הרב שלמה שלוש

הרב שלמה שלוש

אם מותר להכנס להר הבית בזמן הזה

ראיתי את מה שהעלה עמיתי הרה"ג הרב שאר ישוב כהן שליט"א לדון במועצת הרבנות הראשית להקים בית תפילה על הר הבית רחוק ממקום המקדש אליו אסורה הכניסה. וכותב שמעולם לא החליטה הרבנות הראשית איסור כניסה להר הבית אלא למקום המקדש גרידא. ותמיד היה בעד הקמת בית כנסת בהר הבית בתנאים מסויימים. דהיינו להבדיל בין הר הבית – למקום המקדש. ומצרף קונטרס המתיר כניסה להר הבית ע"ש. ולכן אמרתי אשנה פרק זה. הנה מצרף מפות של המאפשרות 100 מטר שהוא מקום המותר לטמא מת לבא והנה כותב שטעות לתלות מחלוקת הרמב"ם והראב"ד בהר הבית כיון שהמחלוקת על קדושת המקדש ושטח העזרה אבל על הר הבית לכו"ע מותר להכנס גם בימינו על ידי טבילה והטהרות וחליצת  נעלים ובכל הכבוד הראוי למורא מקדש. ע"ש.

הנה ידועה המחלוקת בין הרמב"ם והראב"ד לגבי קדושת העזרה דהרמב"ם פסק בפ"ו מהלכות הבית הבחירה הל' י"ד שבקדושה ראשונה שקידשה שלמה שהוא קרוי העזרה וירושלים לשעתה וקידשה לעתיד לבא. ובהל' ט"ז מסביר הרמב"ם כיון שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטלה – והרי הוא אומר "והשימותי את מקדשכם" . אמנם הראב"ד בהל' י"ד כתב דהלכה בכמה מקומות שאם אין מקדש ירקב ולמ"ד קדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבא אין הבדל בין מקדש וירושלים לשאר מקומות ע"ש.

והמג"א בס' תקס"א הביא המחלוקת והעלה דדברי הרמב"ם שרירין וקיימין והנכנס למקום המקדש חייב כרת שכולנו טמאי מתים. וכ"מ בשבועות יד: ד"ה ונעלם. וכ"כ בסה"ת ובאגודה שבועות עכת"ד המג"א. הרי דס"ל דיש חיוב כרת להרמב"ם בזמן הזה וכ"כ התשב"ץ בח"ג ס' ר"א שהכריע להלכה כדעת הרמב"ם שקדושת המקדש לא בטלה והנכנס שם חייב כרת. וכן דעת הטור ושו"ע בס' של"א כדעת הרמב"ם מהיכי תתי לאסור בלאו. והנה הגמ' זבחים כד. נעקרה האבן ועמדה במקומה מהו כי קדש דוד רצפה עליונה אי דילמא עד לארעיות תהום ופשיט דעד אבדית תהומה ואע"ג דשלמה בנה הבית וקדשו. מ"מ שלמה המלך בנה על מקום מקדש וזה קדושה שחלה אך ורק כל זמן שבנוי אבל קדושת מקום שקידש דוד זה לא בטל ולכן מתורת המקדש שנאמר עליו ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל כי את מקדש ד' טמא. זה רק בבנינו. אבל מצד המקום גם לראב"ד יש איסור להכנס היום. לא כן הרמב"ם ס"ל שקדושת המקדש לא תלוי בבנין אלא קדוש לעולמי עד. מהפסוק כי את מקדש ד' טמא כמו שהכריע המג"א. וכ"כ בחמד משה או"ח ס' תקס"א.

וכ"כ באריכות גאון עוזינו מרן הראשל"צ הרה"ג הרב עובדיה יוסף שליט"א בספרו יביע אומר חלק ה' יו"ד ס' כ"ו להעמיד את דעת הרמב"ם והביא מעשה מהשר מונטיפיורי שנכנס למקום המקדש ותהום כל העיר עליו והיו שנדוהו. ויש שהמליצו עליו שנכנס בשוגג בשדה תיבה ומגדל ולכן לא היה חייב נידוי. מ"מ דעת הפוסקי' האחרונים כדעת הרמב"ם וכ"כ דברי אמת בכר בסוף קונטרס יו"ד י. ושו"ת בנין ציון ס' ב' אבני נזר ס' ת"נ. ומשנה ברורה בס' תקס"א. וכן דעת הרידב"ז וכן דעת מהרי"א קוק במשפט כהן ס' צ"ו ע"ש וכ"כ בס' כפות תמרים סוכה ל"ד ד"ה של מעשר שני בירושלים באריכות. הרי דמקום המקדש דעת כל הפוסקים לאסור כדעת הרמב"ם ודעת הראב"ד דעת יחיד.

אמנם פש גבן אם מותר להכנס להר הבית.והנה הרמב"ם פ"ג מביאת המקדש הל' ד' כתב טמא מת אפילו המת עצמו מותר להכנס להר הבית שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו. ע"כ ומזה רצו ללמוד שהיום שאפי' שכולנו טמאים מתיר מותר לעלות להר הבית.

אמנם המעיין ברמב"ם פ"ז מהלכות בית הבחירה הל' י"ד וז"ל ירושלים מקודשת מכל העיירות וכו' ובהלכה ט"ו הר הבית מקודש ממנה. שאין זבין וזבות נדה ויולדות נכנסים לשם – ומותר להכניס. המת עצמו להר הבית ע"ש וכתב המל"מ דין זה פ"ק דכלים משנה ח'. אך למה לא הזכירו בעל קרי שהוא משתלח מחוץ לב' מחנות כמו הזב. והדין דין אמת שהרי כתב הרמב"ם בפ"ג מביאת מקדש הל' ח' הטמא המשולח מהר הבית אם נכנס עובר בלא תעשה והכוונה גם בעל קרי וכן מתבאר ממה שכתב בפ"ח מהל' בית הבחירה הל' ז' ע"כ.

והדברים מפורשים בס' כפתור ופרח פ"ו דאין לנו להתקרב לפתח הר הבית ולפנים כי משם והלאה מחנה לויה. וכן עמא דבר שנגשים היום עד הכתלים ומתפללים וכבר בקש שלמה המלך מד' יתברך שתפילה ממקום זה תתקבל וכו' וכתב הרמ"ע בתשובה ס' כ"ה על בעל כפתור ופרח שדבריו גבי ביאת מקדש הם כפתור ופרח ע"כ.

וכן יש לצרף דעת המג"א דמוכח מדבריו דאפי' טבל אסור לעלות להר הבית דכתב המג"א בס' תר"ו ס"ק ח' דאפי' טבל בער"ה יחזור ויטבול בערב יום כיפור דשמא ראה מים עכורים או חלוקים עי' משנה פ"ה דמקואות. וכ"כ הרמב"ם הלכות אבות טומאה פ"ה הל' ו'. ובאליה רבה ומהרש"ק שם כתבו דאע"ג דהמג"א בס' פ"ח כותב דהא דמים עכורים או חלוקים טמא משום בעל קרי. זהו לענין תרומה אבל לגבי תורה ותפילה ועזרא לא גזר.

ומ"מ לענין יוה"כ חמיר טפי ע"ש. ולכן חיישינן אף לספק ראה. וכו לענין חלה כתב דמיד יאכל אחרי טבילה ולא יטיל מים דחיישינן שמא הטיל מים עכורים ונטמא.

וכן לענין חלת חו"ל יש לתת לכהן שטבל ויואכל מיד. וביו"ד ס' שכ"ב סעיף כתב הרמ"א דאפי' טבל בעינן הערב שמש. בחלת חו"ל ומינה יש לדון לכניסה להר הבית דהוי דאורייתא דודאי צריך ליכנס סמוך לטבילה ממש. ואם צריך הערב שמש לא יוכל להכנס ונמצא – אם צריך הערב שמש – זה מעכב. ואם  טבול יום לא צריך הערב שמש. מ"מ בעינן כניסה מיד סמוך לטבילה כמו שכתב המג"א. וכן מצד חשש זבין הרי אסור מהתורה ליכנס להר הבית ובעי טהרה מים חיים של מעיין או נהר. ולכן היום שאנו מחזיקין עצמנו כזבין צריכים לספור שבעה ימים ולטבול ואין הכל בקיאין בכך. ועוד אם יבואו לפתוח ביהכנ"ס ממש בהר הבית תהיה כניסה חופשית גם לעמי הארץ דגזרו עליהם טומאת זבין – וכן פרצה גדולה שגם בחורים ובחורות ירצו לעלות ואין מי שמונע בעדם שיצא שכרו בהפסדו כי על ידי זה מכשילין נשים להכנס להר הבית בטומאה. וכ"כ בס' מעשי למלך הל' בית הבחירה פ"ז הל' ט"ו ע"ש וכתב המנ"ח מצוה ק"ה דנבעלת או פולטת ש"ז דינה כרואה ומשתלחת מב' מחנות ובמצוה קפ"א מסתפק. ובאשה שראתה ובלא הרגשה נמי משתלחת מב' מחנות ונמצא אשה ­צעירה אם טמאה טומאת נדה. או פולטת בזמן שהיא טהורה אסור לה להכנס להר הבית כי בכל התקופה אסורה מהתורה.

והנה גם למתיר לטומאת טמא או זה אחרי טבילה להכנס להר הבית דוקא ידוע הגבול וברור התחום של מדרגות הקדושה אבל בעוונותנו חרב המקדש ונמצא כל השטח בספק כרת ומי יעיז להכניס ראשו לומר זה מותר וזה אסור. וגם בתשו' הרדב"ז ח"ב ס' תרל"ט ובס' תרצ"א כתב שהגויים חופרים כדי לגלות יסודות הבית כדי שלא יהיה גבוה כשלהם – ובס' המנהיג דין טבילת בעלי קריין בשם תשו' הגאוני' וז"ל בזמן הזה היו טובלין בעלי קריין שלא להכנס במקדש בטומאה. ועכשו שכולנו טמאי מתים ובעי הזאת מי חטאת בג' וז' אין לבעלי קריין לטבול ולהכנס ע"כ ואם איתא הרי יכול בעל קרי להכנס להר הבית אחרי טבילה.

ואע"פ שהמאירי שבועות טז. לאחר שהביא דעת הרמב"ם והחולקים כתב והמנהג פשוט להכנס לשם לפי מה ששמענו וכו' הרי דהמאירי לא ראה ורק שמע לכן נאמנים עלינו דברי הרב כפתור ופרח שכתב שנהגו להגיע עד האבנים של הכותל להתפלל ותו לא.

וכן כתב הרדב"ז דהיה קרוב לזמנם והיה דר בירושלים וכתב בח"ב ס' תרצ"א דאסור ללכת שם. ויש שרוצים לתלות במה שכתב הרמב"ם כשנעשה לו נס וכתב בזה"ל וביום שלישי בשבת ארבעה ימים לירח מרחשון שנת ארבעת אלפים ותשע מאות וששה ועשרים ליצירה יצאנו מעכו לעלות לירושלים תחת סכנה ונכנסתי לבית הגדול והקדוש והתפללתי בו. ושני הימים הללו שהם ששי ותשיעי במרחשון נדרתי נדר שיהיה לי כמו יו"ט וכשם שזכיתי להתפלל בו בחורבנן כך אזכה אני וכל ישראל בנחמה ע"כ. ויש שרצה לומר הבית הגדול והקדוש הוא ביהכנ"ס בהר הבית וליתא והנה לשון הרמב"ם כשם שהתפללתי בחורבנם – הו"ל למימר כשם שהתפללתי בו בחורבנו. אלא ודאי על ירושלים איירי. ועי' מהרי"ק שורש ה' ותוס' יו"ד רל"ג ורל"ד.

וראיתי למרן מלכא בספרו יחוה דעת ח"א ס' כ"ה, בהערות שמר"ן הראשל"צ הביא דברי הגאון ר' יוסף ידיד בשו"ת ימי יוסף בתרא קונטרס כבוד הלבנון שהאריך לדחות דברי המקילין להכנס להר הבית ולסמוך על הראב"ד בהל' בית הבחירה פ"ו. וכתב דמי שמתיר מכשיל את אחינו בנ"י להכנס עוד לפני ולפנים – וכן כתב הגאון ר' שנאור זלמן מלובלין בעל תורת חסד והגאון ר' יוסף חיים זוננפלד וכתבו דמי שמכניס עצמו להתיר הרי הוא כדין המתיר א"א במים שאין להם סוף שחייב נידוי. וסיים הרב ולדעתי הוא בגדר חוטא ומחטיא – והנה המתיר סמך על דברי הרמב"ם באיגרתו והובא בחידושי הרמב"ם לר"ה דף כה.

וכן בספר החרדים שער תשובה פ"ג שמביא דברי הרמב"ם שנעשה לו נס – וכתב שנכנסתי לבית הגדול והקדוש והתפללתי בו. הרי הרמב"ם לא יסתור מה שכתב שאסור להכנס למקום המקדש. וכ"כ הגאון ר' יעקב זריהן ז"ל אב"ד טבריה שדחה בשני ידים דעת המתיר והיא בתשובה שנדפסה לו בס' הלכות אישות להר"ג ר"א אילוז זצ"ל שכתב שדבר זה אפי' תינוקות של בית רבן יודעים שאסור לדרוך לפנים מהכותל המערבי ולכן מידי ספק האיסור לא יצאנו.

ונראה לי להוסיף לטעון דאפי' דבעלמא אם הכניס עצמו בספק אין כאן ודאי איסור בפרט שכלפי שמי' גליא שאין כאן איסור בכניסה להר הבית שיש עשה של מורא מקדש אפי' על ספק דאם מכניס עצמו בספק מורא מקדש אע"פ שכלפי שמי' גליא שאין כאן קדושת מקדש מ"מ ההפקרות הזאת ופריקת עול להכנס למקום שהוא בספק זה מראה שחסר במורא ועובר בעשה.

וכן ראיתי במשנת יעבץ או"ח ס' מ"ז דהוכיח כן מהרמב"ם פ"ז מהלכות בית הבחירה פ"ז הל' ז' אע"פ שהמקדש היום חרב בעוונותינו חייב אדם במוראו כמו שהיה נוהג בו בבניינו לא יכנס. אלא למקום שמותר לו להכנס לשם. וכו' שנאמר את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו וכו' ודייק ממה שכתב הרמב"ם שטמא שנכנס למקום שאסור לו להיכנס הוא עובר על עשה של מורא מקדש. ולכאו' צ"ע מה חידש הרמב"ם הרי בלאו בכי יש איסור לאו על טמא כמו שכתב הרמב"ם בפ' ג' מהלכות בית המקדש הל' א'. וע"ז חידש שהאיסור של מורא מקדש הוא על מקום שיש ספק קדושה או ספק טומאה והחידוש אע"פ שלא עובר על הלאו מ"מ על העשה עובר כיון שהפקיר עצמו והכניס עצמו למקום שיש בו ספק קדושה הרי אין לך הפקרות גדולה מזו וזלזול ופריקת עול. ועובר בעשה של מקדשי תיראו.

ולכן היום שאין לנו גבולות מדוייקים וכן לא ברור לנו מקום המקדש. אסור ואפי' טבל כדין ונטהר מטומאה היוצאת מגופו ועלה להר הבית הרי הכניס עצמו בספק כרת כי שמא נכנס למקום המקדש וקודש הקודשים ואפי' אם הדבר בספק הרי עבר על מקדשי תיראו.

ויש שרצו לקבוע גבולות ע"פ מה שכתבה המשנה בפ' מידות פ"ב משנה א' וברמב"ם פרק ה' מהלכות בית הבחירה בהל' א' הר הבית והוא הר המוריה היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה והיה מוקף חומה וכיפין והיום לא יודעים מקום המקדש כדי שנתחיל למדוד ונאמנת עלינו עדותו של בעל כפתור ופרח ולכן תחום קבעו לנו רבותינו שתפילה עד מקום הכותל המערבי ולא מחוץ לו כלפי פנים וכן עמא דבר.

וראיתי בשו"ת בני ציון ח"א ס' ב' לאחר שהביא מחלוקת הרמב"ם וראב"ד והעלה שגם טהור הנכנס שלא לצורך עבודה להיכל לוקה. ובסוף העיר על דברי הרדב"ז במיקום בית המקדש ותמה עליו ממשנה מפורשת ע"ש וכן ראיתי בדעת תורה למהרש"ם ס' תקס"א ובספר מנחת יצחק וייס ח"ה ס' א'. דאין לנו היום תחום ברור לדעת מקום המקדש.

ולכן היום למרות שכמה אחרונים רצו לקבוע את מקום המקדש והעזרה והר הבית והסתמכו על ספר יוסיפון במלחמות. והמשנה מסכת מידות פ' ב'. וספר עזרת כהנים ךהר"י פינברג ז"ל ביאורים על מידות והרמב"ם פ"ה מהל' בית הבחירה פ"ה הל' א' וב'. שהר הבית ת"ק אמה על ת"ק אמה. ולפי המידות צדדי המערבי והמזרחי של  הר הבית 480 מטר. ולצד צפוני 321 מטר והדרומי 223 מטר.

הרי צד מזרח ומערב הם יותר מת"ק אמה וע"ז רותים לומר שחלק מצד דרום לא היה באיסור. ולכן ללא ספק נאמנים עלינו דברי הרב כפתור ופרח שהמסורת שבידנו היום היא עד הכותל כפי שכתב וכן עמא דבר.

וכן מוכח מס' דרך המקדש עמוד ז. וכן יש להוסיף דעת הרש"ש בחגיגה דף ב' שכתב ולעלות מירושלים להר הבית כתב התוס' יו"ט דכיון שיכול לעלות להר הבית שהוא בשיפוע ההר ממילא עולה עוד במעלות העזרות ע"ש וכתב שמוכח מדבריו דהר הבית עד החיל היה ההר בשיפוע ובלא מעלות וזה נסתר ממסכת יומא טז. שעושה חשבון לגובה קרקע ההיכל מן קרקעית הר הבית בשיפולו רק ממספר המעלות הנמצאות ביניהם.

לכן יש לשקול בכובד ראש את הנושא שלא תצא תקלה לציבור השומר תורה ומצוות והקב"ה יבנה לנו בית מקדשנו ותפארתנו אמן.

עוד מאמרים

ערבי פסחים

  ערבי פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך. והאי סמוך למנחה פ' רש"י קודם למנחה מעט. ורשב"ם פירש חצי שעה