הרב שלמה שלוש

הרב שלמה שלוש

באומרת איני ניזונית ואיני עושה אם יכולה לחזור ואם יש הבדל בין אם אומרת איני ניזונת לעולם

הגמ' דף מז: תקנו מזונות תחת מעשי ידיה ופרקונה תחת פירות.

וכתבו התו"ס דאינה יכולה לומר איני נפדית ואיני נותנת פירות ואע"ג דלרב הונא אשה יכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה התם משום שאינה מפקעת התקנה לגמרי שאם אמרה היום איני ניזונית ואיני עושה למחר תעשה ותהא ניזונית אבל אמרה איני נפדית ואיני נותנת פירות הרי מפקעת לגמרי תקנת פירות, שכל פירות ימי חייה תחת פדיון. ואפי' את"ל שיכולה לומר איני ניזונית לעולם אכתי יש לומר שלא יכולה לטעון איני נותנת פירות ואיני נפדית – כיון שתקנו פדיון כדי שלא תטמע בין עכו"ם ע"ש. וכ"כ הרא"ש בפ"ד סי' י'.

דהיינו יוצא מהתו"ס והרא"ש שיש שני תרוצים לתירוץ א' לא יכולה להפקיע מעשי ידיה לעולם דהוי כמו פדיון שלא יכולה לבטל התקנה ולפי תרוץ ב' אפי' נאמר שיכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה לעולם – מ"מ בפדיון לא יכולה לומר כן כדי שלא תטמע בין עכו"ם וכו'.

ותמה נתיבות המשפט למ"ד דיכולה לחזור מה הגמ' קז אומרת חיישינן שמא א"ל צאי מעשה ידיך הרי יכולה לחזור וכתב האבני מילואים לחלק בין אמרה איני ניזונית ואיני עושה. לא"ל צאי מעשה ידיך במזונותיך וקבלה היינו מחלה והחילוק יש הבדל בין אומרת אי אפשר בתקנת חכמים כיון שזה לטובתי בזה יש לה לחזור אבל בצאי מעשי ידיך במזונותיך שזה מדין מחילה ולכן לא יכולה לחזור.

ועוד ישב לפי הריטב"א בדף פה. נפרעת שלא בפניו רבא אמר אפי' בע"ח שלא יהא כל אחד ואחד נוטל מעותיו של חבירו והולך ויושב במה"י וע"ז כתב הריטב"א דדוקא בלוה ממנו כאן והלך והלוה אבל לוה ממנו במה"י ובא לגבות כאן לא שומעין לו דבאופן זה לא שייך הטעם של נוטל מעות חבירו. ולפ"ז מישב דאפי' יכולה לחזור מ"מ כשאמר לה הבעל צאי מעשי ידיך במזונותיך הרי היום פקע החיוב כיון שהסכימה. מחר הבעל נמצא בחו"ל לא יכולה לתבוע כיון דחוב מזונות חל כל יום ויום.

וכן נראה דעת הרמב"ם פ"א ממלוה הל' ח' מלוה שבא להפרע שלא בפני הלוה כגון שהיה הלוה במדינה רחוקה ותפסה האשה מטלטלין מנכסי הבעל כדי שתזון מהן מוציאין אותן מידה ונותנים לבע"ח שאפי' בעלה עומד לא היה יכול לזון את אשתו ובניו עד שיפרע כל חובו ע"כ.

וכתב הלחם משנה שהרב נ"י בפ' המקבל דף קיד: כתב הטעם של הרמב"ם ורי"ף כיון דמזונות דרבנן ושעבוד בע"ח דאורייתא ותמה עליו דהרי הרמב"ם בפי"ב אישות ס"ל מזונות דאורייתא – וה"ה כתב הטעם לרמב"ם משום מזונות חיובם כל יום ויום ולכן מזונות של מחר לא יכולה לגבות כיון שעוד לא הגיעה הזמן. כדעת הריטב"א ורשב"א ודו"ק.

ולפי הרשב"א בפ' הרמב"ם דהרמב"ם כתב בפי"ב דאישות מזונות דאורייתא וכתב עוד בהלכה ד' עוד תקנו שיהיו מעשי ידיה כנגד מזונותיה וכו' לפיכך אם אמרה איני ניזונית ואיני עושה שומעין לה ואין כופין אותה. וכו' ומפני תקנה זו יחשבו מזונות לתנאי כתובה – ע"כ ודברי הרמב"ם תמוהים אם מזונות דאו' מה שייך מזונות מתנאי כתובה.

וכתב הרשב"א ששתי תקנות תקנו חז"ל באמת מזונות דאורייתא ובאו חכמים ותקנו שמזונות תחת מעשי ידיה. ולכן הרמב"ם ס"ל שזה מתנאי כתובה גם מזונות מחייב ולכן במחלה כתובתה אבדה כתובתה רש"י ורא"ש ס"ל דאיירי במזונות אלמנה. אבל הרמב"ם ס"ל גם מזונות דמחייב כמו שכתב בפי"ז הל' י"ח.

ובאבן האזל ד"א הל' מלוה ולוה הל' ח' כתב בדעת הרמב"ם דמזונות דאורייתא היינו מזונות כל יום ויום וחכמים תקנו בתנאי כתובה שחייב לדאוג לה היום למזונות המחר ולכן יכולה לעכב עליו שלא יצא למדה"י מ"מ באומר לה צאי וקבלה סגי וזה מתנאי כתובה. וזה ההסבר ועוד תקנו ודו"ק.

ודברי הרשב"א בחידושין בבאור שיטת הרמב"ם במה שכתב בפ' י"ב הל' א. ב' כשנושא אשה יתחייב בי' דברים ג' מדאורייתא – ובהלכה ג' כתב ועוד תקנו מעשה ידיה תחת מזונות. – והרי הרמב"ם כתב מזונות דאורייתא ובפ' חזקת הבתים מט. וכתובות פג. כל האומר אי אפשר בתקנת חכמים כעין זו. כגון אומרת איני ניזונית ואיני עושה משמע דמזונות דרבנן – ותרץ הרשב"א דחכמים הפקיעו מזונות אם לא תתן מעשה ידיה לבעלה משום הפקר בי"ד הפקר. פי' הדברים מזונות דאורייתא. וחכמים עשו עוד תקנה דמזונות תלויים במעשה ידיה – אם תתן מעשה ידיה מגיע לה מזונות.

וזה מדוייק ברמב"ם בהלכה ד' ועוד תקנו דהיינו תקנה נפרדת.

ולכן כתב הרמב"ם והובא בס' פ' כל אשה שתמנע מלאכה אינו זנה וכל זה באומרת איני עושה וניזונית – אבל איני ניזונית ואיני עושה הרשות בידה. ע"כ.

ונמצא באומרת איני ניזונית ואיני עושה לזמן קצוב. לתו"ס יכולה לחזור לעולם לא חל כי מפקיעה התקנה וזה לתירוץ א'.

לר"ן גם לזמן קצוב לא מהני חזרה ופקעה התקנה – לר' ירוחם אפי' אומר איני ניזונית לעולם – יכולה לחזור.

והסתפקו האחרונים בדברי התו"ס באומרת איני ניזונית ואיני עושה סתם – כתב רע"א במערכת ט"ו דאפי' דס"ל דכל שאומרת לעולם הפקיעה התקנה ואינה יכולה להפקיעה מ"מ באומרת סתם יכולה לחזור – כיון שבידה לחזור למחר – והיינו כשאומרת סתם כיון שבידה לחזור לא מקרי עוקרת התקנה.

אולם בבית יעקב בחידושיו על דף מז: כתב דלפי התו"ס בתירוץ א' כל שעוקרת התקנה לא מהני – מ"מ באומרת סתם אינה יכולה לחזור כמו שאמרה הגמ' חיישינן שמא א"ל צאי מעשה ידיך במזונותיך וקבלה. אלא כוונת התו"ס כשאומרת איני ניזונית ואיני עושה לזמן לא חוזרת תוך הזמן רק בסוף הזמן.

ורע"א ובית יעקב נחלקו עוד באיני ניזונית לזמן קצוב רע"א ס"ל יכולה לחזור ולבית יעקב תוך הזמן גם לתו"ס לא חוזרת.

וביסוד צאי מעשה ידיך במזונותיך לפי האבני מילואים הוא מדין מחילה ולכן גם לרבינו ירוחם לא יכולה לחזור בה וקשה דהרי הרמב"ם עצמו פסק כשאמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך וקבלה מהני ולפי האבני מילואים הוא מדין מחילה והרי הרמב"ם ס"ל דלא מהני מחילה בדבר שאין לו קצבה – והאבני מילואים עצמו הקשה כן בסי' ע' סעיף ט' והעלה דאם א"ל כן והסכימה הוי כאומרת איני ניזונית ואיני עושה דלפי הר"ן לא יכולה לחזור – ולכאו' הרי סותר עצמו האבני מילואים

וצ"ל לפי הרמב"ם סוברים שני ההלכות גם מחילה וגם איני ניזונית ואיני עושה דלדעת רבינו ירוחם כשאומרת איני ניזונית ואיני עושה יכולה לחזור בה – ע"כ בצאי מדין מחילה ולהרמב"ם דבמחילה לא מהני ע"כ כשאומר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך וקבלה עליה הוי כאומרת איני ניזונית ואיני עושה דלא יכולה לחזור.

אמנם בבית יעקב חולק על טעמו של האבני מילואים וס"ל דבאומר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך לא מטעם מחילה דכתב בס' ס"ט ד"ה יכול דבאומר לה צאי לאו מטעם עקירת התקנה – דהא הבעל לא יכול לעקור תקנה שהיא לטובתה אלא הטעם כאומר לה תטרחי למכור מעשה ידיך ולקנות אוכל והלשון מדוייק באשה אומרת איני ניזונית ואיני עושה.

ובבעל א"ל צאי מעשה ידיך במזונותיך ולכאו' אותו לשון נאמר בבעל איני זניך ואיני מקבל מעשה ידיך. ולפי בית יעקב ניחא באשה עוקרת התקנה שהיא לטובתה. לכן הלשון המועיל איני ניזונית ואיני עושה – משא"כ בבעל לא מטעם עקירה אלא צאי והתפרנסי ממעשה ידיך.

עוד מאמרים

ערבי פסחים

  ערבי פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך. והאי סמוך למנחה פ' רש"י קודם למנחה מעט. ורשב"ם פירש חצי שעה