פרשת זכור

בשבת לפני פורים קוראים פרשת זכור, מצוה שמחייבת אותנו לזכור, לא לשכוח כדי להסמיך פרשה זו להמן שהוא מזרע עמלק "זכור את אשר עשה לך עמלק.. תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח".

כתב החינוך, שלש מצוות צמודות בפרשת עמלק: לזכור, למחות ולא לשכוח. והנה כאשר מתבוננים בתורתנו הקדושה שכל מצוותיה חתומות בחותם חסד ורחמים, דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. ועומדת לפנינו מצוה למחות את זכר עמלק כל שבשם עמלק יקרא, כפי שכתב הרמב"ם בספר המצוות מצוה קפ"ח, ולא כפי שעשה יואב, כמו שהביאה הגמ' בבת. כא: שלמדו רבו "זָכָר עמלק" והכרית הזכרים והחי' נקבות וכדוד תמה עליו א"ל כך למד רבו " "תמחה זָכָר עמלק" אלא כפי שאומר הגאון כתוב זאת בספר. בספר תורה אין נקוד ואדם יכול לטעות ולקרא זכר לכן כדי למנוע טעות זו, שם באוזני יהושע את הנקוד האמיתי שהוא למחות כל  זֶכֶר עמלק.

כפי שאומרת הגמ' בסנהדרין כ: שלש מצוות בנ"י כשנכנסו לארץ למנות מלך, לבנות להם בית הבחירה ולהכרית זרע עמלק. ובספרי מובא גירסה אחרת, מצוה ראשונה למחות עמלק לפני בנין בית המקדש וכ"כ הרמב"ם בפ"א מהלכות מלכים הל' א', שלוש מצוות נצטוו בנ"י בשעת כניסתן לארץ למנות להם מלך שנאמר "שום תשים עליך מלך", להכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בתי הבחירה שנאמר "לשכנו תדרשו" וכן אנו מוצאים בשמואל הנביא מיד שמשח את שאול א"ל "לך והכיתה את עמלק והחרמתם את כל אשר לו ולא תחמול עליו" הרי מפורש שהחמלה כאן היא מעשה פסול וחמלה זו שנאמר עליה "ויחמול שאול והעם על אגג, ועל מיטב הצאן" היתה בעוכרו של שאול. ועי"ז אמר הקב"ה "ניחמתי כי המלכתי את שאול", ושאול באחת ולא עלתה לו. והרמב"ם בספר המצוות מצוה קפ"ט האריך בזה שנצטוונו לשנא את עמלק בכל עת, לעורר העם לכך שלא תֵחַלֵש שנאתו עִם אורֶך הזמן. קיום מצות מחיית עמלק היא רק בתנאים מסויימים במלך, ועוד תנאי שרוב יושבים בארץ ישראל אבל מצות זכירה לזכור מה שעשה לנו עמלק שרירה וקיימת בכל עת ובכל זמן. ולפ"ז עלינו להבין מה פשר לשנאה זו ולמה התורה חרצה דין חמור כל כך קשה על עמלק ועל זרעו לדורי דורות כפי שכתוב בתורה "מלחמה לד' בעמלק מדור דור".

התשובה לכך כתובה בס' החינוך מצוה תר"ג  וז"ל שנצטוינו לזכור מה שעשה עמלק לישראל שהתחיל להתגרות בם בצאתם ממצרים בטרם נָשָא גוי וממלכה ידו עליהם וכענין שכתוב "ראשית גויים עמלק" ותרגם האונקלוס "רֵיש קְרַבָיָא דישראל הוה עמלק". שהכל היו יראים מעם ישראל בשמעם היד הגדולה שעשה ד' במצרים והעמלקים ברוע לבבם ובמזגם הרע לא שתו לבם לכל זה, ויתגרו בם, והעבירו יראתם הגדולה מלב שאר האומות, וכענין שהמשלו חז"ל, משל ליורה רותחת, שאין כל בריה יכולה לרדת לתוכה ובא אחד וקפץ, אף על פי שנכווה, הקר אותה לאחרים, ועל זכירת ענינם זה נאמר "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים אשר קָרךָ" – קרר את הנסים והמעמד הנשגב של קריעת ים סוף.

ידוע ומפורסם שהקב"ה רחמן מלא רחמים ואפי' על עבירות חמורות מורה דרך לשבים ע"י תשובה כמו קין וכאן התורה סגרה את הפתחים לעמלק לדורי דורות?? התשובה לכך, מעשה עמלק יש בו מרד לא רק כלפי שמים אלא הוראה לכל העולם לא להתפעל מנסים שהכל מקרה. פירוש הדברים: שעד שבא עמלק פחד ורעדה נפל על כל העמים כולם נוכחו לדעת שיש עם מיוחד בניו חַבִיבָיו של הקב"ה, "שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת" כולם ידעו כי זה הבן היקיר כל הנוגע בו כאילו נוגע בבבת עינו. בא בן בליעל זה והוכיח קבל כל העולם שלהלחם בישראל זה בהישג יד, עמלק למרות שיצא מוכה וחבול מהמלחמה הזאת אבל הצליח לצנן את המבטי' ויצר פתח לכל הדורות עד היום.

לפעמים ניתן לעבור לסדר יום על מעשים מסויימים אבל לא ניתן לעבור על תוצאות הנזק שנגרם לדורות. עמלק סימל את המרד באלקי ישראל, למחוק את הנסים שנעשו לבני ישראל בהיותם עם סגולה.

המאבק התחיל בימי משה רבנו, המשיך בזמן שמואל הנביא ועד המן הרשע בזמן מרדכי ואסתר. המן האגגי מתואר במגילה "צורר כל היהודים" – המן הרשע הולך בדרך זקנו – א' להכחיש מציאות ד' וניתוקו מבני ישראל. א' מחטיאם במשתה כפי שאומרת הגמ' מגילה יב. "שאלו תלמידיו של רשב"י מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה א"ל אמרו אתם אמרו לו מפני שנהו מסעודתו של אותו רשע. אל רשב"י א"כ של שושן יהרגו למה נתחייבו יהודי כל העולם. א"ל אמור אתה. א"ל מפני שהשתחוו לצלם של נבוכדנאצר. א"ל וכי משוא פנים יש בדבר". פי' רש"י ואיך זכו לנס. א"ל הם לא עשו אלא לפנים גם הקב"ה לא עשה עמהם אלא לפנים ע"כ.

המן ואחשורוש היו יודעי ספר, בקיאים הם בתולדות האומה, בתורתו ובנסים שנעשו לו. כפי שאומרת הגמ' במגילה יד. שאחשורוש שונא לעם ישראל יותר מהמן. אלא שפחדן היה. א"ל להמן אלקיהם לא יניח לעשות להם רעה. אומר המדרש המן היה מטריד את אחשורוש עד שאמר לו אחשורוש נתיעץ עם החכמים והחרטומים שלח וקבצם. א"ל אחשורוש רצונכם שנאבד אומה זו. א"ל איך אתה מעיז לעשות דבר זה, העולם קיים בשביל התורה כל מי שניסה לנגוע בהם נעקר – וכי אדם יכול לשלוח יד בקרוביו של הקב"ה הסתכל מה קרה לפרעה, וסנחרב. מיד ענה להם המן, אין פחד, זקן הוא, שכבר עלה נבוכדנאצר והחריב את ביתו ופזר את בניו בין האומות. והיכן כחו וגבורתו, שכבר הזקין שנאמר "ויאמרו לא יראה י-ה ולא יבין אלקי יעקב". והמן כשאמר להם כן, קבלו דבריו.

ובכל זאת המן לא סמך על עצמו והיה ירא לכן בא בתחבולה להכשילם בזימה. א"ל לאחשורוש אלקיהם שונא זימה. עשה להם משתה והזמינם כדי שיכשלו. ועוד המן מחפש נקודות תורפה בעם ישראל. "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים" הפירוד ביניהם פרץ לחוץ, מורגש בין העמים, אין אחדות ביניהם. וזה הזמן להתנכל להם. המן ידע שיש אחדות אי אפשר להזיק להם. פירוש "ישנו עם אחד" – הוא ישן במצוות והקשר ביניהם לבורא עולם נותק.

המן לא שיקר כשחשף את עובדה זו אולם המן טעה בהערכתו כיון ששניתו של העם לא היתה בעומק, וערעור יסודות האמונה אלא לפני השטח כפי שאומר המדרש בשיר השירים "אני ישנה ולבי ער". אני ישנה מעשותן ולבי ער לעשותן. זו תופעה חיצונית וחולפת. בְסֶתֵר לבו של עם ישראל, פועם הלב היהודי קשור הוא במלא נִימָיו לקב"ה, ללא יכולת הפרדה וקשר זה סופו להיות גובר ומכריע. לכן כשבא אליהו לאבות העולם והעיר אותם ואמר להם: בניכם בסכנת כליה עד שבא אצל משה רבינו א"ל יש אדם כשר בדור? א"ל הן, מרדכי א"ל לך והודיעו הוא יתפלל מלמטה ואני מלמעלה א"ל אליהו כבר נחתמה הגזרה. אל משה אם בטיט חתומה אפשר לבטל אם בדם היא חתומה ח"ו אין תקנה א"ל בטיט היא חתומה מיד ירד והגיד למרדכי וזהו "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה".

מרדכי מגלה את מערומיו של המן בן בנו של עמלק כששלחה אסתר את התך למרדכי לדעת "מה זה ועל מזה" – האם עברו על עשרת הגברות שנאמר בהם "והלוחות כתובים מזה ומזה" – "ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו" מה שעולל בבן בנו של קרהו שנאמר עליו "אשר קרך". עם ישראל קרים בקיום המצוות – וזה מאמר הגמ' שנהנו מסעודתו של אותו רשע, לא אכלו נבלות וטרפות, ההוראה לעשות "כרצון איש ואיש" הכשר של מרדכי שנאמר בו "איש יהודי" אבל החטא נהנו. רואים כלים של בית המקדש איך משמשין בהם בחולין, אחשורוש לובש בגדי כהן גדול "בהראותו את עושר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת" אותם כלים שנאמר עליהם "ועשית בגדי קודש לאהרון אחיך לכבוד ולתפארת".

לבש בגדים אלו, חלל אותם, לראות חילול הקודש ולהמשיך לאכול, זוהי קרירות. לכן אסתר צותה על מרדכי לחפש דרך לחמם ולעורר לבבות בנ"י לאביהם שבשמים כי "אל כביר לא ימאס". וצריך לעורר העם לתשובה. לכן המעשה הראשון, איחוד – "לך כנוס את כל היהודים" – סוד הקיום – אחדות. ועוד כנגד מה שנהנו מסעודתו של אותו רשע ששה ימים שש סעודות צריך לצום שלשת ימים לילה ויום, פסח היה "ויעבר מרדכי", עבר על דברי תורה לאכול מצה ולשתות ד' כוסות, לקיים "אל תאכלו ואל תשתו" שהרי וברור מי שצם לא אוכל ולא שותה אלא לא לאכול מצות ולא לשתות ד' כוסות יין בליל פסח ומיד רואים את יד ד' כשיש איחוד. שום אחד לא בא בטענות למרדכי שהוא היוזם הגזרות אלא תלו האשמה בעצמם לכן "ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות" שלישי לצום, אדם שצם יום אחד קשה לעמוד במחיצתו. כאן שלשת ימים אסתר המלכה צמה, נכנסת למלך, היכן ההכנה והאיפור. "ותלבש אסתר מלכות" – רוה"ק, כשנכנסת בלי הזמנה. החוק אומר, מי שבא בלי הזמנה אחת דתו להמית. המלאך תומך בה, המלך מושיט שרביט זהבו ולבו מתמלא רחמים ואהבה על אסתר כפי שכתוב "נשאה חן בעיניו". שואל "מה שאלתך ותנתן לך ומה בקשתך" אומר האלשיך הקדוש, שאלה זה פרטי, בקשה עבור הזולת. והוא כרכה שאלתי ובקשתי "יבא המלך והמן אל המשתה אשר אעשה היום" כשהמלך שואל "יבא גם מחר המלך והמן ומחר אעשה כדבר המלך. גמ' מגילה טז. המן יוצא, רואה מרדכי לומד עם תינוקות תורה, גוזר למחרת לתלות רבם ולהרוג אותם. מצד שני, אסתר בטוחה שמחר יקרה נס – "ומחר אעשה כדבר המלך". ואנו רואים את חסדי הבורא, את מחרוזת הנסים. המן עם זרש אשתו ואוהביו יעצו לעשות עץ, כל הלילה המן מטפל בעץ, עושה פוליטורה.

"בלילה ההוא נדדה שנת המלך" – מלכו של עולם תינוק בוכים – אחשורוש חושב מה הסיבה של המן במשתה אולי חושבים עלי רעה. נרדם לפנות בוקר, רואה המן לוקח הכתר מעל ראשו ושם אותו על ראשו והורגו. המלך נבעט באמצע השינה והתעורר בבהלה, שומע צעדים בחצר – המן השכים לבא למלך לתלות את מרדכי. כשאומר לו "מה לעשות באיש" – כתר מלכות. המלך מקשר את החלום לבקשה. מגיע למסקנה שחלום זה אמת – המן רוצה למלוך. רואים את ה"ונהפוך הוא". אומרת הגמ' כשאמר לו המלך להמן "מהר קח את הלבוש והסוס כאשר דברת ועשה כן למרדכי" א"ל הרבה מרדכי יש בעולם א"ל היהודי א"ל כל מרדכי כולם יהודים. היושב בשער המלך. אדוני המלך, רק לא זה, תראה עיניים שלי אדומות, לא ישנתי אתמול בגללו, אתן לו כל כסף שבעולם. א"ל אל תפל דבר מכל אשר דברת. הצו של המלך חזק והמן מתקפל, הולך למרדכי, צועק ברחוב העיר. – התחיל המזל להתרומם. המן בא לביתו אבל על בתו, חפוי ראש, מסריח כולו "ויספר להם את כל אשר קרהו". מקרה. זה הולך באותו סגנון של סבא עמלק "אשר קרך". א"ל אוהביו "אם מזרע היהודים מרדכי אשר החלות ליפול לפניו לא תוכל לו כי נפל תיפול לפניו" – אומה זו כשיורדת עד עפר וכשעולה עד לשמים, אין מקרה. אתה התחלת ליפול ומרדכי לעלות כי "נפול תיפול לפניו" באותו משפט באו סריסי המלך לקחת את המן למשתה מהר מהר, המן מבין שרק רגע אתרחץ מהטינופת שזרקה עליו בתו, אחליף בגדים א"ל אין זמן, מהר המלך מחכה "ויבהילו להביא את המן". "ויבא המלך והמן לשתות עם אסתר המלכה" המן יושב סביב השולחן עם אחשורוש. הדברים עמוקים ומעוררים מחשבה, איך נערך משתה היין המלך והמן, אחשורוש יושב עם המן, ריח רע נודף ממנו, כתמים מסריחים על בגדיו, המעיים של אחשורוש יוצאים כל מה שאוכל ריח רע נכנס באוכל, כל האהבה שהיה רוחש להמן נהפכה לשנאה. והכל מאתו יתברך שמו. אחשורוש שואל את אסתר "מה שאלתך אסתר המלכה ותינתן לך ומה בקשתך עד חצי המלכות ותעש". אסתר מספרת בקול בוכים וּמְגָלָה את שנאתו של המן הרשע לעם ישראל ומסיימת "המן הרע הזה".

המלך קם בחמתו לנשום אויר מהחנק, מהריח רע שנודף מהמן, מגיע לגינת הביתן רואה עשרה מלאכים בדמות עשרת בני המן שכורתים כל כץ יפה למאכל, צועק עליהם 'רשעים, ארורים, אכזרים מי הרשה לכם' עונים לו אבינו, השר הגדול המן נתן לנו הוראה' והמלך שב אומר המדרש המלך קם בחמתו – שב בחמתו. כשמגיע המלאך דוחף אותו על אסתר וכאן הגיע לשיא החוצפה – בא חרבונה שהיה באותה עצה עם המן ומוסר למלך "גם הנה העץ שעשה המן למרדכי אשר דבר טוב על המלך אתמול בלילה עומד בבית המן גבוה חמישים אמה ויאמר המלך תלוהו עליו". ובזה תמה מסכת חייו של המן.

המן הרשע ששאב את תורתו מזקנו עמלק הרשע, שלו זכות יוצרים על השיטה שיישם לעצמו ולכל העולם שכל מה שעובר בעולם, זה מקרה וזה שדחף אותו להתנכל לעם ישראל, ועל ידי כך הודח עמלק לדורי דורות. מן הצד השני עומד מרדכי, חדור אמונה שהכל בהשגחה פרטית ואין מקרה בעולם ובכל יום ויום "מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים לדעת שלום אסתר" – אומר המדרש שני צדיקים ניתן להם רמז של ישועה וניצלו את זה: דוד המלך עם גלית – "גם את הארי גם את הדוב הכה עבדך" דוד א"ל לשאול הקב"ה עשה לי נס רק בשביל ללמוד מזה על התבוסה של גלית כן מרדכי היהודי גם כן חשב כך אם הצדקת נלקחה לבית המלך זה ראיה שישועת ישראל היא בידה. ולכן היה מסתובב בחצר בית הנשים. לכן מגילת אסתר נוהגים הסופרים לעתר כל ראש עמוד בהמלך. להורות על השגחתו הפרטית שכל מלך במגילה הוא מרמז על מלכו של עולם והכל בהשגחתו.

מגילת אסתר פוקחת לנו את העיניים שהקב"ה מקדים רפואה למכה: א' ע"י מחצית השקל. ב' "ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש". ג' "בימים ההם ומרדכי …קצף בגתן ותרש…אחר הדברים האלה גידל…" ולכן אמרו חז"ל הקורא את המגילה למפרע לא יצא כיון שסדר במגילה מלמדנו עקרונות גדולים הקשורים זה בזה ואי אפשר לנתקם ולהפרידם זה מזה, שכולם מורים על השגחתו של הבורא יתברך שמו וכל המנסה להפריד את הסדר המופתי של המגילה כאילו נטל את נשמתה.

הגילוי שאין שום מקרה בחיי עם ישראל ואין כל יצירה שאין לה תכלית ולכן אמרה אסתר לחכמים "כתבוני לדורות", זה צריך להכתב לדורות שאין מקריות אלא הכל בהשגחה, שגם לדורות בכל הצרות יש לצפות לישועת ד'.

הצדיק ר' ברוך ממז'יבוז' היה אומר, הקורא את המגילה למפרע לא יצא ידי חובתו, הכוונה מי שחושב שכל מגילת אסתר זה בדורות שעברו למפרע, ואין שום קשר לדורות הללו לא יצא ידי חובתו. כי מן המגילה עלינו לשאוב עוז ותקוה לדורות.

בתום מלחמת העולם השניה, כשנחרבו קהילות קדושות ומוקדי התורה והיראה בפולין ובאשכנז, על ידי הנאצים הארורים, לאחר תום המלחמה, נפתח משפטם של גדולי הפושעים הנאצים הנקרא משפט נירנברג, על מעלליהם מסמרי שער ואכזריותם הפראית כנגד האנושות ועם ישראל בפרט. היו שם 11 פושעים שנשפטו לתליה. אחד מהם, גרינג, התאבד ונשארו עשרה. ביום הושענה רבה בשנת תש"ז, בוצע הגזר הדין והועלו לגרדום. הצורר שטריכר היה העשירי שעלה לעמוד התליה כשמבט פראי בעיניו והוא קורא בזעם חג הפורים 1946 סוכת אלף 1946 זו שנת תש"ז. הרגיש שעשרת בני המן נתלים היום. וזה מרומז במגילה בעשרת בני המן שנת תש"ז באותיות קטנות: ת. של פרשנדתא ש. פרמשתא ז. ויזתא. הרי רמוז שנת תש"ז שצוררי היהודים, עשרה במספר נתלו.

פרשת זכור מחייבת אותנו לזכור שמלחמה לד' מדור דור.  בכל דור ודור יש עמלק שלו. שמטרתו לקרר את מחנה ד'. אויב מר כעמלק אינו נושא פנים, אינו בוחל בשום אמצעי, תוקף בכל מקום אפשרי, אינו נרתע מכשלונות, אבל כחו כמו עמלק הראשון שהוא מקור הטומאה, "וילחם עם ישראל ברפידים" – שרפו ידיהם מהתורה, כל מקום שיש רפיון – יש אחיזה לעמלק.

לכן היות והימים האלה "נזכרים ונעשים" עלינו להתחזק בלימוד התורה כדי שלא לתת שום אחיזה לעמלק, להתחזק באמונה ולעקור מתוכנו את תורתו של עמלק. עלינו לדעת שיש השגחה ויש מנהיג לבירה ואין שום דבר מקרה.

אומר המדרש, כשהמן הרשע הטה אוזנו ביום שהביא הלבוש והסוס להלביש את מרדכי שאל אחד התלמידים איזה שיעור למדתם היום. חשב המן לומדים הלכות קידוש ד' כשעולים על המוקד כיון שהבטיח להרוג את כולם ולתלות את מרדכי אבל מה גדלה תדהמתו לומדים הלכות קמיצת המנחה שואל מה זה  אומרים לו מהרה יבנה בית המקדש ונקריב מנחת העומר א"ל זה לא לימוד אקטואלי בחדשות מפרסמים שעומדים להרוג את כולכם. ענו לא אנו לא מאמינים לחדשות.

"מהרה יבנה בית המקדש" זוהי האמונה שלנו. מלאך רע על כרחו יענה אמן. והודה וא"ל קומץ המנחה שלכם דחתה עשרת אלפים ככר כסף. ימי הפורים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור "וזכרם לא יסוף מזרעם". מגילת אסתר נגמרת אולם שורשיה לא נגמרים. כלל הוא בתולדות עמנו כי על כל שכחה וסטי' מופיע המן המתנקם בנו קשות ולכן הקורא את המגילה למפרע לא יצא מי שחושב שמה שעובר עלינו מקרה אינו אלא טועה. רבים מאתנו שכחו את הנסים והנפלאות שקרו לנו לא לפני שנה ולא חמישים ולא עשרים, לפני 9 שנים מלחמת המפרץ שגמדה כל המטה הכללי הויכוח היה בזמן שהתעופפו טילים הרסניים מהצורר סדאם חוסין, האם המקלט עדיף או החדר האטום עדיף. ועינינו ראו ולא זר, בליל פורים נשמנו לרווחה והורדנו את הצלופנים והניילונים שאטמו את החלונות בחדר האטום וכל זה בזכות התורה הקדושה ואיחוד העם כפי שנהג מרדכי היהודי ש"ימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יוסיף מזרעם" שכדי לבטל הגזרות של העמלק שבכל דור ודור, דרוש תורה ואחדות ויהי רצון שיתקיים בנו ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר, אמן.