Picture of הרב שלמה שלוש

הרב שלמה שלוש

"שמור את חודש האביב כי בו יצאת ממצרים"

תקופת האביב מסמלת את פריחת הטבע וחיותו, לאחר החורף, שמצטייר בשביתה ורגיעה לארץ ולאלפי יצוריה. קול סופות ויללת סערות, תום תקופת הכפור וקרח, מופיעה השמש בהדר גאונה. האדמה תעטה במעטה ירק דשא עם שלל צבעי פרחים, עצי השדה והגן פורחים במלוא עוזם ויראו ראשי העלים הירוקים על פני השדה ואיתו החלו החיים להתעורר, קולות מקולות שונים ישמעו מפיות אין מספר על פני רקיע השמים, הכל יעלוז ויקלס, הכל יתעורר לחיים ולשמחה הממלא חללו של עולם, כמאמר נעים זמירות ישראל בתהילים ס"ה: "לבשו כרים הצאן והעמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו". גם  האדם העומד תחת השפעת חליפות הטבע, המתאבל על כל ציץ נבל, הנעצב על כל קן נעזב, השמח לאור שמים וירח, יתעורר גם הוא עם כל היקום לחיים חדשים ויצא עם כל היצורים במחול.

בקרב עולם שמח ועליז יתהלכו אלפי אלפים מאחינו בני ישראל שחוח, בלב נשבר ונדכה מעוצר רעה ויגון, מדאגה ויאוש, תחיית היקום והתחדשות פני האדמה לא יטיבו להם ולא ירנינו את לבבם, בנפשם עוד ישתרר החורף הקשה, רוח קרה ועזה עוד תגבב ברוחם ערמות כפור וקפאון. בני אדם אשר התקווה שחקה לפניהם ותחזה להם עתידות נחמדים וברוב אשרם ועושרם חשבו לראות שכר טוב בעמלם ופרי הילולים ליגיעם והנה באה יד אכזרית אשר לא תדע רחם ותקטוף את פריים ותגזול את יגיעם ותשלכם אל ארץ אחרת, ומה היתה תקוותם ומשאת נפשם, לא לשולחן מלכים, לא למעדנים ולתענוגים כי אם לחיי שלוה ומנוחה לחם לאכול ובגד ללבוש. בעומדם בגיא צלמוות בלי מחסה ומסתור, עליהם יתכו גשמי זעם ובשרם יסמר מקור ודמם יקפא מקרח, והשמש מפיץ קרני אורו וחומו עצי הגן והשדה יתנו פריהם. אז תתגבר העצבות באדם ויכבד הייאוש והמכאוב יניעו ראש. לעץ יש תקוה, לעשב תחיה, אביב לציפור, ותקומה לכל רמש. על עם ישראל העובד, האובד, הנאבק והנאנח אין אביב, אין תחיה, אין תקוה, אין תקומה, אין אורה ושמחה. אליכם אחים אומללים תקרא התורה: "זכור את היום הזה אשר בו יצאתם ממצרים היום אתם יוצאים בחודש האביב". גורלכם כגורל האדמה השממה בתקופת החורף וקמה לתחיה בתקופת האביב.

עשוקים ורצוצים היו אבותינו במצרים את ערפם כפפו המצרים ואת רצונם שעבדו לכל עבודה בשדה "וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים", את בניהם השליכו היאורה, פרעה רחץ בדמם של ילדי ישראל וכה התענה ישראל במצרים תחת אדונים קשים עד אשר שכב מתבוסס בדמו, מפרפר בין החיים והמוות ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו זעקת מוות ! "ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמייך חיי". זהו דם האנחות והזעקות, חבלי לידה הם, כעבור רגע הנה נולד גוי, ויקם ויחי והנה עם ישראל חי וקיים ומתהלך בעולם זה אלפי שנים בקרב גויים עולים ויורדים, נוצצים ונובלים, ולא יראה ולא ירא מוות, יען אשר קם ממוות לתחייה, וכשם שהאביב פורח אחר החורף ומבשר את התחייה כן עם ישראל בכל דור ודור, עם כל הצרות והגזירות, יש לו ללמוד מכך שתקוותו לא אבדה ותשועתו קרובה. לכן התורה רומזת את תחייתו של עם ישראל בכל מצב בהכרזה "החודש הזה לכם ראש חודשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה", זה הירח ההולך וחסר והולך וקטן, בטל במיעוטו ונעלם מהעין, חוזר ומתחדש, ומעתה הולך וגדל עד אשר יופיע במילואו. כן עם ישראל בגלותו אפילו במצבים הכי קשים של חושך גמור, כמו השואה האכזרית, שעברה על עם ישראל באירופה חושך גמור, השפלה נוראה, מי מילל ומי פילל ששארית הפליטה תקום לתחייה והנה למרות כל הגזרות מתקיים בנו מאמר נעים זמירות ישראל בתהילים כ. "המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד" וזה הרמז שדרשו חז"ל במדרש "החודש הזה לכם", דוגמה לכם בני ישראל, אם הנכם מתמעטים והולכים ומגיעים עד נקודת האפס לא להתייאש כי עתידים אתם לעלות ולהתרומם ולהיות למעלה. לכן חודש האביב צמוד ל"חודש הזה לכם ראש חודשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה" בכל שנה ושנה בהגיע תור האביב בכל שנה ושנה בנתק האדמה ממוסרות החורף.

בעת אשר יחוג הטבע את האביב אז יקרא ד' אל עניי עמו אל אלה חסרי התקווה הנאנחים, הנאבקים והמיואשים לזכור את "חודש האביב ראשון הוא לכם" גם אם ימשכו ימי החורף וירבו ימי הרעה והחושך, סוף האביב לבוא. וזה הבטחון שעם ישראל חי וקיים, כל האומות העולם יהמו ויללו את עם ישראל לא יזוז ממקומו. גויי הארץ הרודפים והמצירים לעם ישראל יאבדו ועם ישראל יעמוד איתן וישוב, יפריח, ירבה, יגדל ויהיה לתפארת.

בבטחון ובאמונה אנו מכריזים בליל הסדר בהגדה "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו והקב"ה מצילנו מידם" לכן בכל דור ודור בכל שנה ושנה חייבים להודות ולהלל ולספר ביציאת מצרים כדי להרגיש את חוסנו של עם ישראל  לדורי דורות עם תקווה לזקיפות קומתו של עם ישראל, קרנו ירום בכבוד וכימי צאתנו מארץ מצרים הקב"ה יעשה עמנו ניסים ונפלאות.

 

פסח כשר ושמח!!

עוד מאמרים

ערבי פסחים

  ערבי פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך. והאי סמוך למנחה פ' רש"י קודם למנחה מעט. ורשב"ם פירש חצי שעה