גמרא חולין קי"א דגים שעלו בקערה מותר לאוכלם ברותחים משום דהוי נ"ט בר נ"ט ונאמרו בזה ג' שיטות דעת הטור דגים רותחים שנתנם בקדרה של בשר קר מותר, או דגים קרים שנתנם בקדרה חמה מותר לאוכלם בחלב, אבל אם הדגים נתבשלו בקדרה של בשר אסור לאכלם בחלב, וכן דעת התו"ס והראש.
דעת רש"י: אפי' נתבשלו בקדרה של בשר מותר, אבל נתבשלו עם הבשר אסור לאכלן עם חלב, ולדעת הרמב"ן אין הבדל בין נתבשלו או נצלו מותר, וכ"כ ר"ת ור"י הזקן, דעת בעל התרומות מתיר בנתבשלו ואוסר בנצלו, דכל שנצלה בלי מים קיבל טעם בשר מעיקר הכלי, וכן דעת הראש.
וטעם נ"ט בר נ"ט, כיון דהיקר או דגים נטלו טעם מהקדרה שקבלה טעם מהם, והקדרה פולטת בירקות אלו דגים, כיון דהוי טעם קלוש לכן מותר, וכתב הר"ן דוקא נ"ט בר נ"ט דהיתרא אבל דאיסור אחר, ונמצא שדין נ"ט בר נ"ט דוקא כשטעם ראשון בכלי, והשני במאכל, אבל אם הטעם בראשון במאכל אסור כגון: בשר רותח ששמו עליו דגים ובלעו אסור לאוכלם בחלב.
וכתב חו"מ ס"ק א' דאם הטעם הראשון בכלי יש אופן שלא אומרים נ"ט בר נ"ט כגון: נפלה טיפת חלב על קדרה שמבשלין בה דגים כנגד הרוטב ואח"כ בישלו הדגים עם בשר, אסורים הדגים אם לא היה בהם ס' נגד החלב, ולא אמרינן הרי החלב נתן טעם בקדרה, והקדרה בדגים, אלא חשיב כאילו הדגים התבשלו בחלב, אמנם יש חולקים וס"ל דגם בזה אמרינן נ"ט בר נ"ט, וזה עושים בכל יום, דנוטף טשולנט על פלטה שעליה מיחם מים לשבת, אם מותר לשתות המים קפה בחלב, או שזה נ"ט בר נ"ט או בסיר של קיגל שנפל תחתיו חלב אי הוי נ"ט בר נ"ט ולדעת החוות דעת ובפ"ת ס"ק א' הביא מחלוקת החוו"ד דס"ל דלא אמרינן בכה"ג נ"ט בר נ"ט והבית אפרים שחולק עליו וס"ל דגם בכה"ג אמרינן נ"ט בר נ"ט, וטעם חוו"ד כיון דהבולע מקושר עם התבשיל חשיב כאילו נפל לתוך התבשיל, והביא החוו"ד ראיה שהט"ז ס' צ"ב ס"ק י"ד דכתב דאם נפל חלב, מה שנפל נחשב כאילו נפל לקדרה ולכן בטל דהוי דבר מועט ויש בו ס', ומדלא התיר משום נ"ט בר נ"ט משמע דבאופן כזה שנפל על הקדרה מבחוץ לא אמרינן נ"ט בר נ"ט וכ"כ חש"ו רו"א מכתב י"ד ס' ל"ג ובשו"ת בית אפרים יו"ד ס' ל"ז האריך לדחות וכתב דהרב או"ה חדא מנייהו נקט כיון דיש ס"ל דנ"ט בר ב"ט בעלו ולא נתבשלו והאריך להוכיח כדבריו מאו"ה במקום אחר, ע"ש. החוו"ד בס' צ"ז ס"ק ה' הביא דעת הרב וט"ז דאם זה שומן מפלאדין בתנור הרי הוא אוסר הפת שנאפתה עמו, אף שלא זב תחת הפת ממש, ולא אמרינן דהוי טעם אחר בתנור וטעם בפת ומותר לאכול הפת בחלב אלא ע"ז דלא אמרינן נ"ט בר נ"ט בבישול והרי כאן לא מקושר בבישול, ומ"מ ס"ל דלא הוי נ"ט בר נ"ט וכתב הטעם __ דבטעם שנכנס לחתיכה קודם בישול נכנסת בה ולא יוצאת בבישול, אבל בנכנסות בשעת בישול הם מתפשטות בשוה בכולה וגם יוצאות מחתיכה כן נ"ט בר נ"ט שייך רק אם בלע בקדרה ונפסק דאח"ז אינו יוצא כולו, לכן מותר אבל אם בשעת הבישול מתפשט מיד לתוך התנור וכ"כ רו"א בתשובה להחמיר על תנור ששמו פירות יבשים מלמעלה ולמטה פת שאסור לענין חמץ ולא אמרינן נ"ט בר נ"ט כיוון דהכל נעשו בבישול אחד והטעם כתב דכל שנפל מחוץ לקדרה הרי דופן הקדרה והמיס כחתיכה עבה, ע"כ. אמנם הרבה ס"ל דהש"ק והט"ז הם לפי דברי האו"ז דלא ס"ל הדין של דגים שעלו בקדרה ואין לו דין נ"ט בר נ"ט אבל לדידן דס"ל דדגים שעלו בקדרה מותר הוא הדין שומר לאכול הפת והכי דייק דעת הרמ"א שכתב בזה הלשון אין לאפות שום פת עם פלאדין או פשטידה בתנור דחיישינן שמא יזוב שומן תחת הפת ואם זב דינו כאילו __ עמו, כ"כ הפלתי ובית מאיר, אבן העוזר, יד יהודה ס' צ"ז ס"ק ט', והבית אפרים הנ"ל. והרב בית אפרים הביא ראיה לדבריו מדברי בעל התרומה ס' ס"א דהביאו הראש דבעל התרומה אוסר בצלי ומתיר בבישול וטעמו דבצץ כתב דאף למ"ד דאסור- מ"מ בנתבשלו מותר דהטעם דהבשר נתן טעם בקדרה וקדרה במים ומים בדגים הוי ג' נ"ט ומשמע דגם אם שני נ"ט בר נ"ט בבישול אחד שרי, דהוי קדרה במים ומים בדגים דרך בישול, וכן משמע ממה שכתב מרן בסעיף ג' קדרות של בשר שהדיחן ביורה חלבית בת יומה מותר דכולי נ"ט בר נ"ט דהיתרא, וכאן כתב בעל התרומות דמותר ג' נ"ט בשר לקדרה, קדרה למים, ומים למחבת הרי ג', והם בבת אחת, בבישול אחד.
ויש לחלק דנ"ט בר נ"ט בבישול אפי' לדעת החוו"ד מותר אמנם כשנופלת טיפת חלב תחת הקדרה הוי גופו של איסור ולא בלוע דדין נ"ט בר נ"ט נאמר בבלוע, אבל לא בגוף דבר האוסר, וכ"כ החוו"ד עצמו בס"ק ד' דהא דדגים אסור בנצלו בקדרה שנצלה בה בשר דאין כאן בישול, אבל בבישול חשיב ג' נ"ט דשרי גם אם הדגים נצלו, דהיינו מן הבשר למים ומהמים לקדרה ומן הקדרה לדגים, והביא ראיה מתו"ס זבחים צ"ו. לגבי תנור שטח __ דהביאו ראיה בשלמים שמבשלים בקדרה היינו שבלועה מאתמול שרי דהוי נ"ט בר נ"ט והטעם דמסייקא בישל השלמים במים הרי המים נבלעו בקדרה והקדרה פלטה במים והמים-הוי נ"ט שלישי, אפי' בבישול והטעם דכיון דבלע בשעת הבישול הוי טעם ראשון וכשנחה הקדרה הבליעה בכלי, הוי טעם שני והוא מקולקל.
והבית אפרים מקשה על החוו"ד ממה שכתב בספר התרומה ס' ס"א דאין לאפות עוגה עם פשטידה בשרית בתנור אחד, פן יאכל העוגה בחלב, ואין להתיר משום נ"ט בר נ"ט חד בעיסה של הפשטידה והעיסה בעוגה דשמא בפליטת טעם של כלי אמרינן נ"ט בר נ"ט אבל מאוכל לאוכל חשוב טעם אחד, ע"כ. הרי דלולי הטעם דמאוכל לאוכל חשיב טעם אחד, היה מחשיבו לב' טעמים אף שהוא בבת אחת, ודין זה הובא בשערי __ סי' ס' ובאו"ה כלל ל"ט דין ו' ובתשובה מיימונית ס' ר"א, וזה דלא כחוו"ד, וכן הקשה בעל כנפי יונה בס' צ"ו על החוו"ד מדברי תשובת הרשב"א תקט"ו דביצה שנתבשלה עם בשר לא חשיבה נ"ט בר נ"ט להתירה לאוכלה עם חלב משום דיש לה חורים בקליפה ובולעת בשר משמע דלולי זה היה מותר דחשיבה נ"ט בר נ"ט אף דבלעה בשעת הבישול, וחכמת אדם פסק כדעת החוו"ד דבאפה פת בתנור של בשר אף בלא זב תחתה אסורה רק בהפסד מרובה משמע דלא הוי נ"ט בר נ"ט. וכל זה בנ"ט בר נ"ט בשני הכלים בני יומם, אבל בנותן טעם לפגם לכתחילה שרי.
ויש לדון האם נ"ט בר נ"ט מותר לדעת המחבר לכתחילה או בדיעבד בב"י מביא דברי סמ"ק וה"ג מיימון משמע דוקא עלו אבל אסור להעלותן והוא כתב דבעל התרומה התיר לכתחילה ובדק הבית הביא דברי רבינו ירוחם דדייק הוא בדיעבד ותמה עליו וכתב דמותר לכתחילה וזה תוכן דבריו בב"י שסמ"ק וה"ג מיימון ור"א דייקו שעלו רק בדיעבד אבל לכתחילה אסור, אבל בעל התרומה במפתחות כתב דקטניות שבישל בקדרה חלבית מותר לערות בקדרה בשרית ע"ז ותמה על הב"י דבעל התרומה לא התיר לכולם ביחד, אלא לערות לכלי בשרי ובזה גם סמ"ק מודה ומ"מ ממה שהביא בבדק הבית משמע גם לבשל. ובשו"ע כתב מרן דגים שעלו ומ"מ אין לדייק דווקא בדיעבד דלשון הגמרא נקט ואם בגמרא אמרינן דדין זה לכתחילה __ רק הספק האם בדק בית לפני שו"ע או אח"כ דאם בדק הבית לפני שו"ע הרי ממה שהשמיט בשו"ע זה ראיה דחזר בו ואם בדק הבית אחר שו"ע אזלינן בחר בדק הבית ומ"מ ממה שהמחבר השמיט כשו"ע למרות שבב"י כתב הדין לכתחילה יש להורות דלכתחילה אסור.
ובמחלוקת רב ושמואל אם נ"ט בר נ"ט דהיתרא מותר או אסור המחלוקת האם טעם שני שהוא קלוש יש בו כדי לאסור או לא וזה כפי שהסכים הרשב"א במחלוקת אם יש __ בנותן טעם. ונחלקו הפוסקים האם מה דקימ"ל מותר לכתחילה או בדיעבד ולשון הגמרא שעלו משמע דיעבד ויש שדחו דהגמרא באה להשמיענו טעמו של מ"ד אסור אפי' בדיעבד והנה מלשון מרן דהביא דברי הסמ"ק דדוקא בדיעבד וסיים אבל בעל התרומה ס"ל דאם בישל דקטניות שבישל בקערה חלבית מותר לכתחילה לערותן בקדרה של בשר והנה הלשון אבל בעל התרומות הוא מטעה דדין זה לכו"ע שכל שבישל מותר לאכול וכנה"ג דייק דדעת מרן אפי' לכתחילה וכן תמה הדרכי משה ועוד בעל התרומה התיר לערותן בקדרה של בשר ולא לאוכלם עם בשר.
וכן משמע מרן בסעיף בסעיף ב' ביצה שנתבשלה במים בקדרה חלבית מותר לתת __ משמע רק בדיעבד, וכן בסעיף ג' קערות בשר שהודחו ביורה חלבית בחמין שהיד סולדת בהם מותר דהוי נ"ט בר נ"ט, וכן בשו"ע ס' תנ"ב דיש להזהר להגעיל כלי בשר וחלב ביחד וכ"כ הפר"ח ומשמע דרק בדיעבד דלא שייך דמין נקט לשון הגמרא והן אמת שמרן בבדק הבית כתב שלכתחילה מותר לאחר שהביא רבינו ירוחם מ"מ יש מחלוקת אם קבלנו דברי הרב בדק הבית וחכמי המערב לא קבלו את דברי מרן רק שו"ע וב"י ועי' ברכי יוסף. וכן יש סוברים שבדק הבית לפני שו"ע ושו"ע לא הזכיר חזר בו. ועי' באריכות ספר מזרח שמש יו"ד ס' צ"ו לסבא דמשפטים הרה"ג ר' שלום משאש זצ"ל ובס' שמע שלמה יו"ד ב' ס' ד' באריכות. __ כללי שו"ע חיברו אחר בדק הבית. וכ"כ מרן חיד"א בשם הגדולים משמע שמרן חזר בו בשו"ע ממה שכתב בבדק הבית, ויש חולקים וס"ל דבדק הבית חיברו מרן אחר שו"ע תשב"ץ וכ"כ מטה יהודה תנ"ב ושולחן גבוה יו"ד רס"ב ס"ק י"ד, ובספר יביע אומר ח"ח יו"ד ס' ה' כתב דהיות והדבר שנוי במחלוקת וכתב הפרי תואר דבר שמותר בדיעבד ויש בו מחלוקת מותר לכתחילה, ולגבי פסח פסקו הפוסקים החזו"א או"ח ס' קי"ט אות י"ד דבנ"ט בר נ"ט בפסח מותר.