בדין ״כבוש כמבושל״ ו״מליח כרותח״ במחלוקת שמואל ורבי יוחנן (חולין קיא:), ופסק הרי"ף. ובשיעור כבישה – מעת לעת – ונפקא מינה לבשר בחלב.
גמ' דף קי"א שמואל לטעמיה דאמר מליח כרותח כבוש כמבושל וכן בפסחים עו. וחולין צז: וכן הגמרא לקמן קי"א: קערה שמלא בה בשר אסור לאכול בה רותח כיון דהבשר נבלע בדפנות ונפלט כששם רותח משמואל לטעמיה מליח כרותח כבוש כמבושל כי אתא רבין אמר רבי יוחנן מליח אינו כרותח כבוש אינו כמבושל. אמר אביי הא דרבין ליבא דההוא הנכא דהוי בי רבי אמי דמלח ביה בשרא ותברה מכדי רבי אמי תלמידיה דרבי יוחנן ואמאי תבריה לאו משום דשמעא מיניה מליח כרותח.
ע"ז וכתב הריף דלענין הלכה גם רבי יוחנן ס"ל כשמואל דמליח כרותח כבוש כמבושל מהא דרבי אמי תלמידו של רבי יוחנן דמלח ותבריה וכ"כ הראש בס' כח. וכן פסקו הטור והמחבר והרמב"ם לא הביא הדין של מליח כרותח כבוש כמבושל והנוב"י קמא יו"ד ס' כו. הקשה דמו"ל לרבי יוחנן ס"ל כבוש כמבושל ממעשה דרבי אמי דילמא רבי אמי איירי במליח אבל בכבוש לית אלמימר דרבי יוחנן חזר בו ממה דרבי אמי תבריה להנכא והעלה דראיה מעז סז.
בההוא עכברא דנבל בשכרא אסריה רב אע"ג דהוי צונן מדין כבוש והו"ל רב ושמואל כנגד רבי יוחנן והעלה כרב ושמואל. ודחה דקימ"ל רב ושמואל נגד רבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן והקשה הנוב"י בשלמא להריף מספקא ליה אי הלכה כרבי יוחנן או כרב ושמואל אבל הראש דפסק בחולין נה: ביד מלאכי אות ה' ס' קנב הביא דבכל מקום שנחלקו רב ושמואל נגד רבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן.
ועל מה דאמרה הגמרא ממה שרבי אמי תלמיד רבי יוחנן תבריה לפינכא משמע דמליח כרותח והקשה בלב אריה חולין קי"א לעולם כרבי נחמן ס"ל מליח לאו כרותח דכלי ראשון אבל כלי שני מליח כרותח כפי שכתב מהרש"ל ובכלי חרס אפ"י בכלי שני בלע. וע"ז כתב דגם למהרש"ל בכלי שני לא בלע אלא דבר מועט וא"כ גם אם יבוא להשתמש, יש ס' ולמה תבריה ישתמש בצונן ואין לגזור צונן אחר חם דגם בחמין פולט מעט ובטיל אלא ע"ז מדתבריה משמע דבלוע טפי מדין מליח כרותח ודו"ק לר"י קשה משנה שביעית.
יש מחלוקת ראשונים דלכו"ע כבוש כמבושל לרבי יוחנן אלא המחלוקת בדין הבישול האם בישול ממש וממילא כל הדינים של בישול חלים על הכיבוש והינו אם בשלו אח"כ שחל הכלל אין בישול אחר בישול או לר"י כבוש אינו כמבושל ממש גופו מבושל אבל מבליע ומפליט וזה מיישב המשניות של תרומת ויודה של שביעית אבל דבר מבושל שהשרה אותו צ"ד שעות לכו"ע שרי דאין בישול אחר בישול מעת לעת רצוף ח"ס בעינן רצוף אם הוציאו ברגע הראשון והכניסו בטל ומתחיל מחדש, אבל ח"ס מביא ראיה מלולב כשמחזירו מביהכ"נ שם אותו במים הרי כבוש וכתב הנוב"י הא דפסקינן כבוש כמבושל הוא לחומרא דיש ספק אם רי' חזר בו או לא ובספק איסור דרבנן מותר כדין ספק דרבנן.
ובדין כבוש כמבושל שהוא מן התורה כל שנכבש היתר באיסור מעת לעת דבבישול אסור בנתינת טעם למ"ד טעם כעיקר דאוריתא ולכן ספק כבוש אסור כדין ספיקא דאוריתא כגון בספק אם שהה מעת לעת אבל למ"ד דס"ל טעם כעיקר דרבנן הרי ההיתר שקיבל בכבישה מאיסור אסור מדרבנן וספקו להקל וכ"כ הפמ"ג בפתיחה להלכות תערובות. לעניין איסור בישול עכו"ם כתב הריף והרא"ש והראב"ד דאין בכבישה איסור בשולי עכו"ם לעניין בישול אחרי כבישה כתב הפמ"ג או"ח ס' שי"ח משבצות זהב ז' אע"ג דקימ"ל אין בשול אחר בישול יש בישול אחר כבישה ובנחת יצחק הסתפק בכובש אחר כובש בשבת.
ובבשר בחלב קימ"ל דחשיב הוא דאי ליה כולי יומא שרי ויש להסתפק אם נכבש בשר בחלב ואח"כ בשלו כתבו תו"ס מנחות קא: דחייב מדאוריתא וכתב הנוב"י ורע"א אפי' לבשל הבשר לבד אסור דבלוע מחלב. אמנם יש הרבה אחרונים הגהות יד שאל יו"ד ס' צ' ס"ג שכתב שם יו"ר ס' ס"ו ועוד פ"ל כיוון דכבוש כמבושל אין בישול אחר בישול. בכבשה מעת לעת שאסורה דאמרינן כבוש כמבושל האם הבליעה והפליטה נעשית בסוף מעת לעת או משעת שריה נבלע מעט עד סוף מעת לעת וחידש החוו"ד שבתחילת הכבישה לא נבלע כלום בסוף מעת לעת שניהם חלים ביחד גם בליעה ופליטה בבת אחת. בפ