בספר חסידים תשמ"ט נשאל אדם כתב ס"ת מהודר ואחד העמודים נכתב בכתב רגיל האם עדיף לקרא בס"ת כזה או להוריד ממנו העמוד ולגנוז אותו א"ז שהעמוד יש בו שמות וכשר ובשו"ת מהרא"ש ח"ד ס' מ"ח נשאל בס"ת מהודר דסופר טעה וכתב שני עמודים זהיר אחד בסוף היריעה ואחד בתחילת היריעה ודן אם אפשר לגנוז רק העמוד הכפול או כל היריעה וכתב שמספר חסידים משמע שאין איסור בהחלפת כל היריעה והוא הוכיח מגמ' תמוה שאין להביא דבר קדושה לידי הפסד גם את ע"י כך יוכלו להדר יותר במצוות ומתוך כך חלק על ספר חסידים.
וכתב הנחת אליעזר ח"א שכל הספק של ספר חסידים לפני שיתפור היריעה אבל לאחר תפירת היריעה לכו"ע לא מוציאין לא העמוד או היריעה לגניזה. והרבה פוסקים פנו במחלוקת רש"י ותוס' בהדר שלומדים מזה אלי ואנוהו דלרש"י הוי דאורייתא לכן פסול להשאיר היריעה ולדעת התוס' אינו אלא מדרבנן ולכן אינו פסול בדיעבד.
ומחלוקת רש"י ותוס' בפסול הדר. דלדעת רש"י לולב היבש פסול מדין ואנווהו. והקשו תוס' דזה אלי ואנוהו הוא דין דרבנן ובדרבנן כל פסול בראשון מותר בשני. ולהסביר דעת רש"י דגמ' לקמן אמרה דהוקש לולב לאתרוג מה אתרוג בעי הדר לולב נמי בעי הדר ובדף יא. נחלקו חכמים ור"י לחכמים אם לולב בעי איגוד משום זה אלי ואנוהו ואם לא אגוד כשר הרי דזה אלי ואנוהו זה דין דרבנן דב דאורייתא לא מצאנו הבדל בין לכתחילה לדיעבד. אלא ע"כ צ"ל דיש ב' סוגי הדר. דין הדר בלולב לא מדין זה אלי ואנוהו אלא מאותו איסור שפוסלים באתרוג. דכל שחסר חייב הידור הוי פיסול הגוף ופגם בחפצא בפשט לפי ירושלמי דלולב פסול מדין לא כל המתיר יהללו יה ע"ש.
והקשו על רש"י דסותר עצמו דנקטם ראשו פסול דלא הוי הדר ולכאורה ממה שאמרה הגמ' לולב הגנוז והיבש פסול וצריך קא פסוק ותני לא שנא יו"ט א' או יו"ט ב'. בשלמא יבש הדר בעינן וליכא. משמע פיסול שבעת ימים ניחא. ומפי' המשנה להרמב"ם מוכח דפירש כרש"י לולב הפסול דאמר יתברך פרי עץ הדר ובאה הקבלה ולמדה דמום בעי הדר.
ובשו"ת ס' תרמ"ב סעיף י"ב מחוטמו ואילך דהיינו ממקום שמתחיל לשפע עד הפטמא פוסל חזזית וכל שינוי מראה. וי"א דהו"ה יבש שם פוסל בכל שהוא. פירש מב' היינו בחוטמו אבל בשאר האתרוג או במקום אחד דינו ברובו אבל בב' וג' מקומות פיסולו מדין חזיז ופסול בכל שוה. וממה דפסק מרן דמחותמו ולמעלה פוסל בכל שהוא. וכותב המג"א ס"ק י"ח שינוי מראה דוקא אם הוי שינוי לרוב בני אדם. אבל אם רוב בנ"א לא מרגישים ורק הוא מרגיש לא הוי שינוי מראה. כ"כ בשם המבי"ט והובא בביאור הלכה דילפינן דדין הדר נקבע מה שהרואים קובעים אבל לא אדם בפני עצמו כגון שרוב לא רואים חזזית והוא בראיתו החדה או בזכוכית מגלת רואה לא פוסל. ונמצא באתרוג ולולב מה נקרא חזזית מה שנראה לעין בני אדם ואם לעיני בנ"א לא נראה חזזית ושינוי מראה מכשירין.
והיסוד של הידור נקבע מה שרוב הרואים קובעים. דהגמ' בשבת לגבי נר חנוכה כא. מצות חנוכה נר איש וביתו. והמהדרין נר לכל אחד והמהדרין מן המהדרין ב"ש אומרים לילה ראשונה שמונה והולך ופוחת וב"ה לילה ראשונה א' והולך ומוסיף וכתבו תוס' דב"ש וב"ה קאי אנר איש וביתו. דבכל בית לב"ש רק הדלקה אחת בלילה א' של שמונה נרות ולב"ה בלילה אחרונה הדלקה אחת של שמונה נרות. אבל לא עושין מהדרין מן המהדרין דבזה אי אפשר לקבוע את כמות המדליקין. הרי לתוס' דין מהדרין רק רק אם אפשר לעמוד על ההידור. והביאור בדברי התוס' במנחות לב: ד"ה הא ואמר ר"ת דס"ת בעי שרטוט משום זה אלי ואנוהו אבל תפילין דמכוסין בעוא לא בעי שרטוט. דלא שייך _____ נוי. הרי שהידור מצוה רק אם נראה הנוי. אבל בדבר המכוסה לא שייך נוי ולא שייך התנאה לפניו במצוות בתפילין דהפרשיות מכוסים. וכ"כ הרמב"ם בפ"א מהלכות תפילין הלכה י"ב הלכה למשה מסיני שאין כותבים ס"ת ולא מזוזה אלא בשרטוט אבל תפילין אין צריך שרטוט לפי שהן מחופין וכוונתו כדעת ר"ת דשרטוט משום זה אלי ואנוהו אבל תפילין שהן מחופין לא בעי שרטוט דלא שייך בהם נוי. ומקור הדברים ביומא דף ע. גבי קריאת בפרשה של כה"ג ביום הכיפורים ואח"כ כל אחד מביא ס"ת מביתו וקורא בו כדי להראות אותם לרבים ופי' רש"י להראות נוי של ס"ת. ותפארת בעליה שטרח להתנאות במצוה משום זה אלי ואנוהו. התנאה לפינו במצוות לולב נאה, ס"ת נאה, קלף נאה ודיו נאה בלבלב אומן וכו'. הרי מפורש שדין הידור כדי שיראה לאחרים. ולפ"ז שפיר כתבו תוס' דתפילין לא שייך בהם שרטוט דשרטוט מדין הידור וכיוון דפרשיות התפילין מכוסין לא שייך נוי.
ולפי"ז רש"י בסוכות כט: לולב היבש פסול דבעינן נוי מצוה מהודרת ותמהו תוס' הרי בגמ' משמע דהוקש לולב לאתרוג ובאתרוג כתיב הדר ונראה שגם לרש"י הפיסול משום דכתיב הדר. וכתב במשנת יעב"ץ סי' ס"ו לישב שגם דעת רש"י מדין הדר פסול לולב היבש אלא ס"ל דדין פסול יבש לא שזה פסול בגוף הלולב והאתרוג כמו אתרוג חסר אלא זה דין דבעינן מצות מהודרות וזר לעיכובא ולא ילפינן מפקא זה אלי ואנוהו דשם אמרינן לכתחילה בעי איגוד ואם לא אגד כשר אבל לולב ואתרוג פסול דבעינן מצוה מהודרת.
ובזה מובן המג"א ס"ק ד' בשם המביל דחזזית ושינוי מראה פוסל בכל שהוא דזה דוקא שנראה להדיא לכל אדם אבל אם לא נראה לרוב בני אדם זה נקרא הדר. וברור שבפיסול חסר אם אדם רואה שזה חסר אפי' כל העולם יאמרו הפוך הוא נאמן דהרי יש מציאות שחסר אע"פ שלא נראה שחסר ואם היה דין פיסול ההידור בגוף האתרוג הוי דינו כחסר אמנם רש"י בא לפרש דאם יבש לא פיסול בגוף האתרוג אלא תלוי בהדר בדעת רוב האנשים שהם נובעים את ההדר.
לפ"ז רש"י מוסבר שפירש לולב הגזול והיבש של אשרה נקטם ראשו פסול ופי' רש"י משום חסר בהדר. ולכאורה זה שני דינים ______ במשנה אלא דטעמא דנקטם ראשו לרש"י נמי מדין הדר ופיסלו כלולב היבש. דהדר דכתיב באתרוג ולולב דינם לעיכובא. והנה לכאורה יש שינוי בדברי רש"י דפי' לולב היבש פי' בעינן מצוה מהודרת ואילו בנקטם ראשו כתב דפסול דלא הוי הדר ולכאורה יש שינוי בדברי רש"י.
וישב ע"פ דברי הר"ן ריש פרק לולב הגסול לולב היבש דיבשו רוב עליו וי"א שיבשה רוב שדרתו ורוב עליו ולא מיחוור. נמצא לפי הי"א דאם לא יבשה שדרתו אע"פ שיבשו עליו נקרא הדר. אע"פ דיבשה רוב שדרתו. דביבשה השדרה זה פיסול בגופו אבל רש"י ס"ל דלולב יבש לא פיסול בגוף הלולב אלא חסר בהדה זאת אומרת מצד כשרה יש כאן אבל חסר בהדר ולכן רש"י ס"ל ביבשו רוב עליו פסול אע"פ ששדרתו קיימת כי יש כאן חסרון של הידור.
וכן מוכח לשון הגמ' דף ל. דהקשתה קא פסוק ותני לא שנא ביום טוב ראשון ולא שנא ביו"ט שני בשלמא יבש הדר בעינן ופי' רש"י לא שנא ביום שני דלדתיה בנטילה אלא מדרבנן וכו'. וכתבו התוס' משמע מרש"י דבעינן הדר לכולי יומי. ולכם משלכם לא ______ אחא ליו"ט א' וכן ולקחתם לכם דממעטינן חסר אינו אלא ביו"ט א'. ותימה מאי שנא זה מזה הרי כולהו בהוי הדדי כתיבי בחד קרא דכתיב ולקחת לכם פרי עץ הדר וכו' וכתבו התוס' דלקיחה דאורייתא ביום א' בגבולין ושאר ימים דרבנן לכן לענין ד' מינים והדר אוקווה אדאורייתא אבל חסר ושאול לא. ותימה מאי שנא חסר ממהודר בשאר ימים. דחסר בשאר ימים כשר ואילו אינו מהודר פסול וצ"ל דרש"י לשיטתו דדין יבש לא ילפינן מזה אלי ואנוהו אלא מפרי עץ הדר בהוקש לולב לאתרוג וכל שלא הדר פסול דבעינן מצוה מהודרת. וזה דין בכל הימים והדור זה שונה מכל ההידורים שבתורה דלא מעכב כאן גזה"כ דמעכב אבל חסר ביום א' זה דין מיוחד באתרוג זה רק ביום א'.
ולכאורה קשה למה התנא חילק בין לולב היבש לנקטר ראשו בחדא מחתא נקטינהו ולמה התנא חילק וכתב לולב יבש. לולב של אשרה ונקטם ראשו. וצ"ל דיבש ונקטם ראשו שניהם מדין הדר כמו שפי' רש"י אלא ביבש יש עוד דין של ואנוהו דבעינן מצוה מהודרת ואע"ג דזה ואנוהו זה דין לכתחילה כמו באגד על זה כתב המאירי הטעם דאם לא אגד כל אחד מג' מינים הוא בשלמות רק לא אגד אבל יבש דנטלה הדרתו דהוא כאדם מת. וכפי שאומר הירושלמי דלא המתים יהללו . ולכן ננקטם ראשו הוי דינו כלא אגדו שלא נטל הודו לגמרי ולכ פיסולו רק משום דלא הוי הדר אבל יבש יש בו ב' דינים גם משום דלא הוי הדר כנקטם ראשו ועוד בעינן מצוה מהודרת דילפינן מזה אלי ואנוהו וכיון שנטל הדרו לגמרי מיפסל גם בשאר ימים דבאופן זה ההידור לעיכובא.
ובזה יש נ"מ לדינא במה שהביא הר"ן מחלוקת ראשונים בלולב יבש ביבשו רוב עליו או רוב שדרתו. ולכן ביבשו רוב עליו אע,פ שהשדרה שלמה הוי לולב פסול משום ואנוהו שאין זה מצוה מהודרת אע"ג דשדרתו לא יבשה וזה גם נקרא הדר דילפינן מאתרוג מ"מ חסר באנוהו.
והראשל"צ כתב דיבש הוי כמת כפי שהאריך הרא"ש בריש לולב הגזול בשמא נמצא לפי הראב"ד יש דרגות ביבש שינקטם ראשו זה חסר בהדר ויש פיסול יבש מדין לא המתים ולפ"ז נקטם ראשו יכול להיות כשר בשאר יומי דפסולו משום דלא הוי הדר אבל יש הוי מת דפסול לגמרי כל שבעה ולכן שפיר תנא דמתניתין חילק ביניהם.
וכתב הרמב"ם פ"ח הל' ט' מהלכות לולב כל הפסולין שאמרנו מפני ממון וכו' לא פסולים אלא ביום א' אבל ביו"ט שני עם שאר הימים הכל כשר והפסולות משום עכו"ם או אתרוג שאסור באכילה דינו כל שבעה משמע מהרמב"ם יבש כשר בשאר ימים. וזה תימה דהגמ' אמרה קפסיק ותני לא שנא ביום א' לא שנא ביום ב' בשלמה יבש הדר הדר בעינן הרי דהגמ' מוכח דיבש פסול כל שבעה.
ובמשנה דף לב: רבי ישמעאל אתרוג אחד לולב אחד. שלשה הדסים וב' ערבות שלשה הדסים לרבי ישמעאל אפי' שנים קטומים ואחד אינו קטום. רבי טרפון אומר אפי' שלשתן קטומים ר"ע דרש כשם שאתרוג אחד לולב אחד כן הדס אחד וערבה אחת. ובגמ' הלכה כר"ט דאמר שמואל למוכרי הדסים _____ וזכינו שלא להעלות המחיר אחרת אדרוש לכ כר"ט דמתיר שלשה קטומים. וטעמא דר"ט דאפי' שלשתם קטומים פי' רש"י דלא בעי הדר בהדס וכן פסק הרמב"ם בהלכות לולב פ"ח הלכה ה' הדס שנקטם ראשו כשר. ובהשגות הראב"ד כתב אמר אברהם כבר הופיע רוה"ק בבית מדרשנו מעכמה שנים והעלינו שהוא פסול. ודברי רבי טרפון שאמר אפי' שלשתן קטומים ענין אחד וכו' ולא שנקטם ראשו ע"כ ומר"ן בס' תרמ"ו בסעיף א' נקטם ראשו כשר ואילו בסעיף י' הביא מחלוקת והביא דעת הראב"ד בשם י"א.
וכתב הרמב"ם שם בהלכה ו' ערבה שנקטם ראשה כשרה. והראב"ד השיגו דדרך אחד להדס וערבה. וכתב ה"ה דהרמב"ם משוה דין הדס לערבה וכשר שבהדס קימ"ל כר"ט הו"ה לערבה אבל בהלכות הביא ערבה שנקטמה פסולה וכ"כ הרמב"ן וכתב לתת טעם למה הדס שנקטם כשר וערבה פסולה כיון דהדס הוא עבות ואפי' שנקטם נשאר עבות בהדרו משא"כ ערבה.