קונטרס מקיף (טבת תשס"ט) שנכתב בעקבות שאלת העברת מבנה בית כנסת לשימוש המועצה הדתית. יבואר אם קדושת בית הכנסת מן התורה או מדרבנן, איסור נתיצה, מכירת בית כנסת והחילוק בין כפרים לכרכים, בית כנסת שחרב, ומי נקראים ״שבעה טובי העיר״ בזמננו. ובחלק השני – אם יש קדושה בעזרת נשים, אם שוה לקדושת בית הכנסת, ובניית עזרת נשים באויר בית הכנסת ועל גגו.
מכתב פתיחה
בס"ד, כסלו תשס"ט
לכבוד
ידידי הדגול והנעלה,
לשם טוב ולתהילה,
הרה"ג…
שלום יערב וישע יקרב,
הריני לאשר קבלת מכתבו בנוגע להעברת המועצה הדתית לבית הכנסת הגדול בעזרת נשים, וארי נעשה שואל, האם התקבלה החלטה בלשכת הרבנות חיפה. התשובה שלילית. לא דובר בכלל על כך. באשר לחוו"ד, נמנעתי מלהכניס את ראשי בענין. אמנם מאחר וכת"ר אומר, ששתיקתי היא הסכמתי לכן פניתי לחפש חיפוש בגמ' ובפוסקים למצוא איזהו היתר להפוך עזרת נשים שבוניה באמצע ביהכנ"ס שקדושתה כקדושת ביהכנ"ס אם יש בזה הורדת קדושה.
וזה אשר העליתי בס"ד, ואני תקוה, שמאמרי זה יזכה לעלות על שולחן מלכים מאן מלכי רבנן ולקבל באהבה את הערותיהם כי זו דרכה של תורה את והב בסופה.
אני תפילה, שד' יתברך יצילנו משגיאות ויאיר דרכנו בדרך תורתו הקדושה ונזכה לביאת גואל ולבנין אריאל.
החותם לכבודה של תורה,
הרב שלמה שלוש
הרב הראשי וראב"ד
חיפה
שאלות היסוד
ראשית עלינו לברר: א': אם קדושת ביהכנ"ס היא דאורייתא או מדרבנן ב': אם כשחרב בית הכנסת בקדושתו קאי או לא ג': אם הגויים החריבו בית כנסת אם פקעה קדושתו ד': בזמן שבית הכנסת קיים אם מותר לפרוץ קיר לתוך עזרת נשים ה': אם ז' טובי העיר יכולים להחליט על בית כנסת למוכרו ו': אם גם בבית הכנסת של כרך נמי יש כח לז' טובי העיר למוכרו ז': אם ראש העיר וחבריו יש להם כח של טובי העיר ח':
אם באופן שבית הכנסת פעיל אם יכולים לשנותו או להרוס קירות לעשות בו שינוי. ט': אם החליטו להרוס עזרת נשים ולהפוך אותה לשימוש משרדים ציבוריים קרי, מועצה דתית י': אם עזרת נשים שבנויה בתוך אויר ביהכנ"ס אם קדושתה שוה לקדושת ביהכנ"ס.
א. קדושת בית הכנסת
בית כנסת יש בו קדושה והוכיחה הגמ' במגילה כז: שקדושתו מעין קדושת בית המקדש דילפינן מקרא "והשימותי את מקדשיכם", מקדשיכם לרבות בתי כנסיות ובתי מדרשיות וכן דרשו בגמ' "ואהי להם מקדש מעט" אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. ויש מהראשונים שלמדו שאיסור נתיצת בית כנסת הוא לאו דאורייתא כמו סתירת ביהמ"ק דילפינן "מלא תעשו כן לד' אלקיכם" – והאריכו בגמ' ריש בבת. דאסור לסתור ביהכנ"ס אפי' על מנת לבנות ביהכנ"ס יותר מפואר אלא בונה המפואר תחילה ואח"כ סותר כמו שאמרה הגמ' בבנין הורדוס. והטעם משום שמא יתרשלו אחרי שהרסו אותו ולא יבנוהו בחזרה.
וכן פסק הרמב"ם הלכות תפילה פ' י"א הלכה ב' ושו"ע או"ח ס' קנ"ב אין סותרין ביהכנ"ס כדי לבנות בית כנסת אחר. אלא בונים ואח"כ סותרין. ועי' במהרי"ק שורש קס"א שדן באריכות לענין חשב בלבו לתרום לביהכנ"ס שחייב לקיים מה שחשב מדין התחייבות להקדיש דרק בשבועה בעינן מבטא בשפתיים אבל לגבי נדר לביהכנ"ס קימ"ל כר"ת דיליף מנדיב לב עולות שמחייב אותו לקיים מה שחשב בלבו. כפי שכתב רש"י בשבועות דתרומה וקדשים שני כתובים הבאים כאחד ותרומה היינו תרומת המקדש שנאמר כל נדיב לב עולות לכן בביהכנ"ס נמי יש לו דין של בית המקדש וכן אמרינן בשבת י"א כל עיר שגגותיה גבוהים יותר מבית הכנסת סופה להחרב שנאמן לרומם בית אלקינו ולהעמיד חרבותיו ואע"ג דפסוק זה נאמר לגבי ביהמ"ק כפי שמובא בעזרא מ"מ יש ללמוד גם לבית הכנסת דיש לדמות זה לזה וכן משמע מהרי"ף דהפסוק איירי בביהמ"ק מ"מ מוכח מיניה גם לביהכנ"ס משום דדמי אהדדי.
משום דכתיב ואהי להם למקדש מעט וכ"כ המרדכי בפ"ק דשבת בשם רבינו מאיר ושמא בתי כנסיות שלנו דמו לעליות ההיכל שנתקדש כדאיתא בפ' כיצד צולין דף פו דמקדש מעט שלנו יש לנהוג מקצת קדושה מעין קדושת ההיכל הרי גם למ"ד עליות העזרה לא נתקדשו מ"מ עליות ההיכל נתקדשו ובתי כנסת שלנו דמו לעליות ההיכל דנתקדשו ע"ש שהארית לדמות קדושת בית הכנסת לקדושת ההיכל.
ב. קדושה ואיסור נתיצה – מן התורה או מדרבנן
ובדין קדושת בית הכנסת אי הוי דאורייתא או דרבנן. דדרישנן "והשימותי את מקדשיכם" דאפי' בחורבנם יש בהם קדושה ולכן יש להסתפק אי קדושה זו מדאורייתא או דרבנן האם הדרשה היא דרשה גמורה או אסמכתא בעלמא – דדעת בעל היראים ס' שנ"ד כתב דהוי דאורייתא דילפינן מקרא ויראת מאלקיך זה ציווי שבהכנס אדם למקדש או לביהכנ"ס או לבית מדרש לנהוג בהם כבוד ומורא וכו' ומצאנו בביהכנ"ס וביהמ"ד דנקראו מקדש ומובא בתורת כהנים והשימותי את מקדשיכם זה ביהכנ"ס ובית המדרש וכו' הרי כשאמרה תורה ומקדשי תיראו כללה בית הכנסת ובית מדרש וכו' וכ"כ בחיי אדם כלל י"ז אות ו' וכו' וכ"כ בקונטרס חלבי השלמים לרב שלמי ציבור דקדושת בית הכנסת דאורייתא דכתב בשם הרוקח דהרגיל לדבר בביהכנ"ס דבר של חול אפילו שלא בשעת התפילה יתענה ארבעים יום וילקה וכו'.
וכתב בשם הראשונים טעם לדבר היות ואסור לכהנים להכנס למקדש ביאה ריקנית וביהכנ"ס שלנו הוי מקדש מעט לכן אסור להכנס בהן אלא לתפילה שהיא כנגד העבודה או לתלמוד תורה דעדיף מזבח ומנחה. והחמיר בעונש מי שמדבר בביהכנ"ס ומוכח דמלקות דאורייתא קאמר כמו בכהן שלוקה אם נכנס בחינם ומשמע דקדושת ביהכנ"ס דאורייתא ע"ש. וכן נראה מדברי המרדכי במגילה פ' בני העיר ס' תקכ"ו שביהכנ"ס נקרא מקדש מעט ולכן אסור לנתוץ שום דבר מביהכנ"ס דתניא בספרי מנין לנותץ אבן מן ההיכל ומן העזרות שעובר בלאו ת"ל וניתצתם את מזבחותם לא תעשון כן לד' אלוקיכם ע"כ.
ומשמע מדבריו דדרשה גמורה היא והוי איסור תורה וכדעת רבנן קשישאי אלא שהרב רבי יהודה עייאש זצ"ל בספרו מטה יהודה כתב בסו"ס קנ"ב ואף שיש לחלק בין מקדש לביהכנ"ס לגבי נכנס במקלו דלהר הבית אסור וביהכנ"ס מותר י"ל היכא דנתבאר ההיתר בהדיא שרי אבל לגבי נתיצה לא הוזכר היתר בגמ' ולעומת זה יש כמה פסוקים דמשמע דנתיצת אבן דילפינן משום לא תעשון כן ושם לא נזכר מקדש אלא התורה אמרה "ונתצתם את מזבחותם… לא תעשון כן" לכן יש לומר שהאיסור דאורייתא הוא רק על ההיכל שבו מדבר הפסוק אבל נתיצה בביהכנ"ס הוא דרבנן.
ועי' מג"א ס"ק מ' ע"כ. וכתב עליו השדי חמד מערכת ב' כלל מ"ג דמה שכתב הרב שהוא מדרבנן משום דלא ראה את ספר היראים דכתב מפורש דהוא דאורייתא וכן מה שכתב הרב דנתיצת אבן הוי דרבנן תמה עליו על מה שציין הרב לעיין במג"א ס"ק מ' שאין שום הוכחה דקדושת ביהכנ"ס דרבנן ועי' באור החיים פרשת ראה שאיסור נתיצה במזבח הוא איסור דאורייתא.
והרב מהריק"ש השיג עליו דשם יש ס"ס ומ"מ מדלא העיר עליו מעצם הדין משמע דמודה לו דקדושת ביהכנ"ס דרבנן. ושם הוכיח דדעת הרמב"ם בספר המצוות מצוה לא תעשה סי' ס"ה וז"ל שלא לאבד ביהמ"ק או בתי כנסת או בית מדרש וכן אין מוחקין השמות הקדושים ואין מאבדין שנאמר אבד תאבדון לא תעשו כן לד' אלוקיכם כ"כ. הרי מבואר דקדושת המקדש ובתי כנסת חד היא. דקדושתן מדאורייתא כדמוכח מדברי הרמב"ם והרב שדי חמד תמה על הרב מטה יהודה דכתב דקדושת ביהכנ"ס דרבנן דהרי מוכח מדברי הרמב"ם דקדושתם דאורייתא.
ובפמ"ג ס' קנ"ב בא"א ס"ק ו' הסתפק אם ניתץ אבן מביהכנ"ס או בית מדרש אם אסור דיש לומר דרק נתיצה והשחתה עובר בלאו ולוקה דומיא דמקדש דלא תעשון כן ונ"מ דאדם דעשה כן אם נפסל לעדות כדין עובר על לאו דאורייתא דפסול לעדות והניח בצ"ע. וכתב מהר"י הלוי הביאו בשדי חמד מערכת כ' אות מ"ג ד"ה ובמקום שכתב מהר"י הלוי דמי שמעכב לבנות בית הכנסת דהוא בכלל מנתץ ונהי דלא היה מלקה עון גדול הוא ע"ש.
ותמהו עליו דרמב"ם מפורש בספר המצוות כתב דמי שסותר וניפץ אבן מביהכנ"ס עובר על לאו דאורייתא. ועי' בח"ס או"ח ס' ל"ב ד"ה על השלישית אם כי לא כתב בפשטות דקדושת ביהכנ"ס דאורייתא מ"מ נראה דדעתו נוטה לזה ע"ש.
אמנם הפמ"ג בס' קנ"ג במשבצות זהב ס"ק א' כתב בפשטות דקדושת ביהכנ"ס היא דרבנן ולא מן התורה ע"פ דברי הר"ן בפ' בני העיר דכתב דקדושת ביהכנ"ס דרבנן ולא דאורייתא ע"ש והפמ"ג סותר עצמו דבס' קנ"ב ס"ק ו' בא"א שהסתפק בניתץ אבן אם לוקה משמע דמספקא ליה אי הוי דאורייתא. והרב פתח הדביר ח"ג בהשמטות דף ס"ה כתב דקדושת ביהכנ"ס ומוראו מתבאר מדברי מהר"י בסאן בספרו לחמי תודה סי' י"ט דהוא דאורייתא וכן הביא שם דברי היראים והביא מקרא והשימותי מקדשיכם דאפי' שהם שוממין בקדושתן קאי.
וכ"כ הסמ"ק דכל ספק קדושה שאנו מסתפקים אזלינן לחומרא וכן האריך להוכיח דהרבה גדולי הפוסקים האחרונים ס"ל דקדושת ביהכנ"ס דאורייתא. וכתב דגם מדברי הר"ן אין הוכחה דקדושת ביהכנ"ס דרבנן דיכול להיות דס"ל דהוי מהתורה. ובשו"ת שואל ומשיב מהדורא ה' ס' מ"ג כתב דהדבר שנוי במחלוקת הרמב"ן והר"ן דלהרמב"ן הוי דאורייתא והר"ן ס"ל דקדושת ביהכנ"ס דרבנן. יוצא דלדעת הרמב"ם בס' המצוות הוי דאו' וכן דעת היראים וכן דעת הסמ"ק ודעת הרמב"ן לפי הרבה פוסקים.
ובס' בית שלמה או"ח ס' ס"ד כתב בפשטות דקדושת ביהכנ"ס דרבנן ואזלינן בספיקו לקולא. והניף ידו שוב בסוף סימן כ"ג הביא דעת הרמב"ם בספר המצוות דמוכח דהוי איסור דאורייתא לנתץ אבן מביהכנ"ס ע"ש ובס' תוכחת חיים ח"ב למרן ר"ח פלאג'י זצ"ל כתב להוכיח בפרשת תרומה דף פ"א דקדושת ביהכנמ"ס דאורייתא כדעת ספר היראים וכן מתבאר מהרב שנות ימין בח"א דף ט. שהרב חקרי לב שסובר קדושת ביהכנ"ס דרבנן הוכיח כן מדלא מצאנו חיוב לבנות ביהכנ"ס דאי קדושת ביהכנ"ס מהתורה היה חיוב על כל אדם לבנות ביהכנ"ס משמע דהוי דרבנן והרב שנות ימין נחלק עליו וכתב שיש מצוה לבנות ביהכנ"ס ממה שכתיב ועשו לי מקדש.
והרב נחמד למראה כתב דאע"ג דלא מצאנו מצוה מפורשת לבנות בית כנסת וגם מונה המצוות לא מנו כן מ"מ נכלל בכלל ועשו לי מקדש כמו שכתב מהרי"ק בס' קס"א וכ"כ בס' מעשה אברהם ס' מ"ז דמצות בנית ביהכנ"ס נכללת במה שאמרה התורה ועשו לי מקדש זה כולל גם ביהכנ"ס ע"ש.
ג. מכירת בית הכנסת
ויש לדון במכירת בית כנסת אי פקעה קדושתו ע"י מכירה גמ' מגילה דף כו. בני העיר שמכרו ביהכנ"ס לוקחין בדמיו תיבה ובגמ' לא שנו אלא ביהכנ"ס של כפרים אבל של כרכים אינו יכול למכור. והטעם משום דרבים סייעו בבניינו ושמא הוא אינו מסכים במכירה ולפ"ז אי ידעינן דבני העיר בנו מכספם שפיר יכולים למכור דאע"פ שיש רשות לכל העולם להתפלל שם מ"מ לא הקנו להם חלק בגוף ביהכנ"ס רק זכות השתמשות ולא הוו בעלים ויש עוד שיטה שביהכנ"ס של כרכים לא יכולים למכור דהקנו לכל המתפללים חלק בגוף ביהכנ"ס.
וכתב הט"ז בס' קנ"ב דמקומות ביהכנ"ס נקנים לו וחשיב חצירו שיכול לקנות בו בעינן קנין בגוף הקרקע ולא מהני שימוש ומ"מ ביהכנ"ס דאין לו קנין בגוף הקרקע רק שימוש.
וכתב האגודה דאם מצא דבר בביהכנ"ס זכה בו ולא אמרינן שיקנה החצר להקדש דאין יד להקדש ובקצות ס' ר' העיר עליו דהא ביהכנ"ס נקרא חצר השותפין וכל אחד יוכל לקנות על ידו. ובשו"ת מהר"ש ענגעל ח"א ס' כ"א כתב לחלק בין מי שקנה חלק בגוף ביהכנ"ס חצר קונה לו לבין מי שיש לו רק זכות השתמשות ומה שכתב הנתיבות דרק אם גוף החצר קנוי זוכה לו מציאה וביהכנ"ס מהני השתמשות לפ"ז גם מי שלא השתתף בפועל כל שיש לו זכות דבני העיר הקנו לו חלק בביהכנ"ס.
ודעת הרשב"א דלא יכולים למכור ביהכנ"ס של כרכים משום דכל אחד סילק עצמו והוי של הקדש וכל אחד משתמש בשל גבוה וזה טעם האגודה דהמוצא בביהכנ"ס זכה דאין חצר להקדש דהמוצא זוכה מדין הקדש ולכן זכה כיון דלא יכולים למכור. אבל ביהכנ"ס של כפרים שפיר הוי חצר השותפין. וכתבו התוס' דטעמא דביהכנ"ס של כרכים לא יכול למכור דחמירא קדושתו.
ובדף כז: נחלקו ר"מ וחכמים דלר"מ מוכרין ביהכנ"ס על תנאי וחכמים ס"ל מוכרין ממכר עולם חוץ מד' דברים ואם מכרו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר מותר גם לד' הדברים האלו. ושם אמרה הגמ' שתוקף ז' טובי העיר רק בביהכנ"ס של כפרים אבל של כרכים לא יכולים למוכרו כיון שמשמש לכל העולם ואפי' ידוע שלא נתנו אנשים זרים שום תרומה לביהכנ"ס אסור למכור אדעתא דהכי הקדישוהו. וכן פסק מר"ן בשו"ע קנ"ג סעיף ז' וכתב בב"י שכן דעת הרמב"ם והמרדכי חולק ואנו אין לנו לזוז מדברי הרמב"ם וכתב בבית יהודה עייאש או"ח ס' ט' דדעת המרדכי דיעה יחידאה.
והרבה אחרונים דנו אם מותר להרחיב חלונות ביהכנ"ס כדי שיהיה אור ואויר לעזרת נשים אם מותר לנתוץ זה אוסר וזה מתיר. וכ"כ בשו"ת הלל אומר שהנוהגים לפרץ יש להם על מה שיסמוכו. ועי' תורת חסד מלובלין ח"א ס' ד' ד"ה והנה דגם שלא דרך השחתה אסור ע"ש. ועי' בשו"ת יביע אומר חלק ח' סי' י"ח שדן באריכות אם מותר להתקין אזעקה בארון הקודש ע"י נתיצת אבן. ופלפל באריכות כיד ד' הטובה עליו, בדברי המרדכי ובמחלוקת הפוסקים אי נתיצה בביהכנ"ס דאורייתא או דרבנן. ובדברי הט"ז ואליה רבה נתיצה שלא כדרך השחתה ואי דמי למוחק ד' ע"מ לתקן.
ד. בשמימותם – קדושתם מן התורה?
ובתשובת היכל יצחק או"ח סי' י"ב דן בדבר ביהכנ"ס שלא התאים לצרכי ציבור ורוצים להורסו כדי לבנות חדש. ודן בדברי הגמ' שאין סותרין ביהכנ"ס רק לאחר שבונים ובגמ' בב"ת ג. או משום פשיעותא או משום צלויי שצריך שיהיה להם מקום להתפלל והרמב"ם פסק משום פשיעותא וכ"כ הטור ושו"ע בס' קנ"ב ונפקה מינה אם יש להם ביהכנ"ס אחרת. ובזה נחלקו ט"ז ומג"א שם דלדעת הט"ז כל שיש להם ביהכנ"ס אחרת מותר להרוס ומג"א מחמיר וכיון דהדברים אלו איכא בהו עקולי ופשורי דאם איסור נתיצה דאורייתא הוי ספק לחומרא ואפי' יש להם ביהכנ"ס אחר אסור.
ואם דרבנן ספיקו מותר. והפמ"ג מסתפק בס' קנ,ב א"א ס"ק ו' אם איסור נתיצה דאורייתא ולוקה או דרבנן ונ"מ לענין פיסול עדות. גם בשו"ת בית שערים או"ח ס"ס נ"ח כתב ואני נבוך בזה. ויש שהוכיחו מדברי הרמב"ם במנין המצוות שבראש סדר יד החזקה במצוות ל"ת אות ס"ה וז"ל "שלא לאבד בית מקדש או בתי כנסיות או בתי מדרשיות ואין מוחקים את השמות המקודשים ואין מאבדין כתבי קודש שנאמר אבד תאבדון וכו' לא תעשון כן לד' אלוקיכם" ע"ש.
ומשמע שהוא איסור דאורייתא לנתוץ אבן מכותלי בית כנסת. והבאנו לעיל דברי הראשל"צ ביביע אומר חלק ה' ס' י"ח שכתב שאין ראיה מהרמב"ם. ודעת הרב אבני נזר ס' ל"ד אות י"ז יישב דברי הרמב"ם שגם ספרי קודש דאורייתא. ובהיכל יצחק בענין קדושת ביהכנ"ס האריך והביא דברי הרמב"ם שמשע שקדושת מדאורייתא אפי' בזמן שהם שוממין מ"והשימותי מקדשיכם". ולא העיר אם זה דרבנן משמע דס"ל דהוי דאורייתא ויש חולקים כפי שמצאנו לכך במגילה שקדושתן מדרבנן ולהרמב"ן הוי תשמישי מצוה.
ובשו"ת תורת חסד מלובלין ח"א ס' ד' ד"ה והנה כתב להביא ראיה דאע"פ שעושה לצורכו אסור שאם תאמר שהאיסור רק כשעושה דרך השחתה א"כ למה כתבה התורה לאו זה דוקא במקדש אפי' בחולין נמי יש איסור "בל תשחית" אלא ודאי שבחולין אסור כשעושה דרך השחתה אבל במקדש גם אם לא עושה דרך השחתה נמי אסור ודו"ק. וכן מוכח מהרמב"ם פ"ו מהלכות מלכים הל' ט' שכל המאבד מאכלות והורס בנין וקורע בגדים ומשבר כלים חייב משום בל תשחית משמע שבביהכנ"ס אסור לנתוץ אפי' שלא דרך השחתה דלא כאליה רבה אלא כדעת הט"ז דבהקדש אפי' לצורך אסור וכ"כ בן איש חי פרשת ויקרא ס' ט"ז וחיי אדם כלל י"ז אות י' ויד אהרון שם וסולת בלולה ס"ק ב'.
אמנם בשו"ת חקרי לב יו"ד ח"ב בשיורי או"ח ס' י' הוכיח שקדושת ביהכנ"ס לפי דעת הרמב"ן מדרבנן ותמה על הפני משה שכתב בדברי הרמב"ן דקדושת ביהכנ"ס דאורייתא והוכיח דהוי דרבנן. ובשו"ת יביע אומר לגאון עוזינו ח"א ס' י' ובח"ה ס' י"ח הביא להק פוסקים דס"ל דקדושת ביהכנ"ס דרבנן וממילא איסור נתיצה הוא איסור דרבנן כ"כ באבני נזר סי' ל"ה. וכ"כ בשו"ת פני יהושע ס"ס ז' ובשו"ת אמרי איש ס' ח' תמה עליו דזה נכון לדעת הר"ן דס"ל קדושת ביהכנ"ס דרבנן אבל לדעת הרמב"ן קדושתו דאורייתא וכן נראה מדברי תוס' שבת כב.
דאיכא איסור דאורייתא ובפרט היכא דמבטל המצוה בתשמישו כמו במסתפק בעצי סוכה בחג דהוי איסור דאורייתא ע"כ אמנם יש שכתבו דדעת הרמב"ן הוי דרבנן וכ"כ דברי חיים מצאנז סי' ג' אמנם הרב בן איש חי ר"פ ויקרא כתב דהוי דאורייתא ועי' שו"ת רב פעלים ח"ב ס' כ'. ובשיטת הרמב"ן דס"ל דהוי תשמישי מצוה מ"מ כל עוד בבנינו הוי איסור דאורייתא כמו עצי סוכה בסוכות דאסור להסתפק מהם ואיסורם מדאורייתא ואחרי סוכות הןי תשמישי מצוה אבל בנחרב ביהכנ"ס או נמכר ע"י טובי העיר שקשה לו לרמב"ן איך מועילה מכירה ע"ז כתב דהוי תשמישימצוה דבטלה קדושתם כשחרבו או נמכרו.
וסיים השדי חמד שם דהעיקר שקדושת ביהכנ"ס דאורייתא והביא ספר תוכחת חיים ח"ב ודעת דברי היראים דקדושת ביהכנ"ס דאורייתא. ושם דעת הרב חקרי לב שסובר שקדושת ביהכנ"ס דרבנן ממה שאין ציווי לבנותו. אמנם הרב שנות חיים יליף ממה שאמרה תורה "ועשו לי מקדש" יש מצוה דאורייתא לבנותו. וכ"כ מהרי"ק בשורש קס"א, והמרדכי נמי יליף דאסור לנתוץ והביא דברי הזוה"ק פרשת נשא דדריש "ועשו לי מקדש" דכל בי כנישתא דעלמא מקדש איקרי. וכ"כ בס' מעשה אברהם דהוי מצות עשה לבנות ביהכנ"ס דהוא בכלל "ועשו לי מקדש" וזה נגד דברי הגאון ר' יהודה עייאש זצ"לבמטה יהודה, ונמצא דקדושת ביהכנ"ס תליא באשלי רב רבי ס"ל אי קדושתה מדאורייתא או דרבנן ונ"מ לענין ספק שיתעורר בה אם דרבנן אזלינן לקולא וכ"כ מהר"ם אלאשקר ס' פ' כיון דקדושתו דרבנן כל ספק שיתעורר לקולא. וכ"כ בשו"ת מהרי בי רב סי' ה' דכתב דכל ספק שמתעורר בקדושת ביהכנ"ס אזלינן לקולא כדין ספק דרבנן.
ה. נתיצת בית הכנסת על מנת לבנות
נתיצת קירות ביהכנ"ס לפי מה שהזכרנו לעיל שיש מחלוקת אי קדושת ביהכנ"ס דאורייתא או דרבנן נ"מ לענין נתיצת אבן מביהכנ"ס דלמ"ד יש קדושה מהתורה גם יש איסור נתיצה מהתורה ולמ"ד קדושתה מדרבנן גם איסור נתיצה מדרבנן. ודעת הרמב"ם שיש איסור לאו דדריש מ"לא תעשון כן לד' אלוקיכם". ודעת האבני נזר או"ח ס' ל"ה בדעת הרמב"ן דס"ל דהוי תשמישי מצוה אין איסור לנתץ אפילו מדרבנן ע"ש. ויש לדחות דגם לפי הרמב"ן דס"ל דהוי תשמישי מצוה מ"מ בזמן מצותו היא דאורייתא כמו עצי סוכה כל שבעה שהוי תשמישי מצוה מ"מ מצותן מדאורייתא.
וכמו שהוכחנו לעיל וכתב במרדכי פרק בני העיר ס' תתכ"ו בית הכנסת נקרא מקדש מעט ולכן אסור לנתוץ כל דבר שבקדושה שנקרא מקדש מעט, דתנא בספרי מנין לנותץ אבן מן ההיכל ומן המזבח ומן העזרה שהוא ב"לא תעשה" שנאמר "לא תעשון כן לד' אלוקיכם". ואם נתץ ע"מ לבנות שרי דהאי נתיצה בנין מקרי ע"כ והביאו מר"ן הב"י בס' קנ"א. וכ"כ הרמ"א בס' קנ"א דאסור לנתוץ וכל שע"מ לבנות שרי וכתב הט"ז בס' קנ"א ס"ק ג' דמה שכתב דאם נתץ ע"מ לבנות שרי היינו שיבנה ויחזור וימלא מקום הנתיצה אבל אם רוצה לנתץ קצת שיהיה במקום אחד גומא אע"פ שהיא לו לצורך אסור.
ולכן יש להזהר באותם שעושין דף שקורין סטנדר ועושים בו גומא בכותל, שיוכל להחזיק שם אותו דף, לאו שפיר עבדי ע"כ. ונחלק עליו הרב אליה רבה וכתב שמותר דמהרמב"ם פ"ו מיסודי התורה הלכה ז' שהסותר אפי' אבן אחת דרך השחתה מן המזבח או מן ההיכל או משאר עזרה לוקה וכו' היינו דרך השחתה לוקה. וכן השורף עצי הקודש דרך השחתה לוקה שנאמר "ואשריהן תשרפון באש לא תעשו כן לד' אלוקיכם". משמע, דרק דרך השחתה אסור וכ"כ המשנה ברורה בס' קנ"ב ס"ק י"ב דכל שעושה לא דרך השחתה מותר דלא כדעת הט"ז וכ"כ האליה רבה ומטה יהודה ובית מאיר שמותר לחצוב כדי לעשות סטנדר בקיר כיון דאינו דרך השחתה.
ובשו"ת אבני נזר או"ח ס' ל"ג הסכים לדברי האליה רבה והוכיח ממה שכתב הרמב"ם פ"ו מהלכות מלכים הל' ח' אין קוצצים עץ מאכל וכו' אבל אם היה מזיק לעצים אחרים או שמזיק בשדה אחרים קוצצים אותו דלא אסרה התורה אלא דרך השחתה.
וכפי שהקדמנו דאיסור נתיצה אם הוא דאו' או דרבנן תלוי באשלי רברבי אם קדושת ביהכנ"ס דאו' או דרבנן. והפמ"ג ס' קנ"ב מסתפק בזה א"א ס' ק"ו דאם עבר וניתץ אם לוקה משום "לא תעשון כן לד' אלוקיכם". דומיא דנותץ אבן מהמזבח או שאינו אלא מדרבנן ונ"מ לענין פסולי עדות ונראה שמדברי המרדכי במגילה דלומד איסור נתיצה מפסוק "ואהי להם למקדש מעט" ואמרינן אילו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל משמע דאיסור נתיצה דאורייתא וכ"כ בדברי מנחם ס' קנ"ג אות ה' והעלה דודאי איסור נתיצה דרבנן כיון דקדושתו מדרבנן.וכ"כ הגאון ר' יהודה עייאש במטה יהודה קנ"ב ס"ק ג' כתב דמה שכתב המרדכי הוי אסמכתא בעלמא.
ועיין לגאון עוזינו ביביע אומר חלק ח' סי' י"ח שהביא דעת הרבה פוסקים דס"ל דקדושת ביהכנ"ס דרבנן ולכן גם איסור נתיצה היא מדרבנן. ובשדי חמד האריך להוכיח דקדושת ביהכנ"ס דאורייתא מהרמב"ם והיראים והמרדכי כפי שהזכרנו לעיל.
ו. בניית עזרת נשים מאבני בית הכנסת
וכתב בשו"ת דברי חיים ח"א ס' ג' כתב לענין נתיצת אבנים מביהכנ"ס לבנות עזרת נשים נראה לי שבהסכמות ז' טובי העיר שרי אפי' אם יש מיעוט מוחים מותר לבנות עזרת נשים ע"ג בית המדרש וכ"כ בשו"ת משאת בנימין להדיא וכן נוהגים בכמה מקומות ובמדינות גדולות וכו' וכן במדינתנו עייני ראו ולא זר שנהגו להקל ואף שזה נגד רצוני לא היה בידי למחות מצד הדין ולכן החרשתי אבל כשהדבר נעשה שלא ע"י ז' טובי העיר יש בזה עבירה על לאו ד"לא תעשון כן לד' אלוקיכם" והגם שכתבנו דקדושת ביכהנ"ס מדרבנן מ"מ להרוס מקום תפילה ומקום שמזכירים בו קדיש וקדושה שכתב הפמ"ג דהוי איסור דאורייתא. ואפי' אם התפילה דרבנן מ"מ מהתורה יש איסור לנתץ דבר שנעשה להלל ולשבח לד' הרי אע"פ שקדושת ביהכנ"ס דרבנן לנתץ אסור מהתורה.
סיכום הדברים שישנם ארבע שיטות שונות בדין קדושת ביהכנ"ס ונתיצתו. שיטה א': מי שסובר קדושתו מהתורה גם נתיצתו מהתורה. שיטה ב': מי שסובר קדושת ביהכנ"ס דרבנן גם איסור נתיצה מדרבנן שיטה ג': קדושה מדאורייתא ונתיצה אסור רק מדרבנן שיטה ד': קדושה דרבנן ונתיצה מדאורייתא. והנה לדעת היראים שקדושת ביהכנ"ס דאורייתא מפסוק "והשימותי את מקדשיכם" וכמו שכתב השדי חמד מערכת ביהכנ"ס באריכות ושו"ת מהרש"ם ס' י' ועי' בקרית ספר הלכות בית הבחירה פ"א לענין קורות שיחדו אותם לביהכנ"ס אין בונין בהם הר הבית כיון דביהכנ"ס הוי לתפילה בתורת קבע קדושתיה חמורה מהר הבית הרי דקדושת ביהכנ"ס דאורייתא.
ודעת הר"ן במגילה כתב דקדושת ביהכנ"ס דרבנן ונחלק על הרמב"ן דס"ל דבית כנסת הרי רק תשמישי מצוה ובדעת הרמב"ן נחלקו הפוסקים האם בזמן קיומו קדושתו מהתורה כסוכה ולולב דהם תשמישי מצוה ובזמן מצותן הוי דאוריתא כמו שכתבו התוס' סוכה מד. וכ"כ הגאון שואל ומשיב והעמק שאלה בדעת הרמב"ן שכל זמן שמשתמשים בו הוי דאורייתא וראייתו מסוכה מד. ודעת הפמ"ג או"ח קנ"ג במ"ז ס"ק א' דדעת הרמב"ן קדושתו מדרבנן ועוד כתב בעל העמק שאלה שלדעת הר"ן דס"ל קדושתו מדרבנן דוקא אם לא משתמשים בו אבל אם משתמשין בביהכנ"ס לתפילות גם להר"ן קדושתו דאורייתא ופלא דהר"ן גופיה כתב דחכמים הטילו עליו קדושה. ונמצא דאיסור נתיצה גם מדרבנן דתלויים זה בזה.
ז. קדושה ונתיצה – אם תלויים זה בזה
אמנם בדברי חיים סי' ג' בשם הרב משאת בנימין דקדושת ביהכנ"ס וסתירתו לא תלויים זה בזה. דקדושת ביהכנ"ס דרבנן וסתירתו דאורייתא. ודעת חלקת יואב ס' ד' דקדושת ביהכנ"ס דאורייתא ונתיצתו מדרבנן כיון דאיסור נתיצה בדבר שלא מועלין הוי דרבנן. ועי' בשו"ת הלוי ח"ג ס' י"ג שדן בזה והביא שיטת דברי חיים ס' ג' דקדושת ביהכנ"ס ונתיצה לא תלויים זה בזה והביא מהתשב"ץ ח"ג ס' ד' בדין קדושת א"י חדא מצד המצוות התלויות בארץ וב' מצד השכינה וקדושת אלו נפרדות זה מזה דעבר הירדן יש לו קדושת המצוות דקדושה ראשונה ואין לו קדושת השכינה לעולם.
והמג"א הביא בשם מהר"ם פדוואה ס' ס"ה דכל האיסור לנתוץ דוקא במחובר והמעיין בגוף התשובה יראה דכוונתו לענין לקחת מטלטלין. וכסאות לבית כנסת אחר והראשון יעמוד שומם דלא הוי נתיצה וכ"כ דברי חיים מצאנז ח"ב או"ח ס' י"ב וכ"כ בשו"ת חתם סופר או"ח ס' ל"ב. וכתב בכף החיים ס' קנ"א ס"ק נ"ו לענין ביהכנ"ס שחרב ועכשיו רוצים לבנות בית כנסת חדש וחלק מביהכנ"ס הישן ישמש חצר לביהכנ"ס החדש וכתב שזו הורדה מקדושה ועוד בחצר ביהכנ"ס רגילים לעשות דברים בזויים וכן האריך השדי חמד במערכת בית כנסת אות ט"ז וכתב דהדבר חמור כיון שיש חילול ד' דגויים מקפידים על בית תפילתם וגודרים את המקום כדי שלא יזלזלו בו.
על אחת כמה וכמה עם ישראל שנצטוו על ונקדשתי בתוך בני ישראל ולא תחללו את שם קדשי ע"ש ועניינו הרואות כמה מסגדים חרבים דוגמת המסגד ביפו שעמד שמם וחרב ועד היום עומד על מקומו על אחת כמה וכמה ביהכנ"ס שעוד מתפללים בו ואומרים קדיש איך אפשר להורידו מקדושתו ולהפוך אותו למשרדים והנה העסקנים חיפשו דרך להוציא כוונתם לפועל ע"י שיהרסו קירות בעזרת נשים. לכן יש לדון אם יש קדושה בעזרת נשים או המקום חולין.
ח. פטור בית הכנסת ממזוזה
ובשו"ת מהרש"ם ס' י' הביא ראיה דקדושת ביהכנ"ס דאורייתא ממה שאמרה הגמ' יומא י"ב דבית כנסת שאין בהם בית דירה אין מטמאין בנגעים והוכיח אם קדושתם מדרבנן איך הפקיעו דין טומאה וטהרה אלא ע"כ קדושתם מדאורייתא. ודחה בשבט הלוי דטעמא דבית כנסת הוא משום לא הוי אחוזתכם דומה לירושלים לכן אין בה דין נגעים. ושבט הלוי רצה להביא ראיה מהרמב"ם פ"ו מהלכות מזוזה דביהכנ"ס פטור ממזוזה ואי קדושתו מדרבנן איך אפשר להפקיע קדושה וחיוב דאורייתא ודחה שלפי הרמב"ם בית כנסת אין לו בעלים דבעינן בית דירה של חול ולא של גבוה ע"ש.
ולכן הוא דוחה ראיותיו מגמ' הנ"ל שאין הוכחה שקדושת ביהכנ"ס דאורייתא. ובטעם בית הכנסת שלא חייב במזוזה אמרה הגמ' יומא יב. הטעם למה ביהכנ"ס דכרכים פטור מהמזוזה שמתקבצים שם אנשים ממקומות הרבה והיא עשויה לכל הבא להתפלל ואין לה בעלים כ"כ רש"י. אמנם הרמב"ם פ"ו מהלכות מזוזה הלכה ו' כתב הטעם למה ביהכנ"ס ובתי מדרשות פטורים לפי שהן קודש.
והקשה בדבר אברהם ח"א ס' ל"ז למה צריך הרמב"ם מטעם שהם קודש והרי הגמ' אמרה טעם זה רק לגבי הר הבית ועזרה. אלא הרמב"ם חולק על רש"י בטעם הפיטור וס"ל דמה שאמרה הגמ' ביומא יב. אימא אמר רבי יהודה אני לא שמעתי אלא מקום מקדש בלבד. ואפי' בתי כנסיות ובתי מדרשיות בכלל כמש"כ ר"ח שם. ולכאורה למ"ד קדושת ביהכנ"ס דרבנן למה נפטור ממזוזה דאורייתא על זה כתב החתם סופר יו"ד רפ"א כיון שעשויים לצרכי קודש.
ט. תשמישי מצוה או תשמישי קדושה
והטעם לפי הרמב"ן שקדושת ביהכנ"ס היא תשמישי מצוה דקדושת ביהכנ"ס אינה חלות קדשה כמו קרבן. אלא הקדושה מכח התפילות של הציבור וכל שהחליטו להפסיק להתפלל – בטלה קדושה מאליה. וכ"כ הריטב"א במגילה כה: לפי זה מובן ההבדל בין ביהכנ"ס של כפרים לשל כרכים דבכל כפר הביהכנ"ס נבנה לשמש אנשי הכפר ולא לאנשים שמחוצה לו לכן יכולים להחליט לבטל קדושתו – אבל ביהכנ"ס דכרכין דנבנה לשימוש הרבים גם לאותם מחוץ לכרך הואיל ועל דעתם נבנה ביהכנ"ס זכותם למנוע מכירתו לכן ז' טובי העיר לא יכולים למוכרו.
ובשואל ומשיב מהדורה ה' ס' מ"ג מסתפק אם ביהכנ"ס בעיר אם דינו ככפר או ככרך. וכתב דכל מקום שאנו מסופקים אי הוי כפר או כרך אזלינן לחומרא וכבר קדמו בזה בשו"ת מהר"ם אלאשקר ס' פ"ו דכתב לדייק דלא התירו אלא בכפרים הא עיירות אסור ובסיפא אסרו בכרכים הא של עיר מותר. וכתב דכל עיר אזלינן לחומרא. וכ"כ פרמ"ג ס' קנ"ג בא"א ס"ק א' וכ"כ בשו"ת פני הושע ס' ז' דלא מיקרי כרך אלא עיר שיש בה שווקים וירידים שבאין לשם.
אבל עיר גדולה שאין לה שווקים אע"פ שבאים לשם אורחים דינם ככפרים. וכתב הרמב"ם פ"א מהלכות תפילה הלכה ט"ז במה דברים אמורים שמותר למכור שלא עשו אותו אלא על דעת בני הכפר לבדם. אבל ביהכנ"ס של כרכין הואיל ועל דעת כל אנשי העולם נעשה שיבא ויתפלל בו כל הבא אל המדינה נעשה של כל ישראל ע"כ. הרי לדעת הרמב"ם כיון שנעשה לכל ישראל כל אחד יש לו זכות בביהכנ"ס ויכול להתנהג שלא ימכרו אותו.
ויש להסתפק אם בתחילת בניתו היה כפר ואח"כ גדל ונהיה כרך אי אזלינן בתר התחלה או אחר הסוף ומצאנו בזה מחלוקת דדעת הגאון רע"א איגר בהגהות או"ח ס' קנ"ג ס"ק ח' כתב דמלשון הרמב"ן והר"ן אזלינן בתר התחלה אבל מלשון הרא"ש משמע שכל שנעשה אח"כ כרך הקדישו אח"כ אדעתא דכרכים דעל דעת כן הקדישו.
ועוד יש להסתפק בבתי כנסת דכרכים דיש רשות לכל העולם האם זכותם שוה כמו אנשי הכרך או שיש להם זכות להתפלל אבל לא לנהל את ביהכנ"ס רק באופן שרוצים לשלול מהם זכות תפילה כגון אם רוצים למכור יש להם זכות התנגדות. ומצאנו בנדרים מח: הריני עליך ואת עלי… שניהם מותרים בדבר של עולי בבל ואסורים באותה העיר… כגון הרחבה ובתי כנסת. וכתב הר"ן שהם דרים בה מפני שאין לאנשי עיר אחרת חלק בהן שהם יכולים למוכרו ז' טובי העיר…
והוה להו כשותפין. והכוונה דרק בביהכנ"ס של אותה העיר יכול אדם לאסור את חלקו על השני אבל ביהכנ"ס של כרכים הנעשה לכל העולם אינו יכול לאסור כי שייך לכל הציבור והזכות שיש לכל אחד אינה כדבר של שותפות ודין ביהכנ"ס בזה כדין הדברים של עולי בבל – אמנם מהרמב"ן משמע דביהכנ"ס דרבים הוא קנין ציבורי ולא קנין שיתופי לכן הוא משוה לדברים של עולי בבל. והרמב"ם בפ' המשנה בנדרים מז. מסביר דענין דבר של עולי בבל שיש בו שותפות לעולי בבל דהיינו יש לכל אחד זכות מעט ואין עליהם רשות מיוחדת של שותף דהיינו יש הבדל בין שותף לדבר שיש זו זכות ציבורית דשותף הוא קונה החפץ וגם חבירו קונה את החפץ והחפץ נעשה מכח שניהם אבל זכות ציבורית דבר נקנה עבור ציבור וכל אחד יש לו זכות השתמשות.
וכתב הב"י בשם המרדכי והביאו המג"א ס' קנ"ג ס"ק י"ב דאם בני הכרך ביררו ז' טובי העיר ועושין כל דבריהן על פיהם יכולים למוכרו כיון שבנו אותו על דעתם. ובביאר יצחק או"ח ק"ד הוכיח מגמ' יומא דביהכנ"ס דכפרים מטמא בנגעים וכרכים לא מטמא ודעתו דגמ' בנדרים איירי בביהכנ"ס של כפרים אבל בשל כרכים לא יכול למכור ששייך לכל הציבור. וכתב במשנה ברורה ס' קנ"ג ס"ק כ"ה דבכרך שהתפלגו בעלי בתים של איזה רחוב ופתחו ביהכנ"ס דינו כבית כנסת של כפר דעשוהו רק לעצמן אם לא שסייעו אנשי העיר ג"כ של הבנין ואפי' מעט אין להם רשות למוכרו בלא דעתן.
י. בית כנסת שחרב
אמנם בביהכנ"ס שחרב אמרינן במסכת מגילה כח. בית כנסת שחרב עדין בקדושתו שנאמר והשימותי את מקדשיכם. הרי דקדושים אע"פ שהן שוממין ולפיכך לא שוטחין על גגו פירות ואין מפשילין בו כלים. ואיתא במסכת ע"ז דף נב: ובאו זרים וחיללוה כיון שכנסו זרים לביהמ"ק פקעה קדושת הכלים שבו כ"כ רש"י שם בע"ז כיון שכנסו פריצי הגויים להיכל נפקעה קדושת הכלים והקשה הרז"ה שם מאי שנא אבני מזבח שיצאו לחולין וכלי שרת בזמן אחז לא נפקי לחולין ותירץ דכלי שרת שאני דתנן אין מועל אחר מועל במוקדשין אלא בכלי שרת כיצד היה שותה בכוס של זהב ובא חבירו ושתה כולם מעלו.
אבל אבני מזבח כיון דמעל יצאו לחולין וזה על ידי ישראל אבל על ידי עכו"ם דלאו בני מעילה לא יצאו לחולין ותמה עליו הרמב"ן במלחמות שאין זה נכון דאבני מזבח קדושת הגוף נינהו וכלי שרת כיון שאין להם פדיון תנן כל שאין לו פדיון יש מועל אחר מועל ואבני מזבח נמי אין להם פדיון דתנא בתוספתא מגילה אבני מזבח שנפגמו גונזין אותם ותירץ דבאו פריצים וחיללוה היא גזרת הכתוב דהרי גם ביהמ"ק יצא לחולין על ידם אע"פ שאין מעילה בקרקע של הקדש. וכן מוכח בגמ' נדרים סב. גבי בלשצר שהשתמש בכלי שרת ויצאו לחולין ונעקר מן העולם.
ובאור שמח כתב לישב דעת בעל המאור דבימי אחז לא יצאו כלי שרת לחולין כי היה ביהמ"ק קיים והיה אפשר להשתמש בהם בביהמ"ק. משא"כ בימי בלשצר דלא היה ביהמ"ק קיים לכן יצאו לחולין ולפ"ז דנו האחרונים על בתי כנסיות שחיללו הנאצים ימח שמם בליל הבדולח והחריבום מן המסד ועד הטפחות הרי חל עליהם הדין של באו פריצים וחיללוה ופקעה קדושתם. וכ"כ התשב"ץ בח"ג ס' ה' לגבי ביהכנ"ס במירקא שנכנסו זרים בחרב שלופה והחריבוה דפקעה קדושתה.
שהרי אפי' ביהמ"ק דחמירא קדושתו מביהכנ"ס אמרינן בע"ז נב. דכל שנכנסו פריצים פקעה קדושתה כ"ש בביהכנ"ס דקדושתו מועטה ע"ש. והנה הדברים שנויים במחלוקת הרמב"ם והראב"ד דהרמב"ם פ"ו מהלכות בית הבחירה כתב דאע"פ שקדושת עזרה בטלה קדושת המקדש לא בטלה דקדושתם מפני שכינה ושכינה לא בטלה לעולם דכתיב והשימותי את מקדשיכם ולכן הנכנס היום למקום המקדש חייב כרת. והראב"ד נחלק עליו. וכתב דנכנס למקום המקדש אינו חייב כרת משמע דכרת לא חייב אבל עובר באיסור לאו ולכן גם בביהכנ"ס דינא הכי.
ולכאורה קשה מהפסוק ובאו פריצים וחיללוה לדעת הרמב"ם והרמ"ע מפאנו ס' כ"ה כתב שלענין איסור כניסה לביהמ"ק קימ"ל כדעת הרמב"ם וקרא איירי לגבי מזבח שיש בו תפיסת ידי אדם. אבל מקום המקדש קדוש לעולם – ותמה על דבריו מדברי התשב"ץ דלא משמע כן. ובמסכת זבחים כד. קימ"ל דדוד קידש את בית המקדש את הרצפה עד תהום ארעא משום הכי לא נתחללה קדושת המקום לגמרי. כמו דאיתא בברכות סב: דכל הרוקק בהר הבית כאילו רוקק בבבת עינו.
שנאמר "והיו עיני ולבי שם כל הימים". משא"כ לגבי ביהכנ"ס דלא קדיש כיון שלא קידשוה בפה וברב פעלים ח"ב או"ח ס' נ"א כתב דביהכנ"ס שנחרב ע"י גויים בטלה קדושתו ואע"פ שכתב המג"א ס' קמ"ג ס"ק ט"ז שאף ביהכנ"ס שחרב עומד בקדושתו היינו כתוב מעצמו אבל כשבאו פריצים וחיללוהו בטלה קדושתו אבל בנחרב מאליו נשאר בקדושתו וכ"כ בס' ויאמר יצחק להרה"ג ר' יצחק בן וואליד או"ח ס' י"ב שמה שאמרה הגמ' במגילה והשימותי את מקדשיכם איירי בנחרב מאליו.
יא. בניית חצר במקום בית כנסת ישן
ולענין ביהכנ"ס שנחרב ורוצים לבנותו מחדש ולעשות חצר לביהכנ"ס על מקום הישן העלה בשדי חמד מערכת ביהכנ"ס אות ט"ז שאסור דהוי הורדה מקדושה ולכן אסור להפוך מקום ביהכנ"ס למוסד ציבורי. דהוי הורדה קדושתו. ועי' ביעבץ ח"ב ס' נ"ד לגבי אם מותר לסמוך שירותים על כותלי ביהכנ"ס והעלה לאיסור ואפי' להשתמש בכותל ההוא תשמיש חול אסור כ"ש תשמיש מבוזה וכ"כ הפמ"ג בס' ראש יוסף מגילה כו: דאסור להשתין על כותל חיצוני של ביהכנ"ס כיון דיש כאן קדושה והובאו הדברים בס' מחזה אברהם ס' קנ"ב.
וכל האמור בביהכנ"ס שחרב ק"ו לבית כנסת קיים שאסור לפרוץ קירותיו או להורידו מקדושתו. וגם לעשות ממנו עזרת נשים נמי אסור הגם שיש מחלוקת בעזרת נשים שיש בה קדושה אי קדושתה כשל ביהכנ"ס או קדושה קלה.
ובהר הצבי ס' ע"ז דן בענין מכירת בית כנסת שהיה בחדר מיוחד לתפילת ותיקין ועכשיו רוצים למכרו וכתב והיות וביהכנ"ס של כפרים נמכר ולענין להוציא המעות לחולין צריך במעמד ז' טובי היער במעמד אנשי העיר והביא מחלוקת הרמב"ן והר"ן דלהרמב"ן קדושה פעה בכדי ולהר"ן רק ע"י מכירה והמעות קדושות דחל עליהן קדושת ביהכנ"ס. ויש לעשות בהם דבר שבקדושה ועל כן כתב שטוב יעשו תושבי השכונה שיפרסמו שרוצים למכור החדר ששימש בית כנסת וכסף החילול יוציאו לתלמוד תורה. וכתב הח"ס או"ח סי' ל"ח דקדושת בית כנסת דכפרים דיוצא ע"י מכירה הו"ה דיוצא ע"י חילול והקדש שוה מנה שחיללו שוה פרוטה יצא. וכ"כ הרמב"ן בחידושיו פתח השער ע"ש.
ובס' פ' דן על ביהכנ"ס בפרג שאם לא ימכרוהו יקחוהו השלטונות. והעלה שביהכנ"ס שלא מתפללים שם מותר למכור וכ"כ המג"א סי' קנ"ד ס"ק י"ב בשם המבי"ט וכ"כ האליה רבה והנוב"י או"ח סו"ס י"ט. העלה שמותר למוכרו בתנאי שהכסף יעשו בו דבר מצוה להחזקת לומדי תורה ע"ש. ומשמע רק באופן שאין למצוא מנין דאנשי הכפר עזבו מקומם או בשואה האיומה שנשארו ערים שוממות מבלי יושב אבל ביהכנ"ס שנמצא במרכז אנשי ד' וכל אחד יכול למלאות אותו ויאמרו בו אמן יהא שמיה רבה לכו"ע לא נקרא בית כנסת שומם. דהרבה חסידים וקהילות רצו לזכות בו אבל מבלי מענה.
ולענין ביהכנ"ס שחרב ואין מתפללין האם יש אותו דין שהגמ' חילקה בין כפרים לכרכים דמר"ן פסק בשו"ע ס' קנ"ג סעיף ז' דרק ביהכנ"ס של כפרים נמכר שאין באים אנשים ממקומות אחרים וכתב הרמ"א אפי' נבנה ממעות של אחרים יכולים למוכרו וכתב מר"ן מ"מ המעות קדושים ולא יצאו לחולין אבל אם נמכר ע"י שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר המעות יצאו לחולין אבל של כרכים שבאים שם ממקומות אחרים אפי' בנו אותו בני העיר משלהם אינו נמכר אלא אם כן תלו אותו בדעת יחיד שאז היחיד יעשה בו מה שרוצה בהסכמת הציבור.
וכתב המשנה ברורה שאין זה רק אם נבנה מכספי בני העיר אבל אם יש השתתפות חיצונית לאו כל כמינייהו לתלות בדעת יחיד שמא יש אחד בסוף העולם שלא ניחא ליה והטעם בביהכנ"ס של כרכים שלא יכולים למכור כיון דתלו קדושתו בכולי עלמא.
יב. בתי כנסת דכרכים ודכפרים
וכתב המשנה ברורה ס"ק כ"ז מפני שסעיף זה יש בו הרבה פרטים לכן אקדים בו הקדמה קצרה דביהכנ"ס שאפשר למוכרו היינו אם הוא של כפר דמסתמא נבנה רק אדעתא דידהו ולכן יש יכולת ביד בני העיר למוכרו אך שלא יורידו הדמים מקדושתן אבל כל שנמכר ע"י ז' טובי העיר יכולים לעשות בדמים מה שירצו דהיינו להוציאן לחולין אך אם הוא ביהכנ"ס של כרכים תלינן דהבנין נבנה אדעתא דכולי עלמא ואפי' נתנו כל מעות הבנין משלהם אפי' הכי תלינן דבשביל כולם בנוהו.
ולכן אפי' הסכימו ז' טובי העיר אין מכירתן מכירה ע"ש. וכתב עוד מה נקרא של כפרים, כל שלא שכיחי רבים דאתי מלמא אבל כל מקום דשכיחי רבים ממילא שבאין להתפלל שם כגון סוחרים שמתקבצין שם תדיר לסחורה. אפי' העיר הקטנה או מקום שיש שם חכם גדול שצריכים לו ולתורתו הוי כרך. דמסתא אדעתא דכל העולם בנוהו. והו"ה בכרך שבנו ביהכנ"ס לבעלי מקצוע רק להם חשיב בית כנסת של כפריים ע"ש. ולכן יש לדון בנידון דידן ביהכנ"ס המרכזי שמשרת את כל בעלי מקצועות הגרים בקריות שבאים ומתקבצים שם לתפילת מנחה ומעריב, לפני שיגיעו למחוז חפצם המרוחק שגם אם היו גרים בקריות הרי רוב הזמן נמצאים לצרכי עיסוקן בחיפה ובערב לפני שילכו לביתם פוקדים באופן קבוע את ביהכנ"ס בנידון זה הוי ביהכנ"ס של כרכים ונבנה על דעתם ואין שום כח להפקיע קדושתו.
וכתב המג"א ס"ק כ"ז בשם הרב תשובת משאת בנימין ס' ל"ג דמכירה ע"י ז' טובי העיר לא מוציאה הכספים לחולין אלא בקדושתן קאי ורק אח"כ פקעה הקדושה מהם לפיכך אם סתרו ביהכנ"ס שנפל יש קדושה על האבנים רק אם בנו ביהכנ"ס קודם דחלה הקדושה על החדש בזה פקעה קדושת האבנים של הישן וכתב הביאור הלכה דדין זה שנוי במחלוקת דזה רק שליטת הר"ן דביהכנ"ס חכמים הטילו בו קדושה אבל לשיטת הרמב"ן דהוי תשמישי מצוה אין עליו שום קדושה כל שהסכימו ז' טובי העיר וסיים המג"א דדברי הרב משאת בנימין לא ברירי וצ"ע.
יג. מכירת בתי כנסת דכפרים וכרכים
עוד כתב הרב משאת בנימין בס' ל"ג דבארצות שמנהג הקהילות להעמיד מנהגים ופרנסים ולהם מקל ורצועה בכל ענייני הקהילה גם ביהכנ"ס של כרכים יכולים למכור והדמים יוצאים לחולין גם אם יש מוחים בידם ע"ש. וכתב הביאור הלכה דזה שייך רק אם בנוהו אנשי העיר משלהם ולא נתערב בהם מעות דעלמא ועוד כתב בביאור הלכה דסברת המשאת בנימין לא כתבתי במשנה ברורה כי בארצנו אין לפרנסים כח זה ע"ש. נמצא דביהכנ"ס של כרכים אי אפשר להפקיע קדושתו ובפרט להורידו מקדושתו למשרדים ציבוריים.
וכ"כ התוס' מגילה כו. הטעם משום שנעשה לצורך רבים ולדעתם קדושתו חמורה והטעם שהואיל וקדושתו נובעת מקדושת המקדש צריך שיהיה דומה למקדש ומטעם זה ביהכנ"ס של כרכים שהוא ציבורי לכל כלל ישראל שבכל מקום ולכן אינו נמכר בכלל. וכ"כ הרמב"ם ס' י"א מהלכות תפילה וכתב הכ"מ שכן דעת היראים.
ועי' בשו"ת מנחת יצחק חלק ח' סי' י"ג שנשאל בביהכנ"ס שצר להכיל את ציבור המתפללים ורוצים לבנות סמוך ביהכנ"ס שישמש שטיבל לכל השנה וימים הנוראים ישמש עזרת נשים. אמנם צריך לסתור כתלי בית הכנסת ולעשות חלונות להוסיף אור לבית המדרש ולעזרת נשים. והביא דעת הגאון צמח צדק החדש שדעתו להחמיר ודייק במנחת יצחק מלשון הרב צמח צדק דרק בשביל עזרת נשים אסור אבל בשביל בית מדרש סמוך מותר.
ויש לדקדק במה שאמרה הגמ' בשל כרכים לא יכולים למוכרו כיון דמעלמא קאתו. כתבו התוס' הטעם שמלכתחילה בנו אותו על דעת אותם שבאים להתפלל אע"פ שלא השתתפו בבנין. ועוד יש לפרש כיון שרבים נותנים בבניינו משמע לתירוץ ב' אם ידוע שרק בני הכרך בנו ביהכנ"ס מכספם הפרטי ללא שום סיוע יש לבית הכנסת דין של כפר שיכולים למוכרו. נמצא שיש מחלוקת בין שני תירוצי התוס'. דלתירוץ ב' הטעם למה לא נמכר שמא יש אחד בסוף העולם שנדב.
כתב הגהות אשרי בשם או"ז בתירוץ ב' של תוס' אמנם דעת מר"ן בשו"ע כדעת התוס' בתירוץ קמא שאפי' בני העיר שלמו כל הבנין מכספם על דעת הנכנסים הקדישו אותו ולכן לא יכולים למכור שמא יש אחד שהיה סמוך לעיר והיה נכנס לביהכנ"ס ועכשיו הרחיק ואינו מסכים למכירה ואע"פ שהסכימו ז' טובי העיר מ"מ כיון שהוא לא שייך לעיר לא כפוף לז' טובי העיר ע"ש.
ומצאנו שנחלקו הראשונים בשני התירוצים של התוס' בטעם ביהכנ"ס דכרכים כיון דמעלמא קאתי דהמרדכי ואו"ז וראבי"ה ותירוץ אחד בתוס' שכל שידוע שהמעות רק מאותן המתפללים הוי ביהכנ"ס של כפרים. ובעין יצחק או"ח ס' ג' הביא ראי' לשיטה זו מהירושלמי פ"ג דמגילה בהא דביהכנ"ס שדל רבים אסור שאני אומר אחד מסוף העולם קנוי בו ופריך בירושלמי.
והא תני מעשה בר"א בר' צדיק שלקח ביהכנ"ס של אלכסנדרים ועשה בה צרכיו ותירץ דאלכסנדריים עשו אותה משל עצמן ע"כ הרי אף ביהכנ"ס גדול ורחב ידיים כיון שרק המתפללים הזילו מעות חשיב ביהכנ"ס יחידים כדעת המרדכי ואו"ז ותירוץ ב' של התוס' והרא"ש פ"ד דמגילה הביא דברי הירושלמי ופי' הא דאמרינן בשל כרכים אסור שמא אחד מסוף העולם קנוי בה הכוונה שהציבור שבנה זיכה לו. ובזה נמי חשיב ביהכנ"ס של רבים. ומפרש דברי הירושלמי כתירוץ א' דתוס' אבל האו"ז דמשמע שכל שבנו מכספם הוי ביהכנ"ס דיחיד הא דברבים לא סובר משום שמא חד מסוף העולם הקנה וזיכה לו אלא כל שהשתתף בהוצאות אפי' ביהכנ"ס דכרכים מוכרים וכ"כ הר"ן.
והקשה מהירושלמי על הרמב"ם וטור ושו"ע שכתבו דביהכנ"ס דכרכים אפי' ידוע שנבנה רק מכספם. וקשה מירושלמי ותירץ דהרמב"ם ושו"ע פסקו כגמ' דידן בבבלי או דשם אמרה הגמ' מעשה בביהכנ"ס של טורסים איירי בביהכנ"ס קטן. משמע לו היה ביהכנ"ס גדול אף שבנו אותו מכספם הוי ביהכנ"ס של רבים.
ויש להקשות על שיטת האו"ז ומרדכי שכתבו שאם ידוע שבנו בני הכרך מכספם הוי בית כנסת דכפרים דהגמ' אמרה בביהכנ"ס דטורסים ההוא בי כנישתא זוטי וכו' משמע דאם היה ביהכנ"ס גדולה אפי' בנו מכספם בלי עזרה מבחוץ הרי ביהכנ"ס דכרכים. וקשה על האו"ז ומרדכי וכן על תירוץ ב' בתוס'. ובקרבן נתנאל על הרא"ש פ"ד א' ס"ק ה' בקשה על הא"ז ונשאר בקושיא. וישב בעין יצחק דביהכנ"ס גדול אף מספיקא חיישינן שמא נתנו אורחים מבחוץ אבל קטן תלינן שרק בני העיר בנאוהו מכספם וזה שיטת האו"ז ולכן ביהכנ"ס גדול דמה"ג הוי דכרכים כיון דחיישינן שמא נבנה מכספי אורחים אבל כל שיגוע שרק בני העיר בנוהו הוי ביהכנ"ס דיחידים.
ובמג"א קנג ס"ק י"ב כתב בשם מהרי"ט דביהכנ"ס של כרכים שאין מתפללים בו הרי הוא כשל כפרים שמותר למ וכרו וכ"כ נוב"י תני' או"ח ס' י"ט והלוקח יכול להשתמש בו והמוכרים לוקחים ביהכנ"ס בדמים. וכ"כ רבי יהודה עייאש באו"ח סי' י"ב דביהכנ"ס עזובה ושכוחה ואין מתפללים בה אפי' של כרכים תרצו שמ וכרים אותה ובדברי חיים ח"ב או"ח ס' ט"ז בענין מה שקהל ששינו ביהכנ"ס ובנו ביהכנ"ס חדש ומפואר ועל הבניין הישן עשו עזרת נשים יפה, הורה כת"ר להקל כי כן פסקו רבותינו נוחי נפש משאת בנימין ומהר"ם מטרני ואחריהם החזיקו המג"א וא"ר דכל שבנאוהו בנין יפה יותר מהראשון הוי כמו מכרוהו ומהני אפי' בשל כרכים. והגם שיש איזה אחרונים שכתבו להחמיר כדי הם המג"א וא"ר לסמוך עליהם וכן נעשה פעמים רבות ע"י גדולי הוראה עכת"ד.
ובשו"ת ח"ס או"ח ס' ל"א כתב לחלוק במה שכתב המג"א בשם המבי"ט דשם היה ביהכנ"ס של כרכים והשכירוהו ועשו ממנו בית דירה בזה שייך למכור. אבל אם ביהכנ"ס קיים ולא עשו בו שום שימוש אסור למוכרו ואם מכרוהו לא חל המכר ע"ש. ותמהו עליו המהרש"ם ח"ז ס"א כתב ואיני מבין דבריו דכיון דנבנה על דעת רבים שאינם מקפידין למוכרו כל שלא מתפללין בו הוי הכרח ואונס. ובתורת חיים סופר ס' קנ"ג ס"ק ב' כתב על דברי החתם סופר הפוך דמה שכתב החתם סופר שדעת המבי"ט איירי בכבר השכירוהו לבית דירה לכן מותר למוכרו הא המג"א ס"ק ט"ז בשם הרשב"א שאי אפשר להפקיע קדושת ביהכנ"ס וכל היכא דאיתיה בגזי דרחמנא איתיה ומה בכרך שהשכירוהו מ"מ לא פקעה קדושתו וכ"כ הרשב"א במגילה כו.
וסיים דע"כ המבי"ט לא ס"ל כדעת המג"א הנ"ל ע"ש. אמנם המשנה ברורה קנ"ג ס"ק ל"ג כתב דכן מנהג העולם לסמוך על הגא' ואחרונים דס"ל כדעת המבי"ט להקל ע"ש.
יד. בית כנסת שאין מתפללים בו
וכן יש לדון בביהכנ"ס שלא היו בו מתפללים ונשאר שמם עם ארון הקודש ותיבה וספרי קודש וחברה קבלנית רצתה את השטח ופנו לרב מוכר מה לעשות והורה להם כיון שביהכנ"ס בקדושתו קאי אפי' אחר חורבנו יש לפדות את הקדושה ואת הכסף להעביר למוסד תורני או לשיפוץ ביהכנ"ס אחר במקום הראשון וכן סוכם במעמד נציג החברה ונציג גבאי ביהכנ"ס שהם דור ההמשך טוענים שבית הכנסת היה בתחילתו טחנת קמח בשטח של 80 מטר ואנשי ביהכנ"ס הרחיבו אותו מכספם עד לשטח של 400 מטר ונבנה ע"י מגביות הן מאנשי העיר הן מחוץ לעיר וכן ביהכנ"ס הזה אירח בתוכו גאוני עולם דוגמת הבבא סאלי זצ"ל כשהיה בא לעיר להתארח, והיו באים לכבודו מכל קצווי תבל להיות במחיצתו וסוכם שלפני הריסה ידונו על סכום הפיצוי ואינשי דלא מעלי העושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס האיצו בחברה להרוס הבנין כמה שאפשר מהם כל עוד הרב שפסק נמצא בחו"ל והדבר כן כך שבמשך שעות הלילה עלו דחפורים על ביהכנ"ס והחריבוהו ועכשיו יש לדון אם הקרקע קדושה או פקעה קדושתה.
וכן נשאל מהר"ם מלובלין בתשובה ס' נ"ט שנשאל ביהכנ"ס של קהל לוקרא שנשרף ורצו הקהל לבנות אחר במקומו והשררה והכמורה מעכבים כי זה קרוב לבית תפלותם. והקהל הסכימו לעזוב השטח הנ"ל ולבנותו במקום אחר והשאלה אם מותר למכור הקרקע או דינה כביהכנ"ס של כרכים ואם ימכרו רוצים להעביר את הכסף לבנין ביהכנ"ס שעומדים לבנות וכן דנו אם הכלל שלא ימכור ביהכנ"ס לעשות בו ארבעה דברים מבחוץ וכו' האם זה רק כשעומד על עומדו או אפי' בקרקע ביהכנ"ס אם יש בה קדושה והוכיח שקרקע ביהכנ"ס יש בה קדושה.
וכתב דביהכנ"ס שחרב מקומו יש בו קדושה והוכיח ממסכת מגילה כו: רבינא הוה ליה ההוא תילא דבי כנישתא ופי' רש"י כל בית הרוס וחרב נקרא תל כמו היתה תל עולם. אתא לקמיה דרב אשי א"ל מהו למזרעיה א"ל זיל זבניה מז' טובי העיר במעמד אנשי העיר. הרי דביהכנ"ס שחרב בקדושתו קאי וזה בביהכנ"ס של כפרים אבל של כרכים אין לו היתר אפי' ע"י ז' טובי העיר והעלה כיון דהגמ' אמרה של כרכים לא מהני לו מכירה אפי' ע"י ז' טובי העיר היינו כשעומד על מקומו ומתפללים בו.
אבל אם נחרב ויש חשש שיבנו במקומו מקום טומאה ניחא ליהו לכל העולם במכירה זו. ושם דן בעובדא דרבינא שאם יקנה מז' טובי העיר יכול לזורעה אע"ג דזריעה דבר של גנאי והוכיח כן מהרמב"ם והראב"ד מ"מ כיון שחרב ועלול לבנות על קרקע ביהכנ"ס בית טומאה התיר ע"ש. וכן העלה הלכה למעשה פאר עוזינו הראשון לציון ביביע אומר חלק ו' ס' כ"ד ע"ש באריכות.
טו. בית כנסת שנהרס – מקומו בקדושתו
ושם הביא דברי הפנ"י ס' ז' דכתב היום כל בתי כנסת דינם כשל כפרים כיון שבזה"ז ממנים פרנסים שעל פיהם יבא העם והם אחראים לכן הרשות בידם למכור והגם שהביאנו לעיל דעת הביאור הלכה שהביא דברי המשאת בנימין ס' ל"ג ודחה אותו מ"מ יש לסמוך היום על סברתו כיון דהוי ספק דרבנן וכ"כ בעל זית רענן ב' חאו"ח ס' ב' והגם שהמג"א בס' קנ"ג הביא דברי המשאת בנימין והשיגו מ"מ כתב בתשובת ש"י ח"א ס' ש"ג לסמוך על הפני יהושע ומשאת בנימין שהיום נציגי הקהל הגבאים יש להם רשות למכור אפי' בשל כרכים.
וכתב ביביע אומר חלק ו' בס' כ"ד הגם שבחלק א' ס' י' לדחות דברי המשאת בנימין כמו שכתב בביאור הלכה מ"מ הרבה פוסקים אחרונים ס"ל כוותיה הבית שלמה בס' כ"ח, עין יצחק ח"א ס' ג' אות ה' וכ"כ הגאון בעל דברי חיים מצאנז ס' ג'.
טז. חילול ה' במכירת בית כנסת
ובשו"ת חתם סופר או"ח ס"ס ל"א כתב דאפי' נאמר שמותר מהדין למכור ביהכנ"ס שלא מתפללים בו מ"מ יש לאסור למוכרו משום חילול ד' דגויים מקפידים לכבד בית תפלותם אע"פ שלא מתפללין בו ואף בחורבנן עושים גדר שלא לבזות אותם וזה כפי שכתב המג"א באו"ח ס' רמ"ד לענין בנית ביהכנ"ס בשבת ע"י נכרי שכתב שנכרים מכבדים יום חגם ולכם חילול ד' לומר לגוי לבנות ביהכנ"ס בשבת וכו'. והרבה מהאחרונים סמכו על החתם סופר עי' שו"ת ערלת איש ס' ד' אות ז' להרב אליהו פאנזיל.
וכ"כ ר' משה תאומים לקלס דברי הח"ס אמנם האחרונים חלקו על הח"ס ושו"ת מהרש"א ח"ב ס"ס קט"ז תמה עליו כיון שנמכר ע"י ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר גם הח"ס מודה ע"ש. ומהר"י שטייף סי' ס"ט אות י"א כתב דהיום גם נכרים מוכרין בית תפלותם כשהוא חרב ולכן בנידון שיש חשש שהמקום יהפך לאורוות עבריינים או שיבנו עליו בית תפילות שרי.
והנה כל זה בחרב או אין מתפללים אבל ביהכנ"ס פעיל שהרבה מוסדות תורניים לוטשים עליו עין כפי שאמרנו לעיל להפוך את קדושתו וקדושת עזרת נשים לבנין ציבורי יהיה מה שיהיה אע"פ ששם דנים על מקוואות ושיעורי תורה מ"מ כיון שמשמש הבנין גם למחלקת נישואין והכל יודעים באיזו צורת לבוש מגיעים להרשם יש כאן הורדת קדושה.
יז. מי נקראים שבעה טובי העיר
הנה בדין הפיכת עזרת נשים למוסד צבורי טען אחד הרבנים, היות וראש העיר וחבריו החליטו הוי כמו ז' טובי העיר ויש להוכיח ממה שכתב הרשב"א בתשובה ח"א ס' תר"ז והביאו מהרשד"ם בס' עה. שבעה טובי העיר אינם שבעה המובחרים בחכמה, בעושר ובכבוד אלא שבעה אנשים שהעמידום הציבור פרנסים על העיר והרי הם כאפוטרופוסים עליהם. וכתב עוד שם אי בשקבלום עליהם למה צריך שבעה אפי' אחד וכתב דאם קבלו עליהם אנשים לדבר ידוע אפי' אחד נמי וכל מה שעשו אלא איירי שהעמידום עליהם פרנסים בעתם לפקח על עסקי הציבור לפיכך כשהן שבעה יש להם כח ורשות לכל דבר כאילו עשאוהו כל בני העיר אפי' שלא מינו אותם על דבר זה אבל פחות משבעה אין כחן שוה למכור עד שיטלו רשות מבני העיר ע"כ וכ"כ הר"ן ורי"ו בנתיב י"ד והביאו בדרכי משה ע"ש.
וכן כתב הרמב"ם בפ' המשנה מגילה פ"ג משנה ג' טובי העיר זקני המקום וכו' והמרדכי בב"ת ס' תפ"ד וכן שו"ת תשב"ץ ס' קנ"ט הם חשובי העיר. ודעת המהרי"ק שורש פ' והג' מיימון שופטים סי' ס' חכמי הקהל. ודעת הרשב"א ח"ג שצ"ג וש"ת רבינו בצלאל אשכנזי סי' כ"ד ושו"ת הרא"ש גדול הקהל. ודעת החקרי לב ממנין שניים עשר נציגים והם ממנים שבעה טובי העיר וכוחם כבי"ד הגדול וכ"כ רמ"א חו"מ ס' ב' ודעת הרי"ף בס"ק פ"ט שהמחום לבי"ד עליהם דהיינו הציבור קיבלו אומר בתור בי"ד ומהר"ל בב"ק פ"ט ס' ז' כתב שהדיין נתמנה ע"י ז' טובי העיר וכתב מהר"ם אלשייך ס' כ"ט דז' טובי העיר יכולים להחליט על דבר שהוא תקנה לצורך הכלל וכ"כ הטור והשו"ע ס' ב' בחו"מ והרמ"א שם שכל שהמחום עליהם עונשין וקונסין וכ"כ בשו"ע הרב סעיף ט"ז ובסעיף י"ז כתב דהבי"ד שיעמידו טובי העיר צריך לידע שיש בכל אחד מהם שבעה דברים וכו' תורה, ענוה, יראה וכו' הרי ברור שראש העיר לא נקרא אפי' אחד מטובי העיר כל עוד לא קדמה יראתו לתורתו וכל בחירתו ע"י בני מיעוטים לא שייך לקרוא לו שהוא מז' טובי העיר לכן אין בכחם להפוך עזרת נשים למקום ציבורי ובפרט שיש לצרף דעת הח"ס שהזכרנו לעיל שהחמיר משום חילול ד' דעכו"ם עושים כבוד לבית תיפלותם אף בחורבנן ואפי' שיש חולקים על הח"ס היינו בחו"ל שאין לנו אפשרות לגדור ולשמור על המקום בקדושתו דשלטון ידו התקיפה ויכול לבטל ולהרוס כאוות נפשו אבל בארץ הקודש יש כח להתנגד ולשמור על קדושתו של המקום הרי דז' טובי העיר בעינן שיהיו בעלי תורה וי"ש. וכ"כ השמ"ק ורבינו יונה בב"ת ח.
אמנם באו"ז ח"א ס' ב' ומרדכי בב"ת ס' תפ"ח פירשו בני העיר הכוונה גבאי צדקה. וכתב הרא"ש סנהדרין פ"ג ס' ב' זקני הקהל ומנהיגיה. וכתב התשב"ץ ס' קנ"ט והמבי"ט ח"א ס' פ"ד בני העיר שמכרו הכוונה חשובי העיר. והמהרי"ק שורש ק"פ ומה"ם אלשיך אישות ס' נ"ט בית יוסף אהע"ז ס' כ"ח פירושו, חשובי הקהל. ורבנינו בצלאל אשכנזי בס' כ"ד הביא בשם הרשב"א גדולי הקהל וכ"כ בב"י יו"ד ס' רכ"ח אות כ"ד ושו"ת רדב"ז ח"א ס' רצ"ב והריב"ש בס' שצ"ט כתב נאמני הקהל והביאו ב"י ס' כ"ח.
וכתב מהרי"ק שורש ק"פ ראשי הקהילה ומרדכי בשם או"ז כתב חכמי המקום ובשו"ת הרא"ם ס' נ"ז כתב חכמי המדינה וכ"כ בשו"ת הר"י עייאש חו"מ ס' א'. וכתב כנה"ג חו"מ ס' רל"א הג' טור ס"ק עז. ומהרש"ק ח"א ס' קנ"ט שממנים וטובי העיר הם שני תפקידים שונים. ובחקרי לב יו"ד ס' מ"ט כתב שבקהל קדוש איזמיר העמידו שנים עשר בירורים וששה ממונים ושבעה טובי העיר ועוד פירש הרשב"א בתשובה ח"ג ס' תמ"ג וט"ז או"ח ס' נ"ג ס"ק י"א שהם קריאי העדה.
וכתב הריטב"א ומאירי ור"ן במגילה שלענין מכירת בתי כנסת טובי העיר הם שלוחי ציבור ובאי כחו באופנים שאמרו שרשאים בני העיר למוכרם שאף טובי העיר בלבד יכולים למוכרם אלא שאם מכרו טובי העיר שלא במעמד אנשי העיר או שמכרו בז' העיר שלא במעמד טובי העיר אסור להם להשתמש בדמיהן אלא לצורך קדושה יתרה ואף אם מכרו ביהכנ"ס בקדושתו עומד ביד לוקח אבל כששני הדינים חברו ביחד טובי העיר ואנשי העיר אפי' הדמים יוצאים לחולין אפי' לשתות בהם שכר.
ונחלקו הראשונים בכחם של שבעת טובי העיר יש אומרים שאפי' בביהכנ"ס של כרכים שלא יכולים למוכרו כל שבני הכרך בנו אותו משלהם ומכרוהו ז' טובי העיר או פחות כיון שהקהל סומך עליהם מועילה מכירתם בפני אנשי הכרך שלא מחו ומפקיעים קדושתו. ודעת שו"ת פנ"י ס' ד' הביאו שערי תשובה ומג"א ס' קנ,ג ס"ק ל"ז בשם משאת בנימין שהיום שכל קהילות בוחרות ואין אנשי קהילה מתערבין יש בכוחם להפקיע ובביאור הלכה הביאו וכתב דאחרונים חולקים.
וכתב הרמב"ם פי"ד ממכירה הלכה ט' רשאים בני העיר להתנות על המידות היינו להגדיל סאת העיר או להקטינה ועל השערים היינו שער החיטים והיין שלא ימכרום בשנה זו מיותר מכך וכן דמים וכו'. ואפי' על בשר ולחם וכן על שכר פועלים וכו' וכ"כ בשו"ע ס' רל"א כז. וכתב הרשב"א ח"ד ס' קפ"ה ובמיוחסות ס' נ"ט וס' ס"ה שטובי העיר בכוחם לתקן אפי' במקום שיש ריווח לזה והפסד לזה כיון שהרוב הסכימו רובו ככולו. ולפ"ז הכח שיש לטובי העיר שהם נחשבים רובו של עיר והתורה אמרה אחרי רבים להטות וכ"כ המבי"ט ח"ד ס' פ"ד, ריב"ש ס' רמ"ט וכ"כ מהר"י מינץ ס' ז' דמאחר ונתמכו מפי הרוב הרי הם כרובם של הקהל וכ"כ חוו"י ס' פ"א ויש מהראשונים דס"ל שגדר סמכותם של טובי העיר לתקן תקנות לטובת העיר וכוחם יפה כמו בי"ד הגדול שיכולים לגדור ולתקן לכל ישראל רק טובי העיר מותר להם לגדור על יושבי עירם.
והוי כמו שכל אנשי הדור הסכימו שכל מה שיעשו ויתקנו וינהגו יהא קיים והו"ה טובי העיר אצל עירם וכ"כ בסמ"ע חו"מ סי' ב' ס"ק ו' שמי שנתמנה פרנס על הציבור הוא אביר שבאבירים וכוחו כגדולי הדור שיש בכוחם לדון ולהפקיע ולענין הלכה כתב הרמ"א בחו"מ סי' ב' שיש כח לטובי העיר בעירם כבי"ד הגדול ועונשים ומפקירים ממון ולהפקיע ממון שיש לו בעלים כ"כ בשו"ת ב"ח הישנות ס' ס'.
יוצא בימינו אם ראש העיר וחברי מועצת העיר אין להם דין טובי העיר או בני העיר, כפי שהזכרנו לעיל נמצא ברור שטובי העיר הם אנשים יראי ד' שהתמנו ע"י בי"ד או בי"ד הגדול. וכן כתב הרמב"ם בתשובה ס' רע"א והרמב"ם פרק א' מהלכות מלכים הלכה ו' ושו"ת המבי"ט ח"א ס' פ"ד וכ"כ הרמב"ן ורשב"א בתשובה שהביא רבינו ירוחם נתיב י"ד סוף ח"ב דשבעה טובי העיר הם ראשי העיר בחכמה ויראת שמים כדי שיראו שתקנתם תקנה ולא תקלה וכ"כ בשו"ת ר"א מזרחי ס' נ"ז ושו"ת פנו"י ח"א סי' ד'.
ויש שכתבו שכל הדין של ז' טובי העיר רק לדברים שבקדושה כגון מכירת ביהכנ"ס ורחבה של עיר ויש שכתבו שטובי העיר שנים כדיינים ואסור להושיב קרובים ביניהם. וכן פסולים מחמת עבירה וכ"כ תרומת הדשן פסקים סי' רי"ד, רמ"א חו"מ סי' לז ס"ק כ"ב.
ואופן בחירת טובי העיר כתבו הראשונים מושיבים כל בעלי בתים המשלמים מס ומקבלים עליהם ברכה (חרם) שכל אחד יאמר דעתו לשם שמים ולתקנת העיר. וילכו אחר רוב דעות של מקבלי הברכה כ"כ תשובת מיימונית קנין ס' כ"ח, ושו"ת מהר"י מינץ ס' י' ובחו"מ הרמ"א בס' קס"ג ומנהגי העיר שנתמנו ע"י המלכות אין להם דין טובי העיר כ"כ בטוב טעם ודעת מהדורה ג' ס' ל"ד ובספרו פרט ועוללות בסוף ספר החיים. ודעת מהר"י מיגש הובא בשיטה מקובצת ובחידושי הר"ן בב"ת ט.
שאדם חשוב דהיינו ת"ח הממונה פרנס על הציבור והוא ממונה על כך ז' טובי העיר לא יכולים דבר בלי דעתו והסכמתו כ"כ מהרש"ק ח"ב ס' ק"ט דברי ריבות למהר"י אדרבי ס' קכ"ב. ובאופן שנהגו נציגי הקהל למנות ע"י זקניהם ואין מקפידים לעולם על הסכמתו של ת"ח לדברי הכל לא צריך הסכמתו כ"כ בשו"ת ראנ"ח ס' נ"ב הובא בכנה"ג חו"מ רל"א הג' ב"י ס"ק י"ח וכ"כ בפני משה ח"א ס' ד'. אמנם לענין מכירת ביהכנ"ס וכד' כתב בשו"ת בית יהודה לגאון ר"י עייאש או"ח סי' ט' ע"ש.
המורם מכל זה דראש העיר אין לו מעמד של ז' טובי העיר מחמת התנאים הדרושים למינוי פרנס ובפרט שהתמנה על ידי נכרים ואנשים רחוקים ופשוט הוא שלא יכול לדון בדברים שבקדושה ע"כ. וכ"כ בשו"ע הרב הלכות נזקי גוף ונפש סעיף י"ז דבי"ד ממנין טובי העיר שיש בהם חכמה, ענוה, ויראת שמים ושנאת ממון אפי' שלהם ויש להם בעל שם טוב וכו'.
העולה מהדברים שכתבנו: דקדושת ביהכנ"ס בחורבנן תלוי במחלוקת ומ"מ בנידון דידן שביהכנ"ס עומד על כנו ועזרת נשים באויר ביהכנ"ס שלדעת הרבה פוסקים יש לה קדושת ביהכנ"ס בשונה מעזרת נשים שנבנתה בסמוך ולכן לפרוץ כתלים ולבנות חדרים למשרדים הוי הורדה מקדושה. וכן איסור חמור להוריד עזרת נשים למטה ולמקדו במקום ביהכנ"ס לגברים דהוי הורדה מקדושה ג"כ ובפרט דאיירי בביהכנ"ס של כרכים דאדעתא דהכי הקדישו אותו.
ובאשר לטענת כמה רבנים דראש העיר יש לו מעמד של ז' טובי העיר רחוק הדבר להאמר. ולכן גם למכרו במעמד אנשי העיר לא מהני חדא דהוי ביהכנ"ס דכרכים שעומד על עומדו ואפי' לדעת המשאת בנימין ופנ"י שונה הוא הנידון דידן דאנשי ביהכנ"ס עמדו וצעקו והרבה מוסדות בקשו לאפשר להם לפאר ולשפץ את בית אלוקינו בהוד והדר וד' יצילנו משגיאות. ולא נענתה בקשתם והגורמים פסקו שמותר להפוך עזרת נשים לבנין משרדי ציבור וד' ממרום ישלח משיחו ויגאלנו גאולה שלמה בביאת משיח צדקנו.
יח. עזרת נשים – אם יש בה קדושה
איתא במסכת מגילה כ"ח: אמר רב אשי בתי כנסיות דבבל על תנאי עשויות ולא נוהגין בהם קלות ראש. וכתב הר"ן בשם רמב"ן שם ומובא בב"י ס"ק קנ"א וט"ז ס"ק א' ופירוש על תנאי הם עשויות שאם הוצרכו אנשי העיר להאכיל שם עניים או להשכיבם, מותר. והו"ה כל צרכי עניים לפי שעה. וכדאמרינן בפסחים דף ק"א. לגבי קידוש בביהכנ"ס עבור עניים דאוכלים ושותים בביהכנ"ס וכו'. וכתב בפמ"ג בא"א ס"ק א' בנוגע לקדושת ביהכנ"ס שכמה גדול עונש המדבר בביהכנ"ס והביא דברי הזוה"ק וכתב להתיר שחיטת כפרות רק בחצר שלפני ביהכנ"ס אבל בעזרת נשים אסור דיש בה קדושה ע"ש.
ועל מה שאמרה הגמרא בתי כנסת שבבל על תנאי כתב הרמב"ן היינו שימוש לפי שעה ולא לדור שמה באופן קבוע ובמג"א כתב בס"ק ד' דאפי' לצורך ביהכנ"ס אסור לישון שם. וכבר כתבנו באריכות על קדושת ביהכנ"ס שלדעת כמה פוסקים קדושתו מהתורה, כפי שכתב הרמב"ם פי"א מתפילה ודעת היראים אפי' בחורבנו יש בו קדושה דאורייתא וכן דעת המרדכי במסכת מגילה פרק בני העיר ולנתוץ בכותל ביהכנ"ס בשביל לשים מדף להניח סידור בביאור הלכה שהאריך בזה בס' קנ"ב ודעת האור החיים הקדוש פרשת ראה איסור ניתוץ אבן מהמקדש הוי איסור דאורייתא ועיין מג"א בס' קנ"ב בשם מהר"ם.
יט. אם קדושתה שוה לקדושת בית הכנסת
לענין אם יש קדושה בעזרת נשים דנו המפרשים באריכות אם מותר לסתור כותל ומחיצה בביהכנ"ס כדי שיהיה אור ואויר בעזרת נשים ולפי כמה פוסקים הוי איסור דאורייתא כמו שביארנו באריכות במאמר קדושת ביהכנ"ס ובדין נתיצה לצורך תיקון נחלקו הט"ז ואליה רבה אודות אותם שעושים גומה בכותל כדי לשים מדף להחזיק סידור דעת הט"ז בס' קנ"א אסור דהוי נתיצה שלא ע"מ לתקן ודעת האליה רבה ס' קנ"ה ס"ק ז' שמותר כיון דלא הוי דרך השחתה. והוכיח מהרמב"ם פ"ו מהלכות יסודי התורה שדווקא שעושה דרך השחתה אסור,ע"ש.
וכן מפורש בדברי הרא"ם פרשת ראה והרב יעבץ בס' מור וקציעה ס' קנ"א תמה על הט"ז וכתב עליו שהפריז על המידה בזה כי פשוט שמותר, שהוא סותר ע"מ לבנות ומ"מ טוב להזהר היות והדבר יצא מפיו של אותו צדיק. ובשו"ת כוכב מיעקב ס' ע"ד כתב להתיר לפתוח חלונות כקיר ביהכנ"ס לעשות חלונות לעזרת נשים, כדי שישמעו היטב קריאת התורה ותפילת הש"צ וכתב דזה תלוי במחלוקת הט"ז ואליה רבה וכיון דאליה רבה פליג על הט"ז והביא ראי' לדבריו כן ראוי לפסוק להלכה וכ"כ בשו"ת אר"ה דבי עלמאי שהאריך להתיר והעלה דמותר לעשות כן ואין בו חשש איסור כלל, היות ולא משחית והאיסור רק קלקול אבל כאן הוי תיקון.
וכ"כ באור שמח פ"ה מהלכות מזוזה הלכה א' ד"ה ועוד. וכ"כ בשו"ת מהר"ש ח"ג ס"ס פ"ח שדן באריכות אם מותר להפוך חדר שהתפללו בו לפעמים תפילת מוסף וקריאת התורה וכעת רוצים לסתרו ולעשות עזרת נשים אי שרי משום הורדת קדושה ואם אין בזה איסור נתיצה ושם דן אם ביהכנ"ס הוי תשמישי קדושה או תשמישי מצוה דדעת הרמב"ן הוי תשמישי מצוה והמקור ממה דאמרה הגמרא במגילה בני העיר שמכרו בית כנסת צריכים להעלות בדמים ומשמע דמכירה חלה ויוצא ביהכנ"ס לחולין וקדושתו חלה על המעות וקאמר בגמרא לא שנו אלא שמכרו בלי ז' טובי העיר אבל מכרו בז' טובי העיר במעמד אנשי העיר יצא לחולין ובעי שם בגמ' במתנה מאי חד אמר כזביני וכתב הרמב"ן במתנה היינו שנתן בלי ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר והגמרא לא פשטא והקשה הרמב"ן הרי קדושת הגוף אין לה פדיון וא"כ איך מועילה המכירה להפקיע קדושתו ועוד שאף אם הקדושה חלה על המעות מנין שיכולים להפקיע קדושת המעות ומכח זה העלה הרמב"ן דביהכנ"ס לא הוי רק תשמישי מצווה ולכן יש בכחם של ז' טובי העיר להעבירו מתשמישי המצוה ומ"מ בזמן שהוא קיים קדושתו דאורייתא כמו לולב וסוכה בז' ימי החג דאסור להנות מהם מדאורייתא ואחר החג נהפכים לתשמישי מצוה והדברים הוזכרו לעיל ושם דן באיסור נתיצה ופתיחת חלונות והביא דעת הט"ז דכל נתיצה שמותר רק אם אח"כ ממלא החלק שנפרץ אבל האליה רבה הוכיח דרק דרך השחתה אסור אבל כל שלא צריך תיקון מותר וכבר הארכנו בזה לעיל במאמר קדושת ביהכנ"ס.
ומחלוקת זו מצאנו לענין מחיקת השם ע"מ לתקן דדעת הראם מחיקת השם ע"מ לתקן אסור אבל נתיצה ע"מ לתקן מותר-הרי דמחלק בין מחיקת ה' לנתיצת אבן מבית הכנסת. והקשה הפמ"ג למה יש לחלק כן הרי שני האיסורים לומדים מהפסוק דלא תעשה כן לה' אלוקיכם ולמה במחיקה אסור ובנתיצה מותר ע"מ לתקן ודעת מהר"י אלכסנדרי דכל מחיקה ע"מ לתקן מותר וראיה ממזבח דבית חשמונאי שנתצו המזבח וחזרו ובנו אותו והב"י דחה דאין ראיה ממזבח דשם מקומו מכוון ובשו"ת ח"ס:
רס"ד הוכיח שיריעה של ספר תורה שנפל בה דרא דמקרקעין ותופרין וכתב הח"ס ליישב דברי הראם דממשכן מצאנו דסתירה לצורך בניה מותר שהיו מקימין ופורקין המשכן היינו דמה שסותר היום בונה למחר. משא"כ כתיבת השם בכל אופן אסור אפילו ע"מ לתקן, דלא מצאנו היתר בזה וסיים הח"ס דגם בכתיבת השם מצאנו שהותר מכללו ע"י מחיקת השם בסוטה, ע"ש. וכתב ליישב קושיית הפמ"ג דיש לחלק בין מחיקת ה' לנתיצת מזבח שכתבו אחרונים דבנתיצת מזבח האיסור במזבח והתיקון במזבח לכן שרי.
אבל בשם המחיקה בשם והתיקון בספר תורה ולכן אסור. וכמו שכתב הטורי אבן חגיגה מתי עשה דחה לא תעשה דוקא אם העשה ולא תעשה הם בדבר אחד. כמו מזבח האיסור בנתיצת מזבח והתיקון במזבח עשה של בנין ביהמ"ק משא"כ במחיקת השם האיסור במחיקה והמצוה בדבר אחר תיקון הספר, בזה לא אמרינן עשה דוחה לא תעשה, ע"ש. והעלה דכל נתיצה לצורך שהוא תיקון שרי. והכא נמי קדושת עזרת נשים קדושתה קלה הוי לצורך תיקון. משמע דעזרת נשים יש בה קדושה, ע"ש. וכ"כ בשו"ע חסד לאברהם תאומים קמ"א ח"א או"ח סי' י"ח. וכ"כ במשנת שכיר סי' י"ב.
ובשו"ת חלקת יעקב או"ח בסימן ל"ט ד"ה אמנם דן לעניין לעשות דירה לשמש על גבי פרוזדור בית הכנסת ודן בקדושת עזרת נשים ושם הביא דברי הבית שלמה ס' כ"ח באמצע התשובה דיש סוברים דמותר להפוך ביהכנ"ס לעזרת נשים כיון שיש פרסקים דס"ל דקדושה אחת להם, ע"ש. וכ"כ בשו"ת שואל ומשיב ח"ב ס' כ"ב דגם עזרת נשים יש בה קדושה דנשים חייבות בתפילה ובשמיעת פרשת זכור ופרה לכן עזרת נשים יש בה קדושה. ויש להביא ראיה דיש לקדושה בעזרת נשים דמצאנו במשנה כלים פ"א משנה ח' עזרת נשים מקודשת ממנה וכו' עזרת ישראל מקודשת ממנה הרי דיש קדושה בעזרת נשים פחות מעזרת ישראל אבל קדושה מיהא איתא.
ובשו"ת מנחת יצחק ח"ז ס' ח' דן בנושא ביהכנ"ס שמתפללין בו וכעת צר מהכיל ורוצים להרחיבו ע"י שיפרצו עזרת נשים ויספחוה לביהכנ"ס ולנשים יבנו באויר ביהכנ"ס עזרה שתשקיף על ביהכנ"ס ונמצא שהעזרה הא בתוך אויר ביהכנ"ס אם מותר והעלה בד"ה וכ"ז אף דאם נחליט דיש קדושה באויר ביהכנ"ס יותר מגגין ואם יש קדושה באויר בית הכנסת הרי קדושתיה יותר מעזרת נשים וממילא הוי הורדה מקדושת בית הכנסת לקדושה קלה לעזרת נשים ומסיים כיוון דיש פוסקים דס"ל דגם עזרת נשים יש בה קדושת ביהכנ"ס כמו שכתב הרא"ש במגילה כ"ח וכן בתשובת בית שלמה ס' כ"א ובית יצחק ושו"ת שו"מ קמ"א כ"א ושו"ת מחזה אברהם ס' ב' ועוד דהוכיח דקדושת עזרת נשים היא קדושה קלה ויש סוברים דדינה כמו ביהכנ"ס ובסוף התשובה העלה דאם רוצים לבנות עזרת נשים באויר ביהכנ"ס יש למכור חלל הצריך לעזרת נשים ובכה"ג שרי לכו"ע ובשו"ת ויען יוסף או"ח ס' ס' ד"ה והנה הביא דעת הדברי חיים ח"ב או"ח סי' י"ג שדן בנתיצת עזרת גברים לצורך עזרת נשים דקדושתו קלה מדין איסור נתיצה ליתא אבל מדין הורדת קדושה יש וע"ז מהני תנאי.
ומצאנו מחלוקת בין הפוסקים אם עזרת נשים אם קדושתה מהתורה או דרבנן. דדעת ערוך השולחן או"ח קנ"ד סעיף ז' כתב קדושתה מדאורייתא כיון שנשים מתפללות שם ובדברי חיים או"ח סי' י"ד כתב שיש הבדל בין ביהכנ"ס דאנשים לדנים דכל בר דעת יודע שיש דברים שנעשים בביהכנ"ס ולא בעזרת נשים כגון תקיעת שופר דמעלה כמו קודש הקודשים. ובשו"ת מהרי"ט נסתפק אם עזרת נשים יש לה בעלים או לא אבל קדושה יש בה וכ"כ בשו"ת שואל ומשיב קמא חלק ב' ס' כ"ב.
כ. אם קדושת עזרת נשים מן התורה
ובשו"ת מנחת יצחק חלק א' ס' קי"ח כתב להוכיח דעזרת נשים קדושתה יותר מביהכנ"ס דלא בונים אותה על תנאי דהגמ' אמרה במגילה כח: בתי כנסת שבבל על תנאי עשויות ואפ"ה לא נוהגים בהן קלות ראש ופי' הר"ן בשם הרמב"ן הביאו בב"י ס' קנ"א פ' על תנאי שאם הוצרכו אנשי העיר להאכיל בהם לעניים או להשכיבם שם מותר. והו"ה לכל תרכי העיר לפי שעה וכתב המג"א שם ס"ק י"ב מכח פוסקי' דדוקא בבל הא כן שבונים מסתמא על דעת כן וכתב הפמ"ג שם בא"א ס"ק א' דעזרת נשים לא עשויה על תנאי וקדושתה היא כקדושת ביהכנ"ס וכמו שכתב הרא"ש במגילה כח.
ושו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב בסוף הספר ובתשובת מחזה אברהם ס' כ' הוכיח מדברי מהרי"ט ח"ב סי' ד' הובא במג"א ס' ק"ד ס"ק א' דס"ל דיש בה קדושת ביהכנ"ס ע"ש. ודייק במחת יצחק דהטעם דמותר להאכיל אנשים בביהכנ"ס משום דעל תנאי עשויים. הא בעזרת נשים שלא עשויה על תנאי הוי איסור גמור אף לאורחים וגם בפי' הגמ' על תנאי הם עשויים כתב הרמב"ן רק לפי שעה אבל לקבוע מקום לון בביהכנ"ס אף שלא עושה דבר זה לעולם מ"מ אסור דלא הוי לפי שעה. וכתב המג"א שם ס"ק ד' דלהכניס מיטתו לביהכנ"ס אפי' שעושה כן לצורך ביהכנ"ס אסור ע"ש.
כא. עזרת נשים באויר בית הכנסת
ובשו"ת בית שלמה ס' כ"ח לענין שהרסו בית מדרש והעמידו עמודים ויצקו רצפה ודן אם מותר להכנס לביהכנ"ס הנ"ל או לסתור אותו כיון דמיעטו אויר ביהמ"ד אם עברו על איסור דאורייתא או דרבנן ושם דן שאע"פ שעזרה של ביהמ"ד אין בה קדושה אבל כאן שכותל ביהמ"ד יש בו קדושה ותוכו יצקו ועשו עזרת נשים נמצא שעזרת נשים בתוך אויר ביהמ"ד וקדושתו כקדושת ביהמ"ד ובגמ' פסחים פרק כיצד צולין אמרה הגמ' גגין ועליות ביהמ"ק לא קדשו גגין של היכל קדושים.
ונסתפק המרדכי פ"ק בשבת אי מותר להשתמש על גבי עליות ביהכנ"ס אי דמי להיכל. וכ"כ בשו"ע ס' קנ"ב להסתפק ועי' במהרי"ק שורש קס"א. ובאליה רבה תמה על המרדכי מהיכי תיתי לומר שגגין של ביהכנ"ס כשל היכל, דהרי קדושת ביהכנ"ס למטה מקדושת היכל. דתינח כשבנו ביהמ"ק עם העזרות לא נתקדשו העזרות דקדושה עד התקרה מ"מ היום שנבנו מחדש יש להסתפק. ושם דן באויר והביא דברי רש"י ותוס' זבחים כה. ד"ה זאת אבל אויר עצמו לא נתקדש ואת"ל שנתקדש היינו מחמת רצפה וכשהפסיקוהו פסקה קדושתו ושם דן שעזרת נשים יותר מקודשת מביהכנ"ס של יחיד ויכולים למכור ביהכנ"ס של כרכים לצורך עזרת נשים ואף דכאן איירי בקדושת ביהמ"ד כתב המ"ב ופנ"י בתשובה דרק בתי מדרשות בירושלים הוי דין ביהמ"ד דהם קבועים אבל ביהמ"ד שנמצא בביהכנ"ס אף שמשמש עוברין ושבים ולא קבועים ועוד הביא דברי המשאת בנימין ופנ"י שכתבו שהיום שונה מזמן הגמ' שהיו ז' טובי העיר אבל היום שממנים ועד ביהכנ"ס ופרנסים לטפל בצורכי הקהילה הם יכולים להחליט והעלה דיכולים להפקיע קדושת ביהמ"ד ימכרו המקומות לנשים ויעשו ס"ת ע"ש. הרי דעזרת נשים יש בה קדושה יותר מביהכנ"ס יחיד.
ובשו"ת מנחת שלמה חנינא ב. ג' העלה בפשטות שכל שעשו עזרת נשים באויר ביהכנ"ס לכו"ע דינו כדין ביהכנ"ס וחמיר טפי מעזרת נשים דעלמא ושם דן בדברי הרמב"ן והר"ן גמ' מגילה כ"ו. דקדושת ביהכנ"ס דמיא לסוכה ומשום זה מהני למכור ע"י ז' טובי העיר ובסוכה מפורש מותר לשטוח בגד בסכך הסוכה הרי דעליות לא קדשו אך כיון דמצאנו שבהיכל קדשו עליות לכן גם בביהכנ"ס דינא הכי. ושם דן באויר ביהכנ"ס האם התקדש מכח קרקע ביכנ"ס או משום אויר שהוא קדוש מצד עצמו ונפקא מינה לעניין אם יש מחיצה המפסיקה את האויר אם יש קדושה למעלה ושם הביא דברי הגאון ר' ראובן בענגריס ז"ל בספר לפלוגות ראובן ס' א' שכתב שדין קדושת אויר חל רק בתוך המחיצות כמו גבי קניין ולא למעלה ולפ"ז עזרת נשים שהיא בתוך ביהכנ"ס ולמעלה מחיצות אין בה קדושת ביהכנ"ס ודחה דבריו דנימא דאסור בכל אופן דילפינן משבת דר"ה עולה על הרקיע דלגבי קניין בעינן ארבע אמות בשביל שמירה בחצר והא לא נקרא שמור אלא בתוך מחיצות משא"כ גבי שבת עולה עד הרקיע ואפי' בעמוד שהוא גבוה עשרה ורחב ארבעה דאין כאן מחיצות אמרינן גוד אסיק מחיצתא אע"ג דמחיצות לא ניכרות ולכן קשה למה לא יכולים לקדש הגגין שיש יותר סברא לדמות לשבת יותר מאשר לדמות לקניינים.
והעלה שזה דומה למחיצות בשבת דר"ה עולה עד לרקיע ולפ"ז אויר ביהכנ"ס קדוש עד לרקיע אע"פ שאין מחיצות דאוויר קדוש לא מכח מחיצות דא"כ כשנפלו מחיצות תתבטל קדושתם אלא ע"כ אויר קדוש מצד עצמו ומה שגגין לא קדשי כך היה תנאי בי"ד דלא קדשו אלא מה שבפנים המחיצות ולפי זה יש לדמות קדושת ביהכנ"ס לקדושת ההיכל ובאופן שבנו תחילה ביהכנ"ס ואח"כ מיעטו האויר לבנות עזרת נשים דבכה"ג אפשר דשפיר יש על זה קדושת ביהכנ"ס דחמיר טפי מעזרת נשים דכל דבר שבתוך שיעור הגובה שהוקדש לביהכנ"ס שפיר דומה לעליות ההיכל ואסור למעט מאויר ביהכנ"ס לעזרת נשים שקדושתה קלה.
ובשו"ת דבר יציב חלק או"ח ס' רפ"ח ד"ה אך דן בדברי מר זקנו בעל הדברי חיים מצאנז ח"ב ס' י"ד דקודשת ביהכנ"ס דאנשים גדולה מנשים שאינן חייבות בתקיעת שופר, הלל ולולב ומקרא מגילה לכמה פוסקים וכן נר חנוכה. והביא שם דבר מהר"י ענגיל כלל ט' שחקר בדין קריאת התורה האם המצווה הקריאה או השמיעה ולעניין ארבע פרשיות היה מקום לחייב הנשים ולומר שהעזרה קדושה מחמת כך ע"ז כתב מר זקני לרבותא דאף ארבע פרשיות נשים פטורות מקריאה,ע"ש. ומ"מ בתשובה רפ"ט ד"ה אחדשת"ב העלה דדווקא יש קדושה בעזרת נשים כיון שצריכות להתקבץ לשמוע הקריאה מ"מ קדושתה לא כקדושת ביהכנ"ס דקדושת עזרת אנשים חמירא טפי, דקריאה עדיף משמיעה, ע"ש.
כב. יציקת עמודים לעזרת נשים
ובאופן שאוויר ביהכנ"ס גבוה מהרצפה עד התקרה כתשע מטר ורוצים להעמיד עמודים ולמעט האוויר וליצוק עזרת נשים אי שרי או אסור עיין בשו"ת מהרש"ם ח"א ס' ל"ה שדן בזה באריכות והביא דעת השו"מ ודברי חיים מצאנז שהתירו דנהי דעליות וגגין לא התקדשו היינו באויר הגג אבל האויר של ביהכנ"ס שהוא קדוש גם אם עושה עזרת נשים באויר אסור דהו הורדה של קדושה כיון דהקדושה היא למטה בעזרת גברים דהיינו בביהכנ"ס ואין מחיצה של ברזל יכולה להפסיק בין עם ישראל לקב"ה לכן הקדושה נשארה והוי זה נהנה וזה לא חסר ושרי דנוספה קדושה באוויר.
ועי' בחלקת יעקב ס' קפ"ה ובדברי חיים ח"א סי' ג' דן אם בנו עזרת נשים בתוך אויר ביהכנ"ס ע"י שסתרו קיר מערבי והעמידו שני עמודים ויצקו רצפה והתריע על כך שיש בזה איסור למעט אויר ביהכנ"ס ושם דן אם צריך להרוס את מה שבנו כיון שעברו על לאו דאורייתא "לא תעשון כן" והעלה בדיעבד לא להרוס אחר שנבנה. והעלה משום שלום בין הניצים זה אומר מותר וזה אומר אסור יש למוכרו ע"י ז' טובי העיר והקדושה תחול על המעות.
וכתב בחלק ב' ס' י"א, י"ב, י"ג שכל שנמכר ע"י ערכאות אין להם דין ז' טובי העיר ובס' י"ד כתב שבזה"ז שהמנהיגים מתמנים ע"י ערכאות גם במשאת בנימין יורה שאסור. ובשו"ת בית שלמה מסקלא או"ח ס' כ"א דן באריכות בענין כותל עבה המפריד בין עזרת נשים לביהכנ"ס ועזרת נשים צרה ורוצים להרחיב ע"י שיסתרו הכותל העבה ויבנו כותל דק. ועי' זה חלק מהכותל מתווסף לעזרת נשים אם מותר ושם בדין נתיצת ביהכנ"ס ובדברי הט"ז דאסור לנתוץ רק אם מתקן מקום הנתיצה.
ולכן כאן יש לדון אי בנית הכותל הדק מתקן או נימא דהוי הורדה מקדושה דמקום שהיה שייך לביהכנ"ס עבר עכשו לעזרת נשים. בדברי המרדכי במנתץ על מנת לבנות ואם דומה למחיקת ד' ע"מ לתקן והעלה דבכתיבת השם אם מוחק שם הכתוב כראוי כדי לכותבו מחדש פשיטא דאסור מ"מ בכותל ביהכנ"ס שסותר ובונה במקומו יש מקום להתיר דלא דמי ובפרט שיש פוסקים דבכתיבת ד' ע"מ לתקן אסור ודן אם בנידון דידן שמכניס חלק מביהכנ"ס לעזרת נשים והוכיח שאסור דהוי הורדה בקדושה.
ובעזרה מצאנו שאסור ויש ראשונים דסברי דקדושת ביהכנ"ס דמי לעזרה והעלה כיון דקדושת ביהכנ"ס קימ"ל כדעת הר"ן במגילה דקדושתו מדרבנן ומ"מ העלה דאין דעתו נוחה ממה שכבר נעשה ע"ש.
כג. השימוש בגג בית הכנסת
ולענין אם מותר להשתמש בגג ביהכנ"ס המרדכי בשבת פ"א ס' רכ"ה כתב בשם רבינו מאיר איני יודע איסור להשתמש בעליה שעל כמו שכתב ר"י דאפילו גגות דעזרה לא נתקדשו מיהו יש להזהר שלא להשתמש שם תשמיש קבוע של גנאי כגון לשכב שם. ועוד שמא עליות ביהכנ"ס דמו לעליות היכל שנתקדשו דמקדש מעט וכן נפסק בשו"ע ס' קנ"א סעיף י"א וכתב הרמ"א דוקא ביהכנ"ס שבנוהו מתחילה לכך אבל בית שייחדוהו אחר כך לביהכנ"ס שרי. וכתב המג"א מ"מ שומר נפשו ירחק מזה וכ"כ בכנה"ג סוף ס' קנ"א וכתב הט"ז שם רז"ל אני בילדותי הייתי גם בק"ק קראקא עם בני ביתי בבית מדרשי שהיה למעלה מביהכנ"ס ונענשתי הרבה במיתת בני ותליתי בזה ע"ש.
אמנם דעת הרמב"ם בשו"ת פאר הדור פ' ע"ד פוסק שמותר לדור בעליה שעל ביהכנ"ס אלא שאין לו לישון במקום שהוא מעל ההיכל. וכתב מרן החיד"א בשו"ת חיים שאל ס' נ"ו דמוכח מדברי הרמב"ם שמותר להשתמש בעליה שעל גבי ביהכנ"ס דלא כמרדכי וכתב עוד שאילו מר"ן הב"י היה רואה תשובת הרמב"ם היה פוסק כמותו עכת"ד. ועי' באריכות בשו"ת יביע אומר למרן מלכא הראשל"צ או"ח ס' כ"ו.
ובשו"ת ציץ אליעזר ח"ט סי' י"א ד"ה אולם העלה דעזרת נשים קדושתה קלה מעזרת אנשים ושם הביא דעת החכמת אדם דכתב דעזרת נשים אין בה שום קדושה וסיים שמסקנת האחרונים דעזרת נשים יש בה קדושה אבל רוב הפוסקים מודים דקדושתה לא כקדושת ביהכנ"ס ומה שכתב בעל ערוך השולחן דעזרת נשים יש בה קדושה מפני שהנשים מתפללות שם וכתב בדברי חיים ח"ב או"ח סי' י"ב דאין דומה עזרת נשים לעזרת גברים שיש שם הרבה דברי קדושה שקובעים דווקא בעזרת אנשים ולא גברים כגון תקיעת שופר ונשים פטורות מתקיעת שופר וכ"כ מהש"ק בס' האלף לך שלמה חאו"ח ס' ע"ו.
דלהפוך עזרת גברים ולעשות ממנה עזרת נשים הוי הורדה בקדושה דאנשים פורסים על שמע ואומרים קדושה וברכו ותפילה בקול רם ונשים פטורות מק"ש וקריאת התורה ועי' שו"ת ציץ אליעזר חלק י"ט ס' ח' ובשבט הלוי ח"ט ס' כ' ד"ה בעניין הלומדים בעזרת נשים בשעה שהציבור מתפללים אכתוב בקצרה בלי עיון דהנה לעניין קדושת עזרת נשים בעצם יש ויכוח בין גדולי האחרונים כידוע ורובם סוברים דהוא דרגא פחותה של קדושת ביהכנ"ס אשר ידוע שיש מחלוקת אם קדושתה מדאורייתא או דרבנן וגם הארכתי בעניין בכמה תשובות ועיין בתשובת בית שלמה או"ח ס' כ"ח ומהרש"ם ח"א ואכמ"ל והתשובה באריכות ח"א בס' ל"ה דהתיר לבנות עזרת נשים באויר ביהכנ"ס והביא דברי השו"מ דס"ל כן, ואע"ג דהוי הורדה מ"מ היום שיש בכל עיר ז' טובי העיר הוי כמו ביהכנ"ס דכפרים ועוד יצא מזה תועלת דהחימום מועט גם לעזרת נשים וכ"כ ח"ס ס' כ"ו.
כד. ראיה שיש קדושה בעזרת נשים
ולענ"ד יש להוכיח דעזרת נשים יש בה קדושה ממה שכתב הרמ"א ס' פ"ח ס' שכתבו שאין לאשה נדה בימי ראיתה להכנס לביהכנ"ס או להתפלל או להזכיר את השם (הג' מיימון) ויש אומרים שמותרת בכל וכן עיקר אבל המנהג כסברא ראשונה, ועיין שם במג"א שתמה על הרמ"א היות ונשים בבהמ"ז י"א דאורייתא איך יפקיעו עצמם מחיוב דאורייתא עי' מנהג שאין לו יסוד וכ"כ מר"ן בב"י ס"ס פ"ח הביא דדברי הג' מיימון שנשים נהגו שלא להכנס לביהכנ"ס בימי נדתן וכתב ע"ז מר"ן הב"י דנשים דידן לא נהגו להחמיר שלא להכנס לביהכנ"ס בימי נדתן. וכ"כ רבינו ירוחם דהוא מנהג בטעות וצריך למחות בידן.
והדברים הובאו באור זרוע ח"א ס' ש"ס כתב יש נשים שנוהגות להמנע מלהכנס לביהכנ"ס ומלנגוע בספר קדוש בימי טומאתן וחומרא בעלמא הוא. ובספר האגור אלף ושפ"ח כתב בשם ספר המקצועות אשה לא תכנס לביהכנ"ס בימי נדותה עד ימי ספירת ז' נקיים. שנאמר בכל קודש לא תיגע ואל המקדש לא תבוא וכו'. ולא עוד שאם שמעה ברכה, לא תענה אחריה אמן, שאסור לה. ובשערי דורא כתב שאסור לנדה להזכיר ה' אפילו בימי לבונה וכ"כ רב צמח גאון.
וכ"כ בס' הרוקח ס' ש"ז דנשים בעוד שרואות נהגו שלא לילך לביהכנ"ס ואין בזה איסור וכו'. ומ"מ דעת הרבה פוסקים דהיות ודברי תורה לא מקבלים טומאה וכן איתא בברכות כ"ו. נדה חייבת בברכות ותפילה ובברכות כ"ז. אשה נדה קוצה לה חלתה והרי שם מברכת והיות והראשונים דנים בזה אם מותר לה או לא אסור ומי שמתיר מחמת שדברי תורה לא מקבלים טומאה, משמע דעזרת נשים יש בה קדושה דאי אין בה קדושה מאי טעמא נהגו לא ללכת.
ובפרט לפי ספר המקצועות, דסמך לה אקרא בכל קודש לא תיגע ולא המקדש לא תבוא, אלא ודאי שעזרת נשים יש בה קדושה, רק המחלוקת אם קדושתה כמו קדושת ביהכנ"ס או קדושה קלה מביהכנ"ס כיון דהרבה מצוות לא מקיימים בעזרת נשים כגון תקיעת שופר, הלל, נטילת לולב, מקרא מגילה ועוד. ומ"מ בעזרת נשים שקבעוה באויר ביהכנ"ס קדושתה גדולה מקדושת עזרת נשים וי"א דדינה כביהכנ"ס דגברים כיון דאויר בחלל ביהכנ"ס חד הוא. ולכן אסור לנתוץ בקירות עזרת נשים שבנויה באויר ביהכנ"ס וכל שכן להפוך המקום הקדוש לתשמיש של חולין, דהוי הורדה מקדושה, אבל לעשות מעזרת נשים תלמוד תורה שמעלתו יותר קדושה מביהכנ"ס-שרי, דמעלין בקודש ולא מורידין. וה' יאיר עינינו בתורתו.
כה. עזרת נשים בתוך בית הכנסת עם מחיצה
ועל מה שבנו עזרת נשים למטה בביהכנ"ס ועל ידי זה המעיטו את הביהכנ"ס ועשו כן כדי להשתמש בעזרת נשים שהיתה למעלה למשרדים. תשובה מעין זאת כתב באגרות משה ח"ב או"ח סי' כ"ג על שאלת כת"ר בביהכנ"ס שעד עתה ישבו נשים למעלה ורותות עכשיו לשבת למטה בהפסק מחיצה כשיעור להפריד בין נשים לאנשים אי שפיר דמי או שיש קפידא לדינא וכתב דאף דאם רוצים לעשות עזרת נשים למטה עם מחיצה גבוהה ח' טפחים אבל ודאי עדיף שעזרת נשים תהיה למעלה דזה מפורש במסכת סוכה נא.
שא"א לבא בזה לידי קלות ראש. וביושבות למטה בשעה כשיש מחיצה הוא גרוע ומ"מ כיון שיש מקום למטה לנשים אין לעשות עזרת נשים למטה דרוצות לזלזל בהפסק המחיצה ומתחילות בדבר קל ומוסיפות עד כדי לבטל המחיצה ויתערבבו ביחד וזה דרך היצר הרע היום אומר כך ומחר אומר כך ולכן יש לירא ד' למחות על כך ומה שטוענות הנשים שקשה להן לעלות למעלה זוהי טענת אמת דעד עתה לא עלה בדעתן לומר כן ועל אחת כמה וכמה שבדבר שיש להן בו הנאה עולות בקלות ע"ש.
ומשמע מדבריו דהמחיצה שרוצים לעשות למטה דהיינו יקצו איזה חדר סמוך ויעשו אותו עזרת נשים אבל לעשות בביהכנ"ס עצמו עזרת נשים במקום שהיה ביהכנ"ס לכו"ע אסור דיש כאן הורדה מקדושה.
העולה מכאן דעזרת נשים יש בה קדושה אי כקדושת ביהכנ"ס או פחות מקדושת ביהכנ"ס כמו שיש הבדל בין עזרה לביהמ"ק ומ"מ בעזרת נשים שבנויה באויר ביהכנ"ס יש לה אותה קדושה של ביהכנ"ס. לכן, כל פעולה, שעלולה להוריד מקדושתו אסור ועל אחת כמה וכמה להפוך את המקום הקדוש על העזרה למשרדים ציבוריים כולל מחלקת הנישואין, שד' ישמור, כיצד מגיעים בימות הקיץ להרשם, שודאי יש חילול גדול למקום שהיה כקדושה.
ומה שטעם שעזרת נשים היתה מוזנחת ולכן שיפצו אותה כל מקום מוזנח ע"י שטיפה ומריקה חוזר לקדמותו ועל אחת כמה וכמה שהרבה אישי ציבור וראשי ישיבות רצו לאמץ את המקום ואף דובר להפוך המקום לתלמוד תורה של תשב"ר שאין מעלה גדולה מזו. בפרט שהדבר לא נעשה על ידי פדיון ולא ע"י ז' טובי העיר אלא החלטה של ראש העיר.
אני פונה בקריאה של חיבה לרבותינו הרבנים הגאונים לעיין במאמרי זה ולהעיר הערותיו לאמיתה של תורה וד' יזכנו ויבנה לנו את בית מקדשינו ותפארתנו וישלח משיח צדקנו אמן.