היה איתנו איש החסד ר' יצחק סולטן ז"ל ונלקח מאיתנו. תמיד היה ראש וראשון לכל דבר שבקדושה במרכז התורה רכסים שם הטביע את חותמו באהבה ואחוה עזרה לזולת. בנה ביהכנ"ס מפואר מכספו למען הרבות תורה ויראה במקום. אומרת הגמ' בשבת קנב. א"ל רב לרב שמואל בר שילת אחים בהספבה דהתם קאמינא. מה הדרישה של רב מרב שמואל בר שילת אלא היות וכל זמן שאדם בימי חיותו הוא בפעילות מחיל אל חיל הוא נקרא הולך וכשפטר במתים חופשי הוא נקרא עומד ולכן אחים בהספדאי שאנשים יתעוררו ויתחזקו בתורה וי"ש וחסד וזה יזקף לזכותי כי התם קאמינא וצריך זכויות של אחרים כדי לעשות חיל.
במדרש שוחר טוב מזמור יב. דוד המלך בתהילים י"ב הושיעה ד' כי גמר חסיד זה שכתב אבד חסיד מן הארץ אנדרינינוס שחיק טמיא שאל באיזה זכות אומה זאת עומדת א"ל יש בה חסידים ויש בה צדיקים ויש בה יגעים בתורה מיד גזר והטילו מרגאות בארץ שלא ילמדו תורה. קיומו של עם ישראל רק בחסד עולם חסד יבנה והיא מהדברים שאוכל מפירותיהם בעולם הזה וקרן קיימת לעוה"ב. וכתב בעל פלא יועץ ומכללות החסד שיעשה בגופו ובממונו ובדבריו וכל איש אשר בכוחו לעשות יעשה אין חילוק בין רב בין מועט מצוה דאורייתא עכת"ד. לפחות דלת למי שדופק ולהושיט דבר לחבירו וכדומה. זו הדרישה שהקב"ה דורש מכל אדם כמאמר הנביא מיכא פרק ו'. הגיד לך אדם מה טוב ומה ד' דורש ממך עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלקיך. ויש לדקדק בדרישה של אהבת חסד למה לא כתוב עשות משפט וחסד למה אהבת חסד. ויש לומר שיש שני מידות מידה של עשיית חסד. ושניה לאהוב לעשות חסד. והבדל ביניהם מה שמובא באבות דרבי נתן פ"ז ויהיו עניים בני ביתך ולא בני ביתך ממש אלא שיהיו עניים משוחחין מה שאוכלים ושותים בתוך בתיך כדוך שהיו עניים משיחין מה שאוכלים ושותים בתוך ביתו של איוב. וכשנפגשו זה בזה אמר אחד לחבירו מראין אתה בא מתוך ביתו של איוב ולאן אתה הולך לביתו של איוב וכשבא עליו ההיא פורענות גדול אמר לפני הקב"ה ריבונו של עולם לא הייתי מאכיל רעבים ומשקה צמאים שנאמר איוב פרק לא. ואוכל פתי לבד ולא אכל יתום ממנה ולא הייתי מלביש ערומים א"ל הקב"ה לא הגעת לחצי שיעורו של אברהם. אתה יושב ושוהה בתוך ביתך ואורחים נכנסים אצלך את שדרכו לאכול פת חיטים האכלתו פת חיטים את שדרכו לאכול בשר האכלתו בשר את שדרכו לשתות יין השקתו יין אבל אברהם לא עשה כן אלא יושב ומהדר בעולם וכשמצא אורחים מכניסן בתוך ביתו את שאין דרכו לאכול פת חיטין האכילו פת חיטין את שאין דרכו לאכול בשר האכילו בשר את שאין דרכו לשתות יין השקהו יין אלא עוד אלא עמד ובנה פלטרין גדולים על הדרכים והניח מאכל ומשקה וכל מי שאכל ושתה ברך לשמים לפיכך נעשית לו נחת רוח וכל שהפה שואל מצוי בתוך ביתו של אברהם שנאמר בראשית כא. ויטע אשל בבאר שבע.
הרי לפנינו שני סוגי חסד. אחד עושה חסד ואחד אוהב חסד האוהב חסד כאברהם אבינו הוא רודף ומחפש עם מי לעשות חסד. כך היה המנוח רבי יצחק סולטן ז"ל הוא אהב ורדף אחרי מי שזקוק לעזרה לתמיכה נפשית גשמית ביתו פתוח לרווחה, אברכים נתמכו על ידו והכל בהצנע לכת ומתוך יראת שמים טהורה המנוח ר' יצחק סולטן ז"ל היה חכם במידת החסד באהבת התורה ולומדיה. הגמ' אומרת הרואה חכמי אוה"ע מברך ברוך שנתן מחכמתו לבשר ודם הרואה חכמי ישראל מברך ברוך החולק מחוכמתו ליראיו. הנהגה שונה בין אוה"ע לישראל ולא בחינם אנו מברכים אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו. המאירה לנו את הדרך אשר נלך בה. והמעשה אשר נעשה, שכל מעשה טוב אדם נעשה שותף לבורא עולם חלק מכבודו נוטל חלק מהשותפות עם בורא עולם, שותף בבריאה, שהיא מורכבת ממידת החסד עם מידת הדין ביום עשות ד' אלקים ארץ ושמים. וזה פי' עולם חסד יבנה אדם לא חושב על עצמו הוא חי בשביל הזולת בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שבראת כל התורה מטיפה לחסד. אם כסף תלוה את עמי את העני עמך וכן בשמחת יו"ט אומרת התורה שמח את שלי ואשמח את שלך. וזה החסד האמיתי שאדם לא מרגיש שהוא נותן. אלא מקבל כמאמר הגמ' סוטה כ. אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו אם אדם חושב שהוא נותן בוז יבוזו לו איש החסד אמיתי הוא מרגיש שהוא מקבל לכן הוא מזדרז לעזור לשני.
שנים רבות מאז הוקם הישוב רכסים מהשמים זיכו את המנוח ר' יצחק סולטן ז"ל להיות ממקימי המקום שהתפתח מבחינה רוחנית והכל בסיעתא דשמיא כמה בתים של בני תורה נתמכו על ידו בשעת צרה והכל בשקט והצנע לכת. כיון שהרגיש שהוא עושה שליחותו של מקום והכל מאיתו יתברך וזה סוד ההצלחה כפי שאנו רואים בפרשת השבוע פרשת מטות כשבאו בני דן ובני ראובן למשה רבינו ומקנה רב היה לבני ראובן לבני גד וכו' ויאמרו אם מצאנו חן בעיניך יתן הארץ הזאת לאחיזה אל תעבירנו את הירדן משה רבינו התחיל משה רבינו בתוכחה וכו' ויגשו אליו ויאמרו וכו' ואנחנו נחלץ חושים לפני בני ישראל עד אשר הביאונום אל מקומם וכו' לא נשוב אל בתינו עד התנחל בני ישראל איש נחלתו וכו' ואמר אליהם משה אם תחלצו לפני ד' למלחמה ועבר לכם כל חלוץ את הירדן לפני ד' וכו' ונכבשה הארץ לפני ד' וכו' והיתה הארץ הזאת לאחוזה לפני ד' וכו' ויאמר בני גד ובני ראובן אל משה ועבדיך יעברו כל חלוץ צבא לפני ד' למלחמה כאשר אדני דובר וכו' והנה יש לשאול מה טענת משה רבינו לבני ראובן הרי הם הציעו את עצמם שלא יחזרו לבתיהם עד התנהל בני ישראל. מה הוסיף משה רבינו היסוד עובר לפני ד' ונכבשה הארץ לפני ד' אין מושג של כוחי ועוצם ידי אלא שלמים של בורא יתברך והכל מאיתו יתברך כשאדם חורט מול עיניו שהכל בהשגחתו יתברך אפשר לברך ברוך שחלק מחכמתו לבשר ודם כי חלק ד' עמו כל אחד מישראל יש לו התחברות ושייכות לבורא עולם וזה מחייב אותו לכלכל דרכו במשפט.
דרשה הגמ' על הפסוק ואברכך ואגדלך שמך יכול יהיו חותמים מגן אברהם יצחק ויעקב ת"ל והיה ברכה בך חותמים היינו שחותמים מגן אברהם והנה האבות כל אחד מסמל לשלשת העמודים שעולם עומד עליהם אברהם חסד, יצחק עבודה, יעקב סמל התורה. הגאולה תהיה בזכות אברהם בזכות החסד בך חותמים יהי רצון שעם ישראל יזכה לגאולה כמאמר הנביא "ציון במשפט תפדה ושויה בצדקה", במהרה בימינו אמן.