העברת קברים מבית קברות הבריטי של חללי מלחמת העולם השניה לבית עלמין יהודי

לכבוד

*****

שלוחא דרבנן ומוקיר רבנן

שלום יערב וישע יקרב,

הנדון: העברת קברים מבית קברות הבריטי של חללי מלחמת העולם השניה לבית עלמין יהודי

על כך הנני להשיבו, מה שהעליתי במצודתי, למצוא היתר לגמול חסד של אמת עם חיילים יהודים הטמונים בבית עלמין של נכרים,  פסק מר"ן בשו"ע יו"ד ס' שס"ג סעיף א': "אין מפנים המת והעצמות לא מקבר מכובד לקבר מכובד ולא מבזוי למכובד. ואין צריך לומר לא ממכובד לבזוי". וטעם האיסור כתב הש"ך בס"ק א', שהבלבול קשה למתים מפני שמתיראין מיום הדין וזכר לדבר "ישנתי אז ינוח לי". ובשמואל הוא אומר "למה הרגזתני לעלות" וכ"כ הט"ז ובתשובת הנודע ביהודה מהדורא יו"ד ס' פ"ט ושו"ת חכם צבי סוף ס' נ' משמע שיש מספר טעמים למה לא מפנים את המת.

א. ניוול המת

ב. חרדת הדין

ג' בלבול

ד' ביטול מצוות קבורה

ה' בזיון שאר הקברים

טעם א': כתב הכלבו ס' קי"ד האיסור משום חרדת הדין שטלטול המת מצער אותו שחושב שמעמידים אותו לדין. כמו בשמואל שאמר לשאול "למה הרגזתני להעלות אותי". וכתב הנוב"י קמא יו"ד כ"ט דטעם זה דוקא כל זמן שהבשר לא נתעכל אבל נתעכל הבשר ונשארו רק עצמות אין חרדת הדין. אמנם בפרשת מרדכי ס' כ"ד ובאורחות חיים לר"א מלוניל הלכות אבלות ס' כ"ד כתבו שאף לאחר י"ב חודש יש חרדת הדין.

טעם ב': דעת חכם צבי ס' נ' כתב דעיקר הטעם משום ניוול המת שנגרם לו ע"י פתיחת הקבר דעצם התגלות האדם לאחר קבורתו הוי ניוול. וכתב שמה שכתבו הפוסקי' משום חרדת הדין באופן שאין ניוול כגון שמפנים אותו כשהוא קבור בארון וע"י בשבות יעקב ח"ב ס' ק"ג.

טעם ג': בגשר החיים כתב מטעם טלטול המת ממקומו בלא צורך מספיק וזה אפי' בעצמות ולכן כתב הטוש"ע שיש איסור בפינוי עצמות והלא מסתברים דברי הנוב"י דכבר הבשר נאכל  ונגמר הדין. וגם ניוול המת לא שייך בעצמות ע"כ כתב הטעם משום טלטול המת ממקומו.

טעם ד': בשו"ת אגרות משה יו"ד ח"א ס' רמ"ב וח"ב ס' ק"ס כתב טעם האיסור משום ביטול מצוות קבורה כיון שמצוה מהתורה לקבור את המת נמצא ע"י הוצאת המת מקברו אפי' לשעה אחת מבטל בידיו מצות קבורה למשך אותו זמן.

טעם ה': כשמפנים מת מבית הקברות לבית עלמין אחר מבזין את שאר הקברים כ"כ בצוואת ר"י חסיד אות י"א. וכ"כ בשו"ע שס"ג שאסור להוליך מתים לקבורה מעיר שיש בה בית קברות לעיר אחרת וכתב הש"ך ס"ק ד' הטעם לדעת השו"ע ששאר הקברים מתבזים בכך. ועל כך הקשה בגשר החיים על מה שכתבו התוס' נזיר סד: ד"ה נוטלו שכתבו שמת  שנקבר כדין קנה מקומו ואסור לפנותו אבל קבר שנתגלה אנו תולים שהמת נקבר דרך עראי וכ"כ הרא"ש שמותר לפנותו שמא נקבר שלא ברשות. ותמה הגשר חיים למה מותר לפנותו היכן בזיון המת וניוולו וכי מותר לאדם לחבול בעצמו או לצער את עצמו כמבואר בב"ק צ: שאסור לחבול בעצמו.

אמנם יש אופנים שמותר לפנות כפי שנפסק בשו"ע שם ובתוך שלו דהיינו לפנותו לקבר אבותיו אפי' ממכובד לבוי מותר שערב לאדם שיהא נח אצל אבותיו.

ב. לקברו בארץ ישראל או קבר שאינו משומר שיש לחוש שמא יוציאוהו עכו"ם או שיכנסו בו מים או קבר הנמצא שקבור בקרקע שלא שלו והטעם בכל אלה שהפינוי לטובת  הנפטר לפיכך אינו חרד ואין בזה ניוול אלא ניחותא לו. וכן האריך גאון עוזינו הראשל"צ מרן הרה"ג הרב עובדיה יוסף שליט"א בספרו חזון עובדיה פרק אבלות דכאן שרי דלא גרע מלהוציא לקברו בקבר אבותיו דזה ניוול להיקבר בשדות נכר.

ולכן יש להשאירו במקומו אפי' נגד בקשתו. וכתב בהרשב"א בתשו' ס' שס"ט במת שקברוהו משום אונס לפי שעה ורוצים להעבירו שמותר לפתוח קבר לתת עליו סיד כדי שיאכל הבשר ואז יכולים לקוברו במקום שציווה וכתב הרשב"א שאין למת צער ובזיון בכך. וכתב בשבות יעקב שאמנם גם לפי הרשב"א יש ניוול מ"מ המת מחל על כבודו. ובחתם סופר ח"ו ס' ל"ז כתב כיון שזהו כבודו של מת אין בזה ביזיון.

וכבר פסק בשו"ע שיש אופנים שמותר לפנות קבר ובפרט בנידון דידן שקבור בין הגויים שהפינוי הוא נחת רוח לנפטר דלא גרע ממה שמותר להעבירו לקבר משפחתו. אמנם יש להסתפק איך סדר ההעברה האם נוטלים גם עפר מתחת לעצמות ובזה יש מחלוקת בגירסת הגמ' נוטלו ואת תפוסתו או גורסין ואת תפוסתו.

וכתב בשרידי אש שישנה מחלוקת בין הרמב"ם לשאר הראשונים כי הרמב"ם פירש בפירוש המשנה בנזיר שצריך ליטול התפוסה ובזה יטהר המקום. והטעם שפינוי התפוסה משום הטומאה שבה כי האדמה ספגה לתוכה את מוהל המת ודמו. ונקראת תבוסה מלשון מתבוססת בדמים.

אמנם הראשונים ס"ל דמה שנוטל תפוסה משום דהוי חלק מהמת ומצטרפת לענין קבורה כלשון הגמ' בברכות ל. מת תופס את מקומו. ולכן יש לדון באופן דמותר לפנותו האם צריך לקחת תפוסתו והנה כל הספק הוא לפי מר"ן בשו"ע יו"ד ס' שס"ב דפסק בס' שס"ב דלא קוברין בארון אלא בקרקע ובזה יש לחוש שלא ילקטו את כל עצמות המת כפי שכתב בשו"ת מהר"ם שיק יו"ד ס' שנ"ד וכ"כ בשו"ת ח"ס ס' שנ"ג ובשבט הלוי חלק ה' אות ג' הביא דבריהם וכתב דהיום דלוקחים כל צורת הקבר עם העפר באופן שאין ניוול שלא לצורך שרי וכתב הטעם דהיום קוברים המת ע"י שבונים מעליו כמין ארון מלבנים ולכן גם אם פותחים כל עפר עד למטה אין מגלין המת עצמו ולכן אין כאן משום חרדת הדין.

והנקבר בארון לא חיישינן כ"כ לניוול וכ"כ בשו"ת חכם צבי ס' נ' ומהר"ם שיק יו"ד ס' שנ"ד וכאן איירי בחיילים שנפלו ועל פי רוב קוברים אותם בארון לכן יש לקחת את הארון אם נמצא בשלמותו ולהעבירו לקבר ישראל רק ידאג לעשות חורים מלמטה הארון כדי שיהיה מונח המת בקרקע. וכשלא נקבר בארון אלא קבור באדמה יש לפנותו ולקחת עפר כדי תפיסתו  דהיינו ג' אצבעות אע"פ שמרן לא הזכיר דין זה מ"מ משנה מפורשת בנזיר פ"ט משנה ג' ואהלות פרק ט"ז דשרינן פינוי המת עם תפיסתו. וכן אמרה הגמ' נזיר סה. גבי יעקב אבינו שאמר ליוסף "ונשאתני ממצרים טול עמי מעפר" ומינה ילפינן כדי תפיסה שזוהי זכות לנפטר שנשאר בתפיסתו וכשאי אפשר שרינן לקחת רק עצמות.

ולפני שפותחים הקבר להוציא את הנפטר בין אם קבור בארון או על קרקע חברי חברא קדישא יבקשו מחילה מהנפטר כמו בכל לוויה אף שעושין כן לטובת הנפטר וראוי להשתדל שיעמדו ציבור בשעה שמפנים ויאמרו תהילים וי"ג המידות וינדרו לצדקה עבור נשמת הקבורים שיעוררו רחמי שמים ועי' בשו"ת תשובה והנהגות ח"ג ס' שפ"ו.

סיכום:

• במידה ונקברו בארון יש לקחת את הארון ולקבור אותו במקום אחר.
• במידה ולא נקברו בארון יש לקחת את העצמות עם עובי של שלש אצבעות עפר מלמטה (תפוסה) מאחר והאדמה בולעת את הדם והבשר של המת.

בשני המקרים יש לפתוח את הקברים בנוכחות מנין אנשים, לבקש מחילה מהנקברים, לומר י"ג המידות ולהעבירם למקום של ישראל ויפה שעה אחת קודם.