מהני שליח לא הוי מילי, וכ"כ הש"ך חו"מ רנ"ב לענין צדקה, דכל דאתי לידי גזבר לא מהני שליח דהוי מעשה.
ובשו"ת בית אפרים או"ח קצ"ו האריך במה שכתבו הגאונים ולענין הלכה דחו כל האחרונים דברי המהרי"ט דס"ל דלא מהני שליח להקדש וכתבו דאין זה ענין למילי לא מימסרי לשליח.
סעיף ד
ויש להסתפק היכא דיש גילוי דעת של הבעלים למכור והלך שליח ומכר על דעת עצמו והמשלח חזר בו, דבקדושין קימ"ל קדושין מה. דלא בעי מינוי מפורש אלא מספיק גילוי דעת ומקור לזה ממה שאמרה הגמ' בדף מה. ודלמא ארצויי ארצי קמיה, וכתב הרא"ש נראה מכאן שאם גילה דעתו לשדכן שהוא חפץ באשה פלונית ואמר לשדכה לו, ולא מסתבר לחלק בין אב לאיניש דעלמא, וכתב בח"מ ס"ק י"ב דמלשון השו"ע משמע דמקודשת מדאורייתא וכ"כ הב"ש, וכן משמע דעת הרשב"א ס' קל"ו שכתב שהמקדש אשה משלו לצורך אחר אינה מקודשת אלא א"כ עשאו שליח או שנתרצה בכך קודם קידושין, והיינו בגילה דעתו שיקדשה לו, אע"ג דלא שויה שליח ממש וכן נראה דעת הרמב"ם פ"ג דאישות שכתב בקטנה שנתקדשה קודם שתבגור שלא לדעת אביה אינה מקודשת ואפי' אם נתרצה אחר שנתקדשה וכו' משמע שאם נתרצה קודם מהני קידושין.
וכן דעת הרי"ף והביאו הריטב"א שנתרצה קודם מהני, אמנם הב"ח הביא דברי הרא"ש וכתב בשם הרמב"ן דהבן פירש לפני האב אבל ארצויי ארצי גילוי דעת לא מהני, וכתבו כמה פוסקים דהוי ספק קידושין וכ"כ הח"מ והרב עצי ארזים וכ"כ המקנה בקונטרס אחרון ודלמא ארצויי ארצי הבן לפני האב שחפץ באשה זו והאב נתרצה לו, והר"ן נסתפק בדעת הרי"ף אם נתרצה האב בתחילה לא מהני, א"כ יש לחוש להחמיר דלא הוי ודאי קידושין, וכ"כ אבני מילואים ס' ל"ז ס"ק י"ג בדעת הר"ן, דאפי' נתרצה האב בפירוש לא מהני, כל שלא עשאו שליח בתחילה, ע"ש.
ובחלקת יואב ס' י"א הוכיח מהגמ' דלא מהני גילוי דעת בקידושין ודלא כהרא"ש וכתב דלא מהני רק אם גילה שרוצה שיהיה שלוחו כמו ארצויי ארצי קמיה דאף שהבן רוצה לעשות את אביו שליח רק לא חצוף על כך לומר בפיו בזה דעת הרא"ש שמהני גילוי דעת שרצונו שיהיה שלוחו באמת אבל באחר אף שגילה דעתו שרצונו במעשה כל שלא גילה שרצונו שיהיה שלוחו לא מהני, וכ"כ בשו"ת או"ז ס' נ"ג בשם ר' שמואל בר' ברוך ז"ל דשאני בן לגבי אביו הואיל ואי אפשר בשליחות משום לא חצוף איניש למנות אביו שליח אבל איניש דעלמא כיון דמצי לשווי שליח מדעתו ורצונו ולא עשה מאן לימא לן דניחא ליה דליתסר בקרובותיה, וכ"ש עתה וכו'.
לפ"ז בגילה דעתו למכור למאן דס"ל דיש הבדל בקדושין בין אב לאחר, לא יועיל כל שלא מינה אותו בפירוש, ובקונטרס אחרון לס' משפט שלום ס' קפ"ב דן בזה דלמאי דקימ"ל דגילוי דעת הוי שלוחו ה"ה כאן. והביא דברי המל"מ בכורות ס' ד' וקצות החושן ס' שפ"ב דן בדברי הרא"ש במי שאמר לאחר למול את בנו וקדם אחר ומל לא חייב לשלם י' זהובים ולא דמי לכיסוי הדם דכתיב ושחט וכסה, והאריך אי מהני גילוי דעת שגילה האב שלא רוצה למול הוא עצמו אלא ע"י שליח וקדמו אחר הוי שליח דאב וברית אברהם חלק אהע"ז ס' ק"א כתב דהיכא דא"ל לשדך בזה מהני גילוי דעת אבל היכא דאיכא גילוי דעת על המעשה לא מהני המכירה.
סעיף ה
ובדין מקדש על ידי שליח הקשה הנוב"י ס' ס"ד דהוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים, ותירץ הנוב"י כיון שמתקדשת מרצונה לא שייך חב לאחרים, וחידש בעל ברית אברהם בס' קי"ט דבאופן דהיתה ספק מקודשת לראשון לא חל שליחות רק אם מקדשה בעצמו, כיון דבאופן זה אין ברירה ביד האשה לחזור בה ע"ש. וצ"ע כיון דאגידא בראשון מספק מי יכול לחייבה להתקדש לו, ולכן זכותה להתקדש לשני כיון דקידושי ראשון הוי קידושי ספק, וכן ראיתי בערך שי שתמה על הברית אברהם.
ויש לדון בעצם הדין דתופס לבע"ח במקום שחב דלדעת רש"י ב"מ: דף י' בעשאו שליח מהני ואע"ג דתוס' תמהו עליו מיימר בר חשו, מ"מ כתב בחו"מ ס' ק"ה בעשאו שליח בשכר לכו"ע מהני דיד פועל כיד בעל הבית ע"ש וכ"כ המח"א בהלכות מעקה דכל שעושה מעקה ע"י גוי קיים המצוה דיד פועל כיד בעל הבית.
ויש לדון בדברי מהרי"ט ח"א ס' קכ"ז דלא מהני שליח להקדיש דהוי מילי דהמחנה אפרים הלכות שלוחין ס' ז' דחה דבריו והקשה מהש"ס פ"ק דתמורה בהא דקאמר מצאנו תמורה בצבור וכגון שאמרו לאחד צא והקדש וכו' ובמנ"ח מצווה ה' אות ז' הביא ראיה לדברי המהרי"ט מש"ס פסחים פ"ח: בעבד ששכח מה שאומר לו רבו, אם אם טלה אם גדי אמרינן הולך אצל רועה וכו' דניחא ליה בתקנתא דרביה ונותן לו ומתנה אם טלה אמר לי רבי טלה שלו וגדי שלי ואם גדי גדי שלו וטלה שלי וכו' ופריך הא מה שקנה עבד קנה רבו ומתרץ דנותן ע"מ שאין לרבו רשות בו ומאי קושיא מאי איכפת לן שהוא של הרב כיון דניחא ליה להרב דאי לאו הכי לא יכול לאכול וכו' א"כ מה איכפת לן אם בהמה שניה של האדון העבד יוצא בשל אדון ולמה צריך ליתן בתנאי שאין לרבו רשות בו, ויש שתרצו דהרב יכול ליתן לעבד פסח בפני עצמו היינו שמפריש פסח עבורם, אבל עבד לא יכול ליקח בהמה אצל הרב לפסח וכו', וסברת מהרי"ט דאין אדם יכול להקדיש ע"י שליח דמילי לא מימסרן לשליח וכו', א"כ לא מהני זכיה ג"כ ולא יכול להקדיש לכן צריך שהקרבן יהיה של העבד ויתנה, ומוכח כמהרי"ט עכת"ד דברי המנחת חינוך.
ובמצוה ש"ס הביא מסוף מסכת בכורות, וכן פסק הרמב"ם פ"ח הל' ב' דאם עשה שליח לעשר לו והשליח קרא לתשיעי עשירי או לאחד עשר עשירי שאינו קדוש שיכול לומר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי, משמע אם עשה כדין הוי שליחות הרי למהרי"ט לא מהני שליח להקדיש, ותירץ הרב משפט שלום שתלוי אם הדבר עליו נעשה שליח איתיה בשאלה או לא, דאם איתיה בשאלה הוי דבור ומילי לא מימסרן לשליח אבל מעשר בהמה דליתיה בשאלה הוי מעשה לכן יכול לעשות שליח להפריש מעשר בהמה גם למהרי"ט, וכ"כ מנ"ח מצוה ש"ס, וזה דלא כטורי אבן דכתב דגם מעשר בהמה איתיה בשאלה, ור"ן פ"ק פסחים כתב דלא מהני הפקר ע"י שליח ועיין בב"י או"ח תל"ד וברכ"י שם דהאריך בזה והבאנו הדברים לעיל.
ובנוב"י תנינא יו"ד ס' קמ"ז דן אי מהני שבועה ע"י שליח, ויש להוכיח מגיטין מ"ו. כי נשבעו להם נשיאי העדה, משמע שכן מהני ע"י שליח ודו"ק. וכתב המשפט שלום לחלק דשבועה באופן דליתא בשאלה כגון נשיאי העדה הוי מעשה, אבל היכא דאיתא בשאלה הוי מילי.
סעיף ו
ויש לדקדק בדברי הגמ' מ"א. שליחות מנ"ל דכתיב ושלח מלמד שהוא עושה שליח אשכחן בגירושין בקידושין מנ"ל וכת' דיליף מגרושין מה לגירושין שכן ישנן בעל כרחה אמר קרא ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה מה יציאה משוה שליח אף הויה משוי שליח ע"כ. והנה בגמ' משמע ששליח הבעל עושה שליח, ויש להסתפק בשליח קבלה האם יכול לעשות שליח, או שליחות קבלה חשיבא מילי, ומדברי הטור סימן קמ"א שהביא במה שנשאל הגאון באשה שעשתה שליח קבלה וחלה האם יכול למנות שליח במקומו, והעלה דעד אמרה לו בפירוש שני שליח אחר, והסכימה דעתו של גאון לדעת חכמי הדור דנהי דידו כידה מ"מ לא יכול למנות שליח.
ומשמע מהטור דשונה שליח הולכה לשליח קבלה דשליח הולכה הוא עומד במקום הבעל לבצע מעשה הגירושין והגירושין חלים על ידו ומדעתו, לכן שליח הבעל יכול למנות שליח, אבל שליח האשה דכל השליחות היא לקבל ולא פועל שום פעולה במעשה הגירושין רק כל הלימוד ונתן בידה ושליח דידה הוי כידה אריכתא דאשה, וזה לשון הגאון שכתב נהי דידו כידה לענין קבלה לא מצי משוי שליח והיינו כהנ"ל דהגם דאית ליה דין ידו כידה, אבל אין השליח חשוב במקום האשה וע"כ לא מצי משוי שליח.
והמאירי בסוגי' הסתפק הא דשליח עושה שליח האם רק בקידושין ובגיטין או בכל מילי, ולכאו' אם שליח עומד במקום הבעל פשוט דיכול לעשות שליח, ומדברי הגאון שכתב דשליח קבלה לא משוי שליח עד דאמרה ליה יש לדקדק מה מועיל שאמרה לו הרי שליח קבלה הוא לא פועל כלום בשליחות ורק הוי כידה אריכתא, א"כ מה יועיל שתגיד לו, וצ"ל דסתם מינוי לא נעשה שלוחו כמותו, אבל באמרה לו בפירוש הרי נתנה לו כוח ועומד במקומה והוי כמו שליח הולכה, ובעל העיטור פליג על הגאון וס"ל דגם שליח קבלה ממנה שליח דבמקום האשה עומד, וצ"ל דהגאון ובעל העיטור נחלקו כשאשה ממנה שליח בסתר האם יכול השליח למנות שליח אבל באמרה לו בפירוש לכו"ע יכול למנות שליח דהיא מסכימה שיהיה ממש כמותה ונותנת לו כח לכך, ע"ש.
ויש להסתפק אם שליח לא ממנה שליח איך יועיל נתינת רשות. ומצאנו לרשב"א בסוגי' דהקשה איך שליח דידה ממנה שליח והא מילי נינהו, ותרץ הרב אלברצלוני דאיירי בקנין דאלים לשווי שליח, ע"ש. ואפשר לחלק דיש הבדל דאם ממנה מדעת עצמו הוי מילי ואם נתנה רשות הוי כממנה מדעת בעלים ומהני, וכן נראה בסוגי' דאומר אמרו דאין הכוונה שהמשלח ממנה ואמרו לסופר שמיניתיו, אלא הוא נותן רשות שהם ימנו, ולכן בחלה השליח ממנה שליח דאמדינן דעת בעלים דלא קפדי בכך, וזה הטעם בדברי גאון בסתר לא ממנה שליח בנתנה לו רשות מהני וזה פי' הרב אלברצלוני דע"י קנין אלים כח השליח למנות שליח אחר, ודו"ק.
סעיף ז
והטור הביא דברי גאון דמחלק בשליח קבלה בין אם המינוי היה בסתם שאז לא יכול למנות שליח לנתנה לו רשות, ודעת בעל העיטור דבכל אופן שליח קבלה ממנה שליח, עוד הביא דעת הרמ"ה דאפי' בנתנה לו רשות בפירוש לא ממנה שליח, וכן דעת תוס' רי"ד ואפי' חלה לא ממנה שליח, ואפי' מסרה לו רשות משום דמילי נינהו ולא מימסרן לשליח, וזה ההבדל בין שליח הבעל שהבעל מסר לו גט וכח לגרש. ונראה דמחלוקת הגאון והעיטור והרמ"ה בשליח עושה שליח תלוי איך להסביר דין שליחות האם שליח הוא דין בעלים ולכן כמו שהבעלים יש להם כח למנות השליח ג"כ יש לו כח למנות ולדעת הגאון יש הבדל בין מינוי בסתם למינוי מפורש דבזה נותנת לו כח ורשות, אבל לדעת הרמ"ה ותוס' רי"ד שליח שחידשה התורה שעושה שליח היינו דמוסר כח השליחות לשני, וא"כ לא גרע במה דאינו עומד במקום האשה דאפי' שאינו עומד במקום האשה מ"מ הרי הוא מעביר השליחות ובזה אמרינן דיש הבדל בין שליח הבעל לשליח האשה, דבשליח האשה הוי מילי ואין בכחם להמסר לשני, ונמצא שכל הדין של שליח עושה שליח רק בשליחות הולכה, ודו"ק.
ולכאו לשיטת הגאון והרשב"א דשליח חשוב כמותו ולכן ממנה שליח א"כ איך אפשר למצוא הדין של מילי לא מימסרן לשליח, הרי תמיד שליח ממנה שליח דבמקום הבעל עומד, ובגמ' נחלקו אביי ורבא גיטין כ"ט. אמר לב' תנו גט לאשתי או לג' כתבו ותנו הרי אלו יכתובו ויתנו אינהו אין אבל לא יכולים לומר לאחרים וקימ"ל כרבא דהטעם משום מילי, ויש לחלק דבשליח הגט שמוסר לו הגט בזה שייך עומד במקומו אבל באמר לב' כתבו ותנו לא יכולים למנות אחרים דלאו מידי יהיב להו, ומ"מ קשה הרי לפי הגאון ורשב"א בשליח קבלה נמי לאו מידי יהבא ליה לשליח ומ"מ יכול השליח למנות עוד שליח וצ"ע.
ונחלקו הרמב"ם והטור במי שאומר כתבו ותנו גט לאשתי ואחזו קורקדייקוס וכתבו ונתנו בזמן שהיה שוטה אם מגורשת דרמב"ם ס"ל דמגורשת והרא"ש והטור חולקים וס"ל דגט בטל והסביר הקצות בס' קפ"ח האם שליח שקיבל מינוי הוא במקום הבעל, ולכן גם באופן דהבעל השתטה והשליח כתב ומסר מהני, דהא השליח עומד במקום הבעל או שהשליחות מתיחסת לבעל ולכן בזמן שהוא שוטה לא מהני והנה בתשו' הריב"ש רכ"ח כתב וכי ילפינן שלוחו של אדם כמותו דכתיב בפסח ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל כמותו ממש ילפינן שרבי קרא השליח בשם כל הקהל וא"כ השליח כמשלח לגמרי וכו', ובגירושין דלא קרא השליח בשם הבעל וכו' איצטריך ריבויא אחרינא דשליח עושה שליח, ע"כ, ומשמע דפסח פשוט דשליח עושה שליח, דקרא מפורש שלוחו כמותו, ולפ"ז הריבוי בשליח גירושין כמו שלוחו כמותו ושליח עושה שליח, ודו"ק.
סעיף ח
והרשב"א הקשה על שליח דידה דמשוי שליח הר"ז מילי ותירץ הרב אלברצלוני דהכא שויתיה בקנין דאלים לשוי שליח או שנתנה לו רשות, דלא אמרינן מילי לא מימסרן לשליח רק אם השליח עושה על דעת עצמו, אבל הכא עושה מדעת בעלים, ע"ש, נמצא דקנין זה אינו אלא לחזק הדבר כפי שכתב הרמב"ם פרק ה' מהלכות מכירה הל' י"א יש דברים הרבה שאין צריכין קנין ואין לקנין בהם טעם כגון המשחרר עבדו, או המגרש את אשתו או העושה שליח וכו' ובהל' י"ג כתב קנין זה שנהגו להקנות באלו הדברים אינו מועיל כלום אלא להודיע שאינו אומר דברים אלו כמשחק ומהתל אלא שגמר בלבו ואח"כ אמר לפיכך אם אמר בלב שלם אני אומר וגמרתי לעשות דבר זה אינו צריך דבר אחר כלל עכ"ל.
נמצא דהחיסרון של מילי הוא חסרון של גמירות דעת ולכן כל שחיזק הדבר בקנין מהני וכן לפי הרשב"א שכל שעושה מדעת בעלים מהני משמע דהכל תלוי בדעת המשלח.
ויש להסתפק דהא דשליח ממנה שליח בשליח הולכה לכו"ע האם השליח השני בא מכח שליח ראשון או מכח בעלים, ונ"מ אם מת השליח הראשון או אם יכול לבטלו, דהמל"מ פ"ו מגירושין מסתפק בזה וכתב דשליח שני הוא שלוחו של שליח ראשון ולכן יכול לבטלו, וכתב שם דאם לא בטלו ומת שליח ראשון לא בטלה שליחותו של שני, שאף במת המשלח היה הדין שלא תתבטל השליחות אלא שאינו יכול לפעול מכח שמת, ע"ש, אמנם הקצות סי' קפ"ח כתב דשליח שני הוא שלוחו של שליח ראשון ולכן יכול לבטלו, ולפי המל"מ יכול להיות דשליח שני הוא שלוחו של המשלח ובפרט לפי הרשב"א דלא שייך חסרון במילי דכיון דהוא מתמנה ע"פ הסכמת המשלח א"כ הוי שלוחו של המשלח.
ובחידושי רע"א בדרוש וחידוש ריש פ' השולח ביאר דמח' דגמ' אם אומר אמרו כשר או פסול תליא במילי לא מימסרי אפי' לשליח ראשון או דילמא מילי לא מימסרן דהיינו שליח ראשון שהתמנה למילי לא יכול למנות שליח שני, ולכן באומר לשליח כתוב גט והשליח אומר לשליח שני כיון דהראשון קיבל רק מינוי לא יכול למנות שליח, ובאור שמח ביאר שענין שליחות הוא מסירת כח מהמשלח לשליח שיכול לפעול כמו המשלח, וא"כ כשמסר לו המשלח כוחו להיות שליח מכח זה הוא יכול למנות שליח, וזה דלא כרע"א, ודו"ק.
וכתב שם רע"א דשליחות לבטל גט וכן להפקיר ולהקדיש חשיב מילי, וע"כ דאינו סובר דשליחות היינו מסירת כח לא שייך מילי, וסובר רע"א רק שליחות לביצוע מהני. והקשה שם רע"א למ"ד אמרו פסול איך מהני שליח לביטול הגט והא הוי מילי, ותירץ דכל שנגמר הדבר הוי מעשה, וראיה ממה שנחלקו תנאי אי מהני הפרה ע"י שליח והא הוי מילי אלא ע"כ כיון שנגמר הדבר לא חשיב מילי, והביא שם דברי הר"ן בפסחים דא"א לעשות שליח להפקיר ולכאו' למה לא וצ"ל דהוי מילי, ולפי רע"א דכל שנגמר הדבר אין חסרון מילי, וכן לפי דעת מהרי"ט דלא מהני שליח להקדיש, וע"כ לפי היסוד שאמר האור שמח דשליחות היא מסירת כח לשליח, ולכן בשליח ראשון אין חסרון של מילי ורק בשליח שני יש לדון האם הכח שקבל מאפשר לו להעביר הלאה או לא, ודו"ק.