גמ' פסחים קפ: תנו רבנן בני חבורה שהיו מסובין וקדש עליהן היום מביאין לו כוס יין ואומר עליו קדושת היום ושני אומר עליו בהמ"ז. דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר אוכל והולך עד שתחשך גמרו כוס ראשון מברך עליו ברכת המזון והשני אומר עליו קדושת היום אמאי ונימרינהו לתרוייהו אחדא כסא אמר רב הונא אמר רב ששת לפי שאין אומרים שתי קדושות על כוס אחד מאי טעמא לפי שאין עושין מצוות חבילות חבילות והקשתה הגמ' מקידוש יו"ט במוצאי שבת שאומר על כוס אחד קידוש והבדלה ומתרצת קידוש והבדלה חדא מילתא הוא. ברכת המזון וקידוש תרי מילי נינהו ע"כ.
וכתב התוס' רי"ד כיון דבהמ"ז וקידוש תרי מילי נינהו צריך לברך הגפן על כל כוס וכוס והטעם לפי שבה"ז באה על סעודה שאכל בחול. וקידוש הוא על יום הנכנס ולכן הוי שתי מצוות נפרדות ולא עושים אותם על כוס אחד. והטעם שאין עושין מצוות חבילות חבילות הוא מטעם שמראה שהמצוות עליו כמשוי כן כתב רש"י בסוטה דף ח. ורשב"ם ונמו"י פירשו הטעם כדי שיהיה לבו פנוי לכל מצוה ומצוה. והקשה באגרות משה או"ח ס' קפ"ט מגמ' ברכות מט. שאין חותמין בשתי ברכות כאחד משום שאין עושין מצוות חבילות חבילות והרי שם לא עושה מצוות חבילות חבילות דחותם באחת ואינו מברך כלל את הברכה השניה. ועל זה כתב דצריך עוד טעם כדי שיהיה לבו פנוי לכל מצוה ומצוה.
והסתפקו האחרונים האם הא דאין עושין מצוות חבילות חבילות האם זה מדאורייתא או דרבנן ומקור לזה מצאנו בגמ' סוטה דף ח' שאין מלקין ב' סוטות בפעם אחת ואין מטהרין שני מצורעין בבת אחת ולא רוצעים שני עבדים בבת אחת ואין עורפין שני עגלות בבת אחת ע"ש. ואמרו בגמ' הא דאין משקין שני סוטות היינו בכהן אחד אבל בב' כהנים הרי כל אחד עושה מצוה בנפרד. וכן רציעת עבדים דוקא באדון אחד ובי"ד אחד אבל ב' אדונים אפי' בבדין אחד מותר. ויש חולקים אפי' שני אדונים ובי"ד אחד אסור. ויש חולקים וס"ל אפי' אדון אחד ושני בתי דין אסור ולא הותר אלא שני אדונים ושני בתי דין ומזה יצא להלכה אם מותר להעמיד שני תינוקות למולם בזה אחר זה דלדעת התוס' דלא מעמידין ב' סוטות כאחד אפי' שמשקה אותן זו אחר זו הו"ה לב' תינוקות במילה אבל למולם ע"י שני מוהלים שרי.
וכתב הרמב"ם בפ' כ"ט משבת הלכה י"ג לא יברך ויקדש על כוס אחד שאין עושין ב' מצוות על כוס אחד שמצות קידוש ומצות בהמ"ז שתי מצוות של תורה הן יש שהבין שהרמב"ם מקפיד על כך בב' מצוות של תורה ויש שהבינו מהרמב"ם דרק בב' מצוות דאורייתא הוא שלא עושין מצוות חבילות חבילות אבל אחד דאורייתא ואחד דרבנן או ב' מצוות דרבנן עושין מצוות חבילות חבילות. כ"כ המגדל עוז על הרמב"ם אמנם בתשו' כתב סופר או"ח ס' כ"ו תמה על המגדל עוז דהגמ' בברכות מט. אמרה שלא חותמין בשתי ברכות כגון בבהמ"ז בברכה שלישית לא חותם מושיע ישראל ובונה ירושלים והגמ' אמרה מפני שלא עושין מצוות חבילות חבילות והוי שם ברכות דרבנן. ולכן העלו גם במצוות דרבנן לא עושין חבילות חבילות.
והתוס' במו"ק ח. ד"ה לפי שטעם אין מערבין שמחה בשמחה שאין נושאין נשים במועד משום אין עושין מצוות חבילות חבילות והרי שם שמחת יו"ט מדאורייתא ושמחת חתן דרבנן משמע גם במצוה דאורייתא ואחת דרבנן לא עושין חבילות חבילות ועוד דהתוס' ס"ל דגם בב' מצוות דרבנן לא עושין חבילות חבילות דכתבו התוס' במו"ק יד: ד"ה עשה שהיום אין שמחת יו"ט מדאורייתא שאין קרבן וחלקו על הרמב"ם פ"ו מהלכות יו"ט הל' י"ז שכתב שגם היום יש שמחה מדאורייתא ביו"ט יוצא לפי תוס' שגם בב' מצוות דרבנן אין עושין מצוות חבילות חבילות. והגמ' אמרה שהבדלה וקידוש מצוה אחת הם בניגוד לבהמ"ז וקידוש. וכתבו רש"י ורשב"ם קדושה אחת הם ששניהם משום קדושת יו"ט. ורבינו חננאל פי' הטעם למה קדושה אחת ששניהם באים לפני אכילה דאסור לאכול עד שיבדיל או יקדש משא"כ בהמ"ז בא על העבר וקידוש על יום שנכנס. ומהר"ם חלואה פי' דקדושה אחת הם ששניהם חלים ברגע אחד שאי אפשר שתצא שבת בלי שיכנס יו"ט משא"כ בהמ"ז וקידוש.
אמנם הרמב"ם פסק כ"ט מהלכות שבת הל' י"ב היה אוכל בשבת ויצא השבת והוא בתוך סעודתו גומר סעודתו ונוטל ידיו ומברך בהמ"ז על הכוס ואח"כ מבדיל עליו הרי אף לגבי הבדלה ובהמ"ז ס"ל לרמב"ם דמברך על כוס אחד ולא חולק בין יש לו לאין לו. הרי דהרמב"ם ס"ל דהבדלה וקידוש חד הוא שבאו על העבר משא"כ בהמ"ז וקידוש בזה הוי שתי קדושות דבהמ"ז על העבר וקידוש על העתיד. כ"כ הרב מרומי שדה לישב את הרמב"ם.
וכתבו התוס' ד"ה שאין אומרים שתי קדושות על כוס אחד ויש נוהגין בחופה מטעם זה שלא לומר שבע ברכות על כוס בהמ"ז אלא מביאין כוס אחר וכ"כ הרא"ש והאגודה והג' מיימוניות הלכות ברכות פ"ב אות ה' והלכות אישות פ"ג בשם ר"ת וכן פסק הרמ"א בהלכות אהע"ז ס' ס"ב סעיף ט' ובמסכת סופרים פ' י"ט הלכה י"א כתב וגומר על הכוס ברכת הזימון וכו' ומביא לו כוס אחר ומברך בורא פרי הגפן ואחריו אשר בעגולה וכו' וכן אתה אומר בברכת חתנים וברכת אבלים שאין אומרים שתי קדושות על כוס אחת – והביאו מכאן ראי' לדברי התוס' דברהמ"ז ושבע ברכות בעינן ב' כוסות וכן הוכיח הרמב"ן ורשב"א וריטב"א כתובות ח. ויש שדחו דבמסכת סופרים איירי בברכת אירוסין ונישואין דלא מברכין על כוס אחת. אמנם רבי משולם היה נוהג לעשות ברכת חתנים על כוס של בהמ"ז דלא דמי לברכת המזון וקידוש דאמרינן שתי קדושות הן – ומה שאמרו במסכת סופרין איירי ברכת אירוסין – וברכת נישואין שבזה אומרים על שתי כוסות ושבע ברכות ובהמ"ז דמי לקידוש והבדלה דברכת חתנים תלויה בבהמ"ז שברהמ"ז גורמת לברכת נישואין.
ונראה דמחלוקתם דדיעה דס"ל דבעי ב' כוסות ולא אומרים ברכת נישואין בכוס בהמ"ז כיון שברכת נישואין מברכין אותה בפני עצמה ובפרט שהגאונים סוברים שאפשר לברך שבע ברכות בלי סעודה ועי' אוצר הפוסקים ס' ס"ב ס"ק כ"ה אות א' לכן בעינן ב' כוסות אבל רבינו משולם ס"ל דאי אפשר לברך ז' ברכות בלי סעודה לכן ברכת נישואין קשורה בבהמ"ז.
ועוד נראה להסביר מחלוקתם דיש מחלוקת אם ברכת נישואין צריכה כוס דעת הרמב"ם פ"י מהלכות אישות הלכה ד' ואם היה שם יין מביא כוס של יין ומברך הובא וכתב ה"ה דמדברי הרמב"ם מוכל דלא צריך כוס לעיכובא אבל הרא"ש סבר דכוס לעיכובא וכן דעת תוס' ולפ"ז צריך ב' כוסות ולהרמב"ם סגי בכוס אחד. ואפי' נאמר שמר"ן ס"ל דכוס ז' ברכות לעיכובא מ"מ פסק בהלכות בהמ"ז ס' קפ"ב דכוס בהמ"ז ולא לעיכובא ולכן סגי בכוס אחד כפי שפסק באהע"ז בס' ס"ב סעיף ט'.
ובישועות יעקב פ' הקצר ס"ק ח' כתב דמחלוקתם אם מברכין שבע ברכות כשיש פנים חדשות האם רק כשאוכלים או אפי' לא אוכלים ולכן זה מחלוקת המחבר ורמ"א שהמחבר לשיטתו שלא מברכין שבע ברכות בפנים חדשות רק כשאוכל ולכן הוי שבע ברכות ובהמ"ז חדא שבהמ"ז היא גורמת לשבע ברכות אבל הרמ"א ס"ל דמברכין גם כשלא אוכל ולכן הוי שתי קדושות שלא קשורות אחת בשניה ודו"ק.
ויש להסתפק בין למ"ד בעי ב' כוסות ובין למ"ד שסגי בכוס אחד מתי יברך בופה"ג האם בתחילה דהיינו בסוף בהמ"ז מברך בורא פרי הגפן ואח"כ שבע ברכות או שבע ברכות ואח"כ בורא פרי הגפן. ומלשון תוס' דכתב ואח"כ מביאין לו כוס אחר לברך ברכת חתנים אבל ברכת בורא פה"ג לא צריך לברך שכבר בירך קודם משמע מתוס' דברכת בורא פרי הגפן קודם ברכת חתנים וכ"כ בסם חיי ס' נ' וישא ברכה וכ"כ ביפה ללב ח"ד כתב בשם הזוה"ק דתמיד הגפן קודם כמו בשעת חופה. וכ"כ הרמ"ע מפאנו פ' מ' דמברכין בורא פה"ג תחילה. וכ"כ שולחן הטהור ס' ק"צ שהביא שכן נהגו דברכת פרי הגפן קודם. אמנם בחיים שאל כתב דדעת התוס' ברכת חתנים ואח"כ פרי הגפן ומה שאמרו התוס' ואח"כ מביא כוס שני לאו דוקא – וכ"כ הטור בשם התוס' וכ"כ הרא"ש וכן דעת השו"ע לפי הסוברים דמברך על ב' כוסות כוס ראשונה ו' ברכות ואח"כ בורא פרי הגפן בסוף. וכן דעת הרא"ש וכתב המרדכי הטעם דברכת פרי הגפן מברך ואח"כ שותה הכא נמי מברך ואח"כ שותה ואי מברך הגפן ואח' ברכת חתנים הוי הפסק. וכתב בבית הלל וכ"כ ב"ש ס"ק ב' כיון דברכת חתנים טעונה כוס אם יברך על הגפן קודם מראה דחוזר אך ורק על בהמ"ז ולא על ברכת חתנים לכן מברך הגפן בסוף דחוזר על שניהם. ובספר זכור לאברהם כתב דאם יברך על הגפן תחילה הוי הפסק לגבי ברכת חתנים. ולכן מברך לבסוף אמנם הריטב"א בשמעתין פירש שיש אומרים שמברך ברכת הגפן בסוף ויש חולקים וכן עיקר דברכת בורא פרי הגפן מיד עם תום בהמ"ז ואח"כ מסדר ברכת חתנים. וכן הוכיחו מתוס' דמברך הגפן מיד ואח"כ יביאו לו כוס אחר ומסדר עליו ברכת חתנים ולא הגפן שכבר בירך.
ויש להסתפק לדעת הסוברים דסגי בכוס אחד כדעת רבינו משולם מתי מברך ברכת בופה"ג. כתב בחיים שאל דהמחלוקת אם לברך בפה"ג סמוך לשתיה או סמוך לבהמ"ז תלוי במחלוקת אם בהחתנים צריכה עוד כוס או סגי בכוס אחד. דלמ"ד בעינן תרי כסי נמצא שברכת חתנים לא קשורה עם בהמ"ז ולכן מברך ברכת חתנים ואח"כ בורא פרי הגפן על כוס של בהמ"ז וכן משמע מלשון מרן בדיעה ראשונה דסברי מברך אחרי כסי דמברך ברכת חתנים ואח"כ מברך בופה"ג. אבל למ"ד דמברך שניהם על כוס אחד דמי ליקנה"ז דמברך יין ואח"כ ברכת חתנים דלא הוי הפסק דכולהו חדא קדושה היא. ולפ"ז היכא דמברך אשר ברא לחוד כגון דליכא פנים חדשות דמברך על כוס אחד מברך הגפן ואח"כ אשר ברא וכ"כ בספר בית עובד דיני ברכת חתנים אחר בהמ"ז אות כד. וכ"כ מרן בחזו"ע ס' מ"ח באריכות להוכיח דזה עיקר וכ"כ בזכור לאברהם אביגדור ס' ז' דלמנהגנו דמברך על כוס אחד בהמ"ז וברכת חתנים מברך בורא פרי הגפן תחילה. אמנם בספר פחד יצחק ערך ב"ח בבהמ"ז הביא דברי הרב ישראל פנצי דבמקום דמברכין על כוס אחד יברך בה"ג לבסוף כי ברכת חתנים קשורה לבהמ"ז וכיון שהתחיל בהמ"ז גומר הגפן שאם יברך הגפן קודם הו"ל כאילו גמר סעודתו וברכת חתנים היא ברכה בפני עצמה. וכ"כ בכפי אהרון ח"ב או"ח ס' ז' דמה דפשוט לו לרב חיים שאל לחלק בין היכא דמברך על כוס אחד או שנים הוכיח מהמרדכי בשם ר' ניסים גאון היכא דמברך על כוס אחד הגפן לבסוף דמברך הגפן סמוך לשתיה. ולפ"ז הו"ה גם בכוס אחד הגפן בסוף. ואין לזוז מדברי המרדכי שהם דברי קבלה ובפרט שהרב חיים שאל שחול על המרדכי לא הביא ראיות לדבריו ואפי' היה מביא ראיות מהריטב"א או מאבודרהם אפי' הכי יש מקום לומר שאילו ראו דברי המרדכי בשם ר' ניסים גאון הוו הדרי בהא ולכן תמיד הגפן לבסוף והאריך שוב בספרו אוזן אהרון מערכת ב' ס' ל"ז. וכ"כ בחוסן ישועות על אהע"ז דאפי' לספרדים שאומרים הכל על כוס אחד מ"מ יש מחלוקת מתי לומר ברכת בופה"ג אם בתחילה או בסוף. וכ"כ בס' בבירך את אברהם ס' ע"א ס"ק ס' דהמחלוקת מתי לומר בורא פה"ג אם בתחילה או בסוף הדין כשמברכין על כוס אחד ואפי' כשאומר אשר ברא לבד ג"כ יש מחלוקת מתי לומר ברכת פרי הגפן. אמנם בחיים שאל ס' מ"ד כתב דכל המחלוקת אי בעינן ב' כוסות או כוס אחת דוקא אם מברך כל ברכות חתנים דבזה נחלקו כיון דמצאנו ברכת חתנים בשעת כניסה דמברך על כוס נפרד. אבל באופן דמברך רק ברכת אשר ברא לכו"ע סגי בכוס אחד ו"כ מהריק"ש בערך לחם ס' מ"ב. אמנם מטה משה חולק וס"ל דבעי ב' כוסות גם ברכת אשר יצר. וכ"כ באורחות חיים ח"א הלכות בהמ"ז סי' נ"ח מ"מ כיון דבב"ח ובהמ"ז יש דעת מר"ן דס"ל דדי בכוס אחד וכן המנהג מ"מ המנהג כעת לברך על שתי כוסות מ"מ כשמברך רק אשר ברא די בכוס אחד דנאמנה עלינו עדותו של הרב חיד"א בחיים שאל וכ"כ בבית עובד ובפני יצחק ונהר מצרים דף ק"פ ע"ש. וכן העלה בחזון עובדיה לגאון עוזינו סי' מ"ח דכל שמברך על כוס אחד כבר סמכו גדולי הפוסקים ידיהם על דברי מר"ן חיד"א דברכת בורא פרי הגפן בתחילה וכ"כ בנוה שלום דיני ברכת חתנים אות כ"ח דמנהגנו כדעת הרב החיד"א ומיניה אל תזוע ע"כ.
ויש להסתפק למ"ד בעינן ב' כוסות האם צריך להכינם לפני בהמ"ז או לאחר ברכת בורא פה"ג. וכתבו התוס' דאח"כ מביא כוס ברכת חתנים משמע שלא בעינן שיהיו שתי הכוסות מוכנים לפני בהמ"ז. וכן לשון השו"ע לדיעה ראשונה דבעי ב' כוסות כתב מביאין לו כוס אחר ואומר עליו ברכת חתנים ואח"כ לוקח כוס של בהמ"ז ואומר עליו פה"ג.
ובמג"א או"ח ס' קמ"ז ס"ק א' כתב דלדעת התוס' אסור להביא ב' כוסות לפני בהמ"ז דבסוטה ח. אמרינן אין משקין ב' סוטות כאחד וכו' לפי שאין עושין מצוות חבילות חבילות דהאיסור בכהן אחד אבל דשנים משקין. וצ"ע על הרמב"ם דפסק בס"ד הלכה ב' בהלכות שוטה דלא משקין שתי סוטות כאחד. ולא חילק בין כהן אחד לשנים. וכתב המג"א דהרמב"ם ס"ל בכהן אחד שרי דמשקה בזו אחר זו אבל בב' כהנים אסור דעושין באותה שעה ושייך אין עושין מצוות חבילות חבילות לכן כתבו דאין למלאות הכוס ברכת חתנים אלא אחר כך וכ"כ במחצית השקל דהבאתן כאחד יש איסור אלא לאחר בהמ"ז יקח כוס ויברך עליו ברכת חתנים. אמנם הט"ז ס"ק ז' חולק וס"ל דמנהגנו למלאות ב' כוסות ביחד. וכ"כ באורחות חיים שמוזגין ב' כוסות ביחד. וכ"כ בנשמת אדם כלל ס"ח אות ב' דאין ראיה מתוס' ומנהגנו כרמב"ם דהבאה אין בה איסור. ומה שכתבו התוס' שאין מעמידין ב' סוטות בעזרה הקשו וכי לא מעמידין קרבנות שתי עולות או ב' חטאת. וכתבו לחלק דדוקא בסוטה דיש צער בדבר לכהן ולכל אחד דשמא זינתה לכן אסור להעמידן דמחזי כמשוא משא"כ בקרבנות שאין שום צער לכהן שרי וא"כ הו"ה ב' כוסות שמותר למוזגן ביחד. ויש שדחו דגם המג"א לא אסר אלא באדם אחד שימזוג אבל שאחר ימזוג כוס ברכת חתנים שרי וכ"כ במהר"ם שיק או"ח ס' ס"ד.
ולענין חתן בליל הסדר דעה כמה פוסקים כיון דלא מוסיפין על הכוסות מברך על כוס אחד ואחד מברך ברכת חתנים ואחד בואר פרי הגפן. ובכתב סופר כתב באו"ח ס' לק"ט אם אדם שלח משלוח מנות והתכוון מתנות לאביונים אם שייך אין עושין מצוות חבילות חבילות ויש לדחות דאין עושין מצוות היינו שתי מצוות כאחד. אבל כאן עושה מעשה אחד ומכוון לשני דברים לא שייך אין עושין מצוות חבילות חבילות. וכ"כ מהר"א פלאג'י וס' יקר חיים של שלום שכתב לישב מה שכתב ירושלמי דמדליקין נר חנוכה בשמן שרפה של תרומה טמאה ואמאי הא אין עושין מצוות חבילות חבילות וכתב לישב דדוקא בשתי מצוות אמרינן כן אבל כאן נר חנוכה המצוה היא הדלקה ותרומה המצוה כילוי עד הסוף לא שייך לא עושין חבילות חבילות.
ובדין מילת ב' תינוקות כתב התשב"ץ שמברכין ברכת אחת לשניהם בין אם הם תאומים או כל אחד של בן אדם אחר. וכתב הרשב"א וכן לב' חתנים ברכה אחת לשניהם. והקשה איך מלין ב' תינוקות הרי אין עושין מצוות חבילות חבילות ותירץ ע"פ יסוד שהדין שאין עושין היינו בשתי מצוות נפרדות בהמ"ז וקידוש אבלל במצוה אחת לא שייך דהוי כקידוש והבדלה על כוס אחת. ולא דמי לשני מצורעים ולשני עבדים שלא רוצעים ביחד ולא משקין ב' סוטות כאחד דהתם המצוה מוטלת על בי"ד ובי"ד חייב לעשות כל פעולה בנפרד. משא"כ במילה היא מוטלת על האב והאב עושה מצוה אחת וכן השני ודמי לשוחט כמה עופות ביחד שברכה אחת פוטרת את כולם. והו"ה לכמה שוחטין דיוצאין בברכה אחת – עכת"ד התשב"ץ. וביד שאול תמה על התשב"ץ מה הבדל ב' תינוקות לב' סוטות כמו דבסוטה לא משקין שנים כאחד הו"ה לב' תינוקות ולמה מלין כאחד – וכתב לישב ולחלק בין בדבר בבעי כוונה לכל אחד ואחד כמו מחיקת פרשת סוטה. וכן מצורע וכן רציעות ב' עבדים שם בעינן לבו שלם למצוה ולכן לא עושין חבילות חבילות משא"כ במילה ושחיטה לא בעינן לשמה וכן בשחיטה לכן מהני והרב ארעא דרבנן תמה על הרשב"א ותשב"ץ דנהי דברכה אחת לשניהם לא הוי חבילות חבילות מ"מ כתבו התוס' בסוטה דף ח. בשם תוספתא דלא רק דלא משקין אלא גם לא מעמידין אותן כאחד. וא"כ איך מותר להביא ב' תינוקות אפי' שמל אותן בזה אחר זה – וכן להביא ב' חתנים. וכתב בשדי חמד מערכת כללים פאת השדה כלל קל"ה אות כ"ג הביא דברי ארעא דרבנן שכתב דמי הזקיקו לומר דהרשב"א איירי שמביאין לפניו ב' תינוקות או ב' חתנים דהרשב"א איירי שהרי לפניו תינוק והביאו עוד אחד בזה איירי הרשב"א דברכה אחת לשניהם אבל אה"נ אסור להביאן לפניו בשניהן דדמי לסוטה דלא מעמידין שנים ביחד – ותמה עליו דאם אין חבילות חבילות בעצם המצוה ומותר למול שניהם ביחד הו"ה דמותר להביאם ביחד כיון שאין הכלל שאין עושין מצוות חבילות חבילות אמנם מר"ן באהע"ז ס' ס"ב כתב בב"י כשמברכין לב' חתנים יש לעשות לכל אחד שמחה בחדר נפרד לכל אחד כך שיהיה מוכח שלכל אחד עושים שמחה בנפרד ע"כ. ויש לחלק בסוטה בעבד ומצורע כתבה תורה והגישו והעמידה בזה יש הקפדה דלכל אחד ואחד בעינן בנפרד אבל במילה וחתנים התורה לא הקפידה לכן שרי למול וגם להעמיד שני תינוקות ולברך לב' חתנים ודו"ק.