חליפת אגרות עם עמיתו הרה"ג הרב שאר ישוב כהן, רבה של חיפה, בדין מי שהולך לדון בבתי המשפט – אם נחשבים ״ערכאות״, ואם נפסל ההולך לשם לעדות ולנאמנות בכשרות. יבואר גדר ״דינא דמלכותא דינא״ ואם נאמר בממשלת ישראל ובחוקי הכנסת, בדברי הרמב"ן, הרשב"א, הגאון הרב הרצוג והגאון הרב צבי פסח פראנק. והעלה שבתי משפט הדנים שלא על פי דין תורה לא יצאו מגדר ערכאות.
האיסור לדון בערכאות
פעמים רבות במהלך משא ומתן הלכתי וכשרותי בענין כשרותו ונאמנותו של אדם ההולך לבית משפט קרי, ערכאות כת"ר מעיר שבתי משפט בארץ לא נקראים עכראות וכן הוכיח בספרו וכן דעת הגאון הרב הרצוג זצ"ל והיות ובימים הללו יחול יום הזכרון ה-50 של הרה"ג הרב הרצוג זצ"ל יהי רצון שהדברים יהיו למנוחתו.
מוצא אני חובה להעיר על מה שאמר כת"ר שלא יתפרש כאילו אני מודה מבחינה הלכתית שאין איסור בהליכה לבית משפט. דבר זה נפתח ספרן של ראשונים ואחרונים ובפרט גאוני דורנו וכן בתי דין הרבניים דנים בנוגע לירושת הבת בן האחים דמאורייתא הבן יורש כשיש בנות, ולפי החוק שוה כח הבן ככח הבת ואנשים שומרי תורה ומצוות עומדים בפני הבעיא שהבת לא רוצה לחתום לאחיה כדי שלא לותר על חלקה שמקנה לה החוק. והנשאלת השאלה האם מותר לה לפנות לבית המשפט משום דינא דמלכותא דינא בארץ ישראל.
דינא דמלכותא דינא
הנה בדין דינא דמלכותא אומרת הגמ' נדרים כח. ובב"ק קיג: שדינא דמלכותא דינא וכתבו הפוסקי' שאין זה רק במה שיש תועלת למלכות כגון מיסים וארנונות אבל בדברים שבין אדם לחבירו לא אמרינן דין זה. ולא מצאנו שום פוסק שסובר דלא כשמואל דאמר דינא דמלכותא דינא. וכ"כ הרמב"ם הלכות גזלה פ"ה הלכה י"א וטור ושו"ע ס' סש"ט וס' ק"ד. וכתב הרשב"ם בב"ת נד: שהטעם מפני שכל בני המלכות מקבלים על עצמם מרצונם חקי המלך ומשפטיו ואין למחזיק בממון חבירו ומשפטיו דין גזל.
וכתב הר"ן בנדרים כח. הטעם משום שהמלך בידו לגרש כל מי שלא נשמע לו וכן דעת הרשב"א וכ"כ הרא"ש בנדרים פ"ג וספר התרומות שער מו. וכת בהר"ן בשם התוס' דדין זה רק במלך עכו"ם אבל במלך ישראל לא אמרינן דינא דמלכותא דלא יכול לגרשו מן הארץ דא"י שייכת לכל בנ"י. אמנם יש חולקים וס"ל דגם דבמלך ישראל אמרינן דין זה דכל האמור בפרשת מלך, מלך מותר בו. והוא מחלוקת במס' סנהדרין כ: ולהלכה קימ"ל כל האמור בפרשת מלך, מלך אסור ומה שאמר להם שמואל לבני ישראל כששאלו מלך רק לאיים עליהם.
וכן כתב הנימוקי יוסף להרי"ף נדרים פג. ויש שכתבו הטעם דינא דמלכותא דינא כיון שבני נח נצטוו על הדינים ולכן כל מה שעושים לתיקון המלכות חייבים לשמוע.
וכתב בעל התרומות שע"ד מ"ו חלק ח' ס' ה' וז"ל ואני קבלתי מרבותי שקבלו מדעת חכמי הצרפתים שלא אמרו דינא דמלכותא דינא אלא בדברים שהם עסקי המלך כגון ענייני הדרכים ומכס וטוקסא והמסים של המלך. אבל בעניינים שבין אדם לחבירו לא אמרו חכמים דין זה ע"ש. וכ"כ בשו"ת מהרי"ק סי' ס"ו ועוד כתב מהרי"ק בס' קפ"ז שכל דין דינא דמלכותא רק במיסים וארנונות אחרת ביטלת כל מצוות התורה. וכ"כ מר"ן בשו"ת אבקת רוכל ובשו"ע חו"מ ס' ס"ב סעיף א.
אמנם הרמב"ן בב"ת נ"ה כתב שגם בדברים שבין אדם לחבירו אמרינן דינא דמלכותא דינא כל היכא דאיכא הורמנא דמלכא. וכ"כ הרשב"א בתשו' ח"ג ס"ס ס"ג וחלק ד' ס"ס קצ"ד וכן דעת המאירי והר"ן בגיטין י: וכן דעת הרא"ש שם ותשב"ץ ח"א ס' קנ"א. וריב"ש ס' קמ"ב ור"ג. אמנם אנו אין לנו אלא דברי מר"ן השו"ע שכתב דברי הרי"ף והרמב"ם ומ"מ גם לדעת הרמב"ן שגם בדברים שבין אדם לחבירו אמרינן דינא דמלכותא. אבל באופן שדיני המלך סותרים דברי תורתנו הקדושה לא אמרינן כן וכ"כ הש"ך חו"מ ס' ע"ג ס"ק ל"ט וכ"כ המאירי כגון לדון בע"א או ע"פ קרוב או פסול וכיוצא בזה דהם הדברים המפורשים בתורה פשוט שלא דנים כחותם.
שאם לא כן בטלו כל דיני התורה. וכתב הרשב"א בתשובה הביאו מר"ן הב"י בחו"מ ס' כ"ו, שנשאל בדבר מי שמתה בתו הנשואה ותבע את חתנו בערכאות להחזיר לו הנדוניא של בתו בטענה שאף על פי שבדיני ישראל הבעל יורש את אשתו מ"מ כיון שהכל יודעים שבמקום ההוא נוהגים לדון בדיני עכו"ם כל הנושא אשה על דעת כן נשאה וכאילו התנה במפורש להחזיר הנדוניא. והשיב הרשב"א שחלילה לנהוג כמשפטי הגויים ואפי' שני הצדדים מסכימים לכך שהרי על זה הזהירה התורה ואלה המשפטים אשר תשים דקימ"ל דינא דמלכותא דינא הרי הוא טועה וגזלן הוא.
וחס וחלילה לעם קדוש ללכת בדרכי גויים ומשפטיהם ועושה אלה מפיל חומת התורה והדת. ועתה אם יוסיפו לחטא לעקור דיני נחלות כאילו עוקרים כל דיני התורה השלמה לאמר מה לנו לספרי קודש שחברו לנו רבינו הקדוש ולאחריו רבותינו האמוראים רבינא ואב אשי וילמדו את בניהם דיני עכו"ם. ויבנו להם במות בבית מדרשי העכו"ם. חלילה לא תהא כזאת בישראל פן תחגור התורה עליהם שק ע"כ. וכן פסק הרמ"א בחו"מ ס' שס"ט ס' י"א והוסיף הרמ"א משום דלא אמרינן דינא דמלכותא דינא אבל בדבר שיש לו הנאה למלך או שהוא לתיקון בני מדינתו בענייני משא ומתן אבל בדברים המפורשים אצלנו כגון שמכשירין עם אחד וקרוב ואשה ופסול ואפי' אב על בנו ועל אחיו פשוט מאוד שאנו לא נדון כמותם, שאם כן בטלו כל דיני התורה ובדיני ירושה סיים כדעת הרשב"א שהביא הב"י בס' כ"ו וכ"כ מהרימ"ט ח"א ס' ז'.
וכתב בשו"ת מהרשד"ם אהע"ז ס' קל"א שאיסור חמור ללכת לידון בערכאות של גויים ובפרט בדיני נחלות וירושות שדיניהם שונים מדיני תורה. וכ"כ הרמב"ם פרק כ"ו בהלכות סנהדרין הלכה ז' כל הדן בדיני עכו"ם ובערכאות שלהם אע"פ שדנים כדיני ישראל הרי זה רשע וכאילו הרים יד בתורת משה רבינו שנאמר אלה המשפטים אשר תשים לפניהם ולא לפני עכו"ם. וכן פסק מר"ן בשו"ע חו"מ סי' א' ומלבד מה שאמרנו בשם הרמב"ם יש חרם הקהילות של רבני צפת קושטא ורבני סלוניקי לבל יהין שום בר ישראל לתבוע בערכאות בדיני ירושות וכתובה ע"כ.
וכ"כ בשו"ת דברי ריבית ס' קכ"ב. ועי' בשו"ת הרשב"ץ ח"ב ס' ר"צ שכתב דבר ברור הוא שאסור לדון בערכאות של גויים אפי' בדין שדיניהם כדיננו. וכתב הרמב"ן ריש משפטים ואף תינוקות של בית רבן יודעים מה שפירש רש"י שאפי' אם ידעת בדין אחד שדנים כדיני ישראל אל תביאהו אליהם שכל המביא דיני ישראל לפני עכו"ם מחלל את ד' ומייקר שם עבודה זרה שלהם להחשיבם שנאמר כי לא נצורוב צורם ואי יבנו פלילים ובדינים שדיניהם לא כדין תורה פשיטא שאסור והוי גזל ופסול לעדות ואם קידש אשה באותו כסף אינה מקודשת. וכאילו חירף וגידף והרים יד בתורת משה רבינו וכפי שכתב הרמב"ם.
בתי המשפט במדינת ישראל
ויש לדון בבתי משפט אשר הוסמכו ע"י המדינה לדון בדיני ממונות נחלות וירושות והשופטים הם יהודים באם חל האיסור של ערכאות ונראה דהדבר פשוט כיון שהם שופטים לפי חוקי הגויים ודנים בע"א ומכשירין אשה ופסול לעדות ורבים מהם פסולים לעדות לפי ההלכה וראיתי בספר יחוה דעת ח"ד ס' ס"ה בהגהות שכתב מר"ן הרה"ג הרב עובדיה יוסף שליט"א דיש טועם מדרך השכל ומתחכמים לומר שכיון שהשופטים יהודים אין איסור ערכאות, משום דינא דמלכותא דינא. וע"ז כתב שלדון לפני שופטים יהודים חמור יותר מלפני עכו"ם דשופט יהודי מושבע ועומד מהר סיני לשפוט על פי חוקי התורה והם עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות נשברים איך לא יכילו המים.
וכ"כ הגאון הרב צבי פראנק בתשובה שכתב לעורך דין "דת" אשר שמע שרבה של ירושלים השווה בתי משפט בארץ לערכאות. והובאו דבריו באריכות בתשובת בעל הציץ אליעזר בספרו הלכות מדינה ח"א שער א' פ"ז ובחלק שלישי שער ז' פ"ד שהביא את פסקי החזון איש זצ"ל שפוסק שמתקנות ציבור במקום שאין להם רב ואין בהם מי שמכיר בהלכה ממנים עליהם דיינים שלא למדו כלל תורה והם ידונו משפט בני אדם בהשכלת, כדי שלא יבואו בערכאות אמנם אע"ג שאין ביניהם דיין שידון לפי הלכות התורה ימנו עליהם בעל בעל שכל לפי מוסרי האדם.ואינם רשאים לקבל עליהם חוקי עכו"ם או לחוקק חוקים, שהממונה ששופט כל דין הוי כדין פשרה, ואין ניכר הדבר שיזבו מקור מיים חיים לחצוב להם בורות נשברים.
אבם אם הם יסכימו על חקם הרי הם מחללין את התורה ועל זה נאמר "אשר תשים לפניהם" ולא לפני הדיוטות כדאיתא בסנהדרין וחו"מ ס' כ"ו ואין הבדל בין שופט נכרי לשופט יהודי שדן ע"פ דיניהם. ועוד הדבר יותר מגונה שהאמירו חוקי התורה במשפט הכל ואם יסכימו בני העיר על זה אין בהסכמתם כלום ואם יכופו על זה משפטם גזלנותא ועושק הוא ומרימים יד בתורת משה ע"ש.
וכתב הגאון הרב צבי פראנק, רבה של ירושלים, במאמר שהודפס בספר צבי ישראל שיצא לאור לזכרו ושם כותב לעו"ד שכתב לו שהיום ב"ה זכינו למדינת ישראל והשוטים יהודים וזכינו להקמת מדינת ישראל בעזרת צור ישראל לגואלו ויראים ושלמים רואים בה בצדק את ראשית צמיחת גאולתנו.
וכתב לו הרב הרבה היסס אם לענות לו באיוולתו כי מה לו לדבר על אוזן לא שומעת אבל לבסוף כתב לו שהחליט שהשתיקה היא קרובה להפסד יותר מדיבורי. וכתב לו שנתבונן קצת בשר שם של דין זה בשו"ע ס' כ"ו שכל הבא לדון בפניהם הרי הוא רשע וכאילו חירף וגידף והרים יד בתורת ישראל. הנה הובא בחז"ל והביאו רש"י שכל בר ישראל שהולך לפני עכו"ם הרי ייקר את האליל וילפינן ואויבנו פלילים וכל הדברים הללו נאמרו גם כן ביהודי ששופט יהודי בדיני הגויים שלא ע"פ דיו תורה ובודאי ששופט זה הוא רשע ומרים יד בתורת משה והוא גרוע מגוי שאינו מצווה לדון בדיני ישראל אבל יהודי זה אע"פ שחטא ישראל הוא ומצווה על כל דיני התורה שאע"פ שחטא ישראל הוא.
ועל מה שהעו"ד מתברך בלבו ששלום לו היות וזכינו להקמת מדינת ישראל בשם צור ישראל וגואלו ובתי המשפט המה של מדינת ישראל ולא יתכן שההולך לדון אצלם הוא מרים יד בתורת משה. משתומם הרב ועונה לו בעזות דקדושה מנה אחת אפיים "איני יודע מה הוא סח. מה לתבן אצל הבר.וכי בשביל שעניינו ראו עזרת צור ישראל וגואלו וברחמיו גאלנו מכל העמים וכי בשביל זה נתן יד לפושעים לעקור את תורתנו הקדושה והמסורה לנו מידי צור ישראל וגואלו.
ולמה לא משתומם להשיב שופטים שפנו עורף לתורתנו ואינם נרתעים להושיב שופטים בורים וריקים מתורה וי"ש על עם ד' למה לא זעק מרה הלד' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם, שאחרי החסד והרחמים שעשה ד' עמנו שפקד את עמו לתת להם שארית בארץ אבותינו, תכף שבאים לסדר בתי משפט געלה נפשם בתורתנו הקדושה אשר כל מי שטעם טעם תורה מימיו יודע שדברי תורה מתוקים מדבש ונופת צופים והיא סוד קיומנו בגלותנו הממושך והרשעים האלה אשר כבה בלבם כל זיק של יהדות פערו פיהם בלי חוק להטיל דופי בתוה"ק ולברור דוקא חוקות הגויים אשר בדו מלבם".
והוסיף להוכיח אם העו"ד שומר מצות ע"י שא"ל "כל יום אתה מברך שלא עשני גוי וההבדל בין גוי לישראל בתורה ומצוות ואם מבטלים מצוות ומשפטי התורה הוי ברכה לבטלה. והן הם דברי הרשב"א שהביא מר"ן בס' כ"ו בחו"מ ולא נח ולא שקט עד שסיים כי זה הרור ופשוט ששופטים הללו ערכאות הם לכל דבר וכל ההולך אצלם או מסייע בידם מרים יד בתורת משה ומרה תהיה אחריתו של המחזק אותם". עכת"ד דברי הרה"ג הרב פראנק זצ"ל.
והוסיף בעל הציץ אליעזר באותה תשובה שלפעמים השופטים שדנים לפי חוקי הגויים מביאים ראיה מתורתנו הקדושה או סיוע להבדיל מחוקותיהם לתורה ונמצאים מתברכים בלבבם כי בתורה כזאת נחלש האיסור. בזה הם טועים טעות מרה ואדרבה עוד קוץ בה דמה לו לכהן בבית הקברות מה לחוקי ד' ברוך הוא להעמידם בכפיפה אחת עם חוקי אנוש זרים. וכ"כ הרא"ש בתשובה כלל כ"ה ס' ט' ע"ש וכ"כ מהר"ח פלאג'י בספרו חוקות חיים סי' א' שהאריך למחות באותם שמביאים ראיות לתורתו הקדושה מספרים חיצוניים ע"ש.
וכתב הטעם למה בדן לפני ערכאות אסור כי הוא מייקר את אליליהם להחשיבם. והדין בפניהם ה"ז רשע וכאילו חירף וגידף והרים יד בתורת משה כדברי הרמב"ם ושו"ע ומטעם זה אם יהודי ישפוט לפי דיניהם בודאי שהוא גרוע מגוי ואפי' בפני ישמעאלים שלא מאמינים בשיתוף ג"כ אסור. והובאה התשובה "בשעריך ירושלים" תש"ל וכ"כ בציץ אליעזר חלק י"ב ס' פ"ב וכ"כ החזו"א סנהדרין ס' ט"ו אות ד' שאין נ"מ בין הבא לידון לפני שופט נכרי לשופט יהודי גרוע יותר.
וכתב הגאון מהר"י הרצוג זצ"ל מרא דאתרא דישראל במאמר שהובא בספר התורה והמדינה כרך ז' עמודים ט'-י', שכעת שישראל בארצו ולדאבון לבנו הוא דן על פי חוקי זרים הדבר חמור אף פעמים יוצר מיחיד או קהילה שלמה בישראל שהולכים לערכאות, כי המבלי אין אלקים בישראל וכו' וכ"כ תשב"ץ ח"ב ס' ר"צ שגם הדנים בערכאות של מוסלמים שאינם עובדי ע"ז נמי אסור ודינם כערכאות והוי בכלל לפניהם ולא לפני עכו"ם , כיון שהם דנים ע"פ נביאי השקר שלהם והפקיעו תורת ישראל וכ"כ הראש ישיבה הרה"ג ר"י סירנא זצ"ל בקובץ המאסף עמוד תש"ה.
סיכום
בסיכום ההולך לדון בערכאות מרים יד בתורת משה ופסול לעדות. המייעצו ללכת שם הרי עובר על "לפני עור" והמסיעו הוא בכלל מסייע בידי עוברי עבירה והרי הוא שש ושמח על בזיון התורה. ובתי משפט הם ערכאות גמורים ששופטים נגד תורתנו הקדושה ודי לציין את הקרע שנגרם בעם ע"י פסיקת בג"ץ להפיכת גויים ליהודים, לפסיקות נגד שבת קודש, הכרה בזוגיות מאותו מין שהתורה מכנה תועבה ועוד. האם גם בזה לאותם נאורים שבהם שיש הלכה דינא דמלכותא דינא חל גם זה. לכן ברור, שכל דינא דמלכותא דינא זה בתקנת הכלל מיסים וארנונות וכל אותם הטועים ומטעים ד' יערה עליהם רוח קדושה ממרום לתקן עולם במלכות שדי אמן.
אגרת שניה – ה' כסלו תשס"ט
בס"ד, ה' כסלו תשס"ט
(02 בדצמבר 2008)
לכבוד
עמיתי הדגול
הרה"ג הרב שאר ישוב כהן שליט"א
הרב הראשי וראב"ד
חיפה
שלום וברכה,
את אגרתו מעולפת ספירים הנושא ונותן ועומד על דעתו, שבתי משפט בישראל הדנים בדיני עכו"ם וכותבים כתובה לזכר (ביהמ"ש העליון אהרון ברק) ופוסקים לפי הודאת בע"ד למרות שאין אדם משים עצמו רשע, דנים בעדות אשה, ומוציאים ממון ועונשין בקרוב ופסול עושים שלא כדין ונגד דיני תורתנו האם לזה יקרא סדר מלכות?! הרי מהלכות מלכות ודין מלך אשר אימתו תהיה עליה שתפקידו לבצר ולחזק מוסדות התורה והדת ויראת שמים .
ולכן יש כאן עירבוב פרשיות, תקנות שהן לטובת הקהל אחרת "איש את רעהו חיים בלעו". ובזה כתב הש"ך בחו"מ ס' ע"ג ס"ק ל"ט שדינא דמלכותא רק בדבר שהוא לטובת המדינה ובתנאי שלא יהיה נוגד דיני תורתנו הקדושה, שכל שהוא נגד תורתנו הקדושה אפי' עשה לטובת אנשי העיר אין דינו דין וכ"כ הרמ"א בס"ס שס"ט בשם מהרי"ק והרשב"א.
ולפני שאבוא לפלפל בדבריו, רציתי להזכיר מה שפסק כת"ר בביה"ד הרבני בחיפה שראשותכם בתיק מס' 958/מ"ג בענין יהודי שנשא אשה גויה ולאח"כ התגיירה וטוען הבעל שהגיור לא היה כדין והאיש עזב את אשתו בטענה שאינה אשתו והגישה תביעה נגד הבעל למזונות ושיתוף נכסים והבעל רוצה לדון בדין תורה. בי"ד כתב בזה"ל: "אע"פ שפניה לערכאות היא מהאיסורים החמורים כיון שלא דנים לפי דין תורה ואיסור חמור להתדיין אצלם". אחרי הקדמה זו נחתם הפסק דין על יד כת"ר והרה"ג הרב דיקמן זצ"ל ושלמה שאנן. הרי שכת"ר מודה בפה מלא שיש כאן איסור תורה להרים יד בתורת משה למרות שהתביעה שם ממונית, מזונות מ"מ כל שהתביעה נגד דין תורה אסור.
וכ"כ הגאון הרב אברהם יצחק קוק זצ"ל רשכה"ג לגרון הרה"ג הרב הרצוג זצ"ל אם בירושת הבת אפשר לומר דינא דמלכותא, שכתב לו שח"ו לדון בזה מדינא דמלכותא. מכתב זה משנת תרפ"ט נמצא בכתביו של הרב הרצוג זצ"ל בכתביו שב"היכל שלמה" ופורסמה בתחומים כרך ג' דף 221,ועי' עוד אגרות הרב קוק אגרת קע"ו ששם כתב מפורשות באגרת קע"ו: " שהדבר הכי חשוב מכל הוא רכושנו הרוחני והנכבד ביותר לקיומנו בתור עם חי, הוא המשפט שלנו והנשמה של כל אומה וביותר אומתנו תלוי' היא בשלטון שלה דוקא ונזכה שיתקיים בנו 'השיבה שופטיך כבראשונה' וכו' ".
ולכן פלא הוא בעיני מה, שכת"ר הזכיר דברי הרב עובדיה הדיאה ב"ישכיל עבדי" ח"ו ס' כ"ח שדן בדיני תקנות. ולא הזכיר את התשובה הקודמת באותו כרך ו' ס' כ"ב תשובה להרה"ג הרב יצחק הרצוג זצ"ל, שרצה לעשות תקנה מיוחדת מדין הפקר בי"ד שבת תירש עם הבן בחלקים שווים ודחה דבריו הגאון הרב הדיאה זצ"ל בשצף קצף ויצא בקול זעקה על אותם שהולכים לערכתו של ישראל וטוענים דינא דמלכותא ע"ש. הרי על מה הסתמכתם שהגאון ר' עובדיה הדאיה זצ"ל מתיר ברור מללו לאיסור וכן דעת הגאון הרב קוק זצ"ל.
ועי' במאמר "מבט תורני על חוקי המדינה בימינו" מהרב הראשי לישראל, הרה"ג הרב אברהם שפירא זצ"ל, שכתב שודאי כל מקום שיש בי"ד והולכים לערכאות של יהודים בניגוד לדעת תורה הרי ע"ז דיבר הרשב"א שהביא הב"י בס' כ"ו דמרים יד בתורת משה ושם דן בשופט דתי וכתב וז"ל "ובאשר להשתלבות שופט דתי במערכת המשפט אם כי מצד אחד הוא יכול לתרום להארת המשפט העברי בפסיקת בתי המשפט מאידך, שמא יאלץ לפסוק בעל כרחו לפי חוקי המשפט וזה גזל גמור ולא נפרט כאן דוגמאות וכו'". הרי בפירוש לדון בפני שופטים יהודים הדנים בדיני עכו"ם הוי איסור גמור ושם דן בענין התקנות.
וכן ראיתי לראשון לציון הרה"ג הרב מרדכי אליהו זצ"ל באותו ענין יחס ההלכה לחוקי המדינה. והעלה ודן בגדר דינא דמלכותא רק בענייני סדרים ומיסים ולא באופן שהוא נגד התורה והביא את הרמ"א בס"ס שפ"ט. ושם דן בתקנות הקהל שיש להם תוקף כתב בשם הרמ"א חו"מ בס' ל"ז סעיף כב. שכתב של תקנות צריכים להיות ע"י תלמידי חכמים הראויים לדון. נמצא חוקי הכנסת הנחקקים ע"י אחמד טיבי ועוד שמלאנים לא שייך כלל זה ועי' בבאר הגולה חו"מ ס' קנ"ו שהתקנות צריכות לקבל החלטת אדם חשוב וכ"כ רמ"א חו"מ ס' רל"א סעיף קח.
יוצא מזה שחוקי הכנסת אין תוקף תקנת הקהל. ושם דן שאיגודים מקצועיים יכולים לעשות תקנות שיקבלו אישור התקנה בתוקף וכן הגנת הדייר. ומסתפק אם בי"ד לעבודה שקם לשמור על זכויות הציבור או שמא בי"ד זה נקבע ע"י החוק לדון ולפסוק בין שוכר לשכיר ובזה הוי דין ערכאות. ושם דן בתפקידו של עו"ד שופט דתי בבית המשפט דע"י שיתנגד ויפסיק לפי המשפט העברי יהיה קידוש ד'.
וראה מאמרו של הרה"ג ר' יעקב אריאל שליט"א בתחומין א. דף 319, שמבכה על כך שציבור הכיפות הסרוגות קרי, דתי- לאומי שנושא בשאננות נגד איסור זה של ערכאות ונגד העו"ד ושופטים דתיים, שפיתחו תזה בניגוד לדעת כל גדולי הפוסקים האחרונים מכל הסוגים שכולם אוסרים דין ערכאות ורק המשפטנים שבחרו בדרך השפיטה הם טוענים שאין דין ערכאות בשופטים יהודים (כפי שכתב) השופט אלון , סגן נשיא בית המשפט העליון, בספרו "המשפט העברי" עמוד 22 והעלים מעייניו מה שכתבו גדולי הפוסקים ראשונים ואחרונים לאסור דין ערכאות.
גם בזה"ז שאין לנו דיינים סמוכים. ומסיים הרב אריאל שליט"א שאין דרך אחרת למניעת חילול ד' וחשש עקירתו של המשפט התורני מגוף חיינו חלילה אלא ע"י חיזוק סמכותו של השיפוט התורני ושם מעלה שהדבר היחיד לקידום המשפט התורני הוא לתקן חוק שמעמד בתי הדין יהיה שווה לבתי המשפט החילוניים בכח הוצאה לפועל ובהכרה ממלכתית מלאה ע"ש. הרי מאמרו זה של הרה"ג הרב יעקב אריאל, מגדולי ומרביצי התורה ומנהיג את תנועת הציונות הדתית, ס"ל כן. הן אמת שבתחומין סוף ח"ב העיר על דבריו פרופ' בזק וניסה להצדיק את משרתו ודייק מלשון הרמב"ם, שאין בזה איסור ערכאות ומחדש כל עיקולי ופשורי שאין דין ערכאות היום לשופטים יהודים דהרמב"ם איירי בשופט גויים ובסוף מעלה שיש לדאוג להפצתו של המשפט העברי בקרב עו"ד ע"י השתלמויות בדרך זו תתאפשר התמחות ומחקר במשפט העברי ויש להגביר את התודעה בקרב עו"ד ושופטים ע"י שילוב תורה ומשפט וע"י תוגבר היניקה למשפט העברי גם בפסיקה יום יומית ע"ש.
והשיב על דבריו בסמוך שהניף את ידו הרב אריאל שנית ולדחות דברי השופט שכתב ששופטי בית משפט היהודי לא חל עליהם שם ערכאות, אפי' שדנים נגד דיני תורה והעלה שלדעת הגר"א הרצוג זצ"ל, שכתב בפירוש שערכאות ע"י יהודים חמור מערכאות של גוי וכפי שכבר הוכחנו במאמר הראשון, שזוהי מצווה לדון לפי דין תורה ועוקר כל מערכת התורה ודן בדיני עכו"ם וכ"כ הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א עי' התורה והמדינה פרק ז' עמוד י' וכ"כ הגאון ר' פסח פרנק זצ"ל הבאנו דבריו בתשובה הראשונה.
וכ"כ החזו"א חו"מ ס' ט"ו וכ"כ הרב יהודה סגל בספר התורה והמדינה כרך ז', ח' עמוד עד ואילך. וכ"כ הרה"ג הרב ישראלי שם אלא שלדעתו אין בערכאות של יהודים בארץ משום מחרף ומגדף אלא יש בזה איסור ועקירת דבר מן התורה חלילה וסיים הרה"ג הרב אריאל שליט"א וכן מקובלנו אצל כל פוסקי דורנו ורבותיו ולא שמענו מהם מי שהתיר איסור ערכאות במדינתנו ע"ש. כנראה שהקונטרס של כת"ר לא היה לנגד עיניו…
ואכן דלא בעיני מכל להק הפוסקים לא מצא כת"ר לנכון להזכיר אחד מהם האוסר וכבר חילקנו בין תקנות הקהל למשפטים ועל מה שכתב כת"ר שחלילה לומר על שופטים דתיים שהם מרימי יד בתורת משה ואני תמה ושואל האם נשמעה מהם מחמאה כשנפסקה כתובה לזכר שתורה הגדירה מעשה תועבה האם נמנעו מלדון בעדות אשה וקרוב ופסול, האם לא דנים ע"פ עד מדינה שהוא נוגע בדבר ומשוחד, האם נשמעה צעקתם על הרס חומת השבת, פתיחת קולנוע בליל שבת לפני 18 שנה בחיפה פתיחת קניונים, מכירת דבר אחר בראש חוצות.
כל היום דנים בהטרדות מיניות אבל הם מודים שכל שנעשה ברצון אפי' בא"א שום אחד לא מוחה ולא מעניש, כי יש חופש האדם וחירותו ועוד ועוד. קצרה היריעה מהכיל. האם גם לזה כת"ר מוצא להם זכות בזמן שכל גדולי ישראל ראשונים ואחרונים פסקו שזה ערכאות גמור כל שדנים בחוקות הגויים.
ולכן הבא נסכם בענין האקטואלי העומד על הפתח ונוגע למניעת הכשלת עם ישראל הסומך על כשרותה של הרבנות בחיפה גם לפי כת"ר שהדבר בספק הרי מדובר בספק נאמנות של האדם העומד בראש המערכת ומכניס עצמו בספק חרם ונידוי ומכשיל אחרים גם אם יש לו חתימות על נאמנותו מראש המועצה ועוד.
כמו כן לפי דין תורה היום לא דנים דיני קנסות גם בי"ד של ישראל כי בזה לא אמרינן שליחתייהו קאעבדי עי' גמ' גיטין פח: וכפי שהגמ' בריש סנהדרין כתבה שהיום לא דנים דיני קנסות ולכן ברור שכל מי כל שהולך לערכאות לדון בדיני קנסות הרי הוא מייקר את הערכאות ועונשו חמור. דבזה מייקר את הערכאות יותר מדיני ישראל. בסיכום לדעת רוב הפוסקים, אם לא כולם, במשפט יש דין ערכאות. מה שכת"ר כתב זה בתקנות כגון:
הגנת הדייר, מיסים, ארנונות ולכן כל מי שבידו למחות ולא מוחה נתפש בעוון זה ונהיה שותף לדבר עבירה חמורה זו של הרמת יד בדת משה. והנה קצרתי במקום שהיה לי להאריך ולהוציא קונטרס עב כרס בנושא זה.
אני תפילה, שיתקיים בנו ו"אשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה". אבל מ"מ עלינו להשתדל בכך. והנני מברכו בבריאות איתנה ונהורא מעליא.
אגרת שלישית – אם אמרינן דינא דמלכותא בממשלת ישראל
בס"ד, כ' מרחשוון תשס"ט
לכבוד
עמיתי הדגול
הרה"ג שאר ישוב הכהן שליט"א
הרב הראשי וראב"ד
חיפה
בשיחתנו ביום ג', י"ט במרחשוון תשס"ט, בבי"ח רמב"ם, שיחת ת"ח המחכימים זה את זה, העלה כת"ר, שהרה"ג ר' עובדיה הדיאה זצ"ל ס"ל שאין דין ערכאות בשופטים היושבים על כס המשפט מדין דינא דמלכותא דינא – ומיד בהגיעי הביתה עיינתי בדברי הרה"ג ר' עובדיה הדיאה זצ"ל כי הדברים היו מאוד תמוהים בעיני לחשוד בגברא רבא שיאמר כן. כל מי שהכיר את הגאון ז"ל בחייו יעיד על גאונותו בתורה, ענוותנותו, קדושתו, חסידותו ולבו לב ארי חם על כל דבר שבקדושה לעמוד בפרץ נגד כל הפורצים פרצות בתורתנו הקדושה ובחומת הדת ולהלן תמצית תשובתו בח"ו ס' כ"ב, שממנה מוכח שהוא רחוק מלומר כן ואדרבה נוזף וגוער על מי שחושב כך.
התשובה מופנית לרב הראשי לישראל ר' יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל, שרצה לתקן תקנה, שהיום הבת תירש עם הבן לא מחמת דינא דמלכותא ח"ו אלא מדין הפקר בי"ד דהיינו, רוצה לתקן תקנה ע"פ דין תורה שמצאנו שחכמים תיקנו תקנות בענייני ממון. ועל זה כתב לו הרה"ג ר' עובדיה הדיאה שבחינם לא אומרים הפקר בי"ד רק לבצר חומות הדת כמו הלל שתיקן פרוזבול מדין הפקר בי"ד הפקר וטעמא כדי שלא יעברו על איסור תורה של "לא יגוש".
וכן עזרה שתיקן להפקיר ממון כל מי שלא יבא בעצת השרים היינו כדי שעי"ז יוציאו מביתם נשים נכריות בזה אמרה הגמ' גיטין לו: שתקנות אלו מדין הפקר בי"ד וגם שם נחלקו רש"י ותוס' האם מה שאמרינן הפקר בי"ד רק בשמיטה דרבנן או אפי' בשמיטה דאורייתא האם מה שאמרה הגמ' הפקר בי"ד מתרץ אקושיא אקמייתא דהיינו אפי' בשביעית דאורייתא ותוס' חולקים. משא"כ לתקן תקנה שהבת תירש מדין הפקר בי"ד איזו תקנה יצאה מזה ואדרבה התוצאה הפוכה ותהיה למוקש ולמכשול שע"ז יבאו להתיר עדות נשים כאנשים וכן צרוף נשים לדברים שבקדושה באומרים התירו פרושים את הדבר שאיש ואישה שווין הם בכל דבר שבקדושה.
ועוד הוסיף דכל הרוצים בתקנה זו רוצים להדמות לכל הגויים בחוקותיהם והלכותיהם לא יסתפקו בזה כי הם רוצים לשנות כל חקי התורה ואם נפתח להם פתח כחודו של מחט אז יבואו לפתוח להם פתח כפתחו של אולם. בראותם שיש אפשרות ביד הרבנים למצוא פתחים של היתר ויאיימו בכל מיני איומים עד שיכריחו את הרבנים למצוא היתרים ואורחות עקלקלות בע"כ שלא בטובתם לכמה פתחי היתרים והרי שור שחוט לפניך שכבר מצאו היתרים להדלקת חשמל בשבת, תצלנה אוזנים לשמוע.
ועוד מעט מי יודע מה יהיה באחרית הימים תפוג התורה ח"ו. וידוע הפתגם שהשתמשו בו ראשונים חדש אסור מן התורה ואח"כ דן לדחות התקנה של הפקר בי"ד משום אעבורי אחסנתא דאמרה הגמ' בב"ת קט"ו אפי' מברא בישא לברא טבא.
ובאשר לדינא דמלכותא פוק חזי מה האריך הרה"ג ר' משה חזן בספרו נתלה לישראל בכל קורא בדבריו החוצבים להבות אש להכות על קדקד אלה הרוצים לחכות הגויים בעיני נחלות מטעם דינא דמלכותא דינא – יחרד וילפת וירתע כל גופו ועיני הקורא תאזינה מה שאסף איש טהור כעמיר גרנה כל ספרי הפוסקים הדנים בזה דלא אמרינן דינא דמלכותא ומכללם דברי המהרי"ק שורש קפ"ח ס' ח' שצווח ככרוכיא על אחד שרצה להפקיע ירושת בן הבכור וכו' וכ"כ רב פעלים ח"ב ס' ט"ו ע"ש. והרשב"א בתשובה שהביא הב"י בס' כ"ו שהעושה כן הרים יד בתורת משה ורומס ברגל גסה תורת ישראל ויש לנדותו ולהחרימו ולא לצרפו לכל דבר שבקדושה וכ"כ הרי"ף בתשובה.
הרי מוכח מדברי קדשו שלא תועיל שום תקנת חכמים לירושת הבת וסיים שהד' יתברך יעזרנו על דבר כבוד שמו להקים עולה של תורה ולהעמידה על תילה כדת וכהלכה וכו'. וכן יצא בשצף קצף הגאון הרב פסח פראנק זצ"ל , רבה של ירושלים, שאם נאמר כן יבואו לשאת ביום א' להתיר מאכלות אסורות ועוד, הרי גם הרה"ג הרב הרצוג זצ"ל לא ס"ל כן אלא רצה לתקן כדי שלא יעברו על דברי תורה.
הן אמת שהגאון ר' עובדיה הדיאה זצ"ל כתב בישכיל עבדי ח"ו ס' ח' לענין חוק הדירות שתיקן שר המשפטים אם נחשב ערכאות וכתב דתקנה זו כיון שהיא לטובת העיר והגמ' בב"ח ה. אמרה רשאין בני העיר להסיע קצתן על קצתן ולכן אין כאן דין ערכאות אלא בוררין אבל בתביעות נזיקין או קנסות שגם בבתי דין הרבניים לא דנים דיני קנסות ופשיטא שלא יכולים ללכת לדון לפני ערכאות שבזה מייקר אותם ומזלזל בתורת משה והתורה חוגרת עליו שק.
ואפילו אם ימצא איזה פוסק שס"ל כן דאין דין ערכאות משום דינא דמלכותא דינא מ"מ יש מחלוקת והיות והדבר שנוי במחלוקת לפי סברתכם הרי גם אתם מודים שאדם כזה שפנה לערכאות נאמנותו שנויה במחלוקת דיש ספק אם הוא רשע ע"ז שמרים יד בתורת משה וכן רומס קדשי ישראל ברגל גסה אם הוא חייב חרם ונידוי. ולכן ברור לכל שאדם שנאמנותו מוטלת בספק ולפי דעת רוב הפוסקים נאמנותו פסולה מתורת ודאי איך אפשר להפקיד בידיו מערכות הדרושות מחוייבות לתורה ולמצוותיה.
אני תקוה, שכת"ר בתבונתו ידאג להפקיד את מערכת הכשרות בידי אדם שנאמנותו ודאית ואינה מוטלת בספק ויתקיים בנו "והשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה" להגדיל תורה ולהאדירה והנני מברכו בבריאות איתנה ונהורא מעליא.